דיספוריה מגדרית

תופעה פסיכולוגית

דיספוריה מגדרית (באנגלית: Gender Dysphoria) כוללת קונפליקט בין המגדר הפיזיולוגי או המיוחס לאדם לבין המגדר שאתו הוא מזדהה. מתמודדים עם דיספוריה מגדרית עלולים להרגיש תחושה חזקה של אי-נוחות, אומללות או מצוקה ביחס למגדר אליו סווגו, שלפעמים קשורה לאי-נוחות ביחס לגוף שלהם (במיוחד התפתחות בזמן הבגרות המינית) או לאי-נוחות ביחס לתפקידים המגדריים שמצופים מהם.[1] האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, שאחראית לפרסום "המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות" (DSM-5: Diagnostic and Statistical Manual), מבהירה כי "אי-נוחות מגדרית, אינה בפני עצמה הפרעה נפשית. המרכיב הקריטי בדיספוריה מגדרית הוא נוכחות קלינית של מצוקה שמשויכת למצב זה".[2]

דיספוריה מגדרית
שם בלועזית Gender Dysphoria
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH F64.2)
MedlinePlus 001527
סיווגים
DSM-5 302.6 (F64.2)
ICD-10 F64.9, F64.8
ICD-11 HA60 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
טרנסג'נדריותטרנסג'נדריות
ערך זה הוא חלק מסדרת ערכים
בנושא זהות מגדרית
עוד בנושא
פורטל להט"ב

המונח דיספוריה מגדרית הופיע לראשונה כקטגוריה אבחונית בDSM-5, לאחר דיון ממושך בקרב הקהילה הקלינית והמחקרית בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה. הדיון במונח זה התרחש לאור הביקורת, שהגיעה מהקהילה הטרנסג'נדרית ומאנשי טיפול ומחקר מסוימים, על האבחנה שהופיעה במהדורה הקודמת של ה-DSM, ה-DSM-IV-TR, הפרעת זהות מגדריתאנגלית: Gender identity disorder, בראשי תיבות: GID), לפיה מצוקות שנובעות מחוויית המגדר מוגדרות כהפרעות נפשיות. למרות השינוי שחל ב-DSM, "הפרעת זהות מגדרית" עדיין מופיעה במדריך האבחנות הפסיכיאטריות (ICD-10: international classification of diseases).

מאפייניםעריכה

אנשים בגילאים שונים עשויים לחוות דיספוריה מגדרית כאשר המגדר שאליו הם שויכו בלידתם אינו משקף את חוויית המגדר שלהם או את ה"פרפורמנס" המגדרי (באנגלית: gender performance) שלהם (המושג "פרפורמנס" מתייחס במקרה זה לאופן שבו אנשים מבטאים את הזהות המגדרית שלהם). עם זאת, לא כל אדם שחש אי התאמה בין המגדר שאליו שויך בלידה ובין החוויה או המבע המגדרי שלו, ירגיש בהכרח מצוקה נפשית או יחווה קשיים רגשיים. זוהי סוגיה מורכבת, ואחד הגורמים החשובים שמשפיעים על מידת המצוקה הנחווית הוא מידת הקבלה של הסביבה וקיומה של רשת תמיכה חברתית נגישה ופעילה. מי שמתמודדים עם דיספוריה מגדרית, עשויים להזדקק לנטילת הורמונים או להתערבויות כירורגיות שונות כדי להקל על מצוקתם הנפשית.

בהשוואה לקטגוריה האבחונית שהייתה נהוגה בעבר ("הפרעת זהות מגדרית"), הקטגוריה החדשה ("דיספוריה מגדרית") שמה דגש רב יותר על היבטים התיאוריים של התופעה ועל המצוקה והקשיים הפסיכולוגיים. כמו כן, בניגוד לאבחנה הקודמת, "דיספוריה מגדרית" נתפשת כבעיה קלינית ולא כבעיה בזהות הנחווית או המוצגת כלפי חוץ. מדובר בשינוי גישה של הממסד הרפואי והקליני כלפי אנשים שחוויית המגדר שלהם שונה מזו שנחשבת למקובלת חברתית (קרי, "גבר" או "אישה"), מעמדה שרואה בעצם החוויה השונה בעיה או "הפרעה" לעמדה מקבלת יותר, שמכירה במגוון של חוויות מגדר ושאינה רואה בכך פסיכופתולוגיה.

