פילוסופיה יוונית
הפילוסופיה היוונית עסקה בתפקידם של ההיגיון והחקירה בבניית מאגר הידע והאמונות האנושי. המדע והפילוסופיה המערבית המודרנית נשענים על יסודות רבים שהניחה הפילוסופיה היוונית.
הרקע לצמיחת הפילוסופיה היוונית
עריכהלפני היות הפילוסופיה היוונית, שהיא ראשיתה של הפילוסופיה המערבית לפי הגדרתה המקובלת, ההסברים שניתנו לתופעות העולם היו מיתיים. הפילוסופים הראשונים חיו באתוס של בני-זמנם, וככל שהשקפתם הייתה חלוצית, והאופן בו נבחרו מושאיה ונחקרו לא שאב השראה משיח קודם, היא נעשתה מבעד לאספקלריה של התפיסה המיתית.
ניתן לראות זאת בהצהרתו של תאלס לפיה "מקור כל הדברים במים", אשר היא כנראה ביטוי מושגי לרעיון מהמיתולוגיה המצרית והבבלית הקובע שמקור העולם באלי המים הקדומים (האלה נון והאל אנכי או אאה, בהתאמה), ובהנחה המרכזית של ראשוני הפילוסופים בדבר עקביותו של העולם, אשר בבסיסו אחדות כלשהי על אף הריבוי הנצפה בו – הנחה שעוצבה על ידי המגמות הגנטיות-אנתרופומורפיות של המיתולוגיה המסורתית, למשל בתיאוגניה של הסיודוס המתארת את הקוסמולוגיה במונחים גנאלוגיים.
מאפייני הפילוסופיה, שראשיתם כבר בחקירותיהם של ראשוני הפילוסופים, הם המודעות, הכוללנות והרפלקסיביות, ובהם היא נבדלת הן מהתפיסה המיתולוגית שקדמה לה, והן ממסגרות החקירה המאוחרות יותר שנפרדו ממנה. מודעות פירושה חקירה מכוונת, בניגוד להסברים אד-הוקיים. כוללנות פירושה חקירת כל התופעות באשר הן תופעות, בניגוד לחקירת פרגמנטים מובחנים של המציאות או של עולם המושגים (כמו שנעשה למשל בדיסציפלינות המדעיות, כגון הפיזיקה והמתמטיקה). והרפלקסיביות פירושה שמהות החקירה הפילוסופית מהווה בעצמה מושא לחקירה פילוסופית.
מטבע הדברים, אף אילו היה בידנו תיעוד של כל הוגי העת העתיקה, היה קשה לקבוע בנחרצות היכן בדיוק החלה הפילוסופיה, ואכן בשאלה זו אין הסכמה גורפת בין החוקרים. יש המקדימים ומזכים בתואר "ראשון הפילוסופים" את הסיודוס ויש המאחרים עד פארמנידס. אך הרוב מקבלים את עמדתו של אריסטו, לפיו תאלס הוא הראוי לתואר. הוא היה הראשון שנתן הסבר המשקף חיפוש אחר חוקיות ועקרונות מאחדים, וחשוב אף יותר, הסבר אימננטי לעולם (בניגוד לסיפורים מיתולוגיים, שמסבירים דברים באמצעות ישויות "שמחוץ לעולם").
פילוסופיה קדם סוקרטית
עריכה
ערך מורחב – פילוסופיה קדם-סוקרטית
פילוסופיה קדם-סוקראטית הוא השם הכולל שניתן לכלל הגותם של הפילוסופים היוונים שפעלו לפני תקופת סוקרטס, וכן לאלו שתקופת פעילותם חפפה לזו של סוקרטס או אף נמשכה לאחריה, אך במרוחק ממנו, כך שלא נודעה לו כל השפעה עליהם.
הפילוסופים הקדם-סוקרטיים עסקו בעיקר בחקר הטבע והעולם (קוסמולוגיה), כלומר בניסיון לספק הסברים לעולם החיצוני כפי שאנו פוגשים אותו בחושינו. כך הם עסקו למשל בתופעות החומריות, כמו מבנה החומר, מהותו והרכבו. הם גם עסקו בשחזור תולדות הטבע עד הגיעו למצבו הנוכחי (קוסמוגוניה), אך לא במה שעתיד לבוא. רבים מהם הציגו תאוריות המציגות את העולם כמורכב מיסוד אחד, או ממספר יסודות מוגבל.
לא נשתמרו כתבים שלמים מתקופת הקדם סוקראטים, אלא רק מקטעים בודדים וקטעים שצוטטו מדבריהם ביצירות מאוחרות יותר. המקורות עברו סינון, עיצוב ובחירה, לפי תחומי העניין של אלה שמסרו אותם, והגיעו אלינו בדרך כלל כדעות ללא הנמקה.
