פתיחת התפריט הראשי

הקרב על קלע וזעורה

קרב שהתרחש ברמת הגולן ב-9 ביוני 1967 במסגרת מלחמת ששת הימים בין כוחות חטיבה 8 של צה"ל לכוחות הסורים אשר הגנו על צפון רמת הגולן

הקרב על קלע וזעורה הוא קרב שהתרחש ברמת הגולן ב-9 ביוני 1967 במסגרת מלחמת ששת הימים בין כוחות חטיבה 8 של צה"ל לכוחות הסורים אשר הגנו על צפון רמת הגולן. היה זה אחד משני המאמצים העיקריים (השני של חטיבת גולני) של צה"ל במסגרת ההבקעה לרמת הגולן.

הקרב על קלע וזעורה
מערכה: החזית הסורית במלחמת ששת הימים
מלחמה: מלחמת ששת הימים
אנדרטת חטיבה 8 במחסום הקוביות ממערב לקלע.jpg
אנדרטת חטיבה 8 במחסום הקוביות בו נתקלה החטיבה ב-9 ביוני 1967 בדרך העולה מסיר א-דיב לקלע
תאריך התחלה: 9 ביוני 1967
תאריך סיום: 9 ביוני 1967
מקום: קלע וזעורה, הרמה הסורית
33°10′10″N 35°42′42″E / 33.169434°N 35.711780°E / 33.169434; 35.711780
תוצאה: ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל  ישראל

סוריהסוריה  סוריה

מפקדים
כוחות
אבידות

23 הרוגים[1]

כוחות חטיבה 8 תוכננו לנוע מגבעת האם (גבעה מצפון לכפר סאלד) ולכבוש את זעורה ועין פית, אולם עקב טעות בניווט המשיך הגדוד שהוביל את הטור החטיבתי, גדוד 129, אל קלע וכבש אותה לאחר קרב קשה. יתר כוחות החטיבה המשיכו כמתוכנן וכבשו את זעורה ועין פית.

רקעעריכה

בפיקוד הצפון הוכנו מספר תוכניות התקפיות לכיבוש רמת הגולן. תוכנית "מלקחיים" הוכנה עוד בנובמבר 1966 ויועדה לכיבוש רמת הגולן עד קוניטרה בתוך 36 עד 48 שעות. לפי התוכנית, שתי אוגדות תוכננו לפרוץ במרכז ובצפון הרמה ולהתקדם בהמשך לעבר קוניטרה.

בימי המתיחות של מאי 1967 הוכנה בפיקוד תוכנית צנועה יותר שכונתה "מקבת", במסגרתה הייתה אמורה אוגדה אחת לכבוש את מוצבי סוריה בצפון הרמה בקו הראשון (תל עזזיאת, תל פאחר ומערך המוצבים שסביבם) והשני (זעורה ועין פית). משימת כיבוש זעורה ועין פית הוטלה על חטיבת השריון 37 אשר הייתה שייכת לפיקוד הצפון.[2]

עם פתיחת המלחמה החלו הקרבות בחזית המצרית והירדנית. הדרג המדיני שלא רצה להסתבך בשלוש חזיתות בו זמנית הורה לפיקוד הצפון להיערך להגנה. עם פרוץ הקרבות, ב-5 ביוני, הועבר עיקר כוחה של חטיבה 37 (מלבד גדוד הטנקים 377) לגזרת צפון השומרון.

חטיבה 8 טרם ההבקעהעריכה

חטיבה 8 הוקמה במאי 1948 והייתה חטיבת השריון הראשונה של צה"ל. לאחר מלחמת העצמאות פורקה החטיבה, אולם ב-1949 הוקמה מחדש כחטיבת חי"ר במילואים. בסוף 1966, סיימה החטיבה את אימוני ההסבה והפכה לחטיבה ממוכנת. ערב מלחמת ששת הימים כללה החטיבה שלושה גדודים בפיקודו של אל"ם אלברט מנדלר:

בנוסף כלל הגדוד גם פלוגת סיור בפיקודו של רס"ן רפי מוקדי.

החטיבה גויסה בתקופת ההמתנה ונערכה בהר צניפים, מול כונתילה. החטיבה הייתה חלק ממבצע לשון אדומה, תרגיל הטעייה כנגד הצבא המצרי, אשר נועד ליצור את הרושם כאילו צה"ל מרכז כוחות בגזרת כונתילה כהכנה למאמץ העיקרי בגזרה המרכזית של סיני. ההטעיה גרמה למצרים להזיז את הדיוויזיה השישית בפיקודו של סעד א-שאזלי דרומה למרכז סיני, מול חטיבה 8, ובכך הקלה על מאמץ ההבקעה הצה"לי בציר המרכזי בסיני.

ב-5 ביוני, עם פרוץ המלחמה, חצה גדוד 129 של החטיבה את הגבול לכיוון סיני והתקדם לעבר מערכי הדיוויזיה השישית. במקום התפתח קרב שריון בו הושמדו רוב הטנקים המצריים. לאחר הקרב חזר הגדוד אל שטח ישראל. הגדוד איבד שלושה חיילים במתקפה ושני טנקים נפגעו.

ב-7 ביוני, יומיים לאחר פרוץ המלחמה, פוצלה החטיבה לשניים. מחצית הכוח בפיקוד סגן מפקד החטיבה מרדכי (מוטקה) בן-פורת נשאר בסיני. הכוח כלל את גדוד החרמ"ש 89 ושתי פלוגות טנקים מגדוד 129. יתרת החטיבה, תחת פיקודו של המח"ט מנדלר, כללה את גדוד הטנקים המוקטן 129 (שלוש פלוגות) וגדוד החרמ"ש 121 אשר הועמדו לרשות פיקוד הצפון. הטנקים של גדוד 129 נעו על מובילים לאזור הצפון ונערכו לקראת התקפה אפשרית מול סוריה.

תוכנית הקרבעריכה

בזמן שטנקי החטיבה נעים צפונה על מובילים, הגיע מנדלר המח"ט לתדרוך במטכ"ל בתל אביב. על חטיבה 8 הוטלה המשימה שהוקצתה בתוכנית המקורית לחטיבה 37 (כיוון שזו לחמה עדיין בצפון השומרון): לכבוש את מתחמי זעורה ועין פית לפי תוכנית "מקבת". לחטיבה 8 סופח גדוד טנקים מוקטן 377 בפיקוד סא"ל אמנון חינסקי מחטיבה 37 אשר כלל שלוש פלוגות טנקי סופר שרמן.

ב-8 ביוני הוחזרה חטיבה 37 לחזית הסורית. חטיבה 37 הכירה את משימותיה לפי תוכנית "מקבת" עוד בטרם המלחמה, אולם בפיקוד הצפון לא שינו את ההיערכות מהיום הקודם, בין היתר עקב הזמן המועט שהיה לחטיבה 37 להתארגן, וחטיבה 8 היא זו שהוטל עליה לפרוץ לרמת הגולן.

לפי התוכנית הייתה אמורה החטיבה להתקדם מזרחה מגבעת האם ולהתחבר לדרך הפטרולים הסורית. אז היה עליה לפנות דרומה, לכבוש את מוצבי גור אל-עסכר ונעמוש (ממזרח לכפר סאלד) ואז לפנות לציר שכיוונו צפון-מזרח ולטפס לכיוון זעורה. הכוחות הונחו לנוע על שבילים קיימים בלבד עקב סכנת מיקוש. בשל חוסר ההיכרות עם השטח והזמן הקצר שהיה לחטיבה ללימודו העמיד פיקוד הצפון לרשות החטיבה את קצין המבצעים של חטמ"ר 3, סרן דני בונה, שהכיר את הגזרה על בוריה.

סדר התנועה החטיבתי היה: כוח של פלוגת הסיור (ובו רפי מוקדי, מ"פ הסיור, ודני בונה, הסייר שצוות לחטיבה לצורך הניווט), אחריו גדוד הטנקים 129 (שלוש פלוגות, בראש הגדוד פלוגה ז' בפיקוד נתנאל הורוביץ), אחריו חפ"ק המח"ט, ואחריהם גדוד הטנקים המוקטן 377 וגדוד החרמ"ש 121.

מהלך הקרבעריכה

תחילת התנועה והטעות בניווטעריכה

זמן קצר לפני השעה 7 בבוקר ב-9 ביוני 1967, היום החמישי למלחמה, קיבל דוד אלעזר את האישור להתחיל במתקפה. בשעה 7:25 הורה אלעזר לחטיבה 8 להבקיע לפי התכנון בציר העולה מגבעת האם אל הכפרים הסורים זעורה ועין פית.

כבר עם תחילת התנועה החלה הפגזה על הטור. אחד הפגזים פגע פגיעה ישירה בזחל"ם של סמג"ד 121, רס"ן משה חביב, שנהרג יחד עם 6 חיילים שהיו עמו בזחל"ם. הזחל"ם הפגוע וגופות ההרוגים נותרו במשך שעות לא הרחק מגבעת האם מבלי שיפונו. כוחות רבים שטיפסו לרמת הגולן באותו היום חלפו על פני הגופות ורבים תיארו לאחר מכן את המחזה הקשה.

בסביבות השעה 11:30 חצה גדוד 129 את הגבול בכוח של 25 טנקים, ועד 12:20 כבש את מוצבי גור אל-עסכר ונעמוש. ציר התנועה הצר והחשש ממיקוש חייב תנועה בטור ולא איפשר פריסה של הכוחות. דרומית לנעמוש היה אמור הכוח לפנות שמאלה בציר העולה לכיוון צפון-מזרח. בשלב זה נתגלעה מחלוקת בין נווטי הכוח: מוקדי צידד בפנייה שמאלה לכיוון זעורה, ואילו בונה טען כי יש להמשיך עוד דרומה לפני הפניה. המג"ד, אריה בירו, הכריע על פי דעתו של בונה וגדוד 129, ושאר החטיבה בעקבותיו, המשיך דרומה.[3] לאחר מכן הגיעו הטנקים עם הציר לכפר סיר א-דיב הנמצא על ציר הנפט. בכפר הקימו הסורים מערך נ"ט אשר החל לפגוע בטנקי הגדוד. מג"ד 129, סא"ל אריה (בירו) דיין, חשב בשלב זה שהוא בדרך הנכונה וכי הכפר שמעליו הוא זעורה. רק לאחר שלא הבחין באש ארטילרית שניתנה לבקשתו על זעורה הבין את הטעות בניווט. למרות זאת החליט להמשיך בציר העולה אל קלע.

גדוד 129 מול מוצבי קלעעריכה

מוצב קלע היה מתחם מבוצר היטב אשר בדיעבד נראה כי הוכן מראש על ידי הסורים כדי לבלום פריצה בציר זה. לאחר שעברו את סיר א-דיב נפצע בירו מצרור בלסתו. הוא הורד בג'יפ לקבלת טיפול רפואי תוך שהוא מתעקש לשבת בכוחות עצמו כדי שלא לפגוע במורל חייליו. בינתיים, רפי מוקדי, מפקד פלוגת הסיור, אשר לא היה איש שריון, החליט לעלות על טנק המג"ד. בהוראת המח"ט מנדלר קיבל על עצמו את הפיקוד על הגדוד והחל לנוע צפונה בניסיון לתקן את טעות הניווט תוך שהוא מנסה לקרוא בקשר לשאר כוחות הגדוד. בעיות קשר בטנקים השונים וערפל הקרב גרמו לכך ששאר הגדוד לא היה מודע לכך לפקודותיו של מוקדי ולכך שקיבל את הפיקוד והמשיכו בתנועה מזרחה לכיוון קלע.

טנק המג"ד ועליו מוקדי נע לבדו צפונה במקביל לציר הנפט. לאחר תנועה של כמה מאות מטרים נפגע הטנק של מוקדי מאש שנורתה ממוצב סמוך.[4] מוקדי, שעלה לצריח כדי לירות במקלע ה-0.5, נפגע ככל הנראה מקליעים שנורו לעברו ונפל מהטנק. גם קצין הקשר הגדודי שהיה על הטנק, רס"ן יובל בן-ארצי, נפגע ונפל לצריח. הטנק הצליח לנסוע לאחור כמה מאות מטרים עד שנתקע, אז פינו עצמם שאר אנשי הצוות לאחור.

משלב זה עבר הפיקוד למ"פ ז' של הגדוד, סגן נתי הורוביץ. המח"ט אברהם מנדלר הגיע בשלב זה לסיר א-דיב יחד עם שאר כוחות החטיבה והבין את הטעות בניווט. מנדלר החליט כי גדוד 129 ימשיך לכיוון קלע ואילו שאר כוחות החטיבה ימשיכו לזעורה, תוך שזחל"ם הפיקוד עליו הוא נמצא מוביל את החטיבה.[5]

14 הטנקים שנותרו לגדוד 129 המשיכו בהתקדמות איטית לעבר קלע תחת אש כבדה והגיעו למחסום קוביות נ"ט, בערך במחצית הדרך בין סיר א-דיב לקלע. במהלך המעבר נפגעו שלושה טנקים נוספים ומיד אחריו נפגעו עוד ארבעה. בשעה 16:45 הגיע כוח של שבעה טנקים אל הכפר עצמו והמשיך בלחימה. טנקים נוספים נפגעו עד שמכל כוח הגדוד נותרו בקלע שני טנקים כשירים וכמה אנשי צוות מהטנקים שנפגעו. בכל יום הקרבות ספג הגדוד 13 הרוגים ו-33 פצועים.[6]

 
טנק שרמן של צה"ל נכנס למחנה צבאי סורי בפאתי קוניטרה

כיבוש זעורהעריכה

במקביל, המשיך המח"ט עם שני הגדודים האחרים בתנועה צפונה על ציר הנפט ונתקל בהתנגדות מעטה. בשעות אחר הצהריים כבר כבש כוח זה בראשות הטנקים של גדוד 377 את זעורה. גדוד 377 איבד שלושה מחייליו במהלך כיבוש זעורה.

לאחר מכן המשיך המח"ט יחד עם גדוד 377 בתנועה דרומה כדי לחבור לשרידי גדוד 129 בקלע. בשעה 18:20 הגיע כוח המח"ט לקלע ויום הקרבות של חטיבה 8 הסתיים. אף על פי שהחטיבה כבשה את זעורה, עין פית ואף את קלע, הקרב סטה מהתוכנית המקורית. הסתבכות גדוד 129 הביא לכך שהחטיבה איבדה חלק ניכר מכוח הטנקים שלה ולא הייתה יכולה להמשיך את ההתקפה אל תוך רמת הגולן.

לאחר הקרבעריכה

במהלך הלילה הצליחו כוחות החימוש של החטיבה להכשיר חלק מהטנקים שנפגעו לאורך הציר בו נעה החטיבה. החטיבה, בכוחות מחודשים, חידשה את תנועתה בבוקר המחרת, 10 ביוני, ונעה דרומה לצומת וואסט. משם המשיכה מזרחה ובסביבות השעה 13:00 הגיעה לקוניטרה ונערכה בסביבתה בהיערכות הגנתית. לאחר ירי תותחים וטנקים על העיירה נכנסו הטנקים של החטיבה לתוך העיירה ומצאו אותה ריקה. במקביל, כוחות נוספים של צה"ל התקדמו גם כן לעומק רמת הגולן ובסוף היום התייצבו על קו מסעדה-קוניטרה-בוטמיה, שנקבע לאחר מכן כקו הגבול החדש.

לאחר המלחמה עוטרו סגן נתנאל הורוביץ, המ"פ אשר נטל את הפיקוד על גדוד 129, וסמל שאול ורדי, מפקד טנק בגדוד, בעיטור הגבורה. רס"ן רפי מוקדי עוטר בעיטור המופת.

החיפושים אחר מוקדי ובן-ארציעריכה

 
אנדרטה לזכר רס"ן רפי מוקדי וסרן יובל בן-ארצי על ציר הנפט, סמוך לסיר א-דיב

כאמור, טנק המג"ד עליו היה רס"ן רפי מוקדי, מ"פ הסיור, ורס"ן יובל בן-ארצי, קצין הקשר הגדודי, נפגע לאחר שמוקדי ניסה לתקן את תנועת גדוד 129 צפונה לכיוון זעורה. הטנק נע כמה מאות מטרים צפונה עד שנפגע, אולם כיוון ששאר כוחות הגדוד לא היו מודעים לפקודתו של מוקדי המשיכו שאר הטנקים על הציר העולה מזרחה, לכיוון קלע. הטנק של מוקדי היה היחיד בתא השטח צפונית לציר. כתוצאה מכך, לא נתקלו כוחות החימוש של החטיבה, שנעו על ציר התנועה של הכוחות במטרה לאסוף ולתקן טנקים פגועים בטנק של מוקדי. רק כשבוע לאחר הקרב, ולאחר שלחיפוש נרתמו משפחתו וחבריו של מוקדי, נמצא הטנק ובו גופתו של בן-ארצי. גופתו של מוקדי נמצאה במרחק של כ-200 מטרים מן הטנק.[7]

בשנת 2010 יצא סרט בשם "אם תמשוך צפונה", אותו יצרו ארנה מוקדי-שביט, בתו של רפי מוקדי, ויעל שביט, נכדתו. הסרט מגולל את סיפור הקרב של חטיבה 8 ואת סיפורו של מוקדי שנפגע במהלכו. בסרט נטען שצה"ל, החטיבה ומפקדה אלברט מנדלר לא עשו מספיק כדי למצוא את מוקדי וכי מאמצי החיפוש התחדשו לאחר ארבעה ימי הפסקה ביוזמת חבריו מהטכניון.

מנגד טענו חיילים ודרגי פיקוד ששירתו בחטיבה כי החטיבה לא הפסיקה את החיפושים וכי הסרט ערוך באופן מגמתי.[8]

הנצחה ומורשתעריכה

בעוד שתל פאחר הפך לאתר הנצחה מרשים ולמורשת קרב מפורסמת, הקרב של חטיבה 8 כמעט ונשכח. זאת אף על פי שללחימתה של החטיבה נודע תפקיד חשוב בהבקעה לרמת הגולן שהובילה למנוסת הצבא הסורי. הדבר נבע כנראה מהיותה של החטיבה יחידת מילואים, ומאופיו של מפקד החטיבה, אלברט מנדלר, שייחס חשיבות פחותה לנושא.[9]

במחסום הקוביות בדרך לקלע ישנו שלט המנציח את הנופלים של גדוד 129 במלחמת ששת הימים (בסיני וברמת הגולן) ובמלחמת יום הכיפורים. מלבד אתר זה ומספר אנדרטאות נוספות לזכר כמה מהנופלים, לא קיים אתר המנציח את סיפור הקרב בצורה מסודרת. הדבר ניכר גם בכמות העיטורים. בעוד לחטיבת גולני חולקו 26 עיטורים, ללוחמי חטיבה 8 חולקו חמישה עיטורים בלבד.

הקרב על קלע וזעורה מתואר בקצרה בספר "חשופים בצריח" מאת שבתי טבת. בספר מתואר סיפורה של חטיבה 8 (המכונה בספר "חטיבה א'") במלחמת ששת הימים והוא מגולל את סיפור כיבוש קלע על ידי גדוד 129 (המכונה בספר "א/112")

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 13 הרוגים מגדוד 129 בקלע, 7 הרוגים בזחל"ם של גדוד 121 שנפגע מארטילריה, ושלושה הרוגים מגדוד 377 בזעורה. לפי חללי החזית הסורית בששת הימים מתוך אתר "נעמוש"
  2. ^ חטיבה 37 תכבוש את תל פאחר מתוך אתר "נעמוש"
  3. ^ לפי תחקיר שנערך בבלוג "נעמוש", בשעת הוויכוח כבר היו שתי פלוגות של הגדוד, שעקפו את כוח הסיור, מאות מטרים מעבר לצומת, על הציר השגוי, מנהלים אש מול מוצב עוקדה, ראה דני בונה לא אשם
  4. ^ מוצב 8173 במפות צה"ל, מזרחית לסיר א-דיב.
  5. ^ לפי עדותו של מנדלר לאחר הקרב ותחקירי מחלקת ההיסטוריה של צה"ל. מאידך, לפי הקלטות הקשר ועדותו של קמב"צ החטיבה עולה כי ייתכן ומנדלר חשב כי גדוד 129 נע לפניו בכיוון צפון לזעורה. לפי עדות זו רק משהגיע לזעורה גילה מנדלר כי הגדוד לא נמצא איתו. ראה בכתבה "מברג מפענח את הקולות" בבלוג נעמוש.
  6. ^ מפת חללי גדוד 129 מתוך אתר "נעמוש"
  7. ^ דו"ח החיפושים אחרי מוקדי מתוך אתר "נעמוש"
  8. ^ צה"ל לא הפקיר את רפי מתוך אתר "נעמוש"
  9. ^ הצלשניקים מתוך אתר "נעמוש"
  10. ^ עמי לב טוב – חייו ומותו מתוך אתר "נעמוש"