המלחמה בדונבאס

מאבק מזוין במאה ה-21

המלחמה בדונבאס היא סכסוך מזוין באזור דונבאס, אוקראינה. המלחמה התחילה במחאות מתחילת חודש מרץ 2014, שאורגנו על ידי קבוצות בדלניות פרו-רוסיות[1] במחוזות דונצק ולוהנסק שבאוקראינה, אזור שידוע בשם "דונבאס". המחאות נולדו בעקבות המהפכה האוקראינית בשנת 2014 ותנועת יברומאידאן.[2] הפגנות אלה צמחו לאחר סיפוח קרים על ידי הפדרציה הרוסית והיו חלק מקבוצה רחבה יותר של מחאות פרו-רוסיות במקביל ברחבי דרום ומזרח אוקראינה. אך בדונבאס הן הסלימו לכדי עימות מזוין בין הכוחות הבדלניים של הרפובליקות העממיות של דונצק ולוהנסק והממשל האוקראיני.[3] בסך הכל נהרגו בין 3,000 ל-13,000 אזרחים. למעלה ממיליון נעקרו מבתיהם.

המלחמה בדונבאס
2014-04-15. Протесты в Донецке 001.jpg
מלחמה: הסכסוך האוקראיני-רוסי
תאריכי הסכסוך 6 באפריל 2014 – מתמשך (8 שנים ו־17 שבועות)
מקום דונבאס, אוקראינה
קואורדינטות
48°N 38°E / 48°N 38°E / 48; 38 
עילה החלפת הממשל האוקראיני מממשל פרו-רוסי לממשל פרו-מערבי ולאומני
תוצאה
  • 2014-2022
    • סכסוך בקפאון. הבדלנים הפרו-רוסים השתלטו על לוהנסק ודונצק והקימו מדינות עצמאיות בפועל. חילופי אש והפסקות אש חוזרות ונשנות.
  • 2022-הווה
    • רוסיה מכירה בבדלניים הפרו-רוסים ושלוחת כוחות צבא. 3 ימים אחר כך, רוסיה פלשה לאוקראינה והחלה לעזור לבדלנים להשתלט על שטחים נרחבים בדונצק ולוהנסק
שינויים בטריטוריות דונבאס: מחוז דונצק ומחוז לוהנסק שבאוקראינה
הצדדים הלוחמים


רוסיהרוסיה רוסיה

ראשי מדינה
אוקראינהאוקראינהפטרו פורושנקו
אוקראינהאוקראינהארסני יאצניוק
אוקראינהאוקראינהאולכסנדר טורצ'ינוב
אוקראינהאוקראינה וולודימיר זלנסקי 
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק דניס פושילין
הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק פאבל גובאריוב
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק לאוניד פאסצ'ניק
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק איגור פלוטניצקי
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק ואלרי בולוטוב 
מפקדים

הכוחות המזוינים של אוקראינההכוחות המזוינים של אוקראינה סטפן פולטורק
הכוחות המזוינים של אוקראינההכוחות המזוינים של אוקראינה ויקטור מוז'נקו

הרפובליקה העממית של דונצקהרפובליקה העממית של דונצק ולדימיר קונונוב
הרפובליקה העממית של לוהנסקהרפובליקה העממית של לוהנסק סרגיי איגנאטוב

כוחות

64,000 חיילים

45,000 לוחמים, ועוד 1000–2000 לוחמים רוסיים מתנדבים.

אבדות

4,300 הרוגים, 71 נעדרים, 11,813 פצועים

5,631 הרוגים

Map of the war in Donbass.svg
אדום וורוד: ערים או באזורים שנמצאים תחת שליטתו של הצבא של נובורוסיה; כתומות: ערים במחלוקת בין אוקראינה ונובורוסיה, או שבו מתנהל לחימה בין אוקראינה והצבא של נובורוסיה; כחול וצהוב: ערים או באזורים שבשליטת הממשלה האוקראינית.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מאז תחילת הסכסוך היו יותר מעשרים הפסקות אש, שכל אחת מהן נועדה להישאר בתוקף ללא הגבלת זמן, אך אף אחת מהן לא הרגיעה את האלימות.[4][5] הניסיון המוצלח ביותר להפסיק את הלחימה היה בשנת 2016, אז הפסקת האש נמשכה ששה שבועות ברציפות. הפסקת האש האחרונה נכנסה לתוקפה ב-8 במרץ 2019, מה שהביא לירידה משמעותית של הלחימה בימים שלאחר מכן (לטענת שני הצדדים).[6][7] באפריל 2021 לאחר כשנתיים של שקט יחסי חלה הסלמה בקרבות.

התפתחות הלחימהעריכה

בעקבות עליית הכוחות הלאומניים בקייב, החלו בסוף פברואר 2014 הפגנות המוניות בערים דונצק ולוהנסק שבחבל דונבאס בדרום-מזרח אוקראינה. ההפגנות קראו לשמירת השפה, התרבות הרוסית והקשר עם רוסיה. בעוד שההפגנות היו בתחילתן ביטוי אמתי לחוסר שביעות רצון מהממשלה החדשה, רוסיה ניצלה אותן כדי לפתוח בקמפיין צבאי ומדיני מתואם כנגד אוקראינה.[8] אזרחים רוסים הובילו את תנועת הבדלנים בדונצק מאפריל ועד אוגוסט 2014, ונתמכו על ידי מתנדבים וציוד מרוסיה.[9][10][11] כאשר הקונפליקט הסלים במאי 2014, רוסיה הפעילה גישה "היברידית", המשלבת דיסאינפורמציה, לוחמים לא סדירים, חיילים רוסים סדירים ותמיכה צבאית רגילה כדי לערער את יציבות דונבאס.[12][13][14]

בתחילת מאי 2014, בעקבות הצלחת הבדלנים הרוסים בחצי האי קרים, התקיים משאל עם במחוזות דונצק ולוהנסק שתמך בהקמת מדינות עצמאיות, והבדלנים הכריזו על הקמת הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק, לאחר מכן התאחדו שתי הרפובליקות לנובורוסיה.

באפריל 2014 אוקראינה הגיבה לאירועים במבצע צבאי "אנטי טרוריסטי", והעבירה כוחות צבא גדולים למחוזות המורדים. כוחות הצבא האוקראיני נתקלו בכוחות חמושים של הבדלנים. מאז אפריל 2014 מתנהלים באזור קרבות כבדים של שריון בשריון וחי"ר והופלו עשרות מטוסי קרב ותובלה של חיל האוויר האוקראיני.

 
אזורים בשליטת הבדלנים בין יוני לאוגוסט 2014

ב-17 ביולי הופלה טיסה 17 של מלזיה איירליינס ליד העיר דונצק. צוות החקירה הבינלאומי קבע כי רוסיה היא זו שהפילה את המטוס. על המטוס היו כ-298 איש אשר נהרגו.[15] במהלך אוגוסט 2014 חל מפנה בקרבות והבדלנים הצליחו לכתר אלפי חיילים אוקראינים במספר אזורים, הבולט בהם הוא כיתור אילובייסק (אנ') בו נהרגו ונשבו אלפי חיילים אוקראינים.

בין 22 ל-25 באוגוסט 2014 דווח רוסיה העבירה ארטילריה וכוח אדם לשטח אוקראינה, ללא אישור, במה שכינתה "שיירה הומניטרית". העברות סחורה אלה התרחשו הן באזורים שהיו בשליטת כוחות פרו-רוסיים והן באזורים שלא היו בשליטתם, כמו החלק הדרום-מזרחי של מחוז דונייצק, ליד נובוזובסק. אירועים אלה הגיעו בעקבות ההפגזות המדווחות על עמדות צבא אוקראינה מהצד הרוסי בגבול במהלך החודש שקדם לכך (יולי 2014).[16][17] ראש שירות הביטחון האוקראיני, ולנטין נליאוויצ'נקו, אפיין את אירועי 22 באוגוסט כ"פלישה ישירה" לאוקראינה[18] ואילו פקידים מערביים תאירו זאת כ"פלישה שקטה". עמדתה הרשמית של רוסיה בנוגע לנוכחות הכוחות הרוסים בדונבאס הייתה מעורפלת. בעוד הגופים הרשמיים הכחישו נוכחות של "כוחות מזוינים סדירים" מטעם רוסיה על אדמת אוקראינה, הממשלה הרוסית אישרה פעמים רבות נוכחות של "מומחים צבאיים", תוך שימוש בלשון נקייה לפיה רוסיה "נאלצה" לפרוס אותם כדי "להגן על האוכלוסייה הדוברת-רוסית".[19][20]

כתוצאה מאירועי אוגוסט 2014, קבוצות המורדים של דונצק ולוהנסק הצליחו להשיב חלק גדול מהשטח שאיבדו במהלך המתקפה הצבאית של ממשלת אוקראינה. ב-27 באוגוסט נפגש נשיא אוקראינה פטרו פורושנקו עם פוטין ולאחריה הבהיר כי הפסקת האש תלויה באוקראינה, שצריכה להגיע להסכמות עם הבדלנים.[21] ב-28 באוגוסט אוקראינה הודיעה כי כוחות של הבדלנים השתלטו על ערים חשובות, בין היתר גם על נובואזובסק עיר בעלת חשיבות אסטרטגית על חוף ים אזוב הנמצאת במרחק של כ-100 קילומטרים ממעוז הפרו-רוסים בדונצק. בעיר התבצעו קרבות עזים בין הצדדים הלוחמים. ארצות הברית האשימה את רוסיה בהכנסת כוחות לאוקראינה, אך רוסיה הכחישה את מעורבותה בלחימה.

הסכם הפסקת האש הראשוןעריכה

אוקראינה, רוסיה, דונצק ולוהנסק חתמו על הסכם ליישום הפסקת אש, המכונה פרוטוקול מינסק, ב-5 בספטמבר 2014.[22] ברם, הפרות הפסקת האש משני הצדדים הפכו לנפוצות. בקו שהתגבש בין המורדים על הטריטוריה שבשליטת הממשלה במהלך הפסקת האש, השתלטו מצביאים על שטחי אדמה בצד המורדים, מה שהוביל לחוסר יציבות אזורית נוספת.[23] הפסקת האש התמוטטה לחלוטין בינואר 2015, עם לחימה כבדה שהתחדשה ברחבי אזור הסכסוך, כולל בנמל התעופה הבינלאומי של דונצק ובעיירה דבאלצבה.

ב-5 בספטמבר 2014 נחתמה הפסקת אש בין הצדדים שנשמרת חלקית. באוקטובר 2014 התנהלו קרבות כבדים במספר מוקדים, הבולט בהם הוא שדה התעופה של דונצק. כוחות צבא אוקראינה הנצורים במקום ניסו למנוע מהבדלנים מלהשתלט על האתר האסטרטגי.

חידוש הקרבותעריכה

ב-11 בינואר 2015 קרסה הפסקת האש והקרבות התחדשו במלוא העוצמה. ב-13 בינואר נפגע אוטובוס אזרחי בוולנובאחה שבמחוז דונצק וכעשרה מנוסעיו נהרגו ככל הנראה מפגז של הבדלנים שיועד אל עבר מחסום של צבא אוקראינה. ב-22 בינואר הודה צבא אוקראינה באובדן נמל התעופה הבינלאומי של דונצק לכוחות הבדלנים. באותם הימים התרחשו מספר תקיפות בולטות על אזרחים: הפגזת תחנת טרוליבוס בדונצק שגרמה ל-15 הרוגים והתקפת גראדים על מריופול בה נהרגו 30 אזרחים ונפצעו יותר ממאה.

