המשלט המשותף

המשלט המשותף הוא משלט שהיה פעיל בזמן מלחמת העצמאות, במקום שבו הוקמה מאוחר יותר העיר בית שמש. המשלט נקרא "המשלט המשותף" מכיוון שבסיום מבצע דני, ב-18 ביולי 1948, שלטו בחלקו הצפוני של הרכס אנשי חטיבת הראל, ואילו בחלקו הדרומי החזיק כח מצרי, כאשר המרחק בין חטיבת הראל לכח המצרי היה 60 מטרים בלבד.

המשלט המשותף
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
קואורדינטות 31°45′04″N 34°59′28″E / 31.75118°N 34.99124°E / 31.75118; 34.99124
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה
מיקומו של המשלט המשותף בבית שמש ברחוב המשלט. הצבא המצרי היה מחופר במזרח, סמוך למקום שבו נמצא כיום המושב מחסיה

היישוב היהודי היחיד שהיה קיים ב-1948 באזור בית שמש של היום הייתה המושבה הר-טוב, ששכנה סמוך למושב נחם של היום. לאחר נפילת גוש עציון הוחלט על פינוי המושבה המבודדת כדי למנוע אירוע דומה. הפינוי בוצע בלילה שבין 15 ל-16 במאי, מהמושבה לכפר אוריה הסמוך (שבעצמו ניטש בהמשך). חודשיים לאחר מכן השתלטו מחדש כוחות מחטיבת הראל על המושבה בלילה האחרון של מבצע דני, בלילה שבין 17 ל-18 ביולי. הכוחות הישראליים התבססו במשטרת הרטוב ובגבעה שעליה נבנתה מאוחר יותר בית שמש. הגבעה משתפלה ממערב למזרח, לכיוון הכפר דיר אבאן, מקום שבו שוכן כיום המושב מחסיה, ובו היו מחופרים כוחות מצריים.

לאחר הערכות ופגיעות בכוחותיה, בתחילת מבצע ההר כבשה חטיבת הראל את "המשלט המשותף" בלילה שבין 18 ל-19 באוקטובר בסיום הקרב, בשלב ההתארגנות, נהרג מכדור תועה הקמב"ץ ומפקד הפלוגה, אהרן (ג'ימי) שמי. בהמשך המבצע נכבש שאר האזור; בין השאר נכבשו מנזר בית ג'מאל, הכפרים דיר ראפאת ששירת את מנזר דיר ראפאת (המנזר קיים ופעיל, מבני הכפר, השייכים למנזר, מוחכרים למוסד הגמילה רטורנו), דיר אבאן, בית סוסין (כיום תעוז), זכריא (כיום זכריה), תל עזקה, הכפר הערבי בית נטיף (בקרבת נתיב הל"ה), תחנת הרכבת הר-טוב, ומצודת המשטרה הבריטית ערטוף שעל יד המושבה הר-טוב, שבה ממוקמת עד היום תחנת המשטרה האזורית של בית שמש והסביבה.

בסוף 1950 הוקמה במתחם המשלט מעברת הר-טוב, שלימים הפכה לעיר בית שמש. על שם המשלט קרוי רחוב בבית שמש, במקום שבו שכן, שנקרא "רחוב המשלט".

יש הטוענים כי על המשלט הזה כתב חיים חפר את השיר היו זמנים, בלחן של משה וילנסקי[1]:

הָיוּ זְמַנִּים,
אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
הָיוּ זְמַנִּים,
לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים...


קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ דויד מושיוב, על המשלט יושבת עיר, דבר, 22 באוקטובר 1963