יורוליג

ליגת כדורסל אירופית

יורוליגאנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליגאנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת כדורסל אירופית פרטית לקבוצות הבכירות ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול. נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם.

יורוליג
EuroLeague
ענף כדורסל
תאריך ייסוד 2000
ארגון מפעיל יורוליג בסקטבול
מוטו I Feel Devotion
מספר מתמודדים 18
זוכה יווןיוון פנאתינייקוס (2023/2024)
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (11)
מפעל נמוך יותר יורוקאפ

www.euroleague.net

עונת 2024/2025
FIBA Euroliga

בשנת 2001, היורוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקרא בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 14 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם אחת עשרה זכיות.

היסטוריה

עריכה

עידן פיב"א (1958-2001)

עריכה

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לסגניות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976/1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי פיינל פור היורוליג בעונת 1987/1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991/1992 ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)

עריכה

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/2001 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט וטורניר הכדורסל האולימפי), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

הקבוצות המתמודדות

עריכה
 
הסמל הקודם של היורוליג

החל מעונת 2016/2017, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. החל מעונת 2019/2020 משתתפות 18 קבוצות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 34 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור היורוליג, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק גמר היורוליג.

במפעל משתתפות 18 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

  • רישיון לטווח ארוך ניתן ל-13 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:
  • רישיון B מעניק עוד שלושה כרטיסים חופשיים - אחד לשנתיים, ושניים לשנה אחת.
  • רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ ולסגניתה, והוא מקנה להן העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי

קריטריונים לאולמות

עריכה

נכון לעונת 2012/2013, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

שיטת המשחקים

עריכה

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

  • בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצה שיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
  • 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
  • שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה ראשונה בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקום השני בבית ה"טופ 16" המקביל), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (אם הסדרה הגיע למשחק מכריע).
  • ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ועוד ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור. החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.

בעונת 23/24 השתנתה שיטת העלייה לפליי-אוף כאשר מקומות 1-6 עולים ישירות לפליי-אוף ואילו מקומות 7-10 מתחרות על 2 מקומות נוספים בפליי-אוף. משחקים אלה נקראים פליי-אין.

המשתתפות בתחרות

עריכה
קבוצה עיר אולם תכולה
יוון  אולימפיאקוס פיראוס היכל השלום והאחווה 11,640
גרמניה  אלבה ברלין ברלין מרצדס-בנץ ארנה 14,500
טורקיה  אנאדולו אפס איסטנבול אבדי איפקצ'י ארנה 12,270
צרפת  אסוול ליון-וילרבאן ליון ווילרבאן אסטרובל 5,556
איטליה  אולימפיה מילאנו מילאנו מדיולאנום פורום 12,700
גרמניה  באיירן מינכן מינכן אאודי דום 6,700
ספרד  בסקוניה ויטוריה פרננדו בואסה ארנה 15,517
ספרד  ברצלונה ברצלונה פלאו בלאוגרנה 7,585
סרביה  הכוכב האדום בלגרד בלגרד בלגרד ארנה 24,232
איטליה  וירטוס בולוניה בולוניה וירטוס סגאפרדו ארנה 9,980
ספרד  ולנסיה ולנסיה פואנטה דה סן לואיס 9,000
ליטא  ז'לגיריס קובנה קובנה ז'לגיריס ארנה 15,450
צרפת  מונקו מונקו סאל גסטון 3,000
ישראל  מכבי תל אביב תל אביב היכל מנורה מבטחים 10,383
יוון  פנאתינייקוס אתונה אואקה ארנה 18,989
טורקיה  פנרבחצ'ה איסטנבול אולקר ספורט ארנה 13,059
סרביה  פרטיזן בלגרד בלגרד היכל אלכסנדר ניקוליץ' 8,000
ספרד  ריאל מדריד מדריד ויזינק סנטר 17,453

קבוצות ישראליות במפעל

עריכה
 
אוהדי מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור בעונת 2013/2014

מכבי תל אביב

עריכה

מכבי תל אביב מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A.

הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג).

הפועל תל אביב

עריכה

הפועל תל אביב שיחקה פעמיים במפעל, בעונת 1960/1961 ואף הגיעה עד רבע הגמר שם הודחה על ידי א.ס.ק. ריגה שזכתה במפעל באותה עונה ובעונת 1961/1962 שם הגיעה עד שמינית הגמר. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שש פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1965/1966, 1966/1967, 1969/1970, 1992/1993, 1993/1994 ו-1994/1995.

שאר הקבוצות

עריכה

הפועל ירושלים שיחקה בעונת 1997/1998 במפעל לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/2002 ובעונת 2014/2015.

בעונת 2000/01 התקיימו שתי ליגות, מכבי עירוני רעננה שיחקה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון.

כמו כן, השתתפו במוקדמות מכבי ראשון לציון (בעונת 1991/1992), הפועל גליל עליון (בעונת 1993/1994) והפועל גלבוע גליל (בעונת 2010/2011). אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים[2] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג[3] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב, מכבי חיפה שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2013 לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2013/14.

זכיות לפי שנים

עריכה
  ערך מורחב – פיינל פור היורוליג
עונה העיר המארחת גמר מקומות שלישי ורביעי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
1958 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980) 
א.ס.ק. ריגה
170–152
(86–81 / 71–84)
בולגריה (1946–1967) 
אקדמיק סופיה
הונגריה  בודפשט הונבד & ספרד (1945–1977)  ריאל מדריד
1958/1959 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980) 
א.ס.ק. ריגה
148–125
(79–58 / 67–69)
בולגריה (1946–1967) 
אקדמיק סופיה
פולין  לך פוזנן & יוגוסלביה  אוקק בלגרד
1959/1960 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980) 
א.ס.ק. ריגה
130–113
(51–61 / 69–62)
ברית המועצות (1955–1980) 
דינמו טביליסי
פולין  פולוניה ורשה & צ'כוסלובקיה  סלובן אורביס
1960/1961 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
148–128
(87–62 / 66–61)
ברית המועצות (1955–1980) 
א.ס.ק. ריגה
ספרד (1945–1977)  ריאל מדריד & רומניה (1952–1965)  סטיאווה בוקרשט
1961/1962 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
ברית המועצות (1955–1980) 
דינמו טביליסי
90–83 ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
יוגוסלביה  אולימפיה ליובליאנה & ברית המועצות (1955–1980)  צסק"א מוסקבה
1962/1963 משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות) ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
259–240
(86–69 / 91–74 / 99–80)
ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
ברית המועצות (1955–1980)  דינמו טביליסי & צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו
1963/1964 משחק בית וחוץ ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
183–174
(110–99 / 84–64)
צ'כוסלובקיה 
ספרטק ברנו
יוגוסלביה  אוקק בלגרד & איטליה  זימנטל מילאנו
1964/1965 משחק בית וחוץ ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
157–150
(88–81 / 76–62)
ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
איטליה  איניס וארזה & יוגוסלביה  אוקק בלגרד
1965/1966 איטליה 
היכל פלאדוצה, בולוניה
איטליה 
זימנטל מילאנו
77–72 צ'כוסלובקיה 
סלביה פראג
ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
85–62 יוון 1828 
א.א.ק. אתונה
1966/1967 ספרד (1945–1977) 
פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד
ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
91–83 איטליה 
זימנטל מילאנו
יוגוסלביה 
אולימפיה ליובליאנה
88–83 צ'כוסלובקיה 
סלביה פראג
1967/1968 צרפת 
היכל הספורט גרלנד, ליון
ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
98–95 צ'כוסלובקיה 
ספרטק ברנו
איטליה  זימנטל מילאנו & יוגוסלביה  זאדאר
1968/1969 ספרד (1945–1977) 
פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה
ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
103–99

(שתי הארכות)

ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו & בלגיה  סטנדרד לייז'
1969/1970 יוגוסלביה 
היכל סמראנש, סרייבו
איטליה 
איניס וארזה
79–74 ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
ספרד (1945–1977)  ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה  סלביה פראג
1970/1971 בלגיה 
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
67–53 איטליה 
איניס וארזה
ספרד (1945–1977)  ריאל מדריד & צ'כוסלובקיה  סלביה פראג
1971/1972 ישראל 
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
איטליה 
איניס וארזה
70–69 יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
ספרד (1945–1977)  ריאל מדריד & יוון  פנאתינאיקוס
1972/1973 בלגיה 
קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'
איטליה 
איניס וארזה
71–66 ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
יוגוסלביה  הכוכב האדום & איטליה  זימנטל מילאנו
1973/1974 צרפת 
היכל הספורט בוליו, נאנט
ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
84–82 איטליה 
איניס וארזה
צרפת  בארק & יוגוסלביה  רדניצ'קי בלגרד
1974/1975 בלגיה 
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
איטליה 
איניס וארזה
79–66 ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
צרפת  בארק & יוגוסלביה  זאדאר
1975/1976 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
81–74 ספרד (1945–1977) 
ריאל מדריד
צרפת  אסוול ליון-וילרבאן & איטליה  פורסט קאנטו
1976/1977 יוגוסלביה 
היכל פיוניר, בלגרד
ישראל 
מכבי תל אביב
78–77 איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
ברית המועצות (1955–1980) 
צסק"א מוסקבה
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977) 
ריאל מדריד
1977/1978 גרמניה המערבית 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ספרד (1977) 
ריאל מדריד
75–67 איטליה 
מובילג'ירג'י וארזה
צרפת 
אסוול ליון-וילרבאן
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ישראל 
מכבי תל אביב
1978/1979 צרפת 
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
75–67 איטליה 
אמרסון וארזה
ישראל 
מכבי תל אביב
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977) 
ריאל מדריד
1979/1980 גרמניה המערבית 
דוטשלנדהלה, ברלין המערבית
ספרד (1977) 
ריאל מדריד
89–85 ישראל 
מכבי תל אביב
יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר איטליה 
סינודינה בולוניה
1980/1981 צרפת 
רנוס ספורט, שטרסבורג
ישראל 
מכבי תל אביב
80–79 איטליה 
סינודינה בולוניה
הולנד 
דן בוס
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
1981/1982 גרמניה המערבית 
ספורטהייל, קלן
איטליה 
סקוויב קאנטו
86–80 ישראל 
מכבי תל אביב
יוגוסלביה 
פרטיזן בלגרד
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד 
ברצלונה
1982/1983 צרפת 
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
איטליה 
פורד קאנטו
69–68 איטליה 
בילי מילאנו
ספרד 
ריאל מדריד
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצות 
צסק"א מוסקבה
1983/1984 שווייץ 
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליה 
בנקו די רומא
79–73 ספרד 
ברצלונה
איטליה 
ג'וליקומבני קאנטו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
בוסנה סרייבו
1984/1985 יוון 
היכל השלום והאחווה, פיראוס
יוגוסלביה 
ציבונה זאגרב
87–78 ספרד 
ריאל מדריד
ישראל 
מכבי תל אביב
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצות 
צסק"א מוסקבה
1985/1986 הונגריה 
בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט
יוגוסלביה 
ציבונה זאגרב
94–82 ברית המועצות 
ז'לגיריס קובנה
איטליה 
סימאק מילאנו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד 
ריאל מדריד
1986/1987 שווייץ 
CIG דה מאליי, לוזאן
איטליה 
טרסר מילאנו
71–69 ישראל 
מכבי תל אביב
צרפת 
פו אורטז
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביה 
זאדאר
1987/1988 בלגיה 
פלנדריה אקפו, גנט
איטליה 
טרסר מילאנו
90–84 ישראל 
מכבי תל אביב
יוגוסלביה 
פרטיזן בלגרד
105–93 יוון 
אריס סלוניקי
1988/1989 גרמניה המערבית 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
75–69 ישראל 
מכבי תל אביב
יוון 
אריס סלוניקי
88–71 ספרד 
ברצלונה
1989/1990 ספרד 
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
יוגוסלביה 
יוגופלסטיקה ספליט
72–67 ספרד 
ברצלונה
צרפת 
לימוז'
103–91 יוון 
אריס סלוניקי
1990/1991 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוגוסלביה 
פופ 84 ספליט
70–65 ספרד 
ברצלונה
ישראל 
מכבי תל אביב
83–81 איטליה 
סקאבוליני פזארו
1991/1992 טורקיה 
אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול
סרביה ומונטנגרו 
פרטיזן בלגרד
71–70 ספרד 
מונטיגאלה חובנטוד
איטליה 
פיליפס מילאנו
99–81 ספרד 
אסטודיאנטס מדריד
1992/1993 יוון 
היכל השלום והאחווה, פיראוס
צרפת 
לימוז'
59–55 איטליה 
בנטון טרוויזו
יוון 
פאוק סלוניקי
76–70 ספרד 
ריאל מדריד
1993/1994 ישראל 
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
ספרד 
7UP חובנטוד
59–57 יוון 
אולימפיאקוס
יוון 
פנאתינאיקוס
100–83 ספרד 
ברצלונה
1994/1995 ספרד 
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
ספרד 
ריאל מדריד
73–61 יוון 
אולימפיאקוס
יוון 
פנאתינאיקוס
91–77 צרפת 
לימוז'
1995/1996 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוון 
פנאתינאיקוס
67–66 ספרד 
ברצלונה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרד 
ריאל מדריד
1996/1997 איטליה 
פאלאזו דלו ספורט, רומא
יוון 
אולימפיאקוס
73–58 ספרד 
ברצלונה
סלובניה 
אולימפיה ליובליאנה
86–79 צרפת 
אסוול ליון-וילרבאן
1997/1998 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
איטליה 
קינדר בולוניה
58–44 יוון 
א.א.ק. אתונה
איטליה 
בנטון טרוויזו
96–89 סרביה ומונטנגרו 
פרטיזן בלגרד
1998/1999 גרמניה 
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ליטא 
ז'לגיריס קובנה
82–74 איטליה 
קינדר בולוניה
יוון 
אולימפיאקוס
74–63 איטליה 
טימסטיים בולוניה
1999/2000 יוון 
פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי
יוון 
פנאתינאיקוס
73–67 ישראל 
מכבי תל אביב
טורקיה 
אפס פילזן
75–69 ספרד 
ברצלונה
2000/2001

