פתיחת התפריט הראשי

הלנה רובינשטיין (Helena Rubinstein;‏ 25 בדצמבר 1872 - 1 באפריל 1965) הייתה תעשיינית קוסמטיקה בת למשפחה יהודיה-פולניה, מייסדת ואפונים של חברת הלנה רובינשטיין, מפעל שבזכותו הייתה לאחת הנשים העשירות בתבל.

הלנה רובינשטיין
Helena Rubinstein 2.jpg
לידה 25 בדצמבר 1872
קרקוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 1965 (בגיל 92)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע טייקונית, מאפרת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ילדותהעריכה

נולדה בשם חיה רובינשטיין, בת בכורה, במשפחה בת שמונה ילדים, של אוגוסטה גיטה שיינדל זילברפלד רובינשטיין ונפתלי הרץ הורס רובינשטיין. אביה היה חנווני בעיר קרקוב. הלנה למדה רפואה תקופה קצרה בשווייץ.

הגירתה לאוסטרליהעריכה

בשנת 1896 היגרה רובינשטיין לאוסטרליה, לעיר קולריין שם היה דודה חנווני. היא הגיעה ללא אמצעים כלכליים ועם ידיעה מועטת באנגלית. אולם, סגנון לבושה האלגנטי ומרקם עור פניה זכה לתשומת לב נשות העיר, ועד מהרה מצאה קונים לצנצנות הקרמים שהביאה במזוודותיה. משזיהתה כי קיימת דרישה למוצרים, היא החלה ליצרם בעצמה. המרכיב המרכזי בקרמים היה לנולין, שהיה מצוי בשפע לאחר שהופק כמוצר לוואי במהלך עיבוד צמר כבשים. רובינשטיין ביצעה ניסויים שונים כדי להסוות את ריח הכבשים האופייני שנלווה לחומר, ובין השאר השתמשה בלבנדר, קליפות אורן, ופרחי נופריים.

לאחר שהסתכסכה עם דודה, נאלצה לעזוב את ביתו. היא עבדה תקופה קצרה כמטפלת בחווה, והגיעה לעיר מלבורן שם עבדה כמלצרית. במלבורן הסכים אחד ממחזריה לממן יצור קרם שרקחה ואותו שיווקה. הקרם זכה להצלחה מסחרית אדירה. בתקופה זו רובינשטיין שינתה את שמה הפרטי להלנה, שם שאינו מזוהה כיהודי, וברווחים שגרפה פתחה סלון יופי ברחוב קולינס האופנתי בעיר, כשהיא משווקת את מוצריה בכסות "מדעית" ללקוחות שאת עורן "אבחנה" כמתאים לטיפול שרשמה.

לאור הצלחתה פתחה סלון יופי נוסף בעיר סידני ובתוך חמש שנים פתחה סלון דומה בלונדון. זאת לאחר שאחותה צ'סקה נטלה את ניהול העסק במלבורן. בכך יסדה רובינשטיין את אחת מחברות הקוסמטיקה הראשונות בעולם. השגיה העסקיים של רובינשטיין היו יוצאי דופן לתקופתם, אף לאור העובדה כי בנקים בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מיעטו לתת הלוואות לנשים. עסקיה המשיכו לזכות להצלחה רבה ובשנותיה המאוחרות רתמה את הונה למטרות צדקה בשטחי החינוך, האומנות והבריאות.

נישואיה וילדיהעריכה

 
הלנה רובינשטיין בחנוכת ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב, בשנת 1959

רובינשטיין התחתנה בלונדון, בשנת 1908, עם העיתונאי האמריקאי אדוארד ויליאם טיטוס. לזוג נולדו שני ילדים, רוי ולנטין טיטוס (12 בדצמבר 1909 - 18 ביוני 1989) והוראס טיטוס (23 באפריל 1912 - 18 במאי 1958). הזוג עקר לפריז שם פתחו סלון יופי בשנת 1912. בעלה סייע לרובינשטיין בכתיבת פרסומות ופתח בית הוצאה לאור קטן.

רובינשטיין קיימה מסיבות מפוארות לחברה הגבוהה בפריז וטוותה קשרים עסקיים מועילים. במסיבות אלה נודעה בחדות לשונה. באחת מהן פנה שגריר צרפתי שתוי למשוררת האנגליה אדית סיטוול ואחיה, ואמר בארסיות: "Vos ancêtres ont brûlé Jeanne d’Arc". רובינשטיין, שידיעתה בצרפתית הייתה דלה, ביקשה כי הדברים יתורגמו לה, ולאחר התרגום: "אבותיכם הם ששרפו את ז'אן ד'ארק", הפטירה: "ובכן, מישהו היה צריך לעשות זאת." באירוע אחר פנה אליה מרסל פרוסט ושאל איזה איפור מתאים לדוכסית. רובינשטיין סילקה אותו מעל פניה בטענה שהוא מסריח מנפתלין. כשנזכרה באירוע לאחר שנים אמרה: "כיצד הייתי צריכה לדעת שהוא יהיה מפורסם?"[1]

בשנת 1937, כעשרים שנים לאחר שהזוג היגר לארצות הברית, רובינשטיין התגרשה מבעלה טיטוס בתום חיי נישואים מעורערים. בשנת 1938 נישאה בשנית לנסיך ארצ'יל גוריאלי-צ'וקוניה (1895-1955). הנסיך היה צעיר מרובינשטיין ב-23 שנים. רובינשטיין בגאוותה על בעלה החדש, קראה על שמו קו מוצרי קוסמטיקה. יש שטענו כי אף הנישואים היו בגדר תרגיל שיווקי של רובינשטיין אשר מעתה נקראה בשם הנסיכה הלנה גוריאלי.

