דמוקריטוס

פילוסוף ביוון העתיקה

דֵמוֹקְרִיטוּסיוונית Δημόκριτος;‏ 460 לפנה"ס לערך - 370 לפנה"ס) היה פילוסוף יווני קדם-סוקרטי. דמוקריטוס נולד בעיר אבדרה שבתראקיה, והיה תלמידו של לוקיפוס ופיתח את תורת האטומים שלו. דמוקריטוס כונה "הפילוסוף הצוחק" (בהנגדה להרקליטוס, שכונה "הפילוסוף הבוכה") והוא מתואר לרוב באמנות כשחיוך על פניו. המסורת מספרת שעיוור את עיני עצמו במכוון, על-מנת שמראית עיניו לא תסיח את דעתו מהגותו, אבל דבר זה אינו מתקבל על הדעת, במיוחד לאור העובדה שעסק בכתיבת ספרים ובביצוע ניסויים, מה שהיה קשה עליו לעשות ללא מאור עיניו.

דמוקריטוס
Δημόκριτος
Democritus2.jpg
לידה 460 לפנה"ס בקירוב
אבדרה, יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 370 לפנה"ס
יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Bion of Abdera עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם אטומיזם
תחומי עניין מטאפיזיקה, פיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מתמטיקה
הושפע מ לוקיפוס
השפיע על אפלטון, אפיקורוס, לוקרטיוס, ג'ורדנו ברונו, קרל מרקס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האסכולה האטומיסטיתעריכה

דמוקריטוס היה מהוגי הרעיון שכל חומר מורכב מיסודות בלתי נראים שלהם קרא "אטומים". הוא אמר שכל תחושותינו מקורן באטומים המהווים את החומר שממנו עשוי היקום. היקום מורכב מחלל ריק ומאטומים המתאחדים עם אטומים דומים ויוצרים את כוכבי הלכת ואת כל הכוכבים האחרים. אטומים אלה נבדלים בצורתם, גודלם ומשקלם. אין בנמצא כל כוח עליון המכוון את האטומים. כמות החומר שבטבע איננה משתנה. שום חומר לא נוצר ולא נעלם, אלא רק משנה צורה על ידי שינוי הרכבם של האטומים.

דמוקריטוס היה גם חלוץ של מתמטיקה בכלל וגאומטריה בפרט. זאת אנו לומדים רק על פי ציטוט עובדותיו בכתבים אחרים, מפני ששיירי עבודותיו של דמוקריטוס לא שרדו את ימי הביניים. אריסטו טוען שתורתו בקשר לחומר, הנקראת בדרך כלל אטומיזם, היא תגובה לפרמנידס, שהתכחש לקיום של תנועה, שינוי וריק. פרמנידס טען שקיומו של דבר מתחייב שהוא אינו "יורש ישות", מפני ש"שום דבר לא נולד משום דבר". לכן, טען פרמנידס, התנועה אינה קיימת כי חלק ממנה חייב להיות מעבר אל "הריק" ו"הריק" אינו קיים - לכן אי אפשר לנוע לתוכו.

אסטרונומיהעריכה

דמוקריטוס ידוע גם כמי שהבין לראשונה, שמה שאנו מכנים שביל החלב, הוא האור שאנו רואים מהכוכבים הרחוקים בשמי הלילה. פילוסופים אחרים, כמו אריסטו, יצאו נגד טענה זו. דמוקריטוס היה בין הראשונים, שהציעו שהיקום כולל עולמות רבים, חלקם מיושבים:

" בכמה עולמות אין שמש וירח, באחרים הם גדולים יותר מאשר בעולמנו אנו, ובאחרים רבים יותר. בכמה אזורים ישנם יותר עולמות, באחרים פחות (...); בכמה אזורים הם עולים, ובכמה נופלים. יש כמה עולמות החסרים יצורים חיים או צמחים או לחות כלשהי."

תאוריה זו נשכחה והוצעה מחדש רק כעבור כ-2000 שנה על ידי ג'ורדנו ברונו.

