פיצה

מאכל עשוי בצק שמרים, המכוסה בשכבה של רוטב עגבניות, גבינה ותוספות שונות

פיצהאיטלקית: pizza) היא מאכל איטלקי עשוי בצק שמרים, אשר מכוסה בדרך כלל בשכבה של רוטב עגבניות, גבינה וגם בצורה עם תוספות (פטריות, פלפל אדום, בצל, זיתים).

פיצה
Pizza
Eq it-na pizza-margherita sep2005 sml.jpg
מאכלים
סוג convenience food, לחם שטוח, finished good, Pizzas, casseroles עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבח המטבח האיטלקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא איטליה
אופן הגשה חם עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים בצק, גבינה, רוטב עגבניות
ברכתו מזונות או המוציא
ראה פסקת "ברכה על פיצה"
גבינות
צורה עיגול, מלבן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פיצה אמריקאית עם פפרוני, פלפל, זיתים ופטריות
פיצות נאפות
פיצה ישראלית עם תירס וזעתר

הפיצה היא במקור מאכל איטלקי מסורתי. הפיצה הובאה לארצות הברית על ידי מהגרים איטלקים והפכה לסוג נפוץ של מזון מהיר. גרסת המזון המהיר האמריקאית של הפיצה הגיעה למדינות נוספות והפכה לאחד ממאכלי המזון המהיר הנפוצים בעולם. הגרסאות האיטלקיות והאמריקאיות נבדלות באופן ההכנה, צורת הגשה וערך תזונתי. המכינים פיצה נקראים פִּיצָהיוֹלָהּ וְפִּיצָהיוֹלוֹ (נקבה וזכר בהתאמה).

אטימולוגיהעריכה

המילה pizza מקורה באיטלקית, ומשמעותה - "עוגה" או "פשטידה". תיעוד למילה pizza ניתן למצוא עוד בלטינית מאוחרת, ובה משמעות של "לחם שטוח". לא ברור כיצד הגיעה המילה ללטינית; על פי ארנסט קליין, המילה נגזרה מהמילה היוונית pitta, שמו של מאפה יווני שמקורו במילה היוונית העתיקה שמשמעה "פיח"[1]. סברה אחרת גורסת כי מקור המילה הוא גרמאני, וכי היא באה מהמילה bezzo שמשמעה "נגיסה"; על פי סברה זו, המילה היוונית אולי הגיעה דווקא מהמילה האיטלקית ולא להפך[2]. על פי המילון האטימולוגי הוותיק של פיאניג'אני, מקור המילה הוא בצורה של המילה pinza, מילת דיאלקט שהיא צורת בינוני-פעול של הפועל "ללחוץ" או "לרמוס"[3]. במשמעותה המודרנית תועדה המילה באנגלית לראשונה בשנת 1825.

סוגי פיצותעריכה

פיצה איטלקית מסורתיתעריכה

 
פיצה מסוג מרגריטה
 
פיצה סגנון ניו יורק
 
פיצה יוונית

הפיצה האיטלקית המסורתית מבוססת על בצק שמרים עשוי מקמח דורום, שמרים ומים בלבד. את הבצק מרדדים ביד (ללא עזרת מערוך) לשכבת בצק עגולה ודקה, דמוית פיתה עיראקית או דרוזית, מוסיפים את הרטבים והתוספות השונות, ומכניסים לתנור אפייה בחום גבוה מאוד (של לפחות 400°C), לפרק זמן של כ-2 דקות, כך שמתקבל בסיס דק ופריך.

לפיצה המסורתית ישנן שלוש גרסאות עיקריות:

פיצה מרגריטהעריכה

פיצה מרגריטה היא הפיצה האיטלקית המוכרת ביותר בעולם. היא נקראת על שם מרגריטה, נסיכת סבויה, שהייתה מלכת איטליה. פיצה זו מבוססת על רוטב מעגבניות מבושלות, מרוסקות ומסוננות הנקרא באיטלקית pasata. מעל הרוטב מונחת גבינת מוצרלה, וכן מונחים עלי בזיליקום, ובשולי הפיצה נמשח שמן זית איכותי. המרכיבים הם בצבעי דגל איטליה. פיצה זו היא גרסה נוספת לפיצה שמקורה בנאפולי ונקראת פיצה נפוליטנה.

פיצה ביאנקה (לבנה)עריכה

סוג של פיצה המוכר פחות מחוץ לאיטליה, המבוסס על אותו בצק מסורתי, ללא רוטב עגבניות. את רוטב העגבניות מחליף רוטב אחר, המבוסס ריקוטה, או לחלופין כגון רוטב פסטו או רוטב על בסיס שמנת (כמו בשמל, ולפעמים אין שימוש כלל ברוטב, אלא רק בגבינות ומגוון תוספות.

פיצה 4 גבניות

פיצה פחות מוכרת המבוססת על בצק פיצה, רוטב עגבניות, חתיכות מוצרלה, פטה, גורגונזולה, גראנה פדנו בצל ירוק ופטריות.

הגרסה האמריקאית לפיצהעריכה

בגרסתה האמריקאית של הפיצה, בצק השמרים הפך לעבה יותר. הצורה הקלאסית של הפיצה נחתכה לגזרות (המכונות "משולשים") ולראשונה בארצות הברית ולפיצה התווספו תוספות שונות שאינן דווקא מהמטבח האיטלקי, לדוגמה: פיצה בנוסח הוואי בתוספת אננס, פיצה עם פפרוני, בייקון (במקום סלאמי ופרושוטו הנפוצים באיטליה) וכן הלאה.

גרסה זו התפשטה לשאר העולם דרך סניפי מזון מהיר כמו: פיצה האט ודומינוס פיצה.

