גשר השטן

גשר השטןאנגלית: Devil's Bridge) הוא מונח המתייחס למספר רב של גשרים עתיקי-יומין, הממוקמים בעיקר באירופה. רוב גשרי הקשתות הללו עשויים מסלעים או לבנים ומייצגים הישגים טכנולוגיים חשובים בארכיטקטורה של זמנים קדומים. עקב העיצוב הבלתי רגיל שלהם, גשרים אלה היו למוקדי משיכה ונכללו בסיפורים בתקופה הקלאסית וימי הביניים.

פונטה דל דיאבולו, לנצו טורינז שבצפון איטליה.

לכל אחד מאותם גשרי שטן קיים מיתוס או מעשייה הקשורים לשטן, בהתאם לאמונה הרווחת באותו אזור. כמה מהסיפורים מספרים שהשטן עצמו הוא בונה הגשרים, וזאת מאחר שקיומו מלכתחילה ויכולת עמידותו לאורך השנים אינם מבוססים ולמעשה בלתי אפשריים. אחרים מייחסים לידע לבניית הגשרים כמתנה שניתנה מהשטן לאנושות כחלק מעסקה שערך עם האוכלוסייה המקומית, לרוב תמורת נשמותיהם.

אגדות המיוחסות לגשריםעריכה

 
גשר השטן מעל לנהר הרויס, שווייץ. איור מתוך הליבר סטודיורום (חלק רביעי) של האמן ויליאם טרנר.

הגשרים המתוארים כגשרי השטן הם רבים מספור עד שהאגדות המספרות עליהם נכללות בקטגוריה מיוחדת לפולקלור בשיטת ארנה-תומפסון לסיווג אגדות עמים (מספר 1191).[1] כמה אגדות כוללות אלמנטים מקטגוריית הפולקלור המקומי, כמו לרמות את השטן (מספר 1196), החוזה עם השטן (מספר 756B) ואגדת הבונה הראשי.

גרסה אחת של סיפור המעשייה מציגה את בונה הגשר ואת השטן כיריבים. הדבר משקף את העובדה שלעיתים - כמו במקרה של גשר השטן שבמעבר סנקט גוטהארד - גשרים אלה נבנו בתנאים כל כך מאתגרים עד שהשלמתו של הגשר הצריכה את ביצועו של מעשה הירואי מצידם של בוני הגשרים ושל הקומונה כדי להבטיח את מצבו האגדי של הגשר.

גרסאות אחרות של האגדה מציגות אישה זקנה או רועה עדר פשוט אשר עורכים עסקה עם השטן. בגרסה זו, השטן מסכים לבנות את הגשר, ובתמורה הוא יקבל את הנשמה הראשונה אשר תחצה אותו. אחרי שבנה את הגשר (לרוב במהלך הלילה), השטן מרומה בידי יריבו: לדוגמה, על ידי זריקת כיכר לחם כדי לפתות כלב שיחצה את הגשר, והוא נראה לאחרונה כשהוא מעמיק לתוך המים ושלום שורר בקומונה המקומית.

במקרה של גשר האבן מרגנסבורג, האגדה מספרת על כך שהשטן עזר בתחרות בין בוני הגשר לבין הקתדרלה בזמן בנייתה המחודשת. נאמר כי מהמורה קטנה במרכזו של הגשר נוצרה כתוצאה מכך שהשטן זינק בזעמו על כך שרומה מלקבל את הפרס.

באגדת גשר השטן שסמוך לשפך בנהר אלבה שבהמבורג, נגר ערך עסקה עם השטן והבטיח לו את הנשמה הראשונה אשר תחצה את הגשר. ביום ההכתרה כאשר הכומר ויועץ המחוז חככו בדעתם מי יחצה ראשון את הגשר, ארנב חצה אותו והשטן המאוכזב נעלם. במקום ניצב פסל המתייחס לאגדה זו.

האגדה של פונטה דלה מדלנה שבעיירת בורגו א-מוזנו בנפת לוקה מספרת על קדוש מקומי (ברוב המקרים מדובר ביוליאנוס ממסדר ההוספיטלרים) שערך עסקה עם השטן.[2] ביום ההתחשבנות, הקדוש העלה באש כלב או חזיר שחצה את הגשר ורימה את השטן.

בקומונת סנס שבמחוז יון בחבל בורגון-פראנש-קונטה, אגדה מהמאה ה-13 מספרת על ארכיטקט שמכר את נשמתו לשטן ואז התחרט על כך. מונסיניור לה קורה הבריח את השטן משם בעזרת מים קדושים ונוסחה לגירוש שדים שהחלה במילים "ודה רטרו שטנה", עליהן ביקש מהחוטא לחזור.[3] אמרת הנוסחה עוצבה לעיתים אל תוך מדליה דתית על-שם בנדיקטוס מנורסיה.

מרבית הגשרים אשר קיבלו את הכינוי "גשר השטן" הם יוצאי דופן, לרוב עקב התגברות על קשיים טכנולוגיים לצורך בנייתם אך גם בשל עידון אסתטי או חשיבות אסטרטגית לקומונה המקומית.

רשימת גשריםעריכה

איטליהעריכה

ארצות הבריתעריכה

  • גשר השטן - סדונה, אריזונה (אף על פי שמדובר בגשר בנבנה באופן טבעי ואינו סלעי).[4]

גרמניהעריכה

 
גשר ראקוצברוק שבסקסוניה, פארק גלבנז, גרמניה.

הממלכה המאוחדתעריכה

 
שלושת הגשרים של גשר השטן בקרדיגיון, ויילס.
  • גשר השטן, קרדיגיון, ויילס.
  • גשר השטן - קירקבי לונסדייל, קאמבריה.
  • גשר השטן - חוות הוראס, קהילה דתית פנינגטון, קאמבריה.
  • גשר השטן - וסטון, צפון סאמרסט.
  • גשר השטן - פארק וסטון, סטפורדשייר.

סלובניהעריכה

  • הודיצ'ב מוסט - בוהין.
  • הודיצ'ב מוסט - טולמין.

ספרדעריכה

פורטוגלעריכה

צרפתעריכה

 
פונט דו דיאבל שבעיירה סרה, צרפת.

קיימים 49 גשרי שטן בצרפת, ביניהם:[6]

שווייץעריכה

ארצות אחרותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא גשר השטן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Folklore and Mythology Electronic Texts, D. L. Ashliman
  2. ^ Bernardi, Eduardo (2018). The Chronicles of Julian, the Hospitaller. New Zealand: Higuma Limited. pp. Books 1–5. ISBN 978-0-473-43697-1
  3. ^ Odd Phrases in Literature", The Irish Quarterly Review, Volume 6, Part 1, 1856, note p. 683
  4. ^ GREAT SEDONA HIKES, Devil's Bridge Hike
  5. ^ Teufelsbrücke & Felsentor bei Inzigkofen, November 3rd 2014 (בגרמנית)
  6. ^ Graham Robb (2007). The Discovery of France. Hampshire, England: Picador. p. 131. ISBN 978-0-330-42761-6