תורת המוסר של דמוקריטוסעריכה

דמוקריטוס חשב שגם נפש האדם מורכבת מאטומים. אטומים אלה מהווים את החלק האציל והנפלא ביותר שבגוף האדם. מטרת האדם הוא האושר שפירושו להשתחרר מן הפחד, הדאגות והדעות הקדומות. הדגש הוא על אושר רוחני ולא על הנאה חושנית, שכן תענוגות אלה הם תענוגות חולפים. האושר אינו נובע מטובין חיצוניים. "אדם חייב למצוא בתוך עצמו את מקורות הנאתו". שלוות הנפש מפצה את האדם על מכאובי הגוף כי החוכמה היא לנפש כמו רפואה לגוף. החיות יודעות תמיד את צרכיהן במזון, בהנאה ואפילו ביחסי מין; האדם אינו יודע. מי שנפשו מסודרת היטב - חייו מסודרים. תורת המוסר של דמוקריטוס בישרה את זו של אפיקורוס בראותה בשלוות הנפש ערך עליון.

קטע מדבריו של דמוקריטוס על שלוות הנפש והאושר ממחיש את תורת המוסר שלו:

"שלוות נפשו של האדם נובעת מן ההתאפקות בהנאה ומן המתינות בדרך חייו. חוסר הסתפקות והפרזה מסיתים את האדם בדרך כלל לתנודות מרגיזות וגורמים לנשמה דאגות גדולות. הנפשות הנרגשות מתנודות פתאומיות מאבדות שיווי משקל ושלווה. לכן, חייב אדם להיות פעיל במה שבגדר האפשר. להיות מרוצה עכשיו, להתעלם מן הדברים להם הוא משתוקק, מהם הוא מתפעל, ולא לחזור עליהם ללא הפסק. יתר על כן, אדם חייב שחייהם של האומללים יהיו תמיד לנגד עיניו, ועליו לחשוב על שוועתם המסכנה. כך מצבנו ואושרנו בהווה יהיו חשובים ומעוררי קנאה. נחדל מעתה להיות רודפי תשוקה ולא נחשוף עצמנו לייסוריי הנשמה. כל מי שמעריץ את העשירים ואת אלה שאחרים מחשיבים למאושרים, שעליהם אינו חדל לחשוב אף לרגע קט, מדמיין לעצמו ללא הרף אמצעים חדשים ועושה ניסיונות מחודשים הנדחפים על ידי הרצון לפעול נגד החוקים. צריך גם לחדול מלחשוק במה שאינו שלנו, להיות מרוצים במה שנפל בחלקנו, בהשוותנו את חיינו לאלה של האומללים ובראותנו את עצמנו מאושרים, בחושבנו על כל מה שהם סובלים. על ידי כך אנו מעריכים את עצמנו כמאושרים יותר מן העשירים, ובאמת כאלה אנו נעשים. באמצנו לעצמנו השקפה זו נחיה ביתר שלוות נפש ונמנע מן האסונות: התאווה, הקנאה והשנאה."

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשפילוסופיה של הפסיכולוגיהתאולוגיהפילוסופיה של המשפטפילוסופיה של המוזיקהפילוסופיה של הקולנוע
זרמים/אסכולות
דאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטיתמוהיזםלגליזםנטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזםפילוסופיה של הדיאלוגנאו-קונפוציאניזםפנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסט-סטרוקטורליזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזהמנציוסשו'ן קואנגג'ואנג דזהנגרג'ונה
פילוסופים של ימי הביניים שנקרהאוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאאבן רושדג'ו שידוגןרמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג וילהלם פרידריך הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלברטראנד ראסללודוויג ויטגנשטייןמרטין היידגררודולף קרנפקרל פופרקרל המפלז'אן-פול סארטרחנה ארנדטעמנואל לוינססימון דה בובוארוילארד ואן אורמאן קווייןאלבר קאמיג'ון רולסתומאס קוןז'יל דלזמישל פוקויורגן הברמאסז'אק דרידהמרתה נוסבאוםג'ודית באטלר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהרצון לעוצמההשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאם
פורטל פילוסופיה