הירוגמיה

הירוגמיה (ביוונית: ἱερογαμία, מתוך ἱερὸς γάμος – הירוס הוא קדוש, גמוס הוא נישואים, יחסי מין), או ירוגמיה, היא נישואין מקודשים או זנות פולחנית, זנות מקודשת. למונח יש גם משמעויות באלכימיה ובפסיכולוגיה יונגיאנית.

מירצ'ה אליאדה, בספרו "המיתוס של השיבה הנצחית", כתב שהירוגמיה מבוססת על נישואי השמיים והאדמה (למשל זאוס והרה, אוסיריס ואיזיס), ומכאן נוצרה הבריאה הקוסמית. בחברות מסורתיות רבות, טקס הירוגמיה בא לבטא את איחוד היסודות המנוגדים, והוא מתקיים כחלק מטקסי ראשית השנה החדשה, חג המציין חזרה אל נקודת ההתחלה.^{[דרוש מקור]}

לפי סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים מאוניברסיטת פנסילבניה, זנות מקודשת לא התקיימה מעולם בעולם העתיק וכי הסיבה להפצתו של השקר הייתה ביזוי תרבויות זרות.

בעולם העתיק

פרסקו נישואי זאוס והרה בנוכחות איריס והאנשה של הטבע החדש מפומפיי במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

ראו גם – זנות ביוון העתיקה#זנות קדושה (הירוגמיה)

מנהג זה הוא התפתחות האמונה על חתונת האלים (תיאוגמיה) שם מתקיימים נישואי קודש בין אל לאלה (למשל אשתר ותמוז), משם התפתח טקס סמלי, שבו אלה (המיוצגת על ידי כוהנת) קיימה יחסים עם המלך ובשלב מאוחר יותר משתתפים אנושיים מייצגים את האלוהויות (לרוב אלות נקבות) ומקיימים יחסים עם בני אנוש. כלומר, קיום יחסי מין מקודשים נחשבו לריטואלים שחיקו מעשים אלוהיים.^{[דרוש מקור]}

החלק הראשון של המיתוס השומרי שבגליל ברטון , עוסק בתיאור המקדש של ניפור, מפרט את הנישואין המקודשים בין אנו לאלה האם נינחורסג שבמהלכם נוגעים שמים וארץ (בדומה למתואר אצל הסיודוס). מכאן נולדה מסורת של קיום יחסים בין מלכי ערי־המדינה השומריות לבין כוהנות איננה כסוג של נישואין מקודשים,^{[דרוש מקור]} פעילות זאת התרחשה בעיקר במהלך פסטיבל אקיטו .^{[דרוש מקור]} הייתה גם הירוגמיה גברית, במקדש נדיתו שבארך הכוהנת הגדולה בחרה למיטתה בחג השוויון כהירוס־גמוס גבר צעיר שייצג את דומוזיד.^{[דרוש מקור]} בחוקי חמורבי היו סעיפים שהגנו על זכויותיהן ושמן הטוב של נשים שעסקו בהירוגמיה.

גם אצל החתים הייתה זנות מקודשת.

סטראבון בספרו גאוגרפיה (8.6.20) כתב על מקדש אפרודיטה בקורינתוס כי היו בו ״הטאירות שפחות המקדש״ רבות, בנוסף הוא כתב כי בעיר קומנה היו "נשים רבות העושות מלאכתן בגופן, לרוב מוקדשות". באותו ספר (11.14.16) תיאר סטארבון את מנהגם של מכובדים ארמנים ממחוז אקיליזנה המקדישים לאלה אנהיד את בנותיהם הבתולות, על מנת שיעסקו בזנות מקודשת קודם לנישואיהן.

המשורר פינדארוס תיאר בפרוטרוט את מקדש אפרודיטה ואת ההירוגמיה במקדש אפרודיטה בקורינתוס.

הרודוטוס סיפר, על סמך דברים ששמע אבל לא ראה במו־עיניו, שכל נשות בבל היו חייבות, לפחות פעם אחת בחייהן, לשבת במקדש אפרודיטה ולקיים יחסי מין עם גבר זר שיבחר בה, ואת כספי האתנן היו נותנות למקדש; לדבריו גם בקפריסין היה מנהג מעין זה.

הרודוטוס, כמו גם פומפיוס טרוגוס וקליארכוס איזכרו זנות פולחנית של בתולות בקפריסין, כאירוע טקסי חד־פעמי בו מקריבות הנערות את בתוליהן לאפרודיטה. טרוגוס סיפר גם על זנות פולחנית בעיר לוקרי שבקלבריה.

ביום הכואס, כחלק משיבוש הסדר החברתי, המלכה (אשתו של הארכון) קיימה באגורה יחסי מין טקסיים עם דיוניסוס המגולם על ידי הכהן (או על ידי בעלה).

בדתות קדומות מטרת חגי הירוגמיה הייתה שמירת פוריות הטבע וכך גם בויקה; פוריות מלך ייצגה את פוריות האדמה (הממלכה).^{[דרוש מקור]}

ביהדות

היהדות שללה את הזנות המקודשת, והזהירה מקיומה בבית המקדש: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם” (דברים, כ"ג, י"ח–י"ט). על אף האיסור, בספר ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ז', נכתב כי פעילות זו התרחשה בפועל בבית המקדש בירושלים.

בספר מקבים ב מתוארת בשלילה זנות בחצר המקדש, אולם לא ברור מהכתוב האם הייתה זאת זנות רגילה או זנות מקודשת "והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'."

בנצרות

הנצרות שוללת הירוגמיה. פאולוס מתייחס לתופעת ההירוגמיה בקורינתוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים ”הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי הָרְשָׁעִים לֹא יִירְשׁוּ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אַל־תַּשִּׂיאוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם לֹא הַזֹּנִים לֹא עֹבְדֵי אֱלִילִים לֹא הַמְנָאֲפִים וְלֹא הַקְּדֵשִׁים וְלֹא הַשֹּׁכְבִים אֶת־זָכָר” (קורינתים א', ו', 9).

אוסביוס מקיסריה כתב שקונסטנטינוס הרס את מקדש ונוס בבעלבכ, שם מכובדים הניחו לנשותיהם ולבנותיהם לבצע ניאוף חסר בושה.

בתת-היבשת ההודית

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (22.10.2022)

בהודו הקדומה היה מנהג הנגר־וודו , האישה היפה ביותר בעיר זכתה לכבוד להיות הירוגמי או קורטיזנה והתשלום עבור שרותיה היה גבוה מאד.

זנות מקודשת קשורה לפולחן קאלי. בנוסף, בדרום הודו ובמערבה קיימת מסורת הדבאדסי (משרתות האל דווה או האלה דווי ). נשים אלה הוכשרו במסורת ריקוד האודיסי ובמסורות אמנותיות קלאסיות אחרות, ונהנו ממעמד חברתי גבוה ובנוסף שירתו את המקדש בדרך של נישואין מקודשים.

במערב נפאל נהוג הדוקי , ילדות שעדיין לא הגיעו לבשלות מינית (ולעיתים בגילאי 5–6) הוצעו למקדש המקומי, במטרה שמשפחתן תזכה בהגנה ובהכרת טובה מצד האלים. עד גיל ההתבגרות התחנכו במקדש וביצעו שירותים שונים למקדש שאליו הוצעו ומגיל הבגרות המינית היו אמורות לספק שירותי מין. על פי המסורות המקומיות יחסי מין עם דוקי יכולים לנקות חטאים ולהביא מזל טוב. הדוקי זכו להערכה עבור מסירותן למקדש ובהתבגרן קיבלו חלקת אדמה או מעט רכוש. במהלך השנים חל פיחות במעמדן של הדוקי, הנוהג של דוקי בוטל רשמית על ידי ממשלת נפאל, אולם התופעה עדיין קיימת וב־2006 חוקק חוק המסדיר את אזרחותם של ילדי הדוקי שאביהם נפאלי.

יחסי מין מקודשים הם פרקטיקה נפוצה גם בטנטרה של זרם הוג'ריאנה.

לקריאה נוספת

• ניקי רוברטס, זונות עושות היסטוריה: הסחר במין בחברה המערבית, הוצאת סיטרא אחרא, 2006, עמ' 403

• Catherine Johns, Sex or Symbol: Erotic Images of Greece and Rome ,University of Texas Press, 1982 p 117-142
• Amy Richlin, Pornography and representation in Greece and Rome Oxford University Press, 1992 P 3-35
• Andrew Stewart, Art, Desire and the Body in Ancient Greece, Cambridge University Press, 1997 P 156-171

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הירוגמיה בוויקישיתוף

• topic/hierogamy הירוגמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)