גיל ג'יבלי
גיל ג'יבלי (נולד ב-ז' בכסלו ה'תשי"ז, 30 בנובמבר 1957) הוא מאייר, קריקטוריסט וצייר קלסתרונים ישראלי. משמש כמאייר הראשי של העיתון "גלובס"; כמו כן הוא משמש כמבקר ג'אז.
איור עצמי של ג'יבלי | |
לידה | 30 בנובמבר 1957 (בן 66) |
---|---|
מדינה | ישראל |
עיסוק | מאייר, קריקטוריסט |
מעסיק | גלובס |
קישורים חיצוניים | |
פייסבוק | gil.gibli |
טוויטר | GilGibli |
קורות חייו
עריכהגיל ג'יבלי נולד ליצחק ג'יבלי, מלוחמי יחידה 101, ולעמליה, מוזיקאית וכוריאוגרפית. את שמו נתן לו אביו על שם פעולות גיל (ראשי תיבות: גיבלי יצחק לחופש), כינוי לפעולות צבאיות שביצעו חבריו של יצחק ג'יבלי לשחרורו, לאחר שנפל בשבי הירדני במבצע ברוך 1. הוריו של גיל ג'יבלי התגרשו כשהיה בן ארבע, והוא עבר לגור אצל סבו וסבתו בקיבוץ גבעת חיים איחוד. בגיל שמונה עבר לגור עם אמו בבאר שבע, וכעבור ארבע שנים עבר להתגורר בקיבוץ מזרע, שם אומץ על ידי שניים מבני הקיבוץ שהיו יוצאי יחידה 101.
לאחר שירותו הצבאי החל בלימודי ציור בבית הספר לציור קלישר בתל אביב. בשנת 1982 נסע לניו יורק, שם למד ציור במשך מספר שנים בקולג' "אמפייר סטייט". בעת שהותו בניו יורק עבד כעוזר לקריקטוריסט רענן לוריא. בשנת 1983 חזר בתשובה[1].
בשנת 1989 הוחלט בעיתון הכלכלי "גלובס" לנקוט בקו המקובל בעיתונים כלכליים בעולם שבהם מחליפים איורי הדיוקנים את הצילומים. ג'יבלי נבחר כמאייר הבית של העיתון, ומאז הפכו איוריו לאחד מסמליו של "גלובס". כמו כן, פרסם במשך מספר שנים טור שבועי בנושא מוזיקת ג'אז הקרובה ללבו.
ג'יבלי מתמחה בציורי קלסתרונים, והוא פועל בשרות משטרת ישראל. לזכותו נזקפים מספר מקרים של לכידת עבריינים שזוהו לפי הקלסתרון שצייר, בהם תפיסת הרוצח של שרה סמוכי בשנת 2000 בעיר אשדוד, שנרצחה בדוכן מפעל הפיס ביריה אחת. הקלסתרון שאייר, לפי תיאור של עובדת בחנות סמוכה לדוכן הפיס, יחד עם שחזור הרצח, שודר בתוכנית הטלוויזיה "בשידור חוקר". שוטר שזהה את הקלסתרון כדומה לאדם שנעצר בשוד בנק בעבר הוביל לתפיסתו של הרוצח. ג'יבלי שימש ציר מרכזי בסרט התעודי ההרוג ה-17, לפי עדות נהג האוטובוס ושני נוסעים, צייר שני קלסתרונים כדי לזהות את ההרוג האלמוני מהפיגוע בצומת מגידו בשנת 2002[2]. כמו כן צייר לפי עדויות ניצולים את קלסתרונו של פאוול פרנקל, מפקד אצ"י (הארגון הצבאי היהודי) בגטו ורשה[3].
עד היום צייר ג'יבלי למעלה מעשרת אלפים דיוקנים. בשנת 2000 הציג מעבודותיו בתערוכה בגבעתיים, ובשנת 2008 השתתף עם קבוצת ציירים בתערוכת דיוקנאות שנערכה בבית ציוני אמריקה בתל אביב. ג'יבלי גם אייר מספר ספרים, ובהם הספר "בונים פה נמל: מכתבים מסבא נודניק" (הוצאת תמוז, 2004), ספר לילדים שיצא זמן קצר אחרי מות רפאל איתן ובו מכתבים שכתב לנכדיו על עבודתו בנמל אשדוד.
חייו הפרטיים
עריכהג'יבלי נשוי לאסתר הלברטל ואב לחמישה. מתגורר בקריית הרצוג.
קישורים חיצוניים
עריכה- גיל ג'יבלי, ברשת החברתית פייסבוק
- גיל ג'יבלי, דף שער בספרייה הלאומית
- אתרו של גיל ג'יבלי בעיתון גלובס
- דודו כהן, מומחה לעיצוב פנים, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ גיל ג'יבלי, צה"ל נועד לאפשר לימוד תורה, גיל ג'יבלי, באתר גלובס, 18 ביוני 2010
- ^ לכל איש יש שם, האוזן השלישית
- ^ דניאל בלטמן, אינם מסוגלים לחיות ואינם מסוגלים למות, באתר הארץ, 22 באפריל 2009