סופרוליג (פיב"א)

צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ישראל 
מכבי תל אביב
81–67 יוון 
פנאתינאיקוס
טורקיה 
אפס פילזן
91–85 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2000/2001

יורוליג (יורוליג בסקטבול)

סדרה של הטוב מחמישה משחקים איטליה 
קינדר בולוניה
3–2
(בסדרה)
ספרד 
טאו קרמיקה
יוון  א.א.ק. אתונה & איטליה  פאט וונינגטון בולוניה
2001/2002 איטליה 
פלאלמגוטי ארנה, בולוניה
יוון 
פנאתינאיקוס
89–83 איטליה 
קינדר בולוניה
איטליה  בנטון טרוויזו & ישראל  מכבי תל אביב
2002/2003 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
ספרד 
ברצלונה
76–65 איטליה 
בנטון טרוויזו
איטליה 
מונטפסקי סיינה
79–78 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2003/2004 ישראל 
היכל נוקיה, תל אביב
ישראל 
מכבי תל אביב
118–74 איטליה 
סקיפר בולוניה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
97–94 איטליה 
מונטפסקי סיינה
2004/2005 רוסיה 
אולימפיסקי, מוסקבה
ישראל 
מכבי תל אביב
90–78 ספרד 
טאו קרמיקה
יוון 
פנאתינאיקוס
94–91 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2005/2006 צ'כיה 
סאזקה ארנה, פראג
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
73–69 ישראל 
מכבי תל אביב
ספרד 
טאו קרמיקה
87–82 ספרד 
ברצלונה
2006/2007 יוון 
ההיכל האולימפי אתונה, אתונה
יוון 
פנאתינאיקוס
93–91 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
אוניקאחה מאלגה
76–74 ספרד 
טאו קרמיקה
2007/2008 ספרד 
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
91–77 ישראל 
מכבי תל אביב
איטליה 
מונטפסקי סיינה
97–93 ספרד 
טאו קרמיקה
2008/2009 גרמניה 
O2 וורלד, ברלין
יוון 
פנאתינאיקוס
73–71 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
ברצלונה
95–79 יוון 
אולימפיאקוס
2009/2010 צרפת 
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ספרד 
ברצלונה
86–68 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
90–88

