גירוש שדים הוא טקס או תהליך שנועד לסלק השפעה מזיקה של שד, שחדר לגופו של אדם, גופו של בעל חיים, מבנה או חפץ.

ישו מגרש שד מאילם, גוסטב דורה (1865)
פרנציסקוס הקדוש עוסק בגירוש שדים בארצו - ציור של ג'וטו
האב חוזה אנטוניו פורטאה, מגרש שדים קתולי ומחבר ספרים פופולריים על הנושא.

בדתות עריכה

בדתות שונות ישנה מסורת של ביצוע גירוש שדים. גירוש השד מתבצע באמצעים שונים, כקריאות שונות, הזאת מים קדושים, העלאת עשן (בפרט עישון בְּכוּר, שהיא תערובת עשבי טיהור) ועוד.

בנצרות עריכה

בעת העתיקה, כאשר אדם סבל משיגעון או אפילו מפיצול אישיות, חשבו שנעשה בו איחוז. הכומר היה מגיע ומנסה לסלק את השד. בנצרות הקתולית קיים נוסח מוסכם ורשמי, המופיע בספרי תפילות, של תהליך הגירוש. בשנת 1992 גבריאלה אמורט הקתולי הקים ארגון בינלאומי של מגרשי שדים בה כ-250 חברים מ-30 מדינות קתוליות.

באסלאם עריכה

בחברה הבדואית בישראל, גם במאה ה-21 ישנם שייחים המבצעים טקסי גירוש שדים[1].

ביהדות עריכה

מעשי גירוש שדים מוזכרים בספר טוביה הקדמון. שנים רבות לאחר מכן, יוסיפון מספר על יהודי בשם אלעזר שביצע גירוש שדים לפני קיסר רומי אספסיאנוס. בין מגילות קומראן נמצאו גם תפילות להרחקת שדים. [דרוש מקור]

בעת העתיקה יוחסו מחלות רבות, בעיקר מחלות נפש, לשד ודיבוק שנכנס בגופו של האדם, והליך הוצאת השדים היה חלק מהליך הריפוי של החולה.

בתלמוד ובספרות המדרשים מסופר על תנאים ואמוראים שעסקו בגירוש שדים, כמו רבי חנינא בן דוסא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי איש צייתור ועוד.

ביהדות נהגו לגרש שדים גם באמצעות השבעתם, שימוש בשמות קדושים ותקיעה בשופרות[2].

מנהגים שונים נפוצים עד זמננו בין שומרי מסורת, כשבירת כוס על ידי החתן תחת החופה, שיש הטוענים שמקורם הוא כאקט של הרחקת שדים. גם על מנהג החינה נטען כי מקורו מנוהג שנועד להרחיק שדים.

טקסי גירוש שדים נפוצים כיום בעיקר בין יוצאי מרוקו ואתיופיה. בין יהודי מזרח אירופה מכונה גירוש שדים לרוב בשם "הסרת דיבוק", כאשר לפי תפיסה זו מדובר בנשמה של אדם חוטא שלא זכתה להתנקות בגיהנום, וכדי למצוא לעצמה מנוחה היא נכנסת לגופו של אדם חי, וגורמת לו סבל רב. קיים דמיון רב בין טקסי גירוש שדים לטקסי הסרת דיבוקים. העוסק במלאכת גירוש השדים נקרא "בעל שם".

בין פוסקי ההלכה נמצאו פוסקים שהתנגדו להעלאת עשן לצורך גירוש שדים, בנימוק של איסור עבודה זרה (שו"ת דברי מלכיאל חלק ה סימן קד). יש הבדל בין טומאה לגירוש שדים, כשאדם נטמא טיהרו אותו אבל לא בצורת טיהורו מ"שד".

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • גרשום שלום, שדים, רוחות ונשמות.
  • מעשה נורא של הרוח, ירושלים 1904, תיאור גירוש שד בירושלים בהסכמת הראשון לציון.
  • Brian P. Levack, The Devil Within: Possession & Exorcism in the Christian West, New Haven: Yale University Press, 2013

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גירוש שדים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שעלאן, חסן; פוקס, נינה; קוריאל, אילנה (2021-10-25). "חניקות עד פרפור, מי עופרת לוהטים ופסוקי קוראן: "גירושי השדים" בחברה הבדואית". Ynet. נבדק ב-2021-10-26.
  2. ^ ראה רש״י בגמרא ראש השנה דף כח עמוד א ד״ה ׳התוקע לשיר׳