ויקיפדיה

הפארק הלאומי קטמיי

פארק לאומי בדרום-מערב אלסקה
(הופנה מהדף הפארק הלאומי קטמאי)

הפארק והשמורה הלאומיים קטמיי (באנגלית: Katmai National Park and Preserve) הם פארק לאומי ושמורת טבע צמודים בדרום-מערב מדינת אלסקה בארצות הברית, המנוהלים כיחידה אחת על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. הפארק נודע בשל עמק עשרת אלפי תימרות העשן (Valley of Ten Thousand Smokes) והדובים החומים הרבים בשטחו. הפארק משתרע על שטח בן 16,564 קילומטרים רבועים (מעל לשלושה רבעים משטח ישראל בתחומי הקו הירוק), כשמרבית השטח, 15,870 קילומטרים רבועים, מוגדרים אזור טבע בראשיתי שבהם אסור לצוד. הפארק קרוי על שם הר קטמיי (Mount Katmai), הר געש שכבתי במרכז הפארק. הפארק שוכן בחצי האי אלסקה, מול האי קודיאק, כשמטה הפארק שוכן ביישוב הקטן קינג סמון (King Salmon), כ-470 קילומטרים דרומית-מערבית לאנקורג'.

הפארק הלאומי קטמיי
אגם הלוע בפסגת הר קטמיי
אגם הלוע בפסגת הר קטמיי
אגם הלוע בפסגת הר קטמיי
מידע כללי
על שם הר קטמיי עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 2 בדצמבר 1980
מבקרים בשנה 37,818[2] (נכון ל־2016)
גוף מנהל שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
נתונים ומידות
שטח 16,564[1] קמ"ר
מיקום
מדינה אלסקה בארצות הברית
מיקום אלסקה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 58°30′N 155°00′W / 58.5°N 155°W / 58.5; -155
Katmai National Park and Preserve
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפת הפארק הלאומי קטמיי. ראו גם מפה מותאמת לרזולוציה

האזור הוכרז ב-1918 כמונומנט לאומי במטרה להגן על האזור סביב ההתפרצות הגעשית של הר הגעש נובארופטה (Novarupta) שאירעה ב-1912. התפרצות זו יצרה את עמק עשרת אלפי תימרות העשן, שטח בן 100 קילומטרים רבועים של זרם פירוקלסטי בעובי שבין 30 ל-200 מטרים. הפארק כולל 18 הרי געש, שבעה מהם היו פעילים מאז 1900. המונומנט לא עבר פיתוח לאחר הכרזתו, וכמעט שלא היו בו מבקרים עד שנות ה-50. בתחילה הוכרז המקום כאתר לשימור בשל עברו הגעשי הסוער, אבל בהמשך החלו להעריך את המונומנט וסביבתו מסיבות אחרות: שפע דגי אלתית אדומה, דובי הגריזלי הניזונים מהם, ומגוון נרחב של בעלי חיים ביבשה ובים.

הפארק והשמורה הלאומיים קטמיי הוקמו כאחד מ-15 הנכסים החדשים ששירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית קיבל כתוצאה מ"חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act), בראשי תיבות ANILCA שעבר בקונגרס של ארצות הברית בשנת 1980, ונחתם על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ב-2 דצמבר 1980.

גאוגרפיה עריכה

 
מפת הפארק הלאומי קטמיי וסביבותיו

הפארק הלאומי קטמיי משתרע על שטח בן 16,564 קילומטרים רבועים בדרום-מערב מדינת אלסקה. הפארק משתרע בצד האוקיינוס השקט של חצי האי אלסקה, מול האי קודיאק (Kodiak Island) במצר שליקוף (Shelikof Strait). המאפיינים העיקריים של הפארק הם חופיו, הרכס האלאוטי (Aleutian Range), שבו שרשרת של חמישה עשר הרי געש לאורך החוף הדרום-מזרחי של הפארק, וסדרה של אגמים גדולים באזור המערבי השטוח יותר של הפארק. היישוב המשמעותי הקרוב ביותר לפארק הוא קינג סמון, שבו גם שוכן מטה הפארק, כ-8 קילומטרים במעלה הנהר נאנק (Naknek River) מהכניסה לפארק. כביש חצי האי אלסקה מחבר בין אגם נאנק סמוך לכניסה לפארק, וממשיך עד השפך של הנהר נאנק לאוקיינוס סמוך ליישוב נאנק. הכביש אינו מחובר למערכת הכבישים של אלסקה. הגישה לתוככי הפארק היא בשיט על אגם נאנק. כביש נוסף בפארק מתחיל במחנה ברוקס (Brooks Camp) אל תרי פורקס (Three Forks) המשקיף על עמק עשרת אלפי תימרות העשן. קו החוף המפורץ מאוד משתרע לאורך של 800 קילומטרים מהכניסה למפרצון קוק (Cook Inlet) במפרץ קמישק (Kamishak Bay) דרומה עד כף קובוגלי (Cape Kubugakli). כיוונו של רכס ההרים הוא מדרום-מערב לצפון-מזרח, כ-25 קילומטרים מהחוף.[3][4]

הפארק כולל את המפלט והמקלט המדינתי הנהר מקניל (McNeil River State Game Sanctuary and Refuge) שעל מפרץ קמישק. מקורו של הנהר אלאגנק (Alagnak River), המוגדר נהר פראי ונופי לאומי, בשמורה באגם קוקאקלק (Kukaklek Lake). הנהר נאנק, הנשפך למפרץ בריסטול (Bristol Bay), מתחיל בתחומי הפארק. הפארק גובל במפלט חיות הבר בצ'רוף (Becharof National Wildlife Refuge).[3] מתוך סך כל שטח הפארק והשמורה, שטח בן 15,874 קילומטרים רבועים הוא בתחומי הפארק הלאומי ואסור בציד הן למטרות ספורט או לקיום. הציד מותר בתחומי השמורה והוא כפוף לתקנות ולקבלת רישיון ציד. הציד הנפוץ ביותר הוא של אייל קורא ושל דובי גריזלי,[5] ציד שגרם למחאות ב-2007 שנענו בהסבר של מנהלת אזור אלסקה של הפארקים הלאומיים שהציד אינו פוגע באוכלוסיית הדובים.[6]

הרי געש עריכה

 
הר פורפיקד והר דאגלס

הרי הגעש הפעילים בפארק הם הר קטמיי, נובארופטה, הר הגעש טרידנט (Trident Volcano), הר מגיק (Mount Mageik), הר מרטין (Mount Martin) והר פורפיקד (Fourpeaked Mountain). הרי געש אחרים שהתפרצו לאחרונה במונחים גאולוגיים, אבל לא בזמנים היסטוריים הם: הר דאגלס (Mount Douglas), הר גריגס (Mount Griggs), הר סנואי (Snowy Mountain), הר דניסון (Mount Denison), הר קוקאק (Mount Kukak), דוויל'ס דסק (Devils Desk, מילולית "שולחן הכתיבה של השטן"), הר קגויאק (Mount Kaguyak), הר סרברוס (Mount Cerberus), הר פולינג (Falling Mountain) והר קג'וליק (Mount Kejulik).[7]

 
כיפת הלבה של נובארופטה

האירוע הגעשי המשמעותי ביותר בתקופה ההיסטורית היה ההתפרצות במקביל של הר קטמיי והר נובארופטה ביוני 1912. ההתפרצות של נובארופטה יצרה זרם פירוקלסטי שכיסה עמק סמוך באפר בעובי של עד 90 מטרים. במקביל התמוטטה הפסגה של הר קטמיי לתוך קלדרה. כאשר המשקעים בעמק התקררו הם פלטו קיטור מסדקים ומפומרולות, כשהם מעניקים לעמק את הכינוי עמק עשרת אלפי תימרות העשן. ככל שהחום התפוגג מהמשקעים כך הלכו ושככו אדי הקיטור והעמק עבר סחיפה. מאז חרצו זרמי המים קניונים במשקעים בעומק של עד 30 מטרים, אבל ברוחב שבין 1.5 ל-3 מטרים. קטמיי הוא הר געש שכבתי בגובה 2,047 מטרים, כשבפסגתו קלדרה גדולה. ההר הוא מקור לכמה קרחונים, והקרחון שבתוך הקלדרה הוא היחיד שידוע כי נוצר בתקופה ההיסטורית. קרקעית הקלדרה שוכנת 250 מטרים מתחת לשוליה. ההר ניצב על סלעי משקע מתור היורה, ועוביים של הסלעים הגעשיים הוא פחות מ-1,500 מטרים.[8] מלבד ההתפרצות ב-1912 לא התרחשה בהר פעילות געשית משמעותית בתקופה ההיסטורית.[9] ההתפרצות של נובארופטה מוגדרת כהתפרצות פליניאנית. לוע ההר הוא בקוטר של 2,000 מטרים כשבמרכזו כיפה בקוטר של 400 מטרים ובגובה של 65 מטרים.[10] ההתפרצות של 1912 היא הפעילות ההיסטורית היחידה הידועה של ההר.[11]

 
עמק עשרת אלפי תימרות העשן

הר טרידנט הוא מכלול של שלושה הרי געש שכבתיים, שגובהו של הגבוה בהם הוא 1,864 מטרים מעל פני הים, והוא ניצב בגובה 477 מטרים מעל לבסיס ההר.[12] טרידנט היה פעיל מדי פעם בתקופה ההיסטורית, בעיקר בין 1953 ל-1974. במהלך תקופה זו התפרצו מההר 0.7 קילומטרים מעוקבים של חומר ויצרו פסגה חדשה המכונה סאותווסט טרידנט (Southwest Trident) מאתר לשעבר של פתח פומרולה.[13] גובהו של הר מרטין הוא 1,860 מטרים, כשהוא ניצב על רכס בגובה 1,400 מטרים בסמוך להר מגיק. הפסגה היא לוע בקוטר 300 מטרים המכילה פומרלות ולעיתים אגם לוע. קילוח לבה גדול בנפח של מעל לחמישה קילומטרים מעוקבים משתרע מההר וממלא את החלק העליון של עמק אנג'לס קריק (Angle Creek's valley).[14] לא היו התפרצויות משמעותיות מהר מרטין, אבל הפסגה פולטת קיטור והר הגעש הוא אתר של נחיל רעידות אדמה.[15] הר מגיק ניצב על אותם סלעי משקע כמו הר מרטין. למבנה המורכב יש ארבעה פתחים, הגבוה בהם בגובה 2,165 מטרים מעל פני הים, ושלושה חרוטי משנה. פומרלות ולוע קטן מכיל אגם נמצאים על מורדות החרוט.[16] מלבד פליטת קיטור לא הייתה בהר פעילות לאחרונה, אבל מפולת חומר מפורר ב-1912, ככל הנראה בשל התפרצות קטמיי, שנפחה היה בין 0.05 ל-0.1 קילומטרים מעוקבים.[17] הר פורפיקד הוא הר געש שכבתי עם לוע ככל הנראה בפסגה. מרבית ההר, בגובה 2,104 מטרים מכוסה על ידי קרחון פורפיקד (Fourpeaked Glacier).[18] בספטמבר 2006 הייתה בהר פורפיקד התפרצות פריאטית.[19]

 
הר הגעש טרידנט

הר גריגס הוא הר געש שכבתי בגובה 2,317 מטרים סמוך לנובארופטה, וכ-10 קילומטרים צפונית-מערבית לקו הישר פחות או יותר של הרי הגעש בקטמיי. בפסגת ההר השטוחה יש שלושה לועות קונצנטריים, שרוחבו של הגדול ביותר הוא 1,500 מטרים. הגאוכימיה של ההר שונה משל שכניו. בהר גריגס יש פומרולות גופרית פעילות.[20] הר סנואי הוא הר געש קטן בגובה 2,160 מטרים, כשעשרה קרחונים משמעותיים מכסים את ההר כמעט לחלוטין. בין שליש למחצית ההר נסחפה בשל פעולת הקרחונים. להר הגעש יש שני לועות במרחק 4 קילומטרים האחד מהשני, ופומרולות פעילות בפסגה הגבוהה ביותר.[21] הר דניסון הוא הר געש בגובה 2,318 מטרים, ההר הגבוה ביותר בפארק, שבו ארבעה לועות בקצה של שלושה קרחונים.[22] הר קוקאק הוא הר געש נוסף מכוסה קרח בגובה 2,040 מטרים. בסמוך לפסגתו יש שדה פומרולות פעיל.[23] דבילס דסק הוא הר געש שכבתי שעבר סחיפה רבה וגובהו 1,954 מטרים.[24] קגויאק הוא הר געש שכבתי שנחתך על ידי קלדרה, כמו קטמיי. הפסגה הגבוהה ביותר היא בגובה 901 מטרים ובה אגם לוע בקוטר 2.5 קילומטרים. בתוך הקלדרה יש שתי כיפות גדולות ושתיים נוספות על מדרונות ההר.[25] הר דאגלס הוא הר געש שכבתי בגובה 2,140 מטרים שעבר סחיפה נרחבת על ידי הקרחונים, שבפסגתו אגם לוע חומצי קטן.[26] בגובה 2,272 מטרים הר סטלר (Mount Steller) שוכן בין קוקאק ודניסון, שבו יש מספר בלתי ידוע של לועות בשטח מכוסה הקרח.[27] קג'וליק הוא שריד סחוף של הר געש בגובה 1,517 מטרים.[28] אף אחד מהרי געש אלו לא הראה פעילות משמעותית בתקופה המודרנית.

הידרוגרפיה עריכה

 
לבנתנים בנהר נאנק

בפארק והשמורה הלאומיים קטמיי יש אגני ניקוז נרחבים הכוללים אגמים גדולים ונהרות שאורכם הכללי כמה מאות קילומטרים המחברים בין מערכות המים המתוקים לאוקיינוס. מערכות מים אלו מהווים בתי גידול לדגים וחיות אחרות.

אגן הניקוז הגדול ביותר הוא של הנהר נאנק (Naknek). נהר זה מנקז את מי אגם נאנק, וזורם מערבה לתוך מפרץ בריסטול וים ברינג. את השמורה הלאומית קטמיי מנקזים הנהרות אלאגנק (Alagnak) ונונוויאנוק (Nonvianuk) הנשפכים לנהר קביצ'ק (Kvichak), שגם הוא זורם למפרץ בריסטול. הנהרות הגדולים ביותר בצד המזרחי, צד האוקיינוס השקט, של הפארק הם קטמיי והנהר ביג (Big) הנשפכים למצר שליקוף. הנהרות דאגלס (Douglas) וקמישק (Douglas) נשפכים למפרץ קמישק ולמפרצון קוק. הנהרות סבונוסקי (Savonoski) ויוקאק (Ukak) נשפכים לזרוע איליוק (Iliuk) של אגם נאנק כשהם נושאים עמם כמויות גדולות של סחופת קרחונית.

כמעט כל האגמים הראשיים בפארק שוכנים באגנים שנחצבו על ידי פעילות של קרחונים ונחסמו על ידי מורנות. האגם הגדול ביותר פארק, אגם נאנק המשתרע על 607 קילומטרים רבועים, הוא דוגמה לאגם קרחוני כזה. דוגמה לאגמים שמקורם אינו קרחוני הם אגמי לוע השוכנים בקלדרות של הר קטמיי והר קגויאק. גובה פני המים באגמים מושפע תקופתית מכמות המשקעים ומהפשרת השלגים והם מגיעים לשיא גובהם בשלהי הקיץ ותחילת הסתיו, כשאז הם גבוהים בממוצע בשני מטרים מגובהם בשלהי החורף.

איכות המים בכל הנהרות והאגמים אינה מושפעת מפעילות אנושית, אבל כיוון שהקרחונים ממשיכים לשייף את הפסגות ברכס האלאוטי ולהסיע משקעים לתוך חלק מהאגמים והנהרות, אזי חלק מהנהרות נושאים סחופת רבה של משקעי קרחון ואפר געשי.[29]

אקלים עריכה

האקלים בפארק הלאומי קטמיי הוא אקלים תת-ארקטי (קוד Dfc על פי שיטת קפן). הפארק שוכן בגבול שבין שני אזורי אקלים המשפיעים מאוד על אקלים הפארק. מזרחה ודרומה לרכס האלאוטי בצפון חצי האי אלסקה משתרע קו החוף הגשום והסובל מסערות רבות. זהו אזור ימי המושפע מהאוקיינוס השקט הגורם לאקלים גשום, אבל חמים יותר מפנים היבשת. האזור צפונית ומערבית לרכס האלאוטי, כולל מפרץ בריסטול, הוא אזור אקלים ימי-יבשתי. באזור זה בקיץ הטמפרטורות מתמתנות בשל המים הפתוחים של ים ברינג, אבל הטמפרטורות בחורף הן יבשתיות יותר ובדרך כלל קרות יותר בשל ים ברינג הקפוא. מכאן שבמעבר בין דרום-מזרח הפארק לצפון-מערב הטמפרטורות וכמות המשקעים יורדות משמעותית, אבל תנאי סערה נפוצים ברחבי הפארק בכל עונות השנה.

גשם יורד במהלך כל השנה, כשהאביב, הקיץ והסתיו גשומים יותר מהחורף היבש יחסית והקר. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בקינג סמון שבו שוכן מטה הפארק הייתה מעל ל-510 מילימטרים, והטמפרטורה השנתית הממוצעת הייתה 2°C. הטמפרטורות בקיץ נעות בין 1°C- ל-27°C, והטמפרטורות בחורף יכולות לנוע בין 10°C ל-37°C-.

ככלל התנאים בצד המזרחי של הפארק סוערים וגשומים יותר מאשר הצד המערבי. הרוחות נושבות בדרך כלל מצפון, אבל הרוחות העזות ביותר נושבות ממזרח. הרכס האלאוטי חוסם את הלחות מהאוקיינוס השקט בדרכה צפונה ומערבה ויוצר אפקט של צל גשם על מרבית החלק המערבי של הפארק.[30][31]


אקלים בקינג סמון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) -5.1 -4.6 0 5.2 11.2 15.3 17.7 16.8 12.7 4.7 -0.8 -4.8 5.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -13.3 -13.3 -9.4 -3.9 1.6 5.7 8.6 8.6 4.6 -3.3 -8.9 -12.6 -3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 26 18 20 24 34 43 55 73 71 53 39 35 493

גאולוגיה עריכה

סלעי התשתית בחצי האי אלסקה נחצים על ידי העתק מפרץ ברואין (Bruin Bay Fault), בין סלעי המשקע המכילים מאובנים מתור היורה ותור הקרטיקון ממזרח, לבין הסלעים המותמרים וסלעי היסוד ממערב. המחדר הפלוטוני של הבתולית הגרניטי של הרכס האלאוטי חדר דרך סלעים אלו. מרבית ההרים הגבוהים בפארק הם ממקור געשי. הפארק עבר שינויים נרחבים כתוצאה מהתקרחנות, הן באזורים הגבוהים שבהם ההרים עוצבו על ידי הקרחונים, ובאזורים הנמוכים שבהם הקרחונים חצבו שקעים שהפכו לאגמים קרחוניים. סחופת קרחונית יצרה מִישׁוֹרי נַהֲרֵי קַרְחוֹן[א] ומורנות קצה שגם אותם ניתן לראות בפארק. סוגי הקרקע נעים בין סלע או אפר געשי של עומק משתנה לקרקעות לחות המכוסות בכבול. אף שבגובה קיימת תופעת קפאת עד, היא אינה קיימת באזורים הנמוכים.

שתי פרובינציות פיזיוגרפיות מכסות את הפארק: פרובינציית הרכס האלאוטי (Aleutian Range province), הכוללת את החוף של מצר שליקוף, הרכס האלאוטי, ואזור האגמים או האזור ההדסוני (Hudsonian zone). הרחק במערב שוכנת פרובינציית השפלות של נושגק-מפרץ בריסטול (Nushagak-Bristol Bay Lowlands province) המשתרעת על שטח קטן של הפארק. בין שתי הפרובינציות מבדיל העתק מפרץ ברואין.[32]

אקולוגיה עריכה

 
דוב לוכד סלמון במפלי ברוקס

הנוף של הפארק והשמורה הלאומיים קטמיי מתאפיין בשפלות טונדרה ביצתיות, חלקות יער של אשוחית וערבה, הרים טרשיים מכוסי שלג וקרח, נהרות ואגמים. באזור השמורה זוהו כ-650 מיני צמחים,[33] ובהם אשוחית לבנה (Picea glauca), טחבי עלים מהסוג כבולית (Sphagnum) מין האוכמנית Vaccinium uliginosum (באנגלית bog blueberry) ורודודנדרון קמצ'טקה (Rhododendron camtschaticum).[34] בשטחי השמורה ובים חיים 36 מינים של דגים, מעל ל-200 מיני עופות ו-42 מינים של יונקים.

בעלי חיים עריכה

מיני החולייתנים החיים בפארק כוללים:

היסטוריה עריכה

ארכאולוגיה והתקופה עד המפגש עם האירופאים עריכה

 
חפירות באתר "DIL-161"

ממצאים פרהיסטוריים המתוארכים מלפני כ-6,000 שנה נמצאו ליד הכפר קטמיי הישן בחוף הדרומי של הפארק. כמה אתרים אחרים נמצאו לאורך החוף, ובמיוחד אתר הכפר קגויאק (Kaguyak Village Site) ואתר הכפר קוקאק (Kukak Village Site), שהיו מיושבים עד לתקופות היסטוריות. חלקם, כולל האתרים "49 AF 3" ליד קנאטק (Kanatak) ו-"49 MK 10", מראים עדויות ברורות למגורים עד להתפרצות הגעשית של 1912, אך לא נחקרו בפירוט. הנפה הארכאולוגית של מפרץ אמאליק (Amalik Bay Archeological District) היא אזור מרכזי המכיל עדויות לחלק מהפעילות האנושית הקדומה ביותר באזור, עם ממצאים המתוארכים לפני למעלה מ-7,000 שנה.

"הנפה הארכאולוגית מחנה ברוקס" (Brooks River Archeological District), פנימה בתוך היבשת, היא אתר המתוארך לפני 4,500 שנה, שנוסף ב-1977 למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places), והוכרז אתר היסטורי לאומי (National Historic Landmark) ב-1993. כפר שננטש לאחר ההתפרצות הגעשית של 1912 בפתח נהר סבונוסקי מכונה "אתר סבונוסקי הישן" (Old Savonoski Site), בעוד שנפה נרחבת יותר של אתרים נמצאת סמוך לשפך נהר גרוסבנור (Grosvenor River). "אתר DIL-161"‏ (DIL-161 Site) שוכן בקו פרשת המים של הנהר אלאגנק (Alagnak River), ובו ממצאים המעידים על מגורים באלף הראשון לספירה.

רוסים ואמריקאים עריכה

הרוסים היו האירופאים הראשונים שהגיעו לאזור במספרים משמעותיים, כשהם סוחרים בפרוות. הם נתקלו באסקימוסים מבני אגלגמויט (Aglegmuit) בצד של מפרץ בריסטול של חצי האי ובאסקימוסים מבני קוניאג (Koniag) בצד מפרץ שליקוף. הכפר קטמיי היה המיקום היחיד בתוך הפארק שבו חיו האירופאים עד אמצע המאה ה-19, אם כי מספרם היו תמיד מועט. בחלק האחרון של המאה ה-19 הוקמו כמה כפרים בפנים היבשת בסוורנוסקי (Severnosky), ולאורך החוף בדאגלס ובקוקאק. סוחרים אמריקאים הפועלים עבור החברה המסחרית של אלסקה (Alaska Commercial Company) תפסו את מקומם של הרוסים. המסחר בפרוות הלך והתמעט, ככל שלוטרות הים הפכו נדירות יותר ויותר בשל הציד. ובתחילת המאה ה-20 ננטשו קטמיי ודאגלס. בשנות ה-90 של המאה ה-19, היה האזור בדרכם של הנוסעים לנום, בתקופה הקצרה של בהלה לזהב בנום. הסופר רקס ביץ' (Rex Beach) היה אחד מהם, וכתב על החיים במפרץ בריסטול במהלך נדידת הסלמון בספרו The Silver Horde (שהוסרט פעמיים). תקופה קצרה קיוו שאפשר יהיה למצוא במקום נפט, זהב ופחם, אבל תקווה זו נמוגה ב-1912.

 
משקעים בעמק עשרת אלפי תימרות העשן

ב-1898 היו דיווחים על רעידות אדמה תכופות בקרבת מעבר קטמיי. אלו התעצמו בסביבות 1 ביוני 1912, וגרמו לתושבים המקומיים המעטים לעזוב. הרי הגעש קטמיי ונובארופטה התפרצו ב-6 ביוני, כשרעש ההתפרצות נשמע בפיירבנקס, 800 קילומטרים משם, ובג'ונו, 1,200 קילומטרים משם. התפרצויות עזות נמשכו עד 7 ביוני, ואז שככו בהדרגה מ-8 ביוני ואילך. האי קודיאק כוסה בשכבת אפר געשי בעובי בין 15 ל-30 סנטימטרים, ואפר נשר על פנים היבשת באלסקה ומזרחה עד מפרץ פיוג'יט במדינת וושינגטון. האובך האטמוספירי התפשט ברחבי העולם, והטמפרטורות היו נמוכות מהממוצע בחצי הכדור הצפוני במחצית השנייה של 1912. דיווחים ראשוניים זיהו את הר קטמיי כמרכז ההתפרצות. דיווחים מאוחרים יותר הטילו ספק בתפקיד הראשי של קטמיי, ורק בשנת 1954 נמצאה נובארופטה כמרכז געשי ראשי. האזור שסביב הרי הגעש, שכוסה בשכבת אפר עבה היה הרוס.[39]

 
תמונת לוויין של עמק עשרת אלפי תימרות העשן וסביבתו

נשיונל ג'יאוגרפיק מימן חמש משלחות לקטמיי, החל משנת 1915 שבו המשלחת שהתה באי קודיאק, ולזמן קצר גם ביבשת. המשלחת, בראשותו של רוברט פיסקה גריגס (Robert Fiske Griggs), בוטנאי שהתעניין בתחילה בחקר ההתיישבות מחדש של הצמחים באזורים שנפגעו. המשלחת השנייה של גריגס ב-1916 גילתה את עמק עשרת אלפי תימרות העשן ואת הר הגעש נובארופטה. חברת נשיונל ג'יאוגרפיק, ששמחה על התגליות, מימנה משלחת גדולה יותר בשנת 1917 כדי לערוך סקר של האזור. המאמרים הבאים שפורסמו במגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" הבליטו את חשיבות האזור לציבור, וגריגס החל להמליץ על שימור האזור במסגרת מערכת הפארקים הלאומיים, בגיבוי הנשיונל ג'יאוגרפיק. בשלב זה הייתה תלויה ועומדת החקיקה להקים את הפארק הלאומי הר מקינלי (שמאוחר יותר שונה שמו לפארק הלאומי דנאלי), והרעיון להפוך את קטמיי לפארק לאומי נדון על ידי המנהל בפועל של שירות הפארקים הלאומיים, הוראס אולברייט (Horace M. Albright), ונשיא נשיונל ג'יאוגרפיק, גילברט גרוסוונור (Gilbert Hovey Grosvenor). אולברייט העריך שהחקיקה הנדרשת להכריז על הפארק הלאומי קטמיי לא תצלח את הקונגרס, והציע במקום זאת שהאתר יוגן כמונומנט לאומי באמצעות החלטה של נשיא ארצות הברית בתוקף סמכותו על בסיס חוק העתיקות מ-1906. לאחר כמה דיונים, ואחרי שמשלחת מ-1918 הגיעה למסקנה כי עמק עשרת אלפי תימרות העשן הוא תופעה קבועה, הוכנה הכרזה להגן על שטח של 4,400 קילומטרים רבועים סביב הר קטמיי, על העמק ועל מרבית זרוע איליוק של אגם נאנק. אמנם הוא היה רק שליש מגודל שטח הפארק והשמורה הנוכחיים, אבל עם זאת היה שטח המונומנט מלכתחילה כמחצית משטח הפארק הלאומי ילוסטון. הנשיא וודרו וילסון חתם על הכרזת המונומנט הלאומי של קטמיי ב-24 בספטמבר 1918.[39]

מונומנט לאומי עריכה

להכרזה לא הייתה השפעה מיידית, מלבד טרוניות מצד פקידים בממשל מדינת אלסקה. משלחת ב-1923 מצאה כי באזור יש מעט מאוד מינרלים שניתן לנצל. אל המונומנט הגיעו בתחילת שנות העשרים רק כמה עשרות מבקרים בשנה. לא הוקצו אנשי צוות של שירות פארקים לאתר, אשר בתאוריה היה מנוהל על ידי צוות הפארק הלאומי הר מקינלי. כמות התיירים גדלה ב-1928, כשהבולט שבהם היה האב ברנרד האברד (Bernard R. Hubbard), חוקר של אלסקה שזכה לתהילה כ"כומר הקרחונים" (The Glacier Priest). האברד תיעד את עמק עשרת אלפי תימרות העשן בסרטים שהציג בהרצאות עד שנות החמישים. במקביל התחוור לשירות הפארקים הלאומיים שקטמיי הוא בין בתי הגידול הטובים ביותר של דובי גריזלי באלסקה, ושיש להרחיב את המונומנט על מנת להגן עליהם ועל אתרי הרבייה של דגי הסלמון. ב-1931 חתם הנשיא הרברט הובר על הכרזה על בסיס חוק העתיקות שהרחיבה את המונומנט ב-10,916 קילומטרים רבועים, ובכך הוא הכפיל שטח המונומנט ויצר את היחידה גדולה ביותר שבאחריות שירות הפארקים הלאומיים. באופן מכריע כלל המונומנט המורחב את המפלים במחנה ברוקס, תוך החרגה מכוונת של אזורים לאורך החוף שחשבו כי יש בהם פוטנציאל למרבצי נפט.[40]

ב-1937 הוקצה סוף סוף שומר פארקים לקטמיי, כשהמונומנט כפוף לפארק הלאומי הר מקינלי, כשאת מרבית חודש יוני הוא השקיע בניסיון להגיע לשם, שהה יום אחד בלבד במונומנט וחזר להר מקינלי. ב-1939 הקימה לשכת הדיג של ארצות הברית (Bureau of Fisheries, כיום "שירות הדגה וחיות הבר של ארצות הברית") מחנה באגם ברוקס, לאחר שקודם לכן הם פוצצו חלק מהמפלים ב-1921. בערך באותו זמן החל שירות הפארקים לחשוש מציד בלתי חוקי באמצעות מלכודות במונומנט, וביקש מועדת הדגה והציד של אלסקה (Alaska Fish and Game Commission) לשלוח פקחים לסיור באזור. כמה ציידים נתפסו, ואנשי שירות הפארקים ביקרו במונומנט ושלחו דוחות חיוביים שתיארו את הנוף במקום ואת שפע חיות הבר. דיווחים אלה, והמאמצים להקשות על הציד הבלתי חוקי, הובילו לשינויים נוספים בגבולות המונומנט שכללו את האיים במיצר שליקוף ואת מפרצון קוק במרחק של כ-8 קילומטרים מהגבולות הקודמים, בחתימת הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ב-4 באוגוסט 1941, שהגדילו את שטח המונומנט בכמה אלפי דונמים.[40]

 
הרים של הרכס האלאוטי ממטוס ימי בדרך למחנה ברוקס

הציד הבלתי חוקי התגבר אחרי מלחמת העולם השנייה. באותו הזמן, בעלי עניין באלסקה ביקשו לבטל את המונומנט או להקטין את שטחו, כדי לאפשר כרייה ודיג במקום, שכן הפעילות בעמק עשרת אלפי תימרות העשן שככה, ומכיוון ששירות הפארקים לא עשה כל מאמץ לפתח את המונומנט למבקרים. דרישות אלו לא זכו לאוזן קשבת, ובשנת 1950 הוקצה שומר פארקים עונתי לקטמיי.[40] ויליאם ננקארו (William Nancarrow) בנה מחנה קטן בסמוך לנהר ברוקס. באמצע שנות ה-50 החל שירות הפארקים לפעול להרחבת שירותי המבקרים במקום במסגרת תוכנית משימה 66.[ב] המטה של המונומנט הלאומי קטמיי היה אמור לקום ביישוב קינג סמון, מרכז מבקרים היה אמור לקום באתר ואלי ג'נקשן (Valley Junction) בעמק עשרת אלפי תימרות העשן, וכמו כן כללה ההצעה הקמת תחנות לשומרי הפארק, אתרי מחנאות, כבישים פשוטים ומזחים לסירות באגמים. כמו כן הוצע מסלול המראה עבור מחנה ברוקס. המסלול לא נבנה, אבל נבנה כביש ממחנה ברוקס לעמק עשרת אלפי תימרות העשן. בתחילת שנות ה-60 הוצע כביש שיחצה את חצי האי דרך הפארק, ויתחבר ליישוב קינג סמון. הייתה התנגדות לתוכנית זו. רעידת האדמה באלסקה ב-1964 עצרה את ההצעה במשך כמה שנים, והיא צצה מחדש בשנת 1968 עם תמיכה של המקומיים. עם זאת, שירות הפארקים התנגד לתוכניות, ופרויקט הכביש נדחה. בינתיים פותחו מתקני המטה בקינג סמון. ב-1967 הקצתה מדינת אלסקה את "שמורת חיות הציד של הנהר מקניל" (McNeil River State Game Sanctuary), שטח בגודל 3,400 קילומטרים רבועים במטרה להגן על השטחים שבהם דובים לכדו דגים בנהר, הסמוכים לקטמיי. נהר מקניל הוכרז כאתר לאומי טבעי (National Natural Landmark) בשנת 1968.[41] בשנות התשעים הוקמה מצפון לשמורת חיות הציד של הנהר מקניל שמורת חיות ציד מדינתית (state game refuge) בשטח של 490 קילומטרים רבועים שנועדה להגן על אגם צ'ניק (Chenik Lake), אתר רבייה קטן יותר של דגים, שמשך אליו דובים. שתי השמורות נותרו סגורות לציד, למרות ניסיון שנכשל של מושל אלסקה פרנק מורקובסקי (Frank Murkowski), ושוב בשנת 2007 על ידי ועדת חיות הציד של אלסקה בתקופה שבה שימשה שרה פיילין כמושלת אלסקה. הצעות למזג את שתי השמורות לתוך הפארק הלאומי עולות מדי פעם.[42]

כאשר ג'ורג' הרצוג הבן (.‏George B. Hartzog Jr) מונה למנהל שירות הפארקים הלאומיים בשנת 1964 הוא הזמין דו"ח על האדמות הציבוריות באלסקה, תחת הכותרת "מבצע הארץ הגדולה" (Operation Great Land). המחקר זיהה 39 אתרים שעשויים להיות שמורות או אתרי נופש, והמליץ להרחיב את קטמיי כלפי מערב, ובאופן משמעותי כלפי צפון. התאמות הגבול בוצעו במסגרת הנספח עליו חתם הנשיא לינדון ג'ונסון בשנת 1968, שכלל הרחבה של המונומנט מערבה, וגרם לכעס באלסקה. ב-1971 זכה המונומנט הלאומי קטמיי סוף סוף למינוי של מפקח כללי במשרה מלאה במקום. כמו כן, בשנת 1971 העביר הקונגרס את חוק יישוב התביעות של ילידי אלסקה (Alaska Native Claims Settlement Act בראשי תיבות ANCSA), שקבע מסגרת לחלוקת האדמות הפדרליות של אלסקה. במסגרת ה-ANCSA נכללו לוחות זמנים עבור תביעות על בעלות, ויתורים על קרקעות והכרזת ייעוד של קרקעות, שחייב את שירות הפארקים להציג תוכנית להקמת יחידות עתידיות של שירות הפארקים באלסקה. שירות הפארקים הציע 13,000 קילומטרים רבועים של אדמות פארק חדשות, ובהן הרחבה בגודל של 4,931 קילומטרים רבועים של קטמיי. עד אמצע שנות השבעים הופצו מגוון של הצעות להרחבה ולשימור של אזור הטבע הבראשיתי. במקביל הועלו חששות לגבי הקטנת קרקעות חיות הציד שבהן הותר ציד ספורטיבי, והיכולת של התושבים המקומיים להמשיך בציד לצורכי קיום. כדי להתמודד עם חששות אלה הוצעה חקיקה להקמת שמורה לאומית שתספק הגנה מסוימת, תוך מתן אפשרות לציד ספורטיבי מוסדר. הגרסאות המוקדמות של "חוק שימור האדמות של אלסקה" (Alaska National Interest Lands Conservation Act, בראשי תיבות ANILCA) הציעו את הפארק והשמורה הלאומית כשילוב של פארק ואדמות שמורה. חקיקה זו נעצרה בקונגרס ב-1978. מאחר שהתקרב המועד אחרון לבחירה של קרקעות ציבוריות בידי המדינה, השתמש הנשיא ג'ימי קרטר בסמכותו לפי חוק העתיקות וחתם ב-1 בדצמבר 1978 על הרחבה של המונומנט הלאומי קטמיי ב-5,500 קילומטרים רבועים, בעיקר בצדו הצפוני.[41]