(הארכה)

סרביה 
פרטיזן בלגרד
2010/2011 ספרד 
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
יוון 
פנאתינאיקוס
78–70 ישראל 
מכבי תל אביב
איטליה 
מונטפסקי סיינה
80–62 ספרד 
ריאל מדריד
2011/2012 טורקיה 
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
יוון 
אולימפיאקוס
62–61 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
ספרד 
ברצלונה
74–69 יוון 
פנאתינאיקוס
2012/2013 בריטניה 
O2 ארנה, לונדון
יוון 
אולימפיאקוס
100–88 ספרד 
ריאל מדריד
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרד 
ברצלונה
2013/2014 איטליה 
מדיולאנום פורום, מילאנו
ישראל 
מכבי תל אביב
98–86

(הארכה)

ספרד 
ריאל מדריד
ספרד 
ברצלונה
93–78 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2014/2015 ספרד 
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
ספרד 
ריאל מדריד
78–59 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
86–80 טורקיה 
פנרבחצ'ה אולקר
2015/2016 גרמניה 
מרצדס-בנץ ארנה, ברלין
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
101–96 (הארכה) טורקיה 
פנרבחצ'ה
רוסיה 
לוקומוטיב קובאן
85–75 ספרד 
לבורל קוצ'ה
2016/2017 טורקיה 
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
טורקיה 
פנרבחצ'ה
80–64 יוון 
אולימפיאקוס
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
94–70 ספרד 
ריאל מדריד
2017/2018 סרביה 
בלגרד ארנה, בלגרד
ספרד 
ריאל מדריד
85–80 טורקיה 
פנרבחצ'ה דוגוס
ליטא 
ז'לגיריס קובנה
79–77 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2018/2019 ספרד 
פרננדו בואסה ארנה, ויטוריה
רוסיה 
צסק"א מוסקבה
91–83 טורקיה 
אנאדולו אפס
ספרד 
ריאל מדריד
94–75 טורקיה 
פנרבחצ'ה בקו
2019/2020 העונה בוטלה עקב מגפת הקורונה
2020/2021 גרמניה 
לנקסס ארנה, קלן
טורקיה 
אנאדולו אפס
86–81 ספרד 
ברצלונה
איטליה 
ארמאני מילאנו
83–73 רוסיה 
צסק"א מוסקבה
2021/2022 סרביה 
בלגרד ארנה, בלגרד
טורקיה 
אנאדולו אפס
58–57 ספרד 
ריאל מדריד
ספרד 
ברצלונה
84–74 יוון 
אולימפיאקוס
2022/2023 ליטא 
ז'לגיריס ארנה, קובנה
ספרד 
ריאל מדריד
79–78 יוון 
אולימפיאקוס
צרפת 
מונקו
78–66 ספרד 
ברצלונה
2023/2024 גרמניה 
אובר ארנה, ברלין
יוון  פנאתינאיקוס 80-95 ספרד 
ריאל מדריד
יוון 
אולימפיאקוס
87–84 טורקיה 
פנרבחצ'ה בקו

זכיות לפי קבוצות

עריכה

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינאיקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום קבוצה זכיות סגנויות שנות זכייה סגנויות הערות
1 ספרד  ריאל מדריד 11 10 1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018, 2023 1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014, 2022, 2024
2 רוסיה  צסק"א מוסקבה 8 6 1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019 1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3 יוון  פנאתינאיקוס 7 1 1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011, 2024 2001 בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
4 ישראל  מכבי תל אביב 6 9 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014 1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011 בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
5 איטליה  פלקנסטרו וארזה 5 5 1970, 1972, 1973, 1975, 1976 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6 יוון  אולימפיאקוס 3 6 1997, 2012, 2013 1994, 1995, 2010, 2015, 2017, 2023
7 איטליה  אולימפיה מילאנו 2 1966, 1987, 1988 1967, 1983
8 לטביה  א.ס.ק. ריגה 1 1958, 1959, 1960 1961
- קרואטיה  ק.ק ספליט 1989, 1990, 1991 1972
10 ספרד  ברצלונה 2 6 2003, 2010 1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021
11 איטליה  וירטוס בולוניה 3 1998, 2001 1981, 1999, 2002
12 טורקיה  אנאדולו אפס 1 2021, 2022 2019
13 איטליה  פלקנסטרו קאנטו 0 1982, 1983
- קרואטיה  ציבונה זאגרב 1985, 1986
15 טורקיה  פנרבחצ'ה 1 2 2017 2016, 2018
16 גאורגיה  דינמו טביליסי 1 1962 1960
- ספרד  חובנטוד בדאלונה 1 1994 1992
- ליטא  ז'לגיריס קובנה 1 1999 1986
19 בוסניה והרצגובינה  בוסנה סרייבו 0 1979
- איטליה  וירטוס רומא 0 1984
- סרביה  פרטיזן בלגרד 0 1992
- צרפת  לימוז' 0 1993
23 בולגריה  אקדמיק סופיה 0 2 1958, 1959
- צ'כוסלובקיה  ספרטק ברנו 1964, 1968
- איטליה  בנטון טרוויזו 1993, 2003
- ספרד  סאסקי בסקוניה 2001, 2005
27 צ'כוסלובקיה  סלביה פראג 1 1966
- יוון  א.א.ק. אתונה 1998
- איטליה  פורטיטודו בולוניה 2004

זכיות לפי מדינות

עריכה
דירוג מדינה זכיות סגנויות
1 ספרד  ספרד 14
ריאל מדריד (11), ברצלונה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
19
ריאל מדריד (10), ברצלונה (6), סאסקי בסקוניה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
2 איטליה  איטליה 13
פלקנסטרו וארזה (5), אולימפיה מילאנו (3), פלקנסטרו קאנטו (2), וירטוס בולוניה (2), וירטוס רומא (1)
13
פלקנסטרו וארזה (5), וירטוס בולוניה (3), אולימפיה מילאנו (2), בנטון טרוויזו (2), פורטיטודו בולוניה (1)
3 יוון  יוון 10
פנאתינאיקוס (7), אולימפיאקוס (3)
8
אולימפיאקוס (6), א.א.ק. אתונה (1), פנאתינאיקוס (1)
4 ברית המועצות  ברית המועצות 8
צסק"א מוסקבה (4), א.ס.ק. ריגה (3), דינמו טביליסי (1)
6
צסק"א מוסקבה (3), דינמו טביליסי (1), א.ס.ק. ריגה (1), ז'לגיריס קובנה (1)
5 ישראל  ישראל 6

מכבי תל אביב (6)

9

מכבי תל אביב (9)

6 יוגוסלביה  יוגוסלביה 6
ק.ק. ספליט (3), ציבונה זאגרב (2), בוסנה סרייבו (1)
1
ק.ק. ספליט (1)
7 רוסיה  רוסיה 4
צסק"א מוסקבה (4)
3
צסק"א מוסקבה (3)
8 טורקיה  טורקיה 3
אנאדולו אפס (2), פנרבחצ'ה (1)
3
פנרבחצ'ה (2), אנאדולו אפס (1)
9 סרביה ומונטנגרו  סרביה ומונטנגרו 1
פרטיזן בלגרד (1)
1
פרטיזן בלגרד (1)
10 צרפת  צרפת 1
לימוז' (1)
ליטא  ליטא 1
ז'לגיריס קובנה (1)
12 צ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 3
ספרטק ברנו (2), סלביה פראג (1)
13 בולגריה  בולגריה 2
אקדמיק סופיה (2)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה