המערכת הלימבית
המערכת הלימבית (limbus בלטינית: קצה) היא חלק ממערכת העצבים, הכולל מבנים במוח האנושי המעורבים ברגשות, מוטיבציה, זיכרון, למידה, הרחה והקשרים ביניהם. החלקים העיקריים של המערכת הלימבית הם קליפת המוח הלימבית, האמיגדלה וההיפוקמפוס[1].
 | |
| שיוך |
organ component cluster, particular anatomical entity  |
|---|---|
| מזהים | |
| מזהה נרוניימס |
2055 |
| FMA |
242000 |
| קוד MeSH |
A08.186.211.180 |
| מזהה MeSH |
D008032 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0023715 |
  | |
המערכת הלימבית אחראית על הישרדות. זהו חלק קדום שנשאר בתהליך האבולוציה אצל כל המינים מאז התפתחות הזוחלים, משום שאותם הדברים הנחוצים לחיה כדי לשרוד, נשארו זהים: הגנה, אוכל ומין[2].
תפקוד עריכה
המערכת הלימבית מבצעת פעולות אחזקה שונות ומווסתת את חום הגוף, לחץ הדם ורמות הסוכר בדם[3].
בנוסף, המערכת הלימבית היא המקור לרגש, לזיכרון וללמידה[4][3]. המערכת הלימבית משפיעה על היווצרות זיכרון על ידי שילוב של מצבים רגשיים עם זיכרונות מאוחסנים של תחושה פיזית. המערכת הלימבית קשורה ליכולת הוויסות הרגשית-חברתית[5]. כמערכת עתיקה, המערכת הלימבית היא מערכת שפועלת בצורה לא מודעת, רגשית ולא שכלית, ייצרית ואימפולסיבית. בהתאם לכך היא מגיעה להחלטה בתוך שניות[2].
התפתחות עריכה
מבחינת ההתפתחות האבולוציונית המערכת הלימבית נחשבת לחלק פרמיטיבי וקדום יותר של המוח[6]. התפתחותה אפשרה לנהל תגובות הילחם או ברח ומעניקה יתרון לזוחלים וליונקים (לרבות האדם).
המערכת הלימבית מתפתחת לאורך חייו של האדם. בגילאי הינקות, המערכת הלימבית מתחילה להבין קשרי סיבתיות בין גירוי לתוצאה. בשלב זה הפעוט מסוגל לצפות קבלה או אובדן של חיזוק על פי רמזים מהסביבה[6].
אנטומיה עריכה
המערכת הלימבית כוללת מספר אזורים של קליפת המוח הלימבית ומבנים נוספים הנמצאים סביב הליבה של המוח הקדמי forebrain[1].
להלן האזורים שבדרך כלל נחשבים לחלק מהמערכת הלימבית:
- אמיגדלה: מעורבת באיתות לקליפת המוח על גירויים מניעים משמעותיים כמו אלו הקשורים בפחד או בתגמול; אחראית על תגובת הילחם או ברח
- היפוקמפוס: דרוש ליצירת זיכרונות ארוכי טווח.
- פיתול החגורה (גירוס הסינגולום): מסדיר פונקציות אוטונומיות, כמו קצב לב ולחץ דם, וכן פעילות קוגניטיבית וריכוזית. הוא כולל את הסינגוליט קורטקס הקדמי.
- היפותלמוס: מווסת את מערכת העצבים האוטונומית על ידי ייצור ושחרור הורמונים. משפיע על לחץ הדם, קצב הלב, רעב, צמא, עוררות מינית, ומחזור השינה.
- הגוף הפטמתי: חשוב להיווצרות זיכרון.
- גרעין האקומבנס: מעורב בתגמול, עונג והתמכרות.
- קליפת המוח הארובתית-מצחית: מעורבת בקבלת החלטות.
- הפיתול הפארהיפוקמפאלי: חלק מההיפוקמפוס, ממלא תפקיד ביצירת זיכרון מרחבי.
- תלמוס: 'תחנת הממסר' לקליפת המוח.
אופן הפעולה עריכה
המערכת הלימבית פועלת בעזרת השפעה על המערכת האנדוקרינית ומערכת העצבים האוטונומית. המערכת הלימבית קשורה הדדית היטב למבנה הידוע כגרעין האקומבנס, הנקרא לעיתים מרכז העונג במוח. לגרעין תפקיד בעוררות מינית ובהשפעה המענגת של סמים פסיכואקטיביים מסוימים. תגובות אלה מווסתות על ידי הפרשות דופמינרגיות מהמערכת הלימבית.
המערכת הלימבית קשורה היטב גם לקליפת המוח הקדם-מצחית. מדענים מסוימים טוענים שקשר זה קשור לעונג המושג בפתרון בעיות. בעבר, כדי לפתור הפרעות רגשיות חמורות, היו קוטעים קשר זה בהליך ניתוחי שנקרא לובוטומיה. מטופלים שעברו הליך זה לעיתים קרובות נהיו פאסיביים ואיבדו כל מוטיבציה.
היסטוריה ומחקר עריכה
הרופא הצרפתי פול ברוקה קרא לראשונה לחלק הזה של המוח "le grand lobe limbique" ב-1878[7], אך ההבנה על תפקידו ברגש לא התפתחה עד 1937, כשהרופא האמריקאי ג'יימס פפז תיאר לראשונה את המודל האנטומי שלו לרגש, הנקרא עדיין מעגל פפז[8]. רעיונותיו של פפז הורחבו לאחר מכן על ידי פול ד. מקלין שכלל מבנים נוספים ב'מערכת לימבית' מורחבת יותר[9]. הקונספט של מערכת לימבית הורחב מאז ופותח על ידי אחרים.
ניסוי שנערך ב-1939 חיזק את הסברה שהמערכת הלימבית היא האזור המוחי שקשור לרגשות. שני חוקרים מאוניברסיטת שיקגו, קלובר וביוסי, בדקו ומצאו שקופה שאיבדה את האמיגדלה באחד מצדי מוחה הפכה לבעלת מזג נוח, אפשר היה לדקור אותה, לצבוט אותה ולהציק לה, התגרויות שאמורות היו לגרור אחריהן תגובות אלימות. כמו כן התנהגותה הייתה מוזרה: נראה כי היא אינה מזהה את קערת המזון שלה, לעיתים קרובות תנגוס החיה בחפצים בלתי אכילים ולעיתים אף תבלע אותם, היא נוגעת בכל חפץ שהיא רואה, ועסוקה ללא הרף בפעילות מינית. ניסוי שנערך ב-1954 הראה שחולדות עם אלקטרודות מתכתיות שהושתלו לגרעין האקומבנס שלהן לחצו שוב ושוב על ידית המפעילה את האזור, והעדיפו פעילות זו על אכילה ושתייה, עד שלבסוף מתו מתשישות[10].
עם זאת, ישנם חוקרים, ובהם ג'וזף לדו, הכופרים לחלוטין בקיומה של המערכת הלימבית, והצורך בה לשם הסבר תהליכי הפקת חוויות רגשיות במוח. לדו מדגיש את פעולתם של גורמים מסוימים בלבד במערכת, כגון חשיבותה ומיידיותה של פעולת האמיגדלה[11].
יש עדות נסיבתית לכך שהמערכת הלימבית מספקת גם תחזוקה של מצב הכרתי נורמלי ובריא.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
- ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ 1 2 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
- ^ Rueda, M., Checa, P., & Rothbart, M. K. (2010). Contributions of Attentional Control to Socioemotional and Academic Development. Early Education And Development, 21(5), 744-764.
- ^ 1 2 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
- ^ Broca, P. Anatomie comparée des circonvolutions cérébrales: le grand lobe limbique. Rev. Anthropol. 1878;1:385-498
- ^ Papez JW. A proposed mechanism of emotion. 1937. J Neuropsychiatry Clin Neurosci. 1995;7(1):103-12. PMID 7711480
- ^ Maclean, PD. Some psychiatric implications of physiological studies on frontotemporal portion of limbic system (visceral brain). Electroencephalogr Clin Neurophysiol 1952;4(4):407-18. PMID 12998590
- ^ Olds, J., Milner, P. 1954. Positive reinforcement produced by electrical stimulation of septal area and other regions of rat brain. J.Comp. Physiolo. Psycholo. 47, 419- 427
- ^ ג'וזף לדו, "המוח הרגשי", עמ' 79-89