דייוויד לה-שאפל

צלם אמריקאי

דייוויד לה-שאפלאנגלית: David LaChapelle;‏ נולד ב-11 במרץ 1963 בקונטיקט, ארצות הברית) הוא צלם ובמאי וידאו קליפים, פרסומות וסרטים. עבודתו מתרכזת סביב נושאי אופנה, פרסום, ואמנות הצילום. הוא ידוע בזכות סגנונו הסוריאליסטי וההומוריסטי בעבודותיו.

דייוויד לה-שאפל
David LaChapelle
דייוויד לה-שאפל, 2014
דייוויד לה-שאפל, 2014
לידה 11 במרץ 1963 (בן 61)
פיירפילד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת דיוקן, אמנות פיגורטיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.lachapellestudio.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

שנותיו הראשונות

עריכה

לה-שאפל היה תלמיד בבית הספר לאמנות בקרוליינה הצפונית ובבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק. צילומו הראשון היה של אמו, הלגה שאפל, וצולם בחופשה בפוארטו ריקו.

אנדי וורהול הציע לו לעבוד בפעם הראשונה באופן מקצועי כצלם עבור מגזין Interview שייסד, לאחר שפגש אותו בסטודיו העבודה שלו, Studio 54. בהמשך דרכו עבד לה-שאפל גם במגזינים כמו ה"רולינג סטון", "ווג", "GQ" ו"ואניטי פייר"[1].

קריירה מקצועית

עריכה
 
דייוויד לה-שאפל לצד כרמן קררה על השטיח האדום בבית עיריית וינה, אוסטריה, 2014

לה-שאפל הוציא לאור ארבעה ספרים בהם מוצגות יצירות הצילום שלו. כל הספרים מכילים צילומי פורטרט צבעוניים וסוריאליסטיים של ידוענים, ובהם: מרילין מנסון, נעמי קמפבל, ג'יזל בונדשן, דייוויד בקהאם, ביורק, דרו ברימור, שירלי מנסון, קורטני לאב, לאנס ארמסטרונג, אנג'לינה ג'ולי, פמלה אנדרסון, בריטני ספירס, קמרון דיאז, אומה תורמן, ברוק שילדס, לאונרדו דיקפריו, כריסטינה אגילרה, מדונה, מייקל ג'קסון, קניה וסט, אלטון ג'ון, ויטני יוסטון, דייוויד בואי, שאקירה, ליל קים, שר, יו האפנר, פינק, ריהאנה, קיילי מינוג, פאריס הילטון, ליידי גאגא, קוונטין טרנטינו ומריה קארי[1].

בשנת 2004 הפיק לה-שאפל את מופעו של אלטון ג'ון, The Red Piano, שעלה לבמות בלאס ווגאס. המופע שילב שימוש נרחב בטכנולוגיית וידאו שהוקרנה על גבי מסכי LED, שבזמנו היו טכנולוגיית הווידאו הרחבה והחדה ביותר בכל הזמנים. חלק משיריו של אלטון ג'ון הוקדמו על ידי סרטים שיצר למענם לה-שאפל.

בשנת 2005 עבר לה-שאפל לבימוי סרטים ארוכים, וביים סרט תיעודי בשם Rize, שהתמקד בריקודי היפ הופ וברייקדאנס בלוס אנג'לס. הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס ולאחר מכן יצא לאקרנים.

לה-שאפל עסק בין היתר בתחום הפרסום, והיה אחראי למיתוגם החזותי של כמה מותגים כמו אופנת טומי הילפיגר, לוואצה, נוקיה, לוריאל, דיזל ובורגר קינג. בנוסף הוא התמקד בבימוי פרסומות ופרומואים, כדוגמת הסרט הקצר באורך 5 דקות עבור מותג ההלבשה H&M שנקרא "רומיאו ויוליה" בשנת 2006 ועוד.

בשנת 2009 הגיע לביקור בישראל שבמהלכו גם הפיק סדרת פרסומות עבור רשת סופר-פארם והתראיין בתוכניתו של גיא פינס. בסוף יולי 2010 נפתחה תערוכה בת שלושה חודשים של לה-שאפל במוזיאון תל אביב[2].

בשנת 2011 תבע את הזמרת ריהאנה בטענה שהעתיקה דימויים מיצירותיו. התביעה הסתיימה בפשרה[3].

עבודתו הוגדרה כסוריאליסטית, גרוטסקית, מעוררת תדהמה ואירונית. עבודותיו עם ידוענים הייתה לרוב נעשית בהקצנה ובהגזמה תוך כדי מתן דגש לאישיותם ולחייהם הפרטיים.

פרסים

עריכה

בין השנים 19952006 זכה לה-שאפל בפרסים רבים ויוקרתיים בטקסים ואירועים שונים, בהם: פרס הצלם הטוב ביותר, במאי הווידאו הטוב ביותר, וידאו-קליפ השנה ועוד. כמו כן זכה בפרס הוקרה על פעילותו במניעת הומופוביה על ידי הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה.

ספרים

עריכה
  • LaChapelle Land 1996
  • Hotel LaChapelle 1999
  • Artists and Prostitutes 2006
  • Heaven to Hell 2006

סרטים

עריכה

וידאו-קליפים

עריכה
1994
  • פני פורד – "I'll Be There"
1997
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דייוויד לה-שאפל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה