פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

גרשון דרור (שוולבה) היה הצנזור הצבאי הראשי הראשון של מדינת ישראל. הוא כיהן בתפקיד בשנים 19481951.

ביוגרפיהעריכה

דרור שירת כפקיד צנזורה בכיר עוד בממשלת המנדט הבריטי ולאחר קום מדינת ישראל מונה ב-18 ביולי 1948 לצנזור הצבאי הראשי שלה.

ב-1951 הודח דרור מתפקיד הצנזור הצבאי הראשי ואת מקומו תפס סגן-אלוף אבנר בר-און. דרור נשאר בצנזורה והופקד על מדור צנזורה לדואר ומברקים של אזרחים. בעוד שני המדורים האחרים שהרכיבו בשעתו את הצנזורה הצבאית - מדור צנזורה לעיתונות ומדור צנזורה לדואר חיילים, הועברו לאחריות בר-און.

הרקע להדחתו של דרור היה זעם הולך וגובר של העיתונות בשל פסילות הצנזורה ועונשים שהוטלו על העיתונים כאשר לא צייתו להוראותיה, ששיאו בפרישתו של העיתון "מעריב" מהסכם הצנזורה ובעתירתו לבג"ץ שבו דרש כי הצנזור הצבאי הראשי ינמק מדוע לא יבטל את האיסור שהטיל על פרסום מאמר על שדרות האקליפטוסים, שהוחל אז בנטיעתן לאורך הכבישים הראשיים של המדינה, לנוכח העובדה שהדבר כבר שודר ברבים על ידי ראש אגף יחסי ציבור של משרד הביטחון יצחק זיו-אב בתוכניתו השבועית ב"קול ישראל". מערכת הביטחון לא הייתה מוכנה להסביר כיצד עובד בכיר במשרד הביטחון יכול לפרסם דבר הפוגע בביטחון המדינה ולא הייתה מוכנה להיחקר על שיקוליה של הצנזורה, והיא נאלצה להסכים לפתיחת משא ומתן להסכם צנזורה חדש, ובתמורה ביטל "מעריב" את העתירה.

על תפקודו של דרור כצנזור צבאי ראשי סיפר מחליפו בתפקיד, אבנר בר-און:

גרשון דרור היה מבכירי העובדים בצנזורה המנדטורית - נמצא למן יומו הראשון תחת לחץ כבד של מפקדי הצבא, שתבעו ממנו במפגיע להטיל איפולים בתואנה של פגיעה בביטחון. ומחוסר ניסיון לבור את התביעות הכנות מתביעות הסרק - ומתביעות בעלות "עוקץ" פוליטי - קיבל את רובן. כאשר עברתי על תיק-הפסילות משנות הצנזורה הראשונה מצאתי בו פסילות שלא יכולתי להבין את מניעיהן בשום פנים ואופן.

אבנר (וולטר) בר-און, הסיפורים שלא סופרו - יומנו של הצנזור הראשי, ספרי ידיעות אחרונות/הוצאת עידנים, ירושלים, 1981

כך למשל, הוטל איפול על פגישה בין ראש הממשלה דוד בן-גוריון וסגן-אלוף משה דיין, וכן על משחק כדורגל שנערך באצטדיון ימק"א בירושלים בין חיילי צה"ל למאבטחים של חיל הנחתים האמריקני ששמרו על הקונסוליה האמריקנית.

בר-און נוכח לדעת, לדבריו, כי דרור מפרש "פגיעה בביטחון" בדרך-כלל כפרסום שאחד מקציני צה"ל הבכירים מתנגד לו. בר-און סיפר כי מפקדי חילות וחזיתות הרבו להתערב בעבודתו של דרור וכי מצא עשרות מכתבים שלהם שיועדו לדרור בהם נטען כי ידיעות שהתפרסמו בעיתונות גרמו נזק כבד לחיל. לדברי בר-און, הידיעות עסקו באירועים לא חיוביים בתוך היחידות, וניכר היה בהן שנמסרו מתוך היחידה, אך ברוב המקרים לא הצליח להבין כיצד עלולים היו הפרסומים להזיק.