יצחק זיו-אב

עיתונאי ישראלי

יצחק זיו-אב (ד' בתמוז תרס"ז, 4 ביוני 1907אפריל 2002) היה מראשי הקרן הקימת לישראל, מנכ"ל התאחדות האיכרים, סופר, עורך, עיתונאי ואיש ציבור ישראלי.

יצחק זיו-אב
יצחק זיו-אב.jpg
לידה 4 ביוני 1907
סמולנסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה אפריל 2002 (בגיל 94) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אתר זיכרון ליצחק זיו-אב במשמר הירדן

תולדותיועריכה

ברוסיה - 1907–1926עריכה

יצחק זיו-אב נולד בסמולנסק שבאימפריה הרוסית להוריו מרים ואברהם. האב היה חרשתן, בעלים של בתי חרושת אחדים לנסירת עצים לתעשיות קתי רובים, ואף הקים מפעל לייצוא עצים מרוסיה לארצות שונות, לרבות ארץ ישראל. זיו-אב זכה בנעוריו לחינוך עברי לאומי. למד וסיים בית הספר תיכון רוסי ואחר כך למד בפקולטה לפדגוגיה של אוניברסיטת סמולנסק. במקביל, נכנס לפעילות ציבורית והיה חבר מערכת העיתון "דרך הפועל", יומון המחוז הסובייטי בברית המועצות.

בארץ ישראל - 1926–1948עריכה

בגיל 19, ביוני 1926, עלה לארץ ישראל עם משפחתו: הוריו ושני אחיו נחום ואליעזר. בני המשפחה התיישבו על קרקע שנרכשה במושבה מגדיאל. כשנה לאחר העלייה, נפטר האב (בט"ז בשבט תרפ"ז 1927), וקברו היה הראשון שנכרה בבית הקברות של מגדיאל. זיו-אב עבד בצעירותו בחקלאות במגדיאל. אחר כך, בשנים 1930-1933 עבד כמרכז ועד המושבה. באותה תקופה החל לכתוב מאמרים בעיתונות "השדה"[1], "הארץ" ו"דואר היום"[2]. בשנת 1932 הוא כתב בהארץ על ענייני השרון[3]. בשנים: 1934 – 1935 עבד כעוזר למזכ"ל התאחדות האיכרים[4].

נשא את דבורה (דורה) לבית קוברינסקי (1913 - 1995), בוגרת גמנסיה הרצליה, ילידת רוסיה ובוגרת "בית הספר הגבוה לכלכלה" בגרנובל, שבצרפת. לימים, יושבת ראש הוועדה לזכויות האשה בוויצו. ילדיהם הם אברהם, איש עסקים וצייר; ואהרון-שמאי (ארי), שופט שלום בתל אביב (נפטר ב-1991).

זיו-אב החל לעבוד כעיתונאי ביומון "הבוקר" של מפלגת "הציונים הכלליים", מאז הקמתו באוקטובר 1935, ושימש בתפקידים אחדים; היה כתב, מזכיר המערכת, ובהמשך משנה-לעורך. עמד בקשרים פוריים עם המשורר אורי צבי גרינברג,[5] ועם המשורר חיים גורי.[6]

מאמריו ורשימותיו התפרסמו בעיתונים נוספים, בהם: "בוסתנאי", "היום", והירחון "בארץ ישראל".

הוא נחן בכושר נאום. והופיע, בין השאר, בתחנת השידור המנדטורית "קול ירושלים", בתוכנית "ארץ לא נודעת". במסגרת זו סיפר למאזיניו על תולדות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

במלחמת העולם השנייה שירת בחטיבה היהודית הלוחמת – החי"ל ("הבריגדה"), נפגש עם הפליטים היהודיים ניצולי השואה, במחנות העקורים שהוקמו בגרמניה לאחר המלחמה ועודד את רוחם.

