פתיחת התפריט הראשי

יורוליג

ליגת כדורסל אירופית

יורוליגאנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליגאנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת הכדורסל האירופית לקבוצות הבכירה ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול.

יורוליג
EuroLeague
Turkish Airlines EuroLeague Logo.svg.png
ענף כדורסל
תאריך ייסוד 2000
ארגון מפעיל יורוליג בסקטבול
מוטו I Feel Devotion
מספר מתמודדים 18
יבשת אירופה
אלוף/ה נוכחי/ת רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה (זכייה שמינית)
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (10 זכיות)
מפעל נמוך יותר יורוקאפ

www.euroleague.net

Basketball current event.svgעונת 2019/2020 ביורוליג
FIBA Euroliga

בשנת 2001, הירוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקראה בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 13 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם עשר זכיות. הזוכה בעונת 2018/2019 היא צסק"א מוסקבה, לאחר שניצחה במשחק הגמר את אנאדולו אפס, וזכתה בתואר בפעם השמינית בתולדותיה.

היסטוריהעריכה

עידן פיב"א (1958-2001)עריכה

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/66 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטראלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטראלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/67. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לקבוצות סגנויות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/75 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטראלי. בעונת 1976/77 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטראלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי הפיינל פור בעונת 1987/88) עד להרחבת המפעל בעונת 1991/92 ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)עריכה

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א ​​לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי עלית תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/01 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט ​​וכדורסל באולימפיאדת הקיץ), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

הקבוצות המתמודדותעריכה

 
הסמל הקודם של היורוליג

החל מעונת 2016/17, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. 16 קבוצות משתתפות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 30 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק הגמר.

במפעל משתתפות 16 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

  • רישיון A ניתן ל-11 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב הבתים. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:
       
  • רישיון B ניתן ל-4 קבוצות לפי הישגיהן בליגות המקומיות, והוא מקנה העפלה אוטומטית לשנה אחת לשלב הבתים. (קבוצה מליגת ה-VTB, קבוצה מהליגה הספרדית, קבוצה מהליגה האדריאטית וקבוצה מהליגה הגרמנית)
  • רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ, והוא מקנה העפלה אוטומטית לשלב הבתים לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי.
  • כרטיס חופשי אחד הוענק עד עונת 2016/17. לאחר עונה זו אין יותר חלוקה של כרטיסים חופשיים.

קריטריונים לאולמותעריכה

נכון לעונת 2012/13, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

שיטת המשחקיםעריכה

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

  • בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצהשיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
  • 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
  • שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה רביעית בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שלישית בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות 1 או 2 בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקומות 4 או 3 בבית ה"טופ 16" בהתאמה), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (במידה והסדרה הגיע למשחק מכריע).
  • ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A כמכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה, ברצלונה, אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה אולקר, אנאדולו אפס, ריאל מדריד, סאסקי באסקוניה, אולימפיה מילאנו וז'לגיריס קובנה תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור. החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.

המשתתפות בתחרותעריכה

קבוצה עיר אצטדיון תכולה
יוון  אולימפיאקוס פיראוס היכל השלום והאחווה 11,640
גרמניה  אלבה ברלין ברלין מרצדס-בנץ ארנה 16,000
טורקיה  אנאדולו אפס איסטנבול אבדי איפקצ'י ארנה 12,270
צרפת  אסוול ליון-וילרבאן ליון ווילרבאן אסטרובל(אנ') 5,556
איטליה  ארמאני מילאנו מילאנו מדיולאנום פורום 12,700
גרמניה  באיירן מינכן מינכן אאודי דום 6,700
ספרד  ברצלונה ברצלונה פלאו בלאוגרנה 7,585
סרביה  הכוכב האדום בלגרד בלגרד בלגרד ארנה 18,386
ספרד  ולנסיה ולנסיה פואנטה דה סן לואיס 8,500
רוסיה  זניט סנקט פטרבורג סנקט פטרבורג סיבור ארנה 7,120
ליטא  ז'לגיריס קובנה קובנה ז'לגיריס ארנה 15,552
רוסיה  חימקי מוסקבה מוסקבה ארנה מיטישצ'י(אנ') 8,000
ישראל  מכבי תל אביב תל אביב היכל מנורה מבטחים 10,383
ספרד  סאסקי בסקוניה ויטוריה פרננדו בואסה ארנה 15,504
יוון  פנאתינייקוס אתונה אואקה ארנה 18,989
טורקיה  פנרבחצ'ה איסטנבול אולקר ספורט ארנה 13,059
רוסיה  צסק"א מוסקבה מוסקבה מגה-ספורט ארנה 13,126
ספרד  ריאל מדריד מדריד ויזינק סנטר 15,000

קבוצות ישראליות במפעלעריכה

 
אוהדי מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור בעונת 2013/14

מכבי תל אביב היא מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A. ‏
הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג); מספר שיא של הפסדים במשחק הגמר.

