ההערכה מחדש
ההערכה מחדש (באנגלית: The Reassessment) הוא הכינוי לתקופה ביחסי ארצות הברית–ישראל בין 1974 ל-1975 במסגרתו התקררו היחסים עקב שינוי מדיניות בוושינגטון שנוצרה עקב אי ההיענות הישראלית לדרישות האמריקאיות במשא ומתן להסכם הביניים בין ישראל למצרים, שנחתם בסופו של דבר בספטמבר 1975 לאחר סיומה של ההערכה מחדש.
ההערכה מחדש בוצעה בידי ממשל ג'רלד פורד, שבתוכו היה מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר האחראי העיקרי על מדיניות החוץ, בעוד בישראל עמדה הממשלה השבע עשרה בהנהגת ראש הממשלה יצחק רבין. לפי המתווה האמריקאי ההסכם נועד לכלול נסיגה ישראלית ממעברי הגידי והמיתלה (כולל מרכזי הנפט בסיני - בסביבות 60% מכל הנפט של ישראל סופק משדות נפט בחצי האי סיני[1]) ללא תמורה מדינית מצידה של מצרים. ההסכם המחיש את הפיכתה של ארצות הברית לשחקן הגלובלי היחיד בזירה, על חשבונה של ברית המועצות.
ארצות הברית הבטיחה תמורה כלכלית למצרים בתמורה להסכם, אך בשביל להימנע מפגיעה ביחסים עם ישראל, במהלך ביקור הנשיא ניקסון ביוני 1974, הנשיא ומזכירו קיסינג'ר הציעו לראש הממשלה החדש רבין חבילת נשק חדשה[2]. לדאבונו של הממשל האמריקאי, רבין התנה את תמיכתו בהסכם בוויתור מצרי מדיני, דוגמת סיום רשמי של מצב המלחמה או ריכוך החרם הכלכלי. מעבר להפחתת ההוקעה של ישראל דרך התקשורת המצרית, ממשל נשיא מצרים אנואר סאדאת לא היה מוכן להתפשר על נושאים מדיניים. בינתיים, באוגוסט, פחות מחודשיים לאחר ביקורו, הנשיא ריצ'רד ניקסון התפטר בעקבות פרשת ווטרגייט והוחלף בסגנו ג'רלד פורד.
ראש הממשלה רבין אמר לקיסינג'ר שאם ממשלת ישראל תבצע נסיגה ממערב סיני עד למעברי הגידי והמיתלה, ותעביר אותה דרך הכנסת, יש להביא את סאדאת להסכם ש"מצרים וישראל מתחייבות לא להשתמש בכוח ולפתור את כל המחלוקות ביניהן על ידי משא ומתן ואמצעי שלום למיניהם. הם ימנעו מלהתיר, לעודד, לסייע או להשתתף בכל פעולה צבאית, מיליטנטית-למחצה או עוינת, מכל פעולות מלחמתיות או עוינות וכל צורה אחרת של לוחמה או פעילות עוינת נגד הצד השני בכל מקום ומצב[3]".
סאדאת נרתע משום שחש שהתנאים הללו יהיו בסיס לחתימת הסכם קבע עם ישראל בעוד הריבונות על סיני עדיין בידיה. נוצר מבוי סתום מדיני. קיסינג'ר סבר שרבין והישראלים אינם הגיוניים. הנשיא פורד אמר לקיסינג'ר כי ארצות הברית לא "תבודד את עצמה משאר העולם כדי לעמוד מאחורי חוסר הכנות הישראלי[3]". עבור ישראל, זו הייתה שאלה של החזרת שטח משמעותי עבור משהו הסדר ביניים שמהווה פחות משלום מלא.
ההערכה מחדש כללה הקפאת חבילות נשק מובטחות לישראל (כולל הקפאת מכירת מטוסי מקדונל דאגלס F-15 איגל בידי הפנטגון), סדרת פגישות לא-רשמיות עם אנשי אש"ף וביטול תיאום הציפיות לקראת ועידת ז'נבה, שבסופו של יום לא התכנסה כלל[4]. הממשל ניסה להשפיע על דעת הקהל האמריקאית כדי לקדם טענה שתקיעת המשא ומתן נבעה רק בעקבות התנגדות ישראלית. דרך כך העריך ממשל פורד כי תישחק התמיכה הציבורית בישראל[5].