ניתן לקבל את האבחנה על פי המדריך DSM-5, למתבגרים או למבוגרים, כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

קריטריון A: חוסר התאמה בין השיוך המגדרי בלידה (גבר או אישה) ובין החוויה או הפרפורמנס המגדריים של האדם. תחושה זו של אי התאמה צריכה להימשך לפחות שישה חודשים ולבוא לידי ביטוי לפחות בשניים מתוך ששת תת-הסעיפים של קריטריון A (תת-סעיפים אלה דומים לאלו שמפורטים בחלק מתייחס לאבחנה של ילדים, אך אינם זהים וגם הם מופיעים ב-DSM-5).

קריטריון B: מצוקה נפשית ניכרת שקשורה לחוסר ההתאמה בין חוויית המגדר של האדם ובין המגדר הנתפש או המיוחס לו או לה על ידי הסביבה, או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, האקדמי או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.

דיספוריה מגדרית בילדותעריכה

  ערך מורחב – דיספוריה מגדרית בילדות

דיספוריה מגדרית בילדות היא מצב בו ילדים חשים אי נוחות משמעותית מהמין הביולוגי שלהם, המגדר שלהם או עם שניהם, והיא נבדלת באבחנתה מדיספוריה מגדרית אצל מבוגרים.

סיווגעריכה

כאמור לעיל, עד לפרסומו של ה-DSM-5, מצבים שמוגדרים היום תחת הכותרת האבחנתית "דיספוריה מגדרית" סווגו בתור "הפרעת זהות מגדרית" (באנגלית: Gender Identity Disorder או בקיצור GID).

אפידמיולוגיהעריכה

בעבר היה קושי להעריך את שכיחות התופעה, ולרוב היא הייתה מוערכת על פי אחוז המעוניינים בהליך להתאמה מגדרית. הקריטריונים העדכניים מקיפים יותר וניתנים לאבחון מוקדם יותר, ומאידך אצל רוב[3] המאובחנים בדיספוריה מגדרית בילדותם, תדעך התופעה עד הגיעם לבגרות.

גורמים משועריםעריכה

  • גורמים ביולוגיים - טענות מסוימות, שמקורן בחקר התנהגויות מיניות של חיות ובפרט של חולדות מעבדה גורסות כי מצב זה נגרם בעקבות השפעות שונות של הורמוני המין על ההתנהגות. כך למשל כמות גדולה של הורמון הטסטוסטרון (ההורמון ה"זכרי") אצל נשים מגבירה התנהגויות "זכריות" כגון תוקפנות, ואילו עודף באסטרוגןהורמון ה"נקבי") אצל גברים מפחית התנהגויות מסוג זה. מחקרים על תאומים מצביעים על כך שדיספוריה מגדרית תלויה גם בגורמים גנטיים.[4] טענות בדבר ההשפעות הביולוגיות נחשבות שנויות במחלוקת, שכן ההתנהגות האנושית היא מורכבת מאוד והיא פונקציה של גורמים רבים הקשורים זה בזה. לכן הקביעה שההורמונים הם הגורם העיקרי ל-GID היא פשטנית למדי ואינה יכולה להסביר לבדה את התופעה.
  • גורמים פסיכו–חברתיים - תאוריות מסוימות גורסות כי שילוב בין גורמים מורכבים כגון תכונות ההורים, אופן גידול הילדים, המזג שהאדם נולד איתו, והציפיות התרבותיות לגבי תפקידי המגדר, עשוי להשפיע על התפתחותה של GID.

טיפולעריכה

הטיפול המקובל הוא טיפול פסיכולוגי, שמטרתו לרוב היא לתמוך באדם ובהתמודדותו עם תחושותיו, ללא ביקורת ושיפוטיות, לעזור לו לחוש בנוח עם הזהות המינית המגדרית הרצויה, וכן ללוות ולתמוך בו במקרה של החלטה על בלוקרים (אנ'), הורמונים וניתוח להתאמה מגדרית.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ What Is Gender Dysphoria?, The American Psychiatric Association
  2. ^ Gender Dysphoria, American Psychiatric Publishing
  3. ^ במחקרי עוקבה שונים נמצאו שיעורים של בין 61% ל-98%. ראו:Ristori, Jiska; Steensma, Thomas D. (2 בינואר 2016). "Gender dysphoria in childhood". International Review of Psychiatry (באנגלית) 28 (1): 13–20. ISSN 0954-0261. PMID 26754056. doi:10.3109/09540261.2015.1115754. 
  4. ^ Heylens G, De Cuypere G, Zucker KJ, Schelfaut C, Elaut E, Vanden Bossche H, De Baere E, T'Sjoen G (March 2012). "Gender identity disorder in twins: a review of the case report literature". The Journal of Sexual Medicine. 9 (3) 751–7. doi:10.1111/j.1743-6109.2011.02567.x. PMID 22146048.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.