על אף עושרה המופלג המשיכה רובינשטיין להתנהל בצנעה בחייה הפרטים, כך למשל הביאה עימה כריך מן הבית למקום עבודתה. מנגד קנתה בגדי פאר בבתי האופנה היוקרתיים ביותר. בשנת 1953 יסדה קרן צדקה הנקראת על שמה והמחלקת מענקים למטרות בריאות, מחקר רפואי ושיקום וכן לקרן התרבות אמריקה-ישראל. מתוך אהבתה לאמנות יסדה בשנת 1957 קרן מלגות לאמנות באוסטרליה ובשנת 1959 את ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו בתל אביב.

עבודתה בארצות הבריתעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה רובינשטיין עם בעלה לניו יורק, שם פתחה סלון יופי בשנת 1915, שהיה הראשון ברשת סלונים שנפרשה בארצות הברית. סלון זה סימן את תחילת יריבותה עם אליזבת ארדן תעשיינית קוסמטיקה בולטת אחרת. רובינשטיין וארדן, אשר הלכו לעולמן בהפרש של 18 חודשים זו מזו, פעלו במרץ כדי לטפס בסולם החברתי. שתיהן היו מודעות לחשיבות שיווק מוצריהן, על ידי עטיפתם במראה יוקרתי, מדיהן המושכים של הקוסמטיקאיות שעבדו בשירותן, חשיבות קידום מכירות על ידי ידועניות וההשפעה של מחיר המוצר והכסות הפסאודו-מדעית שניתנת לו. ארדן גם הייתה "גונבת" לרובינשטיין עובדים, עד שרובינשטיין, בצעד שהסתמן יותר אישי ממקצועי, שכרה את שירותיו של בעלה לשעבר של ארדן.[2]

החל משנת 1917 רובינשטיין ייצרה בעצמה את מוצריה ואף שלטה על השיווק הסיטונאי של המוצרים. בשנת 1928 היא מכרה את עסקיה בארצות הברית לחברת ליהמן ברדרס בסכום של 3.7 מיליון דולר (כ-90 מיליון דולר בערכי ימינו). לאחר שפרץ השפל הגדול היא קנתה בחזרה את מניות החברה בפחות ממיליון דולר והפכה אותה לחברת ענק, כשהיא פותחת סלוני יופי בכתריסר ערים בארצות הברית. היא פתחה ספא בשדרה החמישית בניו יורק שבה פעלה אף מסעדה, חדר התעמלות, ועל רצפותיה היו שטיחים של הצייר חואן מירו. בהזמנתה עיצב הצייר סלבדור דאלי קופסת פודרה ואף יצר תמונת פורטרט של רובינשטיין. לאחר מותה נמכרה החברה בשנת 1973 לחברת קולגייט, ומאז נמכרה שוב עד שהוטמעה בקבוצת לוריאל.

מותה ומורשתהעריכה

רובינשטיין נפטרה ב-1 באפריל 1965. חלק מעיזבונה, כולל חפצי אמנות אפריקאית ואוסף רהיטים, הוצאו למכירה פומבית בשנת 1966. בשנת 2009 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי בשם "הפודרה והתהילה" (The Powder and the Glory) העוסק ביריבות רבת השנים בין שתי ענקיות תעשיית הקוסמטיקה, רובינשטיין ואליזבת ארדן. ב-2017 עלה בברודוויי המחזמר War paint, שבחן את יריבותן אך גם את דמויותיהן כנשות עסקים מצליחות.

רובינשטיין נודעה בחדות לשונה ובסיסמאותיה הרבות. אחת מהן הייתה: "אין נשים מכוערות, רק עצלניות." בסקירת ספר העוסק בה, היא תוארה כ"אישה הראשונה אשר הפכה מולטי-מיליונרית בכוחות עצמה, הישג אותה השיגה בזכות חושיה המחודדים ליחסי ציבור. היא ידעה כיצד לפרסם - כשהיא עושה שימוש בתדמיות מפחידות לצד פיטפוטים - והציגה לציבור את הרעיון של סוגי עור "בעייתיים". היא אף הייתה חלוצה בשטח הפסבדו-מדע בשירות השיווק, לבשה חלוק לבן ברבות מפרסומותיה, למרות העובדה שהכשרתה המקצועית היחידה הייתה סיור של חודשיים במוסדות לטיפול בעור באירופה ולימודי רפואה בשווייץ אותם עזבה לאחר זמן קצר. כמו כן, היא ידעה כיצד לתמרן את רמת החרדה של לקוחותיה: אם מכירותיו של מוצר חדש היו נמוכות, היא העלתה את מחירו כדי להעלות את שוויו בעיני הלקוחות."[3]

התערוכה "הלנה רובינשטיין: הרפתקאות היופי" נודדת בין מוזאונים באירופה. היא הוצגה ב-2018 במוזיאון היהודי בווינה ועברה ב-2019 לפריז. התערוכה מגוללת באופן כרונולוגי את תולדות חייה של רובינשטיין. החדר החותם את התערוכה מוקדש לעיר תל אביב, אליה הגיעה רובינשטיין בסוף שנות ה-50 כדי להתאושש ממותו של בעלה השני ובנה.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Stefan Kanfer, The Czarinas of Beauty. City Journal, Summer 2004
  2. ^ 2.0 2.1 איתי יעקב, "אין נשים מכוערות, רק עצלניות": מסעות היופי של הלנה רובינשטיין, באתר Xnet‏, 7 באוגוסט 2019
  3. ^ Ruth Graham, More Than Skin Deep. The Wall Street Journal, 05-02-2011