בשנת 1947, כאשר גבר המתח בין "ההגנה" לבין אצ"ל ולח"י, היה בין משכיני השלום שבין המחנות.[7]

במדינת ישראל - 1948–2002עריכה

זיו-אב היה פעיל במיזמים ציבוריים רבים. הוא היה פעיל מרכזי במפלגתו "הציונים הכלליים",[8] ובהמשך ב"גח"ל" (ראשי תיבות: גוש תנועת החרות – המפלגה הליברלית).

במלחמת העצמאות, הקים לפי בקשת דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, את האגף ליחסי ציבור במשרד הביטחון יחד עם עמנואל הרוסי, כמסגרת זו גם שידר טור שבועי ב"קול ישראל".

היה ממייסדי אגודת העיתונאים בתל אביב, חבר המכון למנהל ציבור, חבר הנהלות ציבוריות של "קול ישראל", תיאטרון "הבימה" ו"האופרה הישראלית".

בשנים 1959–1975 היה חבר הנהלת "ארגון החקלאים העולמי" (IFAP). בשנים 1960–1998 – חבר בדירקטוריון קרן קיימת לישראל ויושב ראש ועדת הפיתוח וחבר ועדות החינוך והארגון. בשנת 1962 – היה יושב ראש ועד ציבורי ממלכתי לציון "שנת ראשונים". בשנים 1967–1958 יזם את הקמת לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והיה יושב ראש ההנהלה שלה. בשנת 1972 היה חבר ועדת עציוני, ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט העליון משה עציוני שחקרה שחיתויות והטיות תוצאות משחקים בליגה הלאומית בכדורגל[9]. בשנת 1982 התמנה ליושב ראש הוועד הציבורי הממלכתי לציון אירועי "מאה שנות התיישבות"; והופקד על תוכניות לשימור מורשת ההתיישבות כגון "יום התלם הראשון" (1983), "על משמרות" באתר המושבה החרבה משמר הירדן (1984) ו"מסע אל השורשים" (1987) באתר הזיכרון של ראשון לציון. בשנת 1985 היה מיוזמי הקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

אותות ועיטוריםעריכה

זיו-אב זכה לאותות ולעיטורי כבוד רבים, בהם: "יקיר משפחת האדמה", "יקיר מושבות הגליל", אזרח כבוד של כפר תבור, מזכרת בתיה, כרמי יוסף והעיר רמת גן, שבה התגורר בשכונת "שיכון ותיקים" משנת 1952 ועד יום מותו.

זכרועריכה

לאחר פטירתו, באפריל 2002, כתב עליו העיתונאי משה בן-שחר, כי היה אחד העיתונאים הנחשבים בארץ ישראל בתקופת המאבק של היישוב העברי נגד שלטונות המנדט, ומאמריו משכו רבים בשל ההתנסחות הבהירה של יעדי היישוב והתנועה הציונית בארץ ישראל. לדבריו, היה נוהג יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, להדריך את אנשיו לקרוא את מאמריו של זיו-אב בעיתון "הבוקר", כחומר למחשבה ולחינוך. "לא רק זאת, מכיוון שזיו-אב נחשב לאיש אמין מאוד, היו באים לביתו ראשי האצ"ל, כשהם מחופשים, במטרה להעשירו בהבנת עמדותיהם הפוליטיות".[10]

במתחם המושבה החרבה משמר הירדן יש אתר לזכרו.

כתביו ופרסומיועריכה

ארכיונו של יצחק זיו-אב נמצא בארכיון הציוני בירושלים. רשימת התיקים בארכיון ראתה אור בשנת תשנ"ט 1999 בהוצאת הארכיון הציוני.