הפועל תל אביב שיחקה פעם אחת במפעל, בעונת 1960/61 ואף הגיע עד רבע הגמר שם הודחה על ידי אסק ריגה שזכתה במפעל באותה עונה. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שבע פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1961/62, 1965/66, 1966/67, 1969/70, 1992/93, 1993/94 ו-1994/95. מכבי ראשון לציון שיחקה במוקדמות בעונת 1991/92. וגם הפועל גליל עליון שיחקה במוקדמות בעונת 1993/94.

אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים[2] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג[3] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב. הפועל גלבוע גליל השתתפה במוקדמות ולא העפילה לשלב הבתים בעונת 2010/11, ומכבי חיפה לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2014. בעונת 1997/98 שיחקה הפועל ירושלים בליגה האירופית של פיב"א לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון, כמו כן, בעונת 2000/01 שיחקה הקבוצה מכבי עירוני רעננה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג באותה עונה על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/02, ובעונת 2014/15.

זכיות לפי שניםעריכה

עונה העיר המארחת גמר מקומות שלישי ורביעי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
1958 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955 
אסק ריגה
170–152
(86–81 / 71–84)
בולגריה 1946 
אקדמיק סופיה
הונגריה  בודפשט הונבד & ספרד (1945-1977)  ריאל מדריד
1958/59 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955 
אסק ריגה
148–125
(79–58 / 67–69)
בולגריה 1946 
אקדמיק סופיה
פולין  לך פוזנן & יוגוסלביה  אוקק בלגרד
1959/60 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955 
אסק ריגה
130–113
(51–61 / 69–62)
ברית המועצות 1955 
דינמו טביליסי
פולין  פולוניה ורשה & צ'כוסלובקיה  סלובן אורביס
1960/61 משחק בית וחוץ ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
148–128
(87–62 / 66–61)
ברית המועצות 1955 
אסק ריגה
ספרד (1945-1977)  ריאל מדריד & רומניה (1952-1965)  סטיאווה בוקרשט
1961/62 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
ברית המועצות 1955 
דינמו טביליסי
90–83 ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
יוגוסלביה  אולימפיה ליובליאנה & ברית המועצות 1955  צסק"א מוסקבה
1962/63 משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות) ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
259–240
(86–69 / 91–74 / 99–80)
ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
ברית המועצות 1955  דינמו טביליסי & צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו
1963/64 משחק בית וחוץ ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
183–174
(110–99 / 84–64)
צ'כוסלובקיה 
ספרטק ברנו
יוגוסלביה  אוקק בלגרד & איטליה  זימנטל מילאנו
1964/65 משחק בית וחוץ ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
157–150
(88–81 / 76–62)
ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
איטליה  איניס וארזה & יוגוסלביה  אוקק בלגרד
1965/66 איטליה 
היכל פלאדוצה, בולוניה
איטליה 
זימנטל מילאנו
77–72 צ'כוסלובקיה 
סלביה פראג
ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
85–62 יוון 1828 
א.א.ק. אתונה
1966/67 ספרד (1945-1977) 
פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד
ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
91–83 איטליה 
זימנטל מילאנו
יוגוסלביה 
אולימפיה ליובליאנה
88–83 צ'כוסלובקיה 
סלביה פראג
1967/68 צרפת 
היכל הספורט גרלנד, ליון
ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
98–95 צ'כוסלובקיה 
ספרטק ברנו
איטליה  זימנטל מילאנו & יוגוסלביה  זאדאר
1968/69 ספרד (1945-1977) 
פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה
ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
103–99

(שתי הארכות)

ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו & בלגיה  סטנדרד ליאז'
1969/70 יוגוסלביה 
היכל סמראנש, סרייבו
איטליה 
איניס וארזה
79–74 ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
ספרד (1945-1977)  ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה  סלביה פראג
1970/71 בלגיה 
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
67–53 איטליה 
איניס וארזה
ספרד (1945-1977)  ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה  סלביה פראג
1971/72 ישראל 
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
איטליה 
איניס וארזה
70–69 יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
ספרד (1945-1977)  ריאל מדריד & יוון  פנאתינייקוס
1972/73 בלגיה 
קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'
איטליה 
איניס וארזה
71–66 ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
יוגוסלביה  הכוכב האדום & איטליה  זימנטל מילאנו
1973/74 צרפת 
היכל הספורט בוליו, נאנט
ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
84–82 איטליה 
איניס וארזה
צרפת  בארק & יוגוסלביה  רדניצ'קי בלגרד
1974/75 בלגיה 
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
איטליה 
איניס וארזה
79–66 ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
צרפת  בארק & יוגוסלביה  זאדאר
1975/76 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
81–74 ספרד (1945-1977) 
ריאל מדריד
צרפת  אסוול ליון-וילרבאן & איטליה  פורסט קאנטו
1976/77 יוגוסלביה 
היכל פיוניר, בלגרד
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
78–77 איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
ברית המועצות 1955 
צסק"א מוסקבה
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977) 
ריאל מדריד
1977/78 גרמניה המערבית 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ספרד (1977) 
ריאל מדריד
75–67 איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
צרפת 
אסוול ליון-וילרבאן
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ישראל 
מכבי עלית תל אביב
1978/79 צרפת 
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
75–67 איטליה 
אמרסון וארזה
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977) 
ריאל מדריד
1979/80 גרמניה המערבית 
דוטשלנדהלה, ברלין המערבית
ספרד (1977) 
ריאל מדריד
89–85 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר איטליה 
סינודינה בולוניה
1980/81 צרפת 
רנוס ספורט, שטרסבורג
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
80–79 איטליה 
סינודינה בולוניה
הולנד 
דן בוס
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
1981/82 גרמניה המערבית 
ספורטהייל, קלן
איטליה 
סקוויב קאנטו
86–80 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביה 
פרטיזן בלגרד
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד 
ברצלונה
1982/83 צרפת 
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
איטליה 
פורד קאנטו
69–68 איטליה 
בילי מילאנו
ספרד 
ריאל מדריד
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצות 
צסק"א מוסקבה
1983/84 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליה 
בנקו די רומא
79–73 ספרד 
ברצלונה
איטליה 
ג'וליקומבני קאנטו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
1984/85 יוון 
היכל השלום והאחווה, פיראוס
יוגוסלביה 
ציבונה זאגרב
87–78 ספרד 
ריאל מדריד
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצות 
צסק"א מוסקבה
1985/86 הונגריה 
בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט
יוגוסלביה 
ציבונה זאגרב
94–82 ברית המועצות 
ז'לגיריס קובנה
איטליה 
סימאק מילאנו
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד 
ריאל מדריד
1986/87 שווייץ 
CIG דה מאליי, לוזאן
איטליה 
טרסר מילאנו
71–69 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
צרפת 
פו אורטז
ע"פ מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
זאדאר
1987/88 בלגיה 
פלנדריה אקפו, גנט
איטליה 
טרסר מילאנו
90–84 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
יוגוסלביה 
פרטיזן בלגרד
105–93 יוון 
אריס סלוניקי
1988/89 גרמניה המערבית 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
75–69 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
יוון 
אריס סלוניקי
88–71 ספרד 
ברצלונה
1989/90 ספרד 
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
72–67 ספרד 
ברצלונה
צרפת 
לימוז'
103–91 יוון 
אריס סלוניקי
1990/91 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוגוסלביה 
פופ 84 ספליט
70–65 ספרד 
ברצלונה
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
83–81 איטליה 
סקאבוליני פזארו
1991/92 טורקיה 
אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול
סרביה ומונטנגרו 
פרטיזן בלגרד
71–70 ספרד 
מונטיגאלה חובנטוד
איטליה 
פיליפס מילאנו
99–81 ספרד 
אסטודיאנטס מדריד
1992/93 יוון 
היכל השלום והאחווה, פיראוס
צרפת 
לימוז'
59–55 איטליה 
בנטון טרוויזו
יוון 
פאוק סלוניקי
76–70 ספרד 
ריאל מדריד
1993/94 ישראל 
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
ספרד 
7UP חובנטוד
59–57 יוון 
אולימפיאקוס
יוון 
פנאתינייקוס
100–83 ספרד 
ברצלונה
1994/95 ספרד 
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
ספרד 
ריאל מדריד
73–61 יוון 
אולימפיאקוס
יוון 
פנאתינייקוס
91–77 צרפת 
לימוז'
1995/96 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוון 
פנאתינייקוס
67–66 ספרד 
ברצלונה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרד 
ריאל מדריד
1996/97 איטליה 
פאלאזו דלו ספורט, רומא
יוון 
אולימפיאקוס
73–58 ספרד 
ברצלונה
סלובניה 
אולימפיה ליובליאנה
86–79 צרפת 
אסוול ליון-וילרבאן
1997/98 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
איטליה 
קינדר בולוניה
58–44 יוון 
א.א.ק. אתונה
איטליה 
בנטון טרוויזו
96–89 סרביה ומונטנגרו 
פרטיזן בלגרד
1998/99 גרמניה 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ליטא 
ז'לגיריס קובנה
82–74 איטליה 
קינדר בולוניה
יוון 
אולימפיאקוס
74–63 איטליה 
טימסטיים בולוניה
1999/2000 יוון 
פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי
יוון 
פנאתינייקוס
73–67 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
טורקיה 
אפס פילזן
75–69 ספרד 
ברצלונה
2000/01 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
81–67 יוון 
פנאתינייקוס
טורקיה 
אפס פילזן
91–85 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2000/01 סדרה של הטוב מחמישה משחקים איטליה 
קינדר בולוניה
3–2
(בסדרה)
ספרד 
טאו קרמיקה
יוון  א.א.ק. אתונה & איטליה  פאט וונינגטון בולוניה
2001/02 איטליה 
פלאלמגוטי ארנה, בולוניה
יוון 
פנאתינייקוס
89–83 איטליה 
קינדר בולוניה
איטליה  בנטון טרוויזו & ישראל  מכבי עלית תל אביב
2002/03 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
ספרד 
ברצלונה
76–65 איטליה 
בנטון טרוויזו
איטליה 
מונטפסקי סיינה
79–78 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2003/04 ישראל 
היכל נוקיה, תל אביב
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
118–74 איטליה 
סקיפר בולוניה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
97–94 איטליה 
מונטפסקי סיינה
2004/05 רוסיה 
אולימפיסקי, מוסקבה
ישראל 
מכבי עלית תל אביב
90–78 ספרד 
טאו קרמיקה
יוון 
פנאתינייקוס
94–91 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2005/06 צ'כיה 
סאזקה ארנה, פראג
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
73–69 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
ספרד 
טאו קרמיקה
87–82 ספרד 
ברצלונה
2006/07 יוון 
ההיכל האולימפי אתונה, אתונה
יוון 
פנאתינייקוס
93–91 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
אוניקאחה מאלגה
76–74 ספרד 
טאו קרמיקה
2007/08 ספרד 
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
91–77 ישראל 
מכבי עלית תל אביב
איטליה 
מונטפסקי סיינה
97–93 ספרד 
טאו קרמיקה
2008/09 גרמניה 
O2 וורלד, ברלין
יוון 
פנאתינייקוס
73–71 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
ברצלונה
95–79 יוון 
אולימפיאקוס
2009/10 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ספרד 
ברצלונה
86–68 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
90–88