בתחילת פברואר 2015 התמקדו הקרבות באזור העיירה דבלצבה. באזור זה, הנמצא כ 50 ק"מ מצפון מזרח לדונצק, היו מרוכזים כ-8,000 חיילים אוקראינים. הבדלנים ניסו לכתר אותם ולהשתלט על האזור, המהווה צומת רכבות וכבישים חשוב המחבר בין דונצק לרוסיה. ב-9 בפברואר יחידות של הבדלנים כבשו את הכפר לוגווינובו הסמוך לכביש M03, המוביל מדבלצבה לארטיומובסק וכיתרו אותו.

הסכם הפסקת האש השניעריכה

ב-12 בפברואר 2015 נחתם פרוטוקול מינסק 2, הסכם הפסקת אש נוסף. לפי עיקרי ההסכם, שאמור להיכנס לתוקף החל מה-15 בפברואר, מלבד הפסקת האש והסגת כלי הנשק הכבדים, יוקם אזור חיץ מפורז ונסיגת הכוחות. לאחר מכן יחל משא ומתן על עריכת בחירות מקומיות על הקמת ממשל זמני, בהתאם לחוק האוקראיני, באזורים מסוימים במחוזות דונצק ולוהנסק. עוד נקבע כי תינתן חנינה לאזרחים במזרח המדינה שהיו מעורבים באירועים אלימים, יתבצעו חילופי שבויים ויוגש סיוע הומניטארי לתושבים. כמו כן, לממשלת אוקראינה תהיה שליטה על גבולות המדינה, גם באזור שנמצא בשליטת המורדים וכל הכוחות וכלי הנשק הזרים במדינה ייסוגו מהאזור. הארגונים הלא חוקיים במזרח אוקראינה ימסרו את נשקם.[24]

מיד לאחר חתימת ההסכם, כוחות הבדלנים פתחו במתקפה על דבאלצבה וכבשו אותה. לאחר מכן נמשכו התכתשויות קלות לאורך קו הפסקת האש, אך לא חלו שינויים טריטוריאליים.[25] עדיין האזור היה נתון במצב מלחמה, עם עשרות חיילים ואזרחים שנהרגו מדי חודש, בשל חילופי אש שונים.[26] בשנת 2017 מת בממוצע חייל אוקראיני בקרב כל שלושה ימים,[27] עם מספר הכוחות הרוסים והבדלניים שנשארו באזור מוערך בין 6,000 ל-40,000.[28][29]

יום למחרת, ב-13 בפברואר, נמשכה הלחימה העזה בין הבדלנים לצבא אוקראינה. צבא אוקראינה מסר כי 11 חיילים נהרגו ו-40 נפצעו במהלך הקרבות, שהתרכזו סביב העיירה דבלצבה. שני בני אדם נוספים נהרגו מפגיעת פגז בבית קפה בעיירה שחסטייה, שבשליטת השלטונות בקייב. הבדלנים טענו כי שלושה ילדים נהרגו בהפצצות בדונצק ובגורלובקה. אוקראינה האשימה את המורדים בתגבור הכוחות הצבאיים באזורי הקרבות מאז נחתם ההסכם יום קודם לכן.[30] ב-14 בפברואר נהרגו שבעה חיילים מצבא אוקראינה ועוד 23 חיילים נוספים נפצעו.

ב-15 בפברואר נכנסה הפסקת האש לתוקפה, אך חילופי האש לא פסקו לחלוטין. הקרבות סביב העיירה דבלצבה נמשכו והבדלנים טענו כי הפסקת האש אינה כוללת את העיירה האסטרטגית, משום שלדבריהם היא נמצאת בטריטוריה שלהם. צבא אוקראינה מסר כי ההתקפה על העיירה בוצעה באמצעות מגוון של כלי נשק, בהם גם רקטות גראד, וכי הבדלנים מתכננים לכבוש את דבלצבה מכיוון מערב.[31] ב-16 בפברואר מסר צבא אוקראינה כי חמישה חיילים נהרגו ועוד 25 נפצעו בתקיפות של הבדלנים במזרח המדינה מאז נכנסה הפסקת האש בין הצדדים לתוקף. באותו יום נמשכה הלחימה העזה בעיירה דבלצבה, שעליה הכריזו הבדלנים חלק משטחם. כמו כן, באותו יום התפתחו קרבות עזים בעיירה שירוקינו, שבאזור מריופול, ושטחים נרחבים מהעיירה נחרבו.[32] ב-17 בפברואר התקדמו הבדלנים בשטח דבלצבה, כבשו חלקים נרחבים ממנה ושבו מספר לא ידוע של חיילים אוקראינים. יום למחרת, ב-18 בפברואר, הוכרע הקרב בעיירה כשצבא אוקראינה נסוג ממנה תחת אש בלתי פוסקת. עם זאת, הנשיא פטרו פורושנקו הכריז כי הייתה זאת נסיגה מתוכננת. הצבא מסר כי במהלך הימים שקדמו לנסיגה, נהרגו בקרבות בעיירה 22 חיילים ועוד 150 נפצעו. האיחוד האירופי גינה את פעולות הבדלנים וטען כי הם מפרים את הפסקת האש, והביע תקווה שהסכם מינסק עדיין ייושם.[33]

 
שטחי הבדלנים מסיום קרב דבלצבה ב-2015 ועד הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2022.

במהלך אביב 2015 התקיימו קרבות ספורדיים בין הצדדים, כשהבולטים בהם הם הקרבות במריינקה שליד דונצק ושירוקינו בגזרת מריאופול. כתוצאה מהקרבות בשירוקינו הוכרז על פירוז העיירה מחיילי שני הצדדים. באוגוסט 2015 הקרבות בין צבא אוקראינה לבין הבדלנים התגברו והפסקת האש עמדה בפני קריסה.

בסוף 2017, הורשתה משלחת של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה להשקיף על הגבול. היא צפתה בכ-30,000 לוחמים בשני מחסומי גבול אליהם הורשתה להיכנס.[34] האיחוד האירופי וממשלת אוקראינה טוענים כי קבוצת וגנר פועלת בשטחי אוקראינה על פי חוזה מטעם משרד ההגנה הרוסי. כמו כן העלו את האפשרות שלוחמים מהכוחות למבצעים מיוחדים של צבא רוסיה מייעצים ומסייעים לבדלנים.

הסלמה 2021–2022עריכה

  ערך מורחב – המשבר האוקראיני-רוסי (2021–2022)

בחודשים מרץ ואפריל 2021 העבירה רוסיה כ-100 אלף חיילים וציוד צבאי על יד גבולה עם אוקראינה. הכוחות הוסרו חלקית עד יוני אבל התשתיות הושארו במקום. באוקטובר ובנובמבר 2021 חלה הסלמה שגררה תנועות מחודשות של צבא רוסיה באזור הגבול בין רוסיה ואוקראינה.

חל שימוש ראשון במל"ט ביירקטאר TB2 נגד יחידות צבאיות פרו-רוסיות בדונצק. בישיבת מועצת משרד ההגנה הרוסי ב-2 בנובמבר, ולדימיר פוטין אמר כי רוסיה עוקבת מקרוב אחר השימוש במל"טים "ליד גבולות רוסיה". במקביל נכבש הכפר סטרומארייבקה שבו חיים 37 אזרחים רוסים שקיבלו דרכונים ביוזמה רוסית.

לטענת משקיפי OSCE, מספר ההפרות של משטר הפסקת האש הוכפל ביחס לשנת 2020 (988 פעמים בדונצק, 471 פעמים בלוהנסק). המשקיפים דיווחו על תנועה מוגברת של ציוד צבאי של הכוחות המזוינים של אוקראינה, כמו גם ניסיונות חוזרים ונשנים לעמעם את האות של המל"טים שלה, המשמשים לניטור השטח.

