המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי
המאוזוליאום של קוז'ה אחמט יסאווי (בקזחית: Қожа Ахмет Яссауи сағанасы) הוא מאוזוליאום לא גמור בעיר טורקיסטן בדרום קזחסטן, המשמש כקברו של המיסטיקן הסופי בן המאה ה-12 קוז'ה אחמט יסאווי. המאוזוליאום נחשב לאחד המבנים הגדולים והשמורים ביותר מתקופת האימפריה הטימורית.
.jpg) | |||||
| המאוזוליאום | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מאוזוליאום  | ||||
| כתובת |
טורקיסטן | ||||
| מיקום |
מחוז הדרום (קזחסטן) | ||||
| מדינה |
 קזחסטן | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־14 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־14 | ||||
| חומרי בנייה |
לבנה | ||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות טימורית | ||||
| קואורדינטות | 43°17′52″N 68°16′16″E / 43.2976445°N 68.2710419°E | ||||
  | |||||
היסטוריה עריכה
המאוזוליאום הניצב על שטח של כ-5 וחצי דונמים בצפון-מזרחו של הרובע העתיק של טורקיסטן, החליף מבנה קודם וקטן יותר. המבנה הנוכחי נבנה בתקופתו של טימור לנג בין השנים 1389 ו-1405, במטרה לזכות באהדת הסופיסטים, והוא לקח חלק פעיל בתכנונו. טימור לנג העסיק אנשי מקצוע פרסיים משיראז ומאספהאן, והמאוזוליאום אף השפיע מאוחר יותר על אדריכלות העיר סמרקנד. המבנה נותר בלתי גמור עם מותו של טימור לנג ב-1405, ועל כן הוא חסר את שני הצריחים שתוכננו לו והכניסה הראשית נותרה בלתי גמורה.
במאה ה-16 נערכו מספר עבודות שיפוץ במבנה, ובמאה ה-19 הוא הפך למצודה מוקפת חומת אבן ובוץ. ב-1872 החליטו הרוסים שהשתלטו קודם לכן על העיר לשמר את המבנה, והוא שופץ מדי פעם, ובתקופה הסובייטית שימש כמוזיאון. מאז עצמאות קזחסטן ב-1991 נודעת משמעות רוחנית למאוזוליאום והוא נחשב לסמל לאומי.
המבנה עריכה
למאוזוליאום צורת מלבן שאורכו 62.7 מטר ורוחבו 45.8 מטר. גובהו 38.7 מטר והוא עשוי אבנים שרופות, מלט וחרס. הכניסה לאתר מכיוון דרום-מזרח מובילה לאולם המרכזי (ג'מייטהאנה) הרבוע שכל אחת מצלעותיו באורך של 18.2 מטר, ומעליו קבועה הכיפה הגדולה שקוטרה 18 מטר. במרכזו של חדר זה כד גדול השוקל שתי טונות והנחשב סמל לקבלת אורחים ולאחדות (טורקית Kazan, ומכאן שם נוסף לחדר Kaznnlık).
שרידיו של יסאווי מונחים מתחת למצבה באולם הסמוך ומעליו כיפה פנימית בגובה של 17 מטר שמעליה כיפה חיצונית שגובהה 28 מטר (הכיפה הקטנה בצילום המבנה). כיפה זו מצופה באריחים מזוגגים בצורת משושה בצבעי ירוק וזהב.
במאוזוליאום חללים המיועדים לשמש בין היתר כחדרי מפגש, כספרייה (כיתבהאנה) וכמסגד, ועל כן קיימת מחלוקת באשר לייעודו העיקרי והכינוי המתאים לו. לאחרונה מעדיפים חוקרים את הכינוי "חנאקה" המדגיש את שימושו החברתי לקבלות פנים.[1] החדרים השונים ערוכים סביב חצר מרכזית בגודל של 60 מטר על 50 מטר. קירותיו החיצוניים של המבנה מכוסים באריחים מזוגגים שעליהם צורות גאומטריות ועיטורים אפיגרפיים האופייניים לתקופה.