הפארק והשמורה הלאומיים עריכה

נדרשו עוד שנתיים עד שהקונגרס הצביע סופית על חוק ANILCA. במסגרת הצעת החוק הסופית הוקמו ב-2 בדצמבר 1980 הפארק והשמורה הלאומיים קטמיי, כולל הרחבה בת 4,400 קילומטרים רבועים של הפארק ו-1,250 קילומטרים רבועים של השמורה, כאשר 14,060 קילומטרים מתוך שטח הפארק הלאומי הוגדרו כאזור טבע בראשיתי שבו הציד אסור.[41] שלא כבמרבית הפארקים שהוקמו כתוצאה מחקיקת ANILCA, החקיקה לא אישרה ציד לצורכי קיום בתחומי הפארק, רק בשמורה, שם מותרים ציד לצורכי קיום וציד ספורטיבי ברישיון.[43]

דליפת הנפט מ"אקסון ואלדז" עריכה

ב-24 במרץ 1989 עלתה מכלית הנפט אקסון ואלדז על שרטון במפרץ הנסיך ויליאם (Prince William Sound) שמדרום לפארק, התבקעה וגרמה לזיהום נרחב של קו החוף של הפארק הלאומי קטמיי. בתחילת אפריל הגיע הנפט לפארק הלאומי הפיורדים של קינאי. ב-26 באפריל הגיע הנפט לכף דאגלס (Cape Douglas) בקטמיי ובמקומות דרומיים יותר שבוע אחר-כך. בתחילת מאי עבדו במצר שליקוף מגוון של ספינות דלייה וקיפוי, אבל 90% מקו החוף של קטמיי היה מכוסה בנפט. האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר היו כף צ'יניאק (Cape Chiniak) ולגונת צ'יניאק (Chiniak Lagoon), חוף מפרץ האלו (Hallo Bay Beach) והלגונה שלו, כף גאל (Cape Gull) ומפרץ קפליה (Kaflia Bay) וכף דאגלס (Cape Douglas). הנפט גרם למותם של כ-8,400 עופות. עבודת הניקוי התחדשה ב-1990, כשב-1991 הושלמו עבודות הניקוי.[44]

תיירות עריכה

 
דוב חום דג סלמון במפלי ברוקס

הפארק נמצא במקום מרוחק, והגישה אליו היא בדרך האוויר או הים, ולכן הוא אחד מהפארקים הלאומיים הפחות מתויירים. בפארק מבקרים בממוצע קרוב ל-40,000 תיירים מדי שנה. הפעילויות המוצעות בפארק כוללות: צפייה בדובים, סיורים רגליים, שהות בחיק הטבע, סקי למרחקים, דיג, שיט בקיאקים וסיורים בספינות.

גישה ולינה עריכה

אל הפארק אפשר להגיע בטיסה פרטית מאנקורג', קינג סמון, קודיאק ויישובים אחרים באלסקה. קינג סמון הוא היישוב הקרוב ביותר ואליו יש טיסות סדירות מאנקורג'. אפשרות נוספת היא להגיע בשיט אל החופים של הפארק או בשיט בסירת מנוע במעלה הנהר נאנק.[45]

בפארק פועלים שני מרכזי מבקרים. מרכז המבקרים בקינג סמון (King Salmon Visitor Center) פועל כל השנה וכולל מוצגים והדרכות של שומרי הפארק על כל אזור קטמיי. מרכז המבקרים במחנה ברוקס (Brooks Camp Visitor Center) פועל מתחילת יוני ועד אמצע ספטמבר ומציע הדרכות בנושא טבע והיסטוריה כמו גם ליווי והסברים על עמק עשרת אלפי תימרות העשן. בנוסף פועל מרכז מידע (Three Forks Visitor Contact Station) בסמוך לעמק עשרת אלפי תימרות העשן.

יש כמה אכסניות בפארק. החברה הפרטית Katmailand קיבלה זיכיון ומפעילה אכסניות במחנה ברוקס (Brooks Lodge) ועל הנהר גרוסוונור (Grosvenor Lodge). במקום מוצעות גם ארוחות. החברה מציעה שירותים נוספים כמו השכרת ציוד, הסעות לאתרים וכו'. בנוסף יש על אדמות פרטיות בפארק אכסניות נוספות, ולינה אפשרית גם ביישובים הסמוכים דגמת קינג סמון.[46]

פעילויות עריכה

צפייה בדובים עריכה

הפארק הלאומי קטמיי ידוע בעיקר בשל אוכלוסיית הדובים החומים של חצי האי אלסקה ושפע דגי האלתית המשוכים אליהם דובים ובני אדם. קטמיי מכילה את האוכלוסייה המוגנת הגדולה היותר בעולם של דוב חום, המוערכת בכ-2,200.[47] הדובים מתקהלים במיוחד במפלי ברוקס בתקופת הרבייה של האלתית. במקום יש מרפסת תצפית שממנה צולמו תמונות רבות של הדוב החום. האלתית מגיעה למפלי ברוקס מוקדם יחסית בהשוואה לנהרות אחרים, וביולי תועדו במקום בין 43 ל-70 דובים ומספר דומה של דובים נצפו בחלק התחתון של הנהר בספטמבר. ריכוזים גדולים של דובים קיימים גם כל השנה באזורי החוף כמו מפרץ האלו, מפרץ קוקאק, מפרץ קפליה, ג'יאוגרפיק הרבור ומפרץ צ'יניאק, בשל הזמינות של צדפות וצמחים אכילים הגדלים בחוף כמו גם אלתית ודגים אחרים. ריכוזים נוספים כוללים את לגונת סוויקשק (Swikshak Lagoon) נחל אמריקן (American Creek) ובשמורה נחל מורין (Moraine Creek) ונחל פאנל (Funnel Creek).[48]

מרבית המבקרים בפארק מגיעים למחנה ברוקס, אחד המקומות היחידים בפארק שעברו פיתוח, ומעטים מטיילים רחוק יותר מאשר מרפסות התצפית על הדובים ואתר המחנאות הסמוך. שומרי הפארק מקפידים מאוד שלא לאפשר לדובים לקבל מזון מבני אדם או להימנע מעימותים בינם לבין המבקרים. כתוצאה מכך הדובים בפארק אינם חוששים מבני אדם ואינם מתעניינים בהם ומאפשרים להם להתקרב (ולצלם) הרבה יותר קרוב מאשר דובים במקומות אחרים. שירות הפארקים הלאומיים התקין מצלמות רשת המאפשרות תצפית על הדובים ובעלי חיים אחרים בפארק מרחוק.[49][50]