ספרים מפרי עטועריכה

  • פרשת שלמה בן-יוסף, תל אביב: דפוס עזריאל, ת"ש 1940
  • ארץ לא נודעת, תל אביב: הוצאת מסדה, תש"ג
  • אומרים ישנה ארץ, תל אביב: הוצאת ספרית מעריב, 1980
  • שלנו עד עולם, תל אביב: הוצאת אמנות וספר, תש"ך
  • אנשי תש"ח, (עורך: שמעון יהב), ירושלים : תנועת המורים למען קרן קיימת לישראל - המחלקה לחינוך, תשמ"ט 1989
  • כל התקוות נולדות מחדש : החיזיון המופלא של ראשונים לקריאה ולעיון למסכת ולמופע ב"יום התלם הראשון" ובאירועי ההתיישבות, ירושלים: משרד החינוך והתרבות, תשמ"ג 1983
  • יום משפחת האדמה : 60 שנה להתאחדות האכרים : כ"ב באלול תשל"ג, 19 בספטמבר 1973, תל אביב: קרן לסיוע ולהשתלמות של התאחדות האכרים בישראל, תשל"ג 1973
  • מחיר החפש, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תש"י
  • מגילת שמונים שנה בעשור לישראל, תל אביב: הבקר, תשי"ח 1958
  • אין לי ארץ אחרת, הוצאת מלוא, תשנ"ז 1997
  • יפים הלילות בכנען, תל אביב: הוצאת מעריב, תשמ"ח 1988
  • עולם לחיות בו: מסעות, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ב
  • מגבול לגבול: אנגליה, צרפת, עדן, פרס, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תשי"ב 1952
  • עולם אחר : יומן דרכים: סינגפור, אוסטרליה, ניו זילנד, פיליפינים, הונקונג, יפן, תאילנד, תל אביב: הוצאת אל"ף, תשכ"ח 1967
  • את אחי אני מבקש, תל אביב: הוצאת נ. טברסקי, תדש"ו - פרקי ריפורטז'ה ממסעו באירופה
  • אגד החיות, (ציירה: איזה), תל אביב : הוצאת מ’ ניומן, תש"ז
  • מבוא: איך בנוי צה"ל, בתוך: עמנואל הרוסי, צבא הגנה לישראל, ירושלים: המכון להשכלה ציונית

ספרים שערךעריכה

  • (עם ש' שמואלי), דרכי בנינה, התפתחותה ותוכניות העתיד של רמת גן : דינים וחשבונות, מאמרים וצלומים, סקירות לתקופת 45/1944
  • (עם יעקב חורגין וש' שמואלי, רמת גן, תרפ"ב-תש"ז 1921–1946 : ספר יובל, רמת גן, הוצאת המועצה המקומית רמת גן, 1946

קובץ שנערך מכתביועריכה

  • עם ואדמתו : שיבה לאדמה - סוד תחייתנו, היצמדות לאדמה - ערובה לקיומנו : חומר עזר למורה ולמדריך, ירושלים: הוצאת קק"ל, תשנ"ב

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ השדה, הארץ, 6 בנובמבר 1927
  2. ^ הנצחון וההגשמה, דואר היום, 24 באוקטובר 1933
  3. ^ על שלשה דברים ..., הארץ, 15 באוגוסט 1932
    העשור הראשון לשרון, הארץ, 1 בנובמבר 1932
  4. ^ בעניני החנוך, הארץ, 26 באוקטובר 1934
  5. ^ ראו: ארכיון אורי צבי גרינברג, תת-סדרה 1.1: מכתבים אל אורי צבי גרינברג, הספרייה הלאומית.
  6. ^ ראו: ארכיונו של חיים גורי, הספרייה הלאומית בירושלים.
  7. ^ ראו: יחיאל הלפרן, יצחק זיו-אב, עזריאל קרליבך, רק לא מלחמת אחים!, תל אביב: דפוס עזריאל, תש"ז 1947.
  8. ^ ראו: יצחק זיו-אב, מכתבים, המפלגה הליברלית, תיק ה 3 - 7 / 19, בארכיון מכון ז'בוטינסקי בתל אביב.
  9. ^ שחר בן-הלוי, ‏אין שוער בשער, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2001
  10. ^ משה בן-שחר, איש אדמה, המקומון רמת-גן גבעתיים, גיליון 442, 25 באפריל 2002.