הבחירות לכנסת הרביעית
הבחירות לכנסת הרביעית התקיימו ב-3 בנובמבר 1959, ב' בחשוון ה'תש"ך, ותוצאות הבחירות קבעו את הרכב הסיעות בכנסת הרביעית. הבחירות נערכו בתקופת שיא כוחה של מפא"י בראשות דוד בן-גוריון. בבחירות אלו זכתה מפא"י בהישג הגדול בתולדותיה – 47 מנדטים.
| 3 בנובמבר 1959, ב' בחשוון התש"ך | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
→ 1955
1961 ←
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אחוז החסימה: 1% אחוז ההצבעה: 81.6% | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יו"ר ועדת הבחירות | יואל זוסמן | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ראש הממשלה היוצא | דוד בן-גוריון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגת ראש הממשלה היוצא | מפא"י | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש הממשלה הנבחר | דוד בן-גוריון | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מפלגת ראש הממשלה הנבחר | מפא"י | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
בחירות אלו הן הראשונות שנערכו לאחר חקיקת חוק יסוד: הכנסת ועיגון מועד הבחירות בחודש חשוון (לרבות התיקון לחוק, לפיו בשנת בחירות שלאחר שנה מעוברת, הבחירות ייערכו ביום ג' הראשון של חודש חשוון, ולא יום ג' השלישי של חודש חשוון, בשנת בחירות שלאחר שנה שאינה מעוברת).
רקע היסטורי
עריכהבשנת 1959 היה דוד בן-גוריון בן ה-73 בשיא תהילתו. לאחר שובו מפרישתו בשדה בוקר ומינויו המחודש לראש הממשלה (לאחר תקופה קצרה בה היה שר הביטחון תחת ראש הממשלה משה שרת) שלט בן-גוריון במדינה, ובמפלגתו מפא"י, ללא עוררין.
בתוך מפא"י עצמה התרחש מאבק פנימי עז על השלטון. דורו של בן-גוריון, דור העלייה השנייה, שלט ביישוב ובמדינה זה עשרות שנים, כשבן-גוריון עומד בראש התנועה הציונית ומפלגת מפא"י משנת 1935. דור הביניים, דור העלייה השלישית, שעליו נמנו דמויות דוגמת גולדה מאיר וזלמן ארן והצעירים יותר, פנחס ספיר ופנחס לבון, נדחק עתה לטובת ה"צעירים" שטיפח בן-גוריון: משה דיין, טדי קולק, יצחק נבון, אבא אבן ושמעון פרס. מצב זה הביא למתחים פנימיים במפלגה, אך אלו לא גלשו אל מחוץ לחוגיה הפנימיים.
התקופה שלפני מערכת הבחירות הייתה רגועה מבחינה ביטחונית ומדינית. פרט למשבר קואליציוני סביב רישום הדת בתעודות הזהות של העולים, שהביא לפרישת המפלגות הדתיות מן הממשלה, ומשבר סביב מינויו של יושב ראש הכנסת לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק (כאשר תרגיל פוליטי מוצלח הביא למינויו של נחום ניר, מועמד סיעות השמאל, ליושב ראש הכנסת, שלא על דעתו של בן-גוריון), הייתה הזירה הפנימית והחיצונית שקטה למדי. אפילו ניסיונן של סיעות השמאל להתסיס את מערכת הבחירות באמצעות יצירת משבר סביב מכירת תת מקלעים מסוג עוזי לגרמניה, לא הביא לסערה המקווה.
אירוע דרמטי, שכונה אירועי ואדי סאליב, שהתגלמו בהתפרצות של זעם ומחאה של בני עדות המזרח על רקע טענות לקיפוחם, אירע מספר חודשים לפני הבחירות, אך השפעתם המיידית של האירועים לא הייתה ניכרת ויכולתם של המוחים להשמיע את קולם מול המנגנון המפלגתי והתעמולתי הממוסד הייתה מוגבלת.
מערכת הבחירות
עריכהלמערכת הבחירות קדמה מערכת בחירות להסתדרות שבה סבלה מפא"י מירידה של אחוזים בודדים. ברקע הדברים עמדו מאבקי כוח בין דוריים במפא"י, כאשר "דור הביניים" בראשות פנחס לבון ואהרן רמז האשים את ה"צעירים" באחריות לתוצאה.
בן-גוריון שאף לנצל את המצב כדי להעביר לחזית המפלגה את הדור הצעיר. תחת סיסמת הבחירות "אמרו כן לזקן" הוצג בן-גוריון לבוש מדי חאקי, מוקף בנבחרת של כוכבים צעירים – רמטכ"ל מבצע קדש, משה דיין, איש מערכת הביטחון, שמעון פרס, ואלוף ההסברה, אבא אבן. בן-גוריון שב ונשא נאומים בזכות שינוי שיטת הממשל, והתקיף את יריביו משמאל ומימין. בבחירות אלו נעשה בפעם הראשונה שימוש בחוגי בית, שבאחדים מהם נכח אף בן-גוריון.
