פתיחת התפריט הראשי

יצחק ג'יבלי (193018 בנובמבר 2008, כ' בחשוון ה'תשס"ח) היה מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50. נודע כאשר בשלב הנסיגה בפעולת תגמול במחנה עזון דרש מחבריו מגדוד 890, בפיקודם של אהרון דוידי ומאיר הר ציון, שלא יסכנו את עצמם וינטשו אותו על אדמת האויב כשהוא פצוע. ג'יבלי ננטש, ונפל בשבי הירדנים. על מעשהו זה הוענק לו עיטור העוז[1].

יצחק ג'יבלי
יצחק ג'יבלי
יצחק ג'יבלי
לידה 1930
מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בנובמבר 2008 (בגיל 78 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא הגנה לישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה סמל סמל
תפקידים צבאיים
לוחם פלמ"ח, יחידה 101, סיירת מטכ"ל וגדוד 890
מלחמות וקרבות
פעולות התגמול
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

יצחק בן שרה ואברהם יחיא ג'יבלי[2] נולד בשנת 1930 במצרים ועלה לארץ ישראל בעודו תינוק עם משפחתו, שהתיישבה בצפון תל אביב. מפאת מצוקת המשפחה הוא נשלח לאימוץ במושב תל עדשים. כבן 17 התגייס לפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות. לאחר ששירת בצה"ל כנהגו של רחבעם זאבי[3], הצטרף ליחידה 101 בימיה הראשונים ב-1953. עם מיזוג יחידה 101 עם גדוד 890 של הצנחנים חמישה חודשים לאחר מכן ב-1954, המשיך לשרת במסגרת החדשה שלימים כונתה סיירת מטכ"ל.

בעקבות רצח של חקלאי בשדה ליד כפר סבא הוחלט לערוך פעולת תגמול בשם "ברוך 1" נגד מחנה עזון של הלגיון הירדני על ידי חיילים מגדוד 890. עם ג'יבלי נבחרו למשימה עוד ששה חיילים: אהרון דוידי, מאיר הר-ציון, יורם "ימו" נהרי, עמירם הירשפלד, אלישע בן-צור וגלעד הראל. הכוח יצא עם רדת החשיכה ב-29 ביוני 1954 מקיבוץ אייל. בקרב במחנה נהרגו מספר חיילים ירדניים וג'יבלי נפצע קשה, אך המשיך לתפקד. עם נסיגת הכוח מהיעד ניסו הר ציון ונהרי לפנות את ג'יבלי לשטח ישראל אך התברר כי הפינוי מעכב את הכוח ומסכן אותו בהתקלות בתגבורת ירדנית. הוא דרש מחבריו להשאיר אותו בשטח ולא להסתכן בעבורו[4]. הוא נלקח בשבי ולאחר סיום אשפוזו הועבר לבית כלא בזרקא, כאשר בישראל גורלו לא נודע זמן רב. על התנהגותו במבצע זה הוענק לו עיטור העוז כעשרים שנה לאחר מכן[5].

חבריו של ג'יבלי ארגנו שלוש פעולות כדי לשבות חיילים ירדנים שיוחלפו תמורתו. הראשונה שבהן נערכה באוגוסט ובגלל החשש שהפעולה לא תאושר, היא נעשתה ללא אישור הרמטכ"ל. הפעולות כונו פעולות גי"ל על בסיס הסיסמה ג'בלי יצחק לחופש. בעקבות הצלחת הפעולות שוחרר ג'יבלי בעסקת חילופי שבויים.

לאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד כחבר אגד, ולאחר מכן בשירות הביטחון הכללי כקצין ביטחון במספר שגרירויות ישראליות וכמאבטח במטוסי אל על ובמוסד. לאחר פרישתו לגמלאות עבד כשומר סף במועדון של רפי שאולי, וכן שימש נהגו ועוזרו האישי של יעקב נמרודי[6]. הוא נפטר בתל אביב והותיר אחריו אישה, שני ילדים ונכדים.

בנו הוא המאייר גיל ג'יבלי. הוא נקרא על שם המבצע שיזמו חבריו של יצחק ג'יבלי לזירוז שחרורו מהשבי הירדני[7].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עיטור העוז שהוענק ליצחק ג'יבלי, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  2. ^ הקבר של יצחק ג'יבלי בבית העלמין ירקון, באתר BillionGraves.
  3. ^ גידי וייץ, ליאת לויאן, הזיכרון הסלקטיבי של המדינה בעניין גנדי, באתר הארץ, 14 במרץ 2012.
  4. ^ עפר שלח, מי זוכר את ג'יבלי הקטן, באתר nrg‏, 31 בינואר 2009.
  5. ^ יוסי מלמןמת "ג'יבלי הקטן", בעל עיטור עוז שנפל בשבי ירדן, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2008.
  6. ^ יוחאי עופר, אלמנת לוחם 101 יוצאת נגד חבריו ליחידה, באתר nrg‏, 15 בדצמבר 2013.
  7. ^ איילת בכר, צייד הזיכרון, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2002.