דיר עזיז
דֵיר עָזִיז (בערבית: دير عزيز, בתעתיק מדויק: מנזר עזיז) הוא יישוב יהודי קדום בדרום רמת הגולן. על חורבות היישוב הוקם כפר סורי.[2]
 | |
| בית הכנסת העתיק בדיר עזיז | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| סיבת נטישה | שחרור רמת הגולן |
| תאריך נטישה | יוני 1967 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב יהודי נטוש | 252[1] (1960) |
| קואורדינטות | 32°51′54″N 35°42′46″E / 32.865°N 35.712638888889°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה
עריכהבדיר עזיז התגלו שרידי יישוב יהודי עתיק ששכן במקום בתקופת המשנה והתלמוד, וכלל בית כנסת, בית בד, בית קברות וכנראה גם בית יוצר לכלי חרס. על חורבות היישוב הוקם בעת החדשה כפר סורי. ביישוב נמצאו שרידים של שני מבני ציבור. האחד בראש הגבעה, גדול מאוד אך טרם נחפר עד היום ולא ידוע למה ששימש. השני, על המורדות לכיוון דרום נחפר בחפירות ארכאולוגיות ושימש כבית כנסת.[2]
בית הכנסת העתיק בדיר עזיז הוא אולם מלבני שמידותיו 11 מטר על 18 מטר, ובו ערמת אבני גזית, אשר לפי הסברה מקורן בבית הכנסת שחרב ב"רעש שביעית" בשנת 749 לספירה. מתחת לרצפת האולם נמצאו מאות מטבעות, שהמאוחרים ביניהם מימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (הרבע השני של המאה ה-6 לספירה), ובקיר הדרומי גומחה בולטת לארון הקודש[3].
על אחד ממשקופי בית הכנסת הקדום נמצא הכיתוב בשפה היוונית: AZIZO, המצביע על כך שיש אפשרות שהשם "עזיז" קשור לשמו המקורי של היישוב התלמודי במקום[4].
הכפר והיישוב הקדום ממוקמים כשני קילומטרים דרומית מזרחית למושב כנף, ובקרבת ההריסות מצוי מעיין כנף, אשר שימש את היישוב לאורך ההיסטוריה.
הכפר היה בשליטת סוריה, כחלק ממחוז קוניטרה שבנפת פיק, עד למלחמת ששת הימים, שבה נכבש על ידי ישראל וננטש על ידי תושביו. תחת שלטון ישראל נכלל שטחו בנפת גולן של מחוז הצפון.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דיר עזיז, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
- אודות האתר והכפר באתר הגולן.
- דו"ח החפירה בדיר עזיז באתר רשות העתיקות.
- תרשים של בית הכנסת באתר "לומדים".
- "תיארוך בתי הכנסת העתיקים בגולן: הבהרות, עדויות והצעות", קתדרה 124, 1996.
דיר עזיז (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ זאב וילנאי, גולן וחרמון, הוצאת 'המקור', 1970.
- ^ 1 2 גיליון 123 לשנת 2011דיר עזיז, באתר www.hadashot-esi.org.il
- ^ ח' וד' עמית, מראי מקום - לטייל עם המקורות בצפון הארץ, יד יצחק בן-צבי, עמ' 208-211.
- ^ ח' וד' עמית, מראי מקום - לטייל עם המקורות בצפון הארץ, יד יצחק בן-צבי, עמ' 210.