פעילויות אחרות עריכה

  • סיורים – רוב שטח הפארק מוגדר כאזור טבע בראשיתי, ולכן יש בו בסך הכול 8 קילומטרים של שבילים מוסדרים. הגישה אל שאר הפארק דורשת כישורי מחנאות, הכנה ולימוד השטח. בשטח אפשר לטייל ברגל או לשוט בקיאק או בסירה.[51]
  • שיט – בפארק יש מאות קילומטרים של נהרות ואגמים רבים. לרובם אפשר להגיע במטוס ימי. אגם נאנק הוא האגם הגדול ביותר שנמצא כולו בתחומי פארק לאומי בארצות הברית ואליו אפשר להגיע בכביש המוביל מהעיירה קינג סמון.[52]
  • צפייה מהאוויר – כמה חברות מציעות צפייה מהאוויר בחלקים שונים מהפארק, כולל הרי הגעש. מן האוויר ניתן גם לצפות בלהקות דגי האלתית, ביונקים הימיים, ובאתרי הקינון של העופות הימיים.[53]
  • דיג – בנהרות של הפארק יש שפע של דגים. הדיג כפוף לרישיונות, כללים וחוקים והוא מהסוג של "לכוד ושחרר", כלומר יש לשחרר מייד את הדגים שלא אוכלים על מנת למזער את הפגיעה באוכלוסיית הדגים. הדייגים חייבים להיזהר מדובים המתחרים איתם על הדגים.[54]
  • ציד – הציד מותר אך ורק בשטח השמורה וכפוף לרישיונות וכללים. המינים הפופולריים הם דוב חום ואייל קורא.[5]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי קטמיי בוויקישיתוף

ביאורים עריכה

  1. ^ השם שהאקדמיה נתנה ל-outwash plains, יש ללחוץ על "אחזור תיבה אנגלי" ולהקליד את המונח האנגלי
  2. ^ באנגלית Mission 66, תוכנית בת עשר שנים של שירות הפארקים הלאומיים שמטרתה להרחיב בצורה משמעותית את השירותים למבקרים עד 1966, בזמן לציון יובל להקמת השירות

הערות שוליים עריכה

  1. ^ National Park Service Land Resources Division Listing of Acreage
  2. ^ Katmai NP & PRES
  3. ^ 1 2 "Map of Katmai National Park and Preserve" (PDF). National Park Service.
  4. ^ "Coasts/Shorelines". Katmai National Park and Preserve. National Park Service.
  5. ^ 1 2 "Katmai Hunting". National Park Service.
  6. ^ "Katmai Preserve Bear Hunt". National Parks Traveler.
  7. ^ "Volcanoes". Katmai National Park and Preserve. National Park Service.
  8. ^ "Mount Katmai description and information". Alaska Volcano Observatory.
  9. ^ "Katmai reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  10. ^ "Novarupta description and information". Alaska Volcano Observatory.
  11. ^ "Novarupta reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  12. ^ "Trident Volcano description and information". Alaska Volcano Observatory.
  13. ^ "Trident reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  14. ^ "Mount Martin description and information". Alaska Volcano Observatory.
  15. ^ "Mount Martin reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  16. ^ "Mount Mageik description and information". Alaska Volcano Observatory.
  17. ^ "Mageik reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  18. ^ "Fourpeaked Mountain description and information". Alaska Volcano Observatory.
  19. ^ "Fourpeaked reported activity". Alaska Volcano Observatory.
  20. ^ "Mount Griggs description and information". Alaska Volcano Observatory.
  21. ^ "Snowy Mountain description and information". Alaska Volcano Observatory.
  22. ^ "Mount Denison description and information". Alaska Volcano Observatory.
  23. ^ "Kukak Volcano description and information". Alaska Volcano Observatory.
  24. ^ "Devils Desk description and information". Alaska Volcano Observatory.
  25. ^ "Kaguyak Crater description and information". Alaska Volcano Observatory.
  26. ^ "Mount Douglas description and information". Alaska Volcano Observatory.
  27. ^ "Mount Steller description and information". Alaska Volcano Observatory.
  28. ^ "Kejulik description and information". Alaska Volcano Observatory.
  29. ^ Water
  30. ^ Weather
  31. ^ Weather
  32. ^ Proposed Katmai National Park, Alaska: final environmental statement, Page 37
  33. ^ שימוש בקישור Katmai Species Lists, ובטבלה שתחתית הדף תחת הכותרת Select a Species Category (optional) לבחור Vascular Plant
  34. ^ https://www.nps.gov/katm/learn/nature/wilderness.htm Wilderness
  35. ^ Fish
  36. ^ NPSpecies Report
  37. ^ Alaska Peninsula and Becharof National Wildlife Refuge Bird List
  38. ^ Mammls of Katmai
  39. ^ 1 2 Frank B. Norris, ISOLATED PARADISE: An Administrative History of the Katmai and Aniakchak NPS Units, Alaska, Chapter 2: The Eruption of Mount Katmai
  40. ^ 1 2 3 Frank B. Norris, ISOLATED PARADISE: An Administrative History of the Katmai and Aniakchak NPS Units, Alaska, Chapter 3: An Era of Neglect: Monument Administration Before 1950
  41. ^ 1 2 3 Frank B. Norris, ISOLATED PARADISE: An Administrative History of the Katmai and Aniakchak NPS Units, Alaska, Chapter 4: Katmai Management, 1950-1969
  42. ^ "Friends of McNeil River, Home". Friends of McNeil River.
  43. ^ Frank B. Norris, ISOLATED PARADISE: An Administrative History of the Katmai and Aniakchak NPS Units, Alaska, Chapter 5: Katmai and The Alaska Lands Controversy, 1969-1980
  44. ^ Frank B. Norris, ISOLATED PARADISE: An Administrative History of the Katmai and Aniakchak NPS Units, Alaska, Chapter 6: Management of Katmai National Park and Preserve
  45. ^ Directions and Transportation
  46. ^ Lodging
  47. ^ Bear Safety in Katmai
  48. ^ "Bear Watching in Katmai National Park and Preserve". National Park Service.
  49. ^ Webcams
  50. ^ "Live Webstream Captures Fishing Bears | American Forests". American Forests.
  51. ^ Backcountry Hiking and Camping
  52. ^ Boating
  53. ^ Flightseeing tours
  54. ^ Fishing


 
 
הפארק הלאומי קטמיי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_קטמיי&oldid=36326812"