(הארכה)

סרביה 
פרטיזן בלגרד
2010/11 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
יוון 
פנאתינייקוס
78–70 ישראל 
מכבי אלקטרה תל אביב
איטליה 
מונטפסקי סיינה
80–62 ספרד 
ריאל מדריד
2011/12 טורקיה 
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
יוון 
אולימפיאקוס
62–61 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
ברצלונה
74–69 יוון 
פנאתינייקוס
2012/13 בריטניה 
O2 ארנה, לונדון
יוון 
אולימפיאקוס
100–88 ספרד 
ריאל מדריד
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרד 
ברצלונה
2013/14 איטליה 
מדיולאנום פורום, מילאנו
ישראל 
מכבי אלקטרה תל אביב
98–86

(הארכה)

ספרד 
ריאל מדריד
ספרד 
ברצלונה
93–78 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2014/15 ספרד 
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
ספרד 
ריאל מדריד
78–59 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
86–80 טורקיה 
פנרבחצ'ה אולקר
2015/16 גרמניה 
מרצדס-בנץ ארנה, ברלין
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
101–96 (הארכה) טורקיה 
פנרבחצ'ה
רוסיה 
לוקומוטיב קובאן
85–75 ספרד 
לבורל קוצ'ה
2016/17 טורקיה 
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
טורקיה 
פנרבחצ'ה
80–64 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
94–70 ספרד 
ריאל מדריד
2017/18 סרביה 
בלגרד ארנה, בלגרד
ספרד 
ריאל מדריד
85–80 טורקיה 
פנרבחצ'ה דוגוס
ליטא 
ז'לגיריס קובנה
79–77 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2018/19 ספרד 
פרננדו בואסה ארנה, ויטוריה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
91–83 טורקיה 
אנאדולו אפס
ספרד 
ריאל מדריד
94–75 טורקיה 
פנרבחצ'ה בקו

זכיות לפי קבוצותעריכה

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינייקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום קבוצה זכיות סגנויות שנות זכייה סגנויות הערות
1 ספרד  ריאל מדריד 10 8 1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018 1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014
2 רוסיה  צסק"א מוסקבה 8 6 1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019 1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3 ישראל  מכבי תל אביב 6 9 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014 1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011 בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
4 יוון  פנאתינייקוס 1 1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011 2001 בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
5 איטליה  פלקנסטרו וארזה 5 5 1970, 1972, 1973, 1975, 1976 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6 יוון  אולימפיאקוס 3 1997, 2012, 2013 1994, 1995, 2010, 2015, 2017
7 איטליה  אולימפיה מילאנו 2 1966, 1987, 1988 1967, 1983
8 לטביה  אסק ריגה 1 1958, 1959, 1960 1961
- קרואטיה  ק.ק ספליט 1989, 1990, 1991 1972
10 ספרד  ברצלונה 2 5 2003, 2010 1984, 1990, 1991, 1996, 1997
11 איטליה  וירטוס בולוניה 3 1998, 2001 1981, 1999, 2002
12 איטליה  פלקנסטרו קאנטו 0 1982, 1983
- קרואטיה  ציבונה זאגרב 1985, 1986
14 טורקיה  פנרבחצ'ה 1 2 2017 2016, 2018
15 גאורגיה  דינמו טביליסי 1 1962 1960
- ספרד  חובנטוד בדאלונה 1 1994 1992
- ליטא  ז'לגיריס קובנה 1 1999 1986
18 בוסניה והרצגובינה  בוסנה סרייבו 0 1979
- איטליה  וירטוס רומא 0 1984
- סרביה  פרטיזן בלגרד 0 1992
- צרפת  לימוז' 0 1993
22 בולגריה  אקדמיק סופיה 0 2 1958, 1959
- צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו 1964, 1968
- איטליה  בנטון טרוויזו 1993, 2003
- ספרד  סאסקי בסקוניה 2001, 2005
26 צ'כוסלובקיה  סלביה פראג 1 1966
- יוון  א.א.ק. אתונה 1998
- איטליה  פורטיטודו בולוניה 2004
- טורקיה  אנאדולו אפס 2019

זכיות לפי מדינותעריכה

דירוג מדינה זכיות סגנויות
1. ספרד  ספרד 13
ריאל מדריד (10), ברצלונה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
16
ריאל מדריד (8), ברצלונה (5), סאסקי בסקוניה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
2. איטליה  איטליה 13
פלקנסטרו וארזה (5), אולימפיה מילאנו (3), פלקנסטרו קאנטו (2), וירטוס בולוניה (2), וירטוס רומא (1)
13
פלקנסטרו וארזה (5), וירטוס בולוניה (3), אולימפיה מילאנו (2), בנטון טרוויזו (2), פורטיטודו בולוניה (1)
3. יוון  יוון 9
פנאתינייקוס (6), אולימפיאקוס (3)
7
אולימפיאקוס (5), א.א.ק. אתונה (1), פנאתינייקוס (1)
4. ברית המועצות  ברית המועצות 8
צסק"א מוסקבה (4), אסק ריגה (3), דינמו טביליסי (1)
6
צסק"א מוסקבה (3), דינמו טביליסי (1), אסק ריגה (1), ז'לגיריס קובנה (1)
5. ישראל  ישראל 6
מכבי תל אביב (6)
9
מכבי תל אביב (9)
6. יוגוסלביה  יוגוסלביה 6
ק.ק ספליט (3), ציבונה זאגרב (2), בוסנה סרייבו (1)
1
ק.ק ספליט (1)
7. רוסיה  רוסיה 4
צסק"א מוסקבה (4)
3
צסק"א מוסקבה (3)
8. טורקיה  טורקיה 1
פנרבחצ'ה (1)
3
פנרבחצ'ה (2), אנאדולו אפס (1)
9. סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 1
פרטיזן בלגרד (1)
1
פרטיזן בלגרד (1)
10. צרפת  צרפת 1
לימוז' (1)
- ליטא  ליטא 1
ז'לגיריס קובנה (1)
12. צ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 3
ספרטק ברנו (2), סלביה פראג (1)
13. בולגריה  בולגריה 2
אקדמיק סופיה (2)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה