הצל (מחזה)
הצל (ברוסית: Тень) הוא מחזה פרי עטו של יבגני שוורץ משנת 1940, עיבוד לאגדה בשם זה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן.
| כתיבה |
יבגני שוורץ  |
|---|---|
| סוגה |
מעשייה |
| שפה |
רוסית |
  | |
תקציר העלילה
עריכהמערכה ראשונה
עריכהכריסטיאן תיאודור, מלומד צעיר וחביב, היסטוריון במקצועו, מגיע לפונדק בממלכה דמיונית. הוא משתכן בחדר בו התגורר לפנים הנס כריסטיאן אנדרסן. אנונצייטה, בתו של בעל הפונדק, מספרת לו שבממלכה כל מה שמסופר באגדות מתרחש מדי יום. המלך אלכסנדר התשיעי "הקטן" נפטר חמש שנים קודם לכן. הוא כתב בצוואתו לבתו:
"אינני רוצה שתנשאי לבן מלך. אני מכיר את כולם. טפשותם גדולה מדי בשביל ארצנו הקטנה. כשימלאו לך 18 אביבים, שיכרי לך בעיר דירה מרוהטת-וצאי לחפש. מצאי לך בעל ישר, משכיל וחכם. אולי יצליח הוא לשלוט יותר טוב מאתנו... "[1]
בדיוק כשהמלומד הגיע לממלכה, מלאו לנסיכה שמונה עשרה שנים. צעירות רווקות רבות שכרו להן דירות ברחבי הבירה, בתקוה שיחשבו שהן יורשת העצר ויוכלו למצוא להן חתן. מול חדרו של המלומד שוכרת חדר הנסיכה האמיתית יפת התואר והוא מתאהב בה. המלומד מאמין שהתגשמותה של האהבה תלמד אותו את הדרך להביא אושר לכל בני האדם. המלומד שולח לבת המלך את הצל שלו, כדי שיספר לה על אהבתו. כשהצל עוזב אותו, הוא נתקל חולשה ונופל למשכב. כשנודע לשניים מבני העיר על הדבר, הם חוששים שבת המלך תתאהב במלומד ותתחתן איתו. השניים – העיתונאי צזאר בורג'ה ובעל הפונדק פייטרו, הם אוכלי אדם ומתכננים לאכול אותו. היחידה שעומדת לצד המלומד מכל בני העיר, רוצה לעזור לו ולהציל אותו היא אנונצייטה, בתו של בעל הפונדק.
מערכה שנייה
עריכהאהבתם של המלומד והנסיכה מגיעה לאוזניהם של חוגי השלטון. הם חוששים שעלייתו לכס המלוכה של הזר תערער את הסדר בממלכה שאליו הורגלו וזוממים לרצוח אותו. בינתיים, הצל הסתנן לחצר המלוכה ומציע להם את עזרתו ברציחתו של המלומד. רופא החצר, שמטפל במלומד, חיפש ומצא בעבר משהו שיביא אושר לבני האדם. הוא מצא מעיין מי חיים, שמרפא כל חולי ומקים מתים לתחייה, כל זאת, בתנאי שהשותה ממנו הוא אדם טוב לב. אנשי השלטון שנודע להם על כך, אילצו אותו לחסום את הגישה למעיין, כדי שאיש לא יוכל להשתמש בו. משנגוז חלומו של הרופא, הוא הפך לאיש קשה יום, חסר אידיאלים. הרופא מזהיר את המלומד מהסכנה הרובצת לו, אבל המלומד, האופטימי בהשקפת עולם, אינו מקשיב לו. הצל מרמה את המלומד ומחתים אותו על מסמך בו הוא מוותר על כס המלכות ועל יורשת העצר. הצל מספר לבת המלך שהמלומד חתם על המסמך וחינו של המלומד סר בעיניה. הצל נושא את בת המלך לאישה ומבטיח לאנשי החצר שדבר לא ישתנה בסדרי השלטון. משנודע למלומד על המזימה שנרקמה נגדו, כבר מאוחר מדי, הנסיכה מאסה בו והצל יושב על כס המלכות. הרופא מפציר במלומד שיוותר על הכול ויציל את נפשו, אבל המלומד, מחליט להילחם על הגשמת חלומו.
מערכה שלישית
עריכההצל שולט במדינה. כדי להבטיח את שלטונו, הצל דורש את כניעתו של המלומד ובתמורה מוכן להבטיח לו משרה טובה. המלומד אינו מוכן להיכנע והוא מוצא להורג. אבל מתברר שהצל אינו יכול להתקיים בלי המלומד וכשמתיזים את ראשו של המלומד, גם ראשו של הצל עוזב את גופו. כדי שאדם רע יוכל להמשיך ולשבת על כס השלטון, מחליטים ראש הממשלה ושר האוצר לגשת למעיין החיים, לקחת ממנו מים ולהשקות את המלומד. כיוון שהמעיין יכול לרפא רק אנשים טובים והצל הוא רע, הם מחליטים להחזיר לחיים אדם טוב – את המלומד. המלומד מחליט להכניע את הצל, הצל נכנע ונעלם, המלומד ובת המלך מתאהבים זה בזו.
הצל בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי
עריכה
- תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 1 בנובמבר 1949
- יוצרים: עברית – שלמה טנאי, בימוי – לאופולד לינדטברג, הצייר – משה מוקדי, המוזיקה – רולף ליברמן.
- הנפשות: אדם מלומד – יוסף מילוא, הצל – יצחק שילה, בת-מלך – חנה מרון, יועץ סתר – אלברט בן-צבי, אנונציאטה – אורנה פורת, פייטרו – יוסף ידין, ג'וליה גינלי – רחל מרקוס, צזר בורג'ה – גרשון קליין, שר חצר – פרי טל, ראש ממשלה – מיכאל גור, מיניסטר כספים – חנן סימטאי, משרתיו – אלימלך רם, מתי רז, רופא – אברהם בן-יוסף, אחות רחמנייה – דליה לי, אחות שעשועים – רוזה ליכטנשטיין, אורחי מרחצאות – לנה גולצבה, ג'זלה אנסקי, ניסן קגן, אורי לוי, חיה הררית, זהבה הס, איש גבוה – אלימלך רם, איש נמוך - זהבה הס, אזרחית א' - ג'זלה אנסקי, אזרחית ב' - רוזה ליכטנשטיין, קורפורל - ניסן קגן, תליין – נתן כוגן, אשת חצר - לנה גולצבה, אדון – מרדכי מסינגר, אנשי חצר, חיילים, משרתים, המון, נגן ראשי – גד לטלר, עוזרת לצייר – אוה הגדיש.
- תיאטרון באר שבע – הצגת בכורה: 11 בנובמבר 1978
- יוצרים: נוסח עברי ובימוי – יוסף מילוא, תפאורה – אלי סיני, תלבושות – טובה (קליינר) סדן, תאורה – יחיאל אורגל, מוזיקה – יוסי מר חיים.
- משתתפים: המלומד – איציק סיידוף, הצל – דורון תבורי, בת המלך – רבקה נוימן, יועץ סתר – אילן זהבי, אנונציאטה – שרה הרשקו, פייטרו – יוסי קאנץ, ג'ולייטה קאלקאס – חסידה סטולרו, צזאר בורג'יה – רוברט הניג, שר הטקס – שמואל שילה, ראש הממשלה – הוגו ירדן, שר האוצר – מישה נתן, הרופא – יהודה מור, משמר המלך – עמי וינברג, מוכר פוסטרים ותליין – יעקב יעקובסון, מוכר פטישים – יוסף אבו ורדה, שומרי ראש – שאול גל-עד, דן זמרה, אשת חצר – אסתי פיטון, כפילה של הצל – טלי ביאור.
קישורים חיצוניים
עריכה- ד. ב. מלכין, במאי גדול היה פה: הצגת "הצל" בתיאטרון הקאמרי, בעיתון על המשמר, 19 ביולי 1963, עמ' 25
הערות שוליים
עריכה- ^ יבגני שוארץ, הצל, בתרגום יוסף מילוא, עמ' 9