דוד ורנר סנטור

דוד ורנר סנטור
David Werner Senator
לידה	6 בספטמבר 1896; ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	2 בנובמבר 1953 (בגיל 57); אטלנטה, ארצות הברית
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין; אוניברסיטת פרייבורג; אוניברסיטת מינכן ;

דוד (ורנר) סנטור (לעיתים נכתב גם סינטור, בגרמנית: David Werner Senator; ברלין, 6 בספטמבר 1896 – אטלנטה, 2 בנובמבר 1953) היה סגן נשיא ומנכ"ל האוניברסיטה העברית, חבר הנהלת הסוכנות היהודית המורחבת ופעיל בברית שלום.

ביוגרפיה עריכה

שנותיו המוקדמות עריכה

ורנר סנטור נולד וגדל בברלין ולמד בגמנסיה ע"ש הנסיך היינריך ברובע שונברג. מאוחר יותר למד משפטים וכלכלה באוניברסיטאות של מינכן, ברלין ופרייבורג, שם השלים ב-1919 את עבודת הדוקטורט שלו בהנחיית הכלכלן קרל דיהל, שעסקה בדיני מקרקעין בפלשתינה. בעת היותו סטודנט התמסר לפעולות תרבות בקרב הנוער היהודי מבני המהגרים ממזרח אירופה. בהמשך לכך, סנטור הצטרף אל ה"פולקסהיים" (Volksheim, בית העם), מיסודו של זיגפריד להמן, ששימש כמרכז קהילתי לנוער מהגר ממזרח אירופה.^[1] כחלק מה"התקרבות אל המזרח", ובאופן חריג עבור יהודי-גרמני בן דורו, למד סנטור יידיש.^[2] לאחר מכן, כשוחר "הציונות התרבותית" למד גם עברית.^[3] סנטור שירת כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה.^[1]^[4] הוא היה חבר במפלגת פועלי ציון, אך פרש ממנה לאחר כמה שנים מאחר שלטעמו לא עשתה די כדי לקדם הבנה עם ערביי ארץ ישראל.^[5]^[6]

בארגוני סיוע יהודיים בגרמניה עריכה

בשנים 1920–1921 היה מזכיר ואחר כך מזכיר כללי, של לשכת הייעוץ והטיפול בפועלים יהודיים (Arbeiterfürsorgeamt), ארגון אותו הקים יחדיו עם פריץ מרדכי קאופמן ושלום אדלר-רודל.^[2] ב-1922, נתמנה סנטור לסגן מנהל מחלקת הפליטים של הג'וינט באירופה. בתפקידו זה ביקר ברוסיה ופעל במספר מדינות במזרח ומרכז אירופה. סנטור ניסה לעלות לארץ לראשונה ב-1924 ועבד כחבר הנהלת המשביר המרכזי בתל אביב. ב-1925 החליט לחזור לגרמניה וקיבל את משרת המזכיר הכללי של הג'וינט באירופה, בה כיהן עד 1930.

עלייה לארץ וחברות בהנהלת הסוכנות היהודית המורחבת עריכה

ב-1929 נוסדה הסוכנות היהודית המורחבת, בה היו חברים נציגים ציונים ונציגים לא ציונים, עליהם נמנו פילנתרופים אמריקאים. אך, בהגדרה, קשה היה למצוא לא-ציונים אמתיים שייאותו לקבוע את מושבם בארץ לשם כך. למרות היותו ציוני, סנטור קיבל את הצעת הלא-ציונים, ובראשם, פליקס ורבורג, לפעול כנציגם בארץ. אלה האחרונים בטחו בו כי יפעל באופן ענייני, ללא השפעה של חישובים "ציוניים" או מפלגתיים. כך, ב-1930 חזר לארץ כחבר הנהלת הסוכנות. תחילה עבד בתפקיד גזבר ואחר כך כמנהל מחלקת העלייה. בתפקידו זה, סייע בהגירת יהודי גרמניה לארץ בעקבות עליית הנאצים לשלטון ב-1933. יחד עם גאורג לנדואר ניהל סנטור את המחלקה הגרמנית של הסוכנות היהודית, שהייתה אחראית על יישוב יהודי גרמניה. המחלקה דאגה לתקצוב ולהיבטים המנהליים של עליית הנוער והשניים עבדו באופן הדוק עם הנרייטה סאלד.^[7] סנטור היה מעורב בהסכם ההעברה,^[8] ושימש כיו"ר דירקטוריון חברת "העברה", באמצעותה העבירו יהודי גרמניה את רכושם לארץ. היה ממקימי חברת רסקו,^[9] חבר הנהלת סולל בונה^[2] ממקימי עליית הנוער, ויו"ר דירקטוריון כפר הנוער בן שמן.^[10]

ב-1937 התפטר סנטור מתפקידו כמנהל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, בשל ביקורת על מדיניות חלוקת הסרטיפיקטים על פי שיקולים מפלגתיים,^[11]^[12] אך הוסיף לכהן כחבר הנהלה עד דצמבר 1945.

פעילות ב"ברית שלום" וב"איחוד" עריכה

סנטור היה פעיל ב'ברית שלום', שפעלה מאמצע שנות העשרים ועד ראשית שנות השלושים. בהמשך, הצטרף לאגודת "איחוד" שהקים י"ל מאגנס ב-1942, והיה חבר מרכזי באגודה, שניסתה לסכל את יישום תוכנית החלוקה לטובת הקמת מדינה דו-לאומית.^[13]^[14] בשל עמדותיו בסוגיות אלו, הפך סנטור למבקר חריף של מדיניות הנהלת הסוכנות היהודית. התנגדותו לתוכנית בילטמור, שהצהירה במפורש על מחויבותה להקמת מדינה יהודית בתום מלחמת העולם השנייה וביקורתו על אוזלת ידה של הסוכנות אל מול הטרור של ארגוני הפורשים, עמדו מאחורי החלטתו להתפטר מההנהלה בדצמבר 1945.

באוניברסיטה העברית ובזמן מלחמת העצמאות עריכה

ב-1937 נענה להצעתו של זלמן שוקן לשמש כאדמיניסטרטור הראשי (תפקיד המקביל למנכ״ל) של האוניברסיטה העברית, במקומו של שלמה גינזבורג. עם עזיבתו של שוקן לארצות הברית בתחילת המלחמה, נכנס סנטור לנעליו כממלא מקום יו״ר הוועד הפועל.^[15] מעמדה זו ניצח סנור על ניהול האוניברסיטה כמעט באופן בלעדי בשנות מלחמת העולם השנייה. תחומי האחריות הנרחבים שלו כללו את טיפוח הקשרים עם קהילות התורמים של האוניברסיטה בתפוצה היהודית ועם שלטונות המנדט הבריטי. הוא אף שקד על תוכנית פיתוח שאפתנית להרחבת הקמפוס בתום מלחמת העולם השנייה. ב-1946 עוטר סנטור באות כבוד מסדר האימפריה הבריטית.

סנטור הוסיף לנהל את האוניברסיטה גם בזמן מלחמת 1948, תקופה שבמרביתה נעדר מירושלים יו״ר הוועד הפועל, סיר אריה לאון סימון. לאחר פרוץ המאורעות ניסה סנטור להמשיך את השגרה האקדמית כסדרה, אולם שיבוש הגישה להר הצופים אילץ את האוניברסיטה לקיים את הלימודים במיקומיים חלופיים. בעקבות אסון שיירת הר הצופים הופסקה לאלתר הפעילות האקדמית ונחסמה הגישה להר הצופים, שהפך ביולי 1948 לשטח מפורז בפיקוח האו״ם.^[16]^[17]

ב-1949, לאחר חידוש שנת הלימודים בתום המלחמה, פעלה האוניברסיטה באופן מאולתר מעשרות בניינים במערב העיר, וביניהם בניין הקולג׳ טרה סנטה. עקירת האוניברסיטה מבניניה בהר הצופים, והצורך להפעילה ולקיימה בבניינים שכורים ופזורים בחלק הישראלי של העיר, ואף הצורך להוסיף לה מחלקות בהתאם לצרכים, דרשו ממנו מידה רבה של התמסרות.

בכינוס הראשון של חבר הנאמנים לאחר המלחמה, מונה סנטור לסגן הנשיא האכסקוסיבי, בנוסף לתפקידו כאדמיניסטרטור. אולם ב-1953 לאחר מינוי בנימין מזר לתפקיד הנשיא והרקטור, נחלשו משמעותית סמכויותיו של סנטור.^[15]

פטירתו עריכה

במאי 1953, למרות בריאותו הלקויה, במימון קרן רוקפלר, יצא סנטור לסיור לימודי באירופה, ובארצות הברית, לעמוד על דרכי הפיתוח והארגון של אוניברסיטאות. במהלך אותה נסיעה, נפטר באטלנטה שבארצות הברית, וביום י' כסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953, הובא ארונו לקבורה בירושלים. על שמו קרוי "בית סנטור" בכפר הנוער בן שמן.

לקריאה נוספת עריכה

אסף זלצר, “דוד ורנר סנטור (1896-1953)”, בתוך תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: ספר האישים - מייסדים, מעצבים וראשוני הפרופסורים לפני קום המדינה, הוצאת מאגנס, 2013, עמ' 42–45.
זלמן שזר, אור אישים: דברי מסה וזיכרון על פגישות שתמו, עם עובד, 1955, עמ' 217–225.
מיכאל הד ושאול כ"ץ (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים: שורשים והתחלות, הוצאת מאגנס, 1997.
Adi Livny, Fighting Partition, Saving Mount Scopus: The Pragmatic Binationalism of D.W. Senator (1930–1949), Studies in Contemporary Jewry, 2020, עמ' 224-246
גרשם שלום, אמונה תמה: ציון לד"ר ו.סנטור ז"ל, דברים בגו: פרקי מורשת ותחיה, 1976, עמ' 498-502
משה קול, "דוד ורנר סנטור" בתוך: מורים וחברים, כרך שלישי, תשל"ז, עמ' 11–38
דוד תדהר (עורך), "ד"ר דוד (ורנר) סנטור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2909
חוברת מס' 37 לזכרו של דוד ורנר סנטור, שיבלים: ביטאון אגודת הבוגרים והידידים של כפר הנוער בן-שמן, ינואר 2016.
עקיבא ארנסט סימון, ד. ורנר סנטור-איש געגועים, הארץ, 14 בדצמבר 1954

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא דוד ורנר סנטור בוויקישיתוף

יצחק בן צבי ודייויד ורנר סנטור נואמים באירוע של חודש ההתאזרחות, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1937

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² Beate Lehmann, Werner Senator, Arbeitskreis Jüdische Wohlfahrt (ב־)
^ ¹ ² ³ ע.א סימון, ד. ורנר סנטור-איש געגועים, הארץ, 14 בדצמבר 1954
^ עמיחי ברלד, מי אתה ד"ר ורנר דוד סנטור? (עמ' 3-8), באתר ביטאון שיבלים, ‏ינואר 2016
^ יעקב בר-און, ‏התיקים האישיים של מרטין בובר ולאה גולדברג יוצאים ממרתפי האוניברסיטה, באתר מעריב אונליין, 26 בנובמבר 2018
^ גרשם שלום, אמונה תמה: ציון לד"ר ו.סנטור ז"ל, דברים בגו: פרקי מורשת ותחיה, 1976, עמ' 498
^ דוד תדהר (עורך), "ד"ר דוד (ורנר) סנטור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2909
^ רפאל גת, ‏מפעל עליית הנוער, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 152-153
^ Hoffman, Joseph Paul., The price of flight : German Jews, the Nazi Regime and the finance of the "Haàvarah" Agreement, 1933-1939, George Washington University, 2002
^ עמירם אורן, ‏חברת רסק"ו ופעילותה בתקופת העלייה החמישית (1940-1934), קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 160-126
^ משה קול, "דוד ורנר סנטור" בתוך: מורים וחברים, כרך שלישי, תשל"ז, עמ' 11–38
^ אביבה חלמיש, במירוץ כפול נגד הזמן: מדיניות העלייה הציונית בשנות ה-30, 2006, עמ' 73-82
^ יהודה לפידות, העליה הבלתי לגאלית, באתר דעת, ‏תשס״ב
^ Adi Livny, Fighting Partition, Saving Mount Scopus: The Pragmatic Binationalism of D.W Senator (1930-1949), Studies in Contemporary Jewry XXXI, 2020, עמ' 225-246 doi: 10.1093/oso/9780197516485.003.0013
^ הלר, יוסף, היסטוריון, מ'ברית שלום' ל'איחוד' : יהודה ליב מאגנס והמאבק למדינה דו-לאומית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, (תשס"ד), מסת"ב 965-493-174-5
^ ¹ ² אורי כהן (סוציולוג), ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, עם עובד, תשס"ז 2006, עמ' 94, מסת"ב 965-13-1824-4
^ יפעת וייס, ריבונות בזעיר אנפין: מובלעת הר הצופים 1967-1948, ציון, 2018, עמ' 151-174
^ יאיר פז, ‏'עולים ויורדים בו': הזיקה הסמלית־פוליטית להר הצופים ולקמפוס האוניברסיטה העברית בתקופת המובלעת, 1948‑1967, קתדרה ניסן תשע"ז

[:3-1] ¹ ² Beate Lehmann, Werner Senator, Arbeitskreis Jüdische Wohlfahrt (ב־)

[:0-2] ¹ ² ³ ע.א סימון, ד. ורנר סנטור-איש געגועים, הארץ, 14 בדצמבר 1954

[3] עמיחי ברלד, מי אתה ד"ר ורנר דוד סנטור? (עמ' 3-8), באתר ביטאון שיבלים, ‏ינואר 2016

[4] יעקב בר-און, ‏התיקים האישיים של מרטין בובר ולאה גולדברג יוצאים ממרתפי האוניברסיטה, באתר מעריב אונליין, 26 בנובמבר 2018

[5] גרשם שלום, אמונה תמה: ציון לד"ר ו.סנטור ז"ל, דברים בגו: פרקי מורשת ותחיה, 1976, עמ' 498

[6] דוד תדהר (עורך), "ד"ר דוד (ורנר) סנטור", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2909

[7] רפאל גת, ‏מפעל עליית הנוער, קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 152-153

[8] Hoffman, Joseph Paul., The price of flight : German Jews, the Nazi Regime and the finance of the "Haàvarah" Agreement, 1933-1939, George Washington University, 2002

[9] עמירם אורן, ‏חברת רסק"ו ופעילותה בתקופת העלייה החמישית (1940-1934), קתדרה 55, מרץ 1990, עמ' 160-126

[:1-10] משה קול, "דוד ורנר סנטור" בתוך: מורים וחברים, כרך שלישי, תשל"ז, עמ' 11–38

[11] אביבה חלמיש, במירוץ כפול נגד הזמן: מדיניות העלייה הציונית בשנות ה-30, 2006, עמ' 73-82

[12] יהודה לפידות, העליה הבלתי לגאלית, באתר דעת, ‏תשס״ב

[13] Adi Livny, Fighting Partition, Saving Mount Scopus: The Pragmatic Binationalism of D.W Senator (1930-1949), Studies in Contemporary Jewry XXXI, 2020, עמ' 225-246 doi: 10.1093/oso/9780197516485.003.0013

[14] הלר, יוסף, היסטוריון, מ'ברית שלום' ל'איחוד' : יהודה ליב מאגנס והמאבק למדינה דו-לאומית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, (תשס"ד), מסת"ב 965-493-174-5

[:2-15] ¹ ² אורי כהן (סוציולוג), ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, עם עובד, תשס"ז 2006, עמ' 94, מסת"ב 965-13-1824-4

[16] יפעת וייס, ריבונות בזעיר אנפין: מובלעת הר הצופים 1967-1948, ציון, 2018, עמ' 151-174

[17] יאיר פז, ‏'עולים ויורדים בו': הזיקה הסמלית־פוליטית להר הצופים ולקמפוס האוניברסיטה העברית בתקופת המובלעת, 1948‑1967, קתדרה ניסן תשע"ז

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]


לידה	6 בספטמבר 1896 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	2 בנובמבר 1953 (בגיל 57) אטלנטה, ארצות הברית
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין אוניברסיטת פרייבורג אוניברסיטת מינכן