מלחמת כוללתעריכה

  ערך מורחב – הפלישה הרוסית לאוקראינה

ב-24 בפברואר 2022 פלש צבא רוסיה לאוקראינה במה שכונה ברוסיה "מבצע צבאי מיוחד". במכת הפתיחה שקדמה לפלישה, תקפה רוסיה באמצעות מטוסים וטילי שיוט, שורת יעדים צבאיים באוקראינה, כולל בערים הגדולות ובבירה קייב. צבא רוסיה התקדם במהירות בשלושת הימים הראשונים, אך לאחר מכן הואט משמעותית. זאת בשל התנגדות עזה ובלתי צפויה בעוצמתה של צבא אוקראינה, בעיות לוגיסטיות של צבא רוסיה, תגבור בציוד צבאי ממדינות ברית נאט"ו לאוקראינה, ומורל ירוד בקרב החיילים הרוסים. למרות ההתקדמות האיטית, צבא רוסיה המשיך בכיבושיו, והשיג רצף יבשתי ממחוז רוסטוב לחצי האי קרים.

הלחימה היתה חלק מהמתקפה על מזרח אוקראינה. לוחמי הרפובליקות העממיות של לוהנסק ודונצק שיתפו פעולה עם צבא רוסיה והשתלטו על חלקים נוספים ממחוזות דונצק ולוהנסק. במקביל, הכוחות האוקראינים שמרו על חלקים מסוימים ממחוזות דונצק ולוהנסק.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא המלחמה בדונבאס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שבע סיבות לכך שהסכסוך באוקראינה הוא פלישה רוסית
  2. ^ "הפגזות, אזעקות, עוצר ושכנים שנהרגו מטיל"
  3. ^ Grytsenko, Oksana (12 באפריל 2014). "Armed pro-Russian insurgents in Luhansk say they are ready for police raid". Kyiv Post. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ New Year ceasefire enters into force in Donbass, TASS (29 December 2018)
  5. ^ "Four DPR servicemen killed in shellings by Ukrainian troops in past week". ITAR-TASS. 23 באוקטובר 2018. נבדק ב-28 באוקטובר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Donbas sees full ceasefire in past day, UNIAN (11 March 2019)
  7. ^ "JCCC records de-escalation on the contact line between Ukraine and DPR". DAN. 11 במרץ 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Kofman, Michael; Migacheva, Katya; Nichiporuk, Brian; Radin, Andrew; Tkacheva, Olesya; Oberholtzer, Jenny, . Lessons from Russia's Operations in Crimea and Eastern Ukraine, Santa Monica: RAND Corporation. עמ' 33-34.
  9. ^ ולדימיר סוקור, Strelkov/Girkin Demoted, Transnistrian Siloviki Strengthened in 'Donetsk People's Republic', Jamestown Foundation, ‏15 באוגוסט 2014
  10. ^ Kofman, Michael; Migacheva, Katya; Nichiporuk, Brian; Radin, Andrew; Tkacheva, Olesya; Oberholtzer, Jenny, . Lessons from Russia's Operations in Crimea and Eastern Ukraine, Santa Monica: RAND Corporation. עמ' 43–44.
  11. ^ Gabriela Baczynska, Aleksandar Vasovic, Pushing locals aside, Russians take top rebel posts in east Ukraine, Reuters, ‏27 ביולי 2014
  12. ^ Kofman, Michael; Migacheva, Katya; Nichiporuk, Brian; Radin, Andrew; Tkacheva, Olesya; Oberholtzer, Jenny, . Lessons from Russia's Operations in Crimea and Eastern Ukraine, Santa Monica: RAND Corporation. עמ' 69.
  13. ^ Fedorov, Yury E, Russia's 'Hybrid' Aggression Against Ukraine, Routledge Handbook of Russian Security, ‏15 בינואר 2019
  14. ^ Karber, Phillip A., Lessons Learned" from the Russo-Ukrainian War, The Potomac Foundation. עמ' 34., ‏29 בספטמבר 2015
  15. ^ טיל הפיל מטוס נוסעים מלזי, 298 הרוגים, באתר ynet, 17 ביולי 2014
  16. ^ Michael R. Gordon (22 באוגוסט 2014). "Russia Moves Artillery Units into Ukraine, NATO Says". The New York Times. נבדק ב-5 ביוני 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Kramer, Andrew E.; Gordon, Michael R. (27 באוגוסט 2014). "Ukraine Reports Russian Invasion on a New Front". The New York Times. נבדק ב-27 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Ukraine accuses Russia of invasion after aid convoy crosses border". Reuters. 22 באוגוסט 2014. אורכב מ-המקור ב-22 באוגוסט 2014. נבדק ב-22 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ האינטרפרטר דיווח שולדימיר פוטין אמר במהלך תוכניתו "הקו הישיר עם ולדימיר פוטין" ב-12 באוקטובר 2016:

    "כאשר נאלצנו, אני רוצה להדגיש, נאלצנו להגן על האוכלוסייה הדוברת-רוסית בדונבאס, נאלצנו להגיב לרצון העם החי בקרים להיות חלק מהפדרציה הרוסית, הם [מדינות המערב] החלו להעלות מדיניות אנטי-רוסית והטלת סנקציות."

    "Putin Claims Russia Was 'Forced To Defend Russian-Speaking Population in Donbass'". The Interpreter. 12 באוקטובר 2016. נבדק ב-8 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Oliphant, Roland (17 בדצמבר 2015). "Vladimir Putin admits: Russian troops 'were in Ukraine'". ISSN 0307-1235. נבדק ב-9 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ סוכנויות הידיעות, אוקראינה: צבא רוסיה פלש לשטחנו, באתר ynet, 28 באוגוסט 2014
  22. ^ "Ukraine and pro-Russia rebels sign ceasefire deal". BBC News. 5 בספטמבר 2014. נבדק ב-5 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Vasilyeva, Nataliya (10 בנובמבר 2014). "Ukraine rebels: a disunited front run by warlords". Associated Press. נבדק ב-9 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ נשיא רוסיה פוטין: הושגה הפסקת אש בין הצדדים באוקראינה, ‏אתר הארץ, 12 בפברואר 2015
  25. ^ Tsvetkova, Maria (21 ביולי 2015). "Ceasefire brings limited respite for east Ukrainians". Euronews. Reuters. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2015. נבדק ב-26 ביולי 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Whitmore, Brian (26 ביולי 2016). "The Daily Vertical: Ukraine's Forgotten War (Transcript)". rferl.org. נבדק ב-9 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ In Ukraine It's Beginning to Look a Lot Like Christmas, and a Lot Less Like Russia, The Daily Signal (4 December 2017)
    Kurt Volker: The Full Transcript, Politico (27 November 2017)
  28. ^ "Kyiv says there are about 6,000 Russian soldiers, 40,000 separatists in Donbas". KyivPost. 11 בספטמבר 2017. נבדק ב-16 בנובמבר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Miller, Christopher (30 בינואר 2017). "Anxious Ukraine Risks Escalation In 'Creeping Offensive'". נבדק ב-27 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Fighting rages in run-up to Ukraine ceasefire, ‏אתר רויטרס, 13 בפברואר 2015
  31. ^ Ukraine rebels disavow ceasefire at encircled town, ‏באתר רויטרס, 15 בפברואר 2015
  32. ^ "Азов": поселок Широкино в результате артобстрелов разрушен на 70%, Информационное агентство Украинские Национальные Новости (УНН). Все онлайн новости дня в Украине за сегодня - самые свежие, последние. (ברוסית)
  33. ^ הנסיגה המדממת של אוקראינה היא עוד ניצחון של פוטין, ‏באתר וואלה, 18 בפברואר 2015
  34. ^ "Response to Chief Observer of the Observer Mission at the Russian Border Checkpoints Gukovo and Donetsk | Statement to the PC".
  ערך זה הוא קצרמר בנושא אוקראינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.