בארצות הברית ישנן כמה גרסאות עיקריות לפיצה, בהן:

  1. הגרסה הניו יורקית - גרסה דקה אשר שמזכירה את הגרסה האיטלקית הקלאסית.
  2. פיצה בסגנון שיקגו - מספר סגנונות שונים של פיצה אשר פותחו בעיר שיקגו, ופיצה זאת, נאפית במחבת או בתבנית עגולה של עוגה.

ב-2011 קבע הקונגרס של ארצות הברית, שבזכות רוטב העגבניות שעליהן, יוכלו מזנוני בתי הספר בארצות הברית, להגיש פיצות במקום ירקות[4].

מאכלים דמויי פיצה בעולםעריכה

בנוסף לגרסה האיטלקית והאמריקאית, קיימות גרסאות רבות של מאכלים דמויי פיצה ברחבי העולם, בהם נעשה שימוש בבסיסים אפויים שונים, כגון: הלחמג'ון הטורקי או הטארט פלמבה ופיסלדייר הצרפתים. בקרב היהודים כתחליף לפיצה המסורתית מקובל להכין בחג הפסח, פיצת מצה, כיוון שהפיצה הרגילה היא חמץ, ואסורה ליהודים במהלך החג.

בישראל נפוצה גרסה של פיצה שקרויה בשם "פיצה על פיתה" או בקיצור "פיצה פיתה". נהוג להכינה בבית והבצק שלה עשוי מפיתה שחצויה לשתיים בשוליה. כדי להכין פיצה זו צריך לחתוך את הפיתה לרוחבה ולהשתמש בה כבצק לפיצה. מתכון מפורט לפיצה זו מופיע בספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס.

ההיסטוריה של הפיצהעריכה

רוטב העגבניות הפך לחלק מהפיצה רק בשלב מאוחר יחסית. העגבנייה הגיעה לאירופה בראשית המאה ה-16, כאשר האירופאים הגיעו לפרו שבדרום אמריקה. בתחילה חשבו האירופאים שהעגבנייה רעילה לבני אדם, אבל במהרה הפכה העגבנייה למוצר מזון בשימוש בקרב דלי האמצעים, וכנראה היו עניים מאזור נאפולי, הראשונים שהוסיפו את העגבניות לבצק הפיצה. רוטב העגבניות הפך להצלחה, ובמהרה המאכל התפשט ברחבי אזור נאפולי.

במאה ה-18, הפיצה החלה לנחול הצלחה כה רבה, עד כי מריה קרולינה, מלכת נאפולי, ביקשה שיבנה תנור לבנים במטבחה כדי שהטבח שלה יוכל להכין פיצות עבורה ועבור אורחיה. באותם ימים, הפיצה הייתה מאכל עניים, וקרולינה הכריחה את האצילים לאכול פיצות. בשנת 1889, מרגריטה, מלכת איטליה, הזמינה בעת שהותה באזור נאפולי את אופה הפיצות הפופולרי ביותר בזמנו, רפאל אספוזיטו, כדי שיכין עבורה את מיטב הפיצות שלו. אחת מבין הפיצות שהכין, פיצה על בסיס גבינת מוצרלה, ריחן ועגבניות, מצאה חן בעיניה במיוחד וכך קיבלה את השם "פיצה מרגריטה". שלושת המרכיבים העיקריים שלה, הגבינה הלבנה, הריחן הירוק ורוטב העגבניות האדום, באו לסמל את צבעי הדגל האיטלקי החדש.

סיבוב הפיצה באוויר בתהליך הכנתה הוכרז בשנת 2017 על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית בלתי מוחשית[5].

ברכה על פיצהעריכה

נחלקו הפוסקים לגבי ברכתה של הפיצה:

דעת הרב עובדיה יוסף בחזון עובדיה היא כי הפיצה המצויה כיום ברכתה המוציא מפני שטעם התערובת לא מורגש, ועל בצק שנילוש בלא שמן וחלב מברכים המוציא אף שיש רסק עגבניות, וכך נוהגים בני ספרד. אך על פיצה ביתית או תעשייתית שידוע בבירור שטעם התערובת ניכר בעיסה ומרגיש את טעמה יש לברך המוציא רק אם אוכלים כשיעור קביעות סעודה[6].

לבני אשכנז יש לחלק: אם מדובר בפיצה אשר עיסתה עשויה ממים וקמח בלבד ברכתה – מעיקר הדין המוציא[7]. אולם אם מדובר בפיצה שעיסתה עשויה מקמח ויש יותר מיץ פירות טבעי, חלב או ביצים מאשר מים, ברכתה מזונות.

אך גם לבני אשכנז, אם בא לאכול שיעור קביעות סעודה שהוא כשתי פרוסות של פיצה רגילה, מברך המוציא וברכת המזון. לדעת אשכנז, לילדים קטנים השיעור שונה ולגביהם יש פעמים שאף מנה אחת נחשבת שיעור קביעות סעודה. כדי לצאת מהספק אם אוכל מספיק לשיעור קביעת סעודה, יש נוהגים לאכול חתיכת לחם עם הפיצה וכך לפטור אותה מברכה[דרוש מקור].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "פיצה" באתר אטימונליין
  2. ^ על מקור המילה פיצה
  3. ^ "פיצה" במילון פיאניג'אני
  4. ^ נטשה מוזגוביה, כתבת "הארץ" בארה"ב, הקונגרס קבע - פיצה היא ירק, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2011
  5. ^ סיבוב הפיצה הנפוליטני הוכרז "מורשת עולמית", באתר ynet, 7 בדצמבר 2017
  6. ^ עיין עוד בשו"ת אור לציון ב, יב
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קס"ח משנה ברורה ס"ק צד; וספר וזאת הברכה פרק ג'