סוקרטס
עריכה- ערך מורחב – סוקרטס
הפילוסופיה הסוקראטית צמחה על רקע הסופיזם. הסופיסטים היו מורים פרטיים לרטוריקה. חלקם היו פילוסופים בעצמם (למשל פרוטגורס). המקור העיקרי למידע על הסופיסטים הם כתבי אפלטון, וכתבים נוספים של מתנגדיהם. מכתבים אלו עולה כי הסופיסטים ייחסו חשיבות מועטה לאמת, משום שלא חשבו שניתן להשיגה ומכיוון שלא הייתה לה משמעות פוליטית רבה.
סוקרטס פותח את התקופה הקלאסית בפילוסופיה היוונית. הוא היה פילוסוף אתונאי ומהדמויות הבולטות ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. תרומתו הגדולה ביותר להגות המערבית היא שיטת החקירה שלו, המבוססת על העלאת השערות והפרכתן. סוקרטס היה מורם של פילוסופים יווניים חשובים אחרים, הבולט שבהם הוא אפלטון. בשל רעיונותיו הבלתי מקובלים, שפורשו כדברי כפירה וכגורמים להשחתת המידות, נידון סוקרטס למוות. סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים משלו. חלק מרעיונותיו הועלו על הכתב על ידי אפלטון, שאף הוסיף עליהם את פרשנותו שלו.
ציניקנים
עריכה- ערך מורחב – ציניקנים
הציניקנים היו זרם פילוסופי ואורח חיים חשובים בעת העתיקה ביוון. שמם מגיע כנראה או ממבנה באתונה שהיה קרוי צינוסרגס, שאירח את האסכולה בראשיתה, או מהמילה היוונית לכלב ("קואון") שהיה כינויו של דיוגנס – מייסד הזרם. הוא יסד את הזרם הפילוסופי במחצית השנייה של המאה ה-4 לספירה. עם שינויים שונים, זרם זה המשיך להתקיים עד קצו של העולם הרומי במאה ה-6 לספירה. יש להתייחס לציניקנים כזרם פילוסופי ולא כאסכולה, היות שמדובר ברצף של אנשים שונים במשך הדורות. הם דגלו בצורה זו או אחרת ברעיונתיו של דיוגנס, רעיונות ששימשו כגרעין תפיסתי והתנהגותי משותף לכל האנשים האלו, אך מבלי לפתח אסכולה משותפת ורשמית. גרעין עיקרי זה אומר שתכלית החיים היא האושר והדרך אל האושר מחייבת חיים על פי המידה הטובה וסיפוק הצרכים בהתאם לטבע.
אפלטון ואריסטו
עריכהאפלטון ואריסטו השאירו חותם בל ימחה, כל אחד בדרכו, על ההגות המערבית.
אפלטון
עריכה- ערך מורחב – אפלטון
בכתביו של אפלטון ניתן למצוא עשרות חיבורים פילוסופיים הבנויים בצורת שיחות מרובות משתתפים, כשהמשתתף הראשי הוא לרוב סוקרטס. בנוסף לכך השתמרו כמה מאיגרותיו. כתביו עוסקים בנושאים פילוסופיים מגוונים: אתיקה, מטאפיזיקה, פילוסופיה של המדע ועוד. עיקרון חשוב ביצירתו הוא הרעיון שהמבט הישיר בעולם מטעה, ואילו הלימוד שאינו נסמך על התצפיות אלא על ההכרה, ועל הצורה הטהורה של הדברים – האידיאה – אליה הנפש לבדה יכולה להגיע, הוא הלימוד המוביל לאמת. אפשר למצוא באפלטון את שורשי הרציונליזם.
אריסטו
עריכה- ערך מורחב – אריסטו
אריסטו היה תלמידו של אפלטון. בניגוד לאפלטון הוא האמין כי מקור הידע הוא בחושים, בתצפיות ובהתנסויות, ובכך שרטט את יסודות המתודולוגיה המדעית. כמו אפלטון, עסק אריסטו בתחומים רבים שכללו פיזיקה, מטאפיזיקה, אתיקה, מחשבה מדינית, לוגיקה ועוד. כמה מכתביו נשמרו לאורך הדורות.
אסכולות פילוסופיות הלניסטיות
עריכההאסכולה הסטואית
עריכה- ערך מורחב – האסכולה הסטואית
האסכולה האפיקוראית
עריכהפילוסופיה מאוחרת
עריכהנאופלאטוניזם
עריכה- ערך מורחב – נאופלאטוניזם
פירוש השם הוא אפלטון החדש, במובן של שיבה להגות של אפלטון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- שמואל שקולניקוב ואלעזר וינריב, פילוסופיה יוונית, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
- שמואל שקולניקוב, תולדות הפילוסופיה היוונית – הפילוסופים הקדם-סוקראטיים, תל אביב: הוצאת "יחדיו", 1981
- יוחנן גלוקר, עלייתה של הפילוסופיה היוונית, תל אביב: אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1982.
- יוחנן גלוקר, פרקי מבוא לאפלטון, תל אביב: אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון, 1985.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פילוסופיה יוונית, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)