מפלגות השמאל, אחדות העבודה - פועלי ציון ומפ"ם, לא הצליחו ליצור סערה סביב מכירת העוזי לגרמניה, וכמפלגות בעלות מסר מדיני מובהק, נפגע כוחן במערכת בחירות שבה התמקד הדיון בענייני פנים וממשל.
תנועת החרות בראשות מנחם בגין ניסתה בהצלחה רבה יותר ליצור אווירה סוערת במערכת הבחירות. בגין ערך מסע אופנועים, אותו תיאר בן-גוריון ביומניו בזו הלשון:
המוקיון עבר אתמול, ביום 1 בנובמבר, בקדילק פתוח, כשלפניו רצים 20 רוכבי אופנוע, ועיתון "חרות" בישר הבוקר באותיות ענק על "מסע ניצחון של בגין". קיום המפלגה בישראל הוא כתם שחור על הדמוקרטיה הישראלית. התנוונות זו ניזונה מהנחשלות של כמה עדות בישראל, ויגאל אלון מסייע לבגין בתעמולתו.
בדברים אלו ביטא בן-גוריון את הבוז האישי שלו לעולים מארצות המגרב (ה"נחשלים" האמורים), אך נתן ביטוי לרתיעה שעוררה אצל רבים התנהגותו הכוחנית של בגין. בעת מסע הבחירות נדמה היה כאילו עומדת חרות להכפיל שוב את כוחה כפי שהכפילה אותו במערכת הבחירות הקודמת. בסופו של דבר, נהנתה חרות מעליה צנועה יחסית של שני מנדטים, הרבה פחות משציפו ראשיה.
תוצאות הבחירות
עריכהבבחירות, שנערכו ביום 3 בנובמבר 1959 נמנו 969,337 קולות כשרים, ואחוז ההצבעה עמד על כ־81.6% מכלל בעלי זכות ההצבעה (994,306 מתוך 1,218,483). אחוז החסימה עמד בהתאם על 9,693 קולות.[1] תוצאות הבחירות היו כדלהלן:
 | ||||||||||
| רשימה | מושבים בכנסת | קולות | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי הרשימה | סימן | ראש הרשימה | מס' | ± | מס' | אחוז | ± | |||
| מפלגת פועלי ארץ ישראל ובלתי מפלגתיים | א | דוד בן-גוריון | 47 | 47 / 120
|
 7
|
370,585 | 38.2% | 6
| ||
| תנועת החרות | ח | מנחם בגין | 17 | 17 / 120
|
2
|
130,515 | 13.5% | 0.9
| ||
| חזית לאומית דתית הפועל המזרחי המזרחי ובלתי מפלגתיים | ב | חיים משה שפירא | 12 | 12 / 120
|
1
|
95,581 | 9.9% | 0.8
| ||
| מפלגת הפועלים המאוחדת ובלתי מפלגתיים | מ | מאיר יערי | 9 | 9 / 120
|
|
69,468 | 7.2% |  0.1
| ||
| הסתדרות הציונים הכלליים מפלגת המרכז | צ | פרץ ברנשטיין | 8 | 8 / 120
|
5
|
59,700 | 6.2% | 4
| ||
| מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון ובלתי מפלגתיים | תו | ישראל גלילי | 7 | 7 / 120
|
3
|
58,043 | 6.0% | 2.2
| ||
| חזית דתית תורתית אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל ודתיים בלתי מפלגתיים | גד | יצחק מאיר לוין | 6 | 6 / 120
|
|
45,569 | 4.7% |
| ||
| המפלגה הפרוגרסיבית | פ | פנחס רוזן | 6 | 6 / 120
|
1
|
44,889 | 4.6% | 0.2
| ||
| המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובלתי מפלגתיים | ק | שמואל מיקוניס | 3 | 3 / 120
|
3
|
27,374 | 2.8% | 1.7
| ||
| קידמה ופתוח | רא | אחמד א-ד'אהר | 2 | 2 / 120
|
חדש | 12,347 | 1.3% | חדש | ||
| השיתוף והאחווה | יא | לביב חוסיין אבו רוכן | 2 | 2 / 120
|
חדש | 11,104 | 1.1% | חדש | ||
| חקלאות ופתוח | ע | מחמוד א-נאשף | 1 | 1 / 120
|
חדש | 10,902 | 1.1% | חדש | ||
| אחוז החסימה: 1% | ||||||||||
| ליכוד יוצאי צפון-אפריקה בלתי תלוי | יס | דוד בן הרוש | 0 | חדש | 8,199 | 0.8% | חדש | |||
| הקידמה והעבודה | נ | סאלח-חסן ח'ניפס | 0 | 2
|
4,651 | 0.5% | 1
| |||
| סיעה עצמאית לערביי ישראל | יד | מסעד קסיס | 0 | חדש | 3,818 | 0.4% | חדש | |||
| מפלגת עבודה ערבית ישראלית | שת | אחמד ד'באח | 0 | חדש | 3,369 | 0.3% | חדש | |||
| מפלגה לאומית ספרדית, עדות מזרח ובלתי מפלגתיים | סש | אבנר חי שאקי | 0 | חדש | 3,133 | 0.3% | חדש | |||
| איחוד לאומי מיסודם של ספרדים ובני עדות מזרח | סר | שלמה כהן-צידון | 0 | חדש | 2,456 | 0.2% | חדש | |||
| סיעת נכים ונפגעי השואה | ש | מרדכי הופמן | 0 | חדש | 1,765 | 0.2% | חדש | |||
| סיעת תימנים | לש | משה מקיטין | 0 |
|
1,711 | 0.2% |
| |||
| בלתי תלויים | רט | מוריס בן-שושן | 0 | חדש | 1,611 | 0.2% | חדש | |||
| איגוד סוציאליסטי "בונד" ובלתי מפלגתיים | רנ | פסח בורשטיין | 0 | חדש | 1,322 | 0.1% | חדש | |||
| חזית העולה החדש | רי | משה זילברמן | 0 |
|
631 | 0.1% |
| |||
| כוח שלישי | טש | מרדכי שטיין | 0 | חדש | 594 | 0.1% | חדש | |||
| סה"כ | 120 | 969,337 | 100% | |||||||
| בעלי זכות הצבעה | 1,218,483 | קולות כשרים | 81.6% | 1.2
| ||||||
| רשימות המועמדים המלאות: עיתון רשמי מס' 704 (אורכב 12.06.2018 בארכיון Wayback Machine) | ||||||||||
| תוצאות הבחירות:זיכרון דברים לתוצאות הבחירות לכנסת הרביעית, עיתון רשמי מס' 717 | ||||||||||
| פרטי חישוב חלוקת המנדטים: נספח לזיכרון דברים - תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית | ||||||||||
בחירות אלו היו נקודת השיא של מפא"י, שזכתה עם מפלגות הלוויין שלה בין ערביי ישראל ב-52 מנדטים. בכוחן של שאר מפלגות השמאל הייתה ירידה: אחדות העבודה ירדה בכוחה מעשרה לשבעה מנדטים, מפ"ם שמרה על כוחה ואילו מק"י צנחה מ-4.5 אחוז ל-2.8 אחוז מכלל הקולות. הציונים הכלליים הגיעו לשפל של 8 מנדטים, מצב שכפה עליהם למעשה להתאחד עם המפלגה הפרוגרסיבית ולהקים את "המפלגה הליברלית". חרות עלתה פחות משנצפה, רק ב-2 מנדטים, ונותרה מחוץ למעגל קבלת ההכרעות בישראל.
לאחר הבחירות
עריכה
ערך מורחב – ממשלת ישראל התשיעית
קשיי הרכבת הקואליציה, הצפויים לאחר כל בחירות, התגלעו הפעם לא במישור שבין מפא"י ובין שותפותיה לקואליציה, הדתיים, הפרוגרסיבים, ואנשי מפ"ם ואחדות העבודה, אלא במישור הפנימי והמפלגתי. עלייתם של ה"צעירים" הייתה לצנינים בעיני דור הביניים במפלגה. גולדה מאיר סירבה להצטרף לממשלה, שכן חששה כי אבא אבן, משה דיין ושמעון פרס ידחקו את רגליה ויטלו ממנה כל השפעה. בסופו של דבר התרצתה ונטלה את תיק החוץ, כאשר אבא אבן מונה לשר בלי תיק במשרד החוץ. משה דיין היה לשר החקלאות, ושמעון פרס לסגן שר הביטחון. משה שרת, שנדחק מכל עמדות ההשפעה, נותר הפעם מחוץ לממשלה. במהלך השנים הבאות היה המאבק הבין דורי בתוך מפא"י הגורם המניע העיקרי בפוליטיקה הישראלית, כאשר הדלק המצית את הבערה היה "הפרשה".
קישורים חיצוניים
עריכה
- רשימת המועמדים לכנסת הרביעית, י"פ 704 מ-18 באוקטובר 1959
- תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית, באתר הכנסת
- הודעה על תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית, ילקוט הפרסומים 717, התש"ך, 15 בנובמבר 1959, עמ' 263
- תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- סיקור מערכת הבחירות, כרוזים נבחרים, קטעי עיתונות ועוד באתר הספרייה הלאומית
- בחירות 1959 ואירועי ואדי סאליב, היסטוריום: רגע היסטורי למורים ותלמידים, המרכז ללימודי רוח בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הכנסת הרביעית, באתר הכנסת