במהלך המשבר דעת הקהל האמריקאית צידדה ברובה בישראל (סקר דעת קהל של מכון רופר מאפריל 1975, בשיאו של משבר ההערכה מחדש, קבע ש-43% מבין הנשאלים הביעו הזדהות עם ישראל ורק 7% הזדהו עם ארצות ערב[4]) והנשיא פורד נחל מפלה פוליטית כאשר 76 סנאטורים, בהנהגת הנרי ג'קסון מהמפלגה הדמוקרטית וביוזמת ארגון איפא"ק (המהווה חלק מרכזי בלובי היהודי-ישראלי בארצות הברית), חתמו על עצומה שקראה לו להביא את ההערכה מחדש לכדי סיום. הסנאטורים החתומים קראו לנשיא פורד, במסגרת העצומה: "לפעול לחיזוקה הכלכלי והצבאי של ישראל" וקבעו ש"ישראל חזקה תהיה מחסום יעיל ביותר מפני השתלטותם של כוחות מבחוץ על האזור[6]." רבין ציין ש"הערכה זו הייתה אחת התקופות הקשות ביותר ביחסים בין ארצות הברית וישראל[7]".
יוקרתה הבינלאומית של ארצות הברית נפגעה באפריל 1975, עם נפילת סייגון, בירת דרום וייטנאם, לכוחות צפון וייטנאמים. עקב מפלה זאת במסגרת המלחמה הקרה, עלתה מחדש הערכת החשיבות של ישראל בקרב מקבלי ההחלטות בוושינגטון, ומתוך כך הוחלט לבטל את מדיניות ההערכה מחדש[8].
לאחר ביטול המדיניות נחתם ב-4 בספטמבר 1975 הסכם הביניים בין ישראל למצרים שהחליף את הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים מינואר 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים. לקראת החתימה על ההסכם פורסם מזכר הבנות הדדי בין ישראל לארצות הברית בתחילת ספטמבר שכלל הבטחה אמריקאית למלא את צורכי הנפט של ישראל בעת משבר, זאת לנוכח החרם הערבי ומשבר האנרגיה העולמי.
לקריאה נוספת עריכה
- אברהם בן-צבי, מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית–ישראל, ידיעות ספרים, 2011
- Philip Gordon, Review: The Crisis in U.S.-Israeli Relations: Are Washington and Jerusalem Drifting Apart? Foreign Affairs, Vol. 95, No. 6, (2016), pp. 132–138, Council on Foreign Relations
- Galen Jackson, The Showdown That Wasn't: U.S.-Israeli Relations and American Domestic Politics, 1973–75, International Security (2015) 39 (4): 130–169.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Christa Case Bryant, Obama-Netanyahu tensions: Not as bad as 5 other US-Israel low points - 1975 ‘reassessment’ of America’s ties with Israel, The Christian Sceince Monitor, 27 בספטמבר 2012
- ^ אברהם בן צבי, 6: הנרי קיסינג'ר וגבולותיה של השותפות האסטרטגית, 1969–1977, מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית–ישראל, תל אביב: ידיעות ספרים, 2011, עמ' 130–131
- ^ 1 2 Reassessment of Washington-Israel Relationship Begins - March 18, 1975, Center for Israel Education (CIE)
- ^ 1 2 בן צבי, מטרומן ועד אובמה, ידיעות ספרים, 2011, עמ' 135
- ^ אברהם בן צבי, The United States and Israel: The Limits of the special Relationship, ניו יורק: California University Press, 1993, עמ' 96–98
- ^ בן צבי, The United States and Israel: The Limits of the special Relationship, הוצאות אוניברסיטת קליפורניה, 1993, עמ' 99
- ^ יצחק רבין, דב גולדשטיין, פנקס שירות, תל אביב: ספריית מעריב, 1979, עמ' 260
- ^ בן צבי, מטרומן ועד אובמה, ידיעות ספרים, 2011, עמ' 137