הלל צור

הלל צור (12 בדצמבר 1909 – 15 ביולי 1984) היה פעיל ציוני בולט בתנועה הרוויזיוניסטית, בבית"ר ובארגון האצ"ל. מורה ומחנך ובעל תפקידים בכירים בעיריית נתניה.

קורות חיים

בלטביה

צור נולד בריגה, בירת לטביה, ב-1909, בן שלישי (מתוך ארבעה) ליעקב שטיין ורחל (לבית חייט). מוצאה של משפחת אביו היה בעיר וילנה. משפחת כוהנים, שהשתייכה לזרם "המתנגדים". יעקב שטיין, האב היגר לריגה, שם נשא לאישה את רחל חייט, האם בשנת 1905. יעקב, שהיה מורה לעברית, נפטר בגיל צעיר (1921), כאשר הלל היה בן אחת עשרה. האם, רחל הקימה עסק עצמאי ונשאה בעצמה בעול הפרנסה וגידול הבנים, אשר התחנכו במסגרת בית הספר הגרמני היוקרתי בריגה.

כאשר היה הלל שטיין בן 14 הוקמה בריגה תנועת הנוער הציונית החדשה בית"ר, בראשותו של זאב ז'בוטינסקי. הוא הצטרף לתנועה ועבר ללמוד בגימנסיון העברי.

בארץ ישראל

בגיל 18 עלה לבדו לארץ ישראל (ינואר 1928), כדי ללמוד חקלאות בבית הספר "מקוה ישראל", שם בלט כתלמיד וכמנהיג והתקבל לשורות "ההגנה". הלל שטיין שינה את שמו מ-שטיין ל-צור, עם סיום לימודיו במקווה ישראל (ספטמבר 1930). אז גם הצטרף לקבוצה של בית"רים עולים מלאטביה, שנקראה "מנורה". חברי הקבוצה עסקו בעבודה חקלאית ותכננו להקים התיישבות משלהם. הוא עבד כפועל חקלאי ביישוב עטרות, מצפון לירושלים, ואחר כך במושב העובדים נהלל שבעמק יזרעאל. בנהלל הוא הכיר את שולמית סלוצקי, בת לנח ולרחל סלוצקי, מאנשי העלייה השנייה, שנולדה בקואופרציה במרחביה (1914) וגדלה בנהלל. הם נישאו בינואר 1934 ונולדו להם ארבעה ילדים, הבכור יעקב צור (1936).

הלל צור סייע להקמת פלוגות הגיוס של בית"ר, כמפקד הפלוגה בחדרה ויותר מאוחר בפלוגת רמת טיומקין. היה חבר בגרעין המקורי של אנשי בית"ר, שיזמו את הקמת המושב הרוויזיוניסטי הראשון, רמת-טיומקין (ינואר 1933), ליד המושבה נתניה.

ב-1934 יצא לשליחות בליטא, מטעם בית"ר, הקים בית ספר למדריכים וניהל קורסים לנוער המקומי. אשתו שולמית יצאה איתו וסייעה לו במשימה זו, כמו בכל פעילותו הלאומית, לאורך כל הדרך.

עם שובו ארצה ב-1935 מונה לעמוד בראש מפקדת הגיוס הארצית של בית"ר וניהל ועיצב את פלוגות הגיוס בכל הארץ.

כאשר הוקם הארגון המחתרתי אצ"ל (1932), היה מראשוני אנשיו. כשפרצו ה"מאורעות" (1936) פעל עם נשק ביד מול הפורעים הערבים בגבול יפו-תל אביב. באותה עת נולד בנו הבכור.

באותם ימים מימש את חלומו והקים את ביתו (צריף עץ) ומשק חקלאי במושב רמת טיומקין, וגם התנדב לשורות הנוטרים ("גפירים") ועבר הכשרה צבאית, כולל קורס מפקדים, על ידי הצבא הבריטי. ב-1939 נקרא שוב לשליחות של האצ"ל ובית"ר, ויצא לפולין, במטרה להקנות לנוער היהודי הלאומי הכשרה צבאית ומנהיגותית לקראת עלייה ארצה. כשפרצה המלחמה באירופה (ספטמבר 1939) נחלץ מפולין ברוב תושייה. הוא, רעייתו ושני הבנים (הבן השני נולד אז, בריגה) הצליחו לחזור ארצה במסע הרפתקני דרך ברית המועצות.

בהמשך מילא תפקידים חשובים בתנועה הלאומית ובאצ"ל והיה פעיל בקליטת העולים הבלתי לגאליים, שהגיעו בספינות מעפילים קטנות לחופי נתניה (עליית "אף-על-פי"). בעקבות פעילותו הפוליטית והמחתרתית נעצר פעמים רבות על ידי שלטונות המנדט הבריטי. לראשונה נעצר עוד בשנת 1933 בהפגנות של "ברית הבריונים" נגד השלטון הבריטי ונגד עליית הנאצים בגרמניה. כשחזר לארץ מפולין בסוף 1939 נעצר שוב ונכלא במחנה המעצר מזרעה ליד עכו. כשהאצ"ל הודיע על "שביתת נשק" במאבק נגד הבריטים, בגלל המלחמה באירופה, הוא שוחרר, אך נעצר שוב בשנת 1944 כאשר מפקד האצ"ל מנחם בגין הכריז על חידוש המרד. הוא הוחזק במחנה המעצר בלטרון ומשם הוגלה (באוקטובר 1944) לאפריקה, למעצר באריתריאה ואחר כך בסודאן. שוחרר ב-1945 ונעצר שוב ב-1947 אחרי פרשת תליית הסרג'נטים הבריטים בנתניה. גם כשקמה מדינת ישראל במאי 1948 וכלל העצורים והאסירים היהודים שוחררו, הצבא הבריטי המשיך לכלוא את צור בבסיס צבאי בבת גלים, ליד נמל חיפה, עד שאחרון החיילים הבריטים עזב את הארץ (29 ביוני 1948).

לאחר הקמת המדינה

בגלל גילו (39) ומצבו המשפחתי לא גויס לצבא הסדיר בעת מלחמת העצמאות, אלא שירת ב"חיל המשמר" (חי"ם), שעסק במשימות שמירה ואבטחת מוצבים.

עוד משנות ה-40 שימש כנציג של התנועה הלאומית במועצת המושבה נתניה. לאחר מכן שימש שנים רבות כסגן ראש העיר (עובד בן עמי) וממלא מקומו. כמו כן היה חבר במרכז תנועת החירות ובמוסדותיה העליונים. במקביל עבד כמורה לטבע ולחקלאות בבתי ספר שונים.

כשיצא לגמלאות התנדב למען קליטת העולים הראשונים שהגיעו אז מרוסיה וכן סייע בפעילות של "אולפן עקיבא" בנתניה, בחינוך לאהבת הארץ ובהדרכת טיולים. בתקופה מסוימת עסק בניהול מוסד הנוער של ויצו "הדסים". היה מראשוני התלמידים של "מכון אבשלום" (בוגר מחזור ג') וכמו כן התנדב לשורות "המשמר האזרחי" של המשטרה.

שלט בשפות רבות: גרמנית (שפת אם), רוסית, אנגלית, ערבית, עברית ויידיש.

נפטר בפתאומיות ביולי 1984 בהיותו בגיל 74 ושולמית נפטרה בשנת 1994. שניהם נטמנו זה לצד זה בבית הקברות הישן של נתניה. בשנת 1985 נחנך בנתניה בית ספר יסודי חדש שנקרא על שמו, "בית ספר הלל צור". היום, בית ספר זה הוא אחד הגדולים והמצליחים בנתניה.

"אות המשמר" על שירות כנוטר, בשנות השלושים

"אות האצ"ל"

"עיטור לוחמי המדינה"

"עיטור אסירי שלטון המנד"ט

לקריאה נוספת

יעקב צור, "ימי הצריף", הוצ' מכון ז'בוטינסקי, 2010.
משה שטיין, "ביום שירות", 1986.
דוד ניב, "תולדות הארגון הצבאי הלאומי", (6 כרכים).
דב מילמן, "תולדות אסירי ציון באפריקה", הוצאת כותרות 2005 (עמ' 340).
יוסף וינצקי, "מאתיים חמישים ואחד", הוצ' ידידים, 1950 (עמ' 282).
יעקב מרקוביצקי, "לקסיקון אצ"ל", הוצ' משהב"ט, 2005 (עמ' 186).
יהושע אופיר, "ראשוני אצ"ל 1940-1931", 2002 (עמ' 255–256).