אברהם ב. יהושע

סופר ישראלי

אברהם גבריאל יהושע (שם עט: א. ב. יהושע, אברהם ב. יהושע, כינוי: בולי; נולד ב-9 בדצמבר 1936, כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז) הוא סופר, מסאי ומחזאי ישראלי, חתן פרס ישראל לספרות ושירה לשנת ה'תשנ"ה, זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2016 בספרות[1], פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה.

אברהם ב. יהושע
אברהם ב. יהושע, 2017
אברהם ב. יהושע, 2017
לידה 9 בדצמבר 1936 (בן 84)
כ"ה בכסלו ה'תרצ"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
שם לידה אברהם ב. יהושע עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט A. B. Jehošua עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מסאי, מחזאי, מרצה
מעסיק
מדינה ישראלישראל  ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1957–הווה (כ־64 שנים)
הושפע מ ויליאם פוקנר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ביאליק (1989)
  • פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (2006)
  • פרס מדיסיס זר (2012)
  • פרס דן דוד (2017)
  • פרס א.מ.ת. (2016)
  • פרס ישראל (1995)
  • תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן
  • תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

יהושע נולד, גדל והתחנך בירושלים. מצד אביו, יעקב יהושע בן הרב חנניה גבריאל, הוא דור שלישי למשפחה ספרדית יוצאת סלוניקי שביוון. מצד אמו, מלכה לבית רוזיליו, שנולדה וגדלה במוגדור שבמרוקו ועלתה ארצה עם הוריה בשנת 1932[2], אביה אלעזר היה מנכבדי העדה המערבית בירושלים ונכדו של הרב משה רוזיליו, מגדולי ראשי הישיבות במרקש ומחבר הספר "קול מבשר" על הש"ס. לימים תיאר יהושע את חילוקי הדעות בין הוריו על חינוכו. בעיני אמו "הקהילה הספרדית הישנה של אבי לא הייתה זרה פחות מהיישוב האשכנזי הציוני אשר היה כאן רוב, ובוודאי לא הרגישה כלפי העדה הספרדית מחויבות רגשית מיוחדת. שפתה הייתה צרפתית, ולאדינו לא ידעה."[3] שאיפתה הייתה להתחבר אל "לבה של הארץ שהיה העולם הציוני אשכנזי ולא אל משהו שראתה בו שולי הרבה יותר."[4] לעומת זאת היה אביו קשור למורשת הספרדית-ירושלמית. בסופו של דבר התחנך יהושע בחינוך החילוני-ציוני בזיקה סוציאליסטית. למד בתיכון הגימנסיה העברית רחביה והיה חניך בתנועת הצופים[5]. לאחר מכן שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים והשתתף כלוחם בפעולות התגמול ובמבצע קדש. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות ה-60 היה עורך עיתון "היה נכון" של תנועת הצופים[6]. בשנת 2016 קיבל את פרס א.מ.ת לספרות ביחד עם רונית מטלון. בשנת 2017 קיבל את פרס דן דוד.

לימד בבתי-ספר תיכוניים ובאוניברסיטה. כיום פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. הוא לימד סופרים רבים וביניהם את מרדכי הרטל. התגורר בחיפה רוב חייו הבוגרים והיא מופיעה רבות בספריו, כמו גם האוניברסיטה על היבטיה השונים. שימש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד (1977) שיקגו (1988, 1997, 2000) ופרינסטון (1992). קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, ויצמן, בן-גוריון, טורינו ואקול נורמל סופרייר.

כיום מתגורר בגבעתיים. היה נשוי לד"ר רבקה (איקה) יהושע, פסיכואנליטיקאית במקצועה, עד לפטירתה בספטמבר 2016, והוא אב לשלושה וסב לשבעה נכדים.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים[7].

 
א. ב. יהושע ואשתו רבקה בשנות ה-90

יצירתועריכה

יצירתו של יהושע זוכה להכרה רחבה, בישראל ובעולם. על מגוון יצירותיו זכה בפרסים ספרותיים רבים, ובכללם פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס ישראל לספרות ופרס מדיסיס לסופר זר. העיתון הניו יורק טיימס תיאר אותו כ-"מין פוקנר ישראלי", בשל יכולתו המיוחדת לבטא ולהעלות על הכתב את "הלך הרוח" הישראלי העכשווי. ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" בתרגומו האנגלי "The Woman from Jerusalem" נכלל ברשימת מאה הספרים הטובים של השנה של הניו יורק טיימס ושל ה"פאבלישרס ויקלי" לשנת 2006. באפריל 2007 זכה בפרס הלוס אנג'לס טיימס על ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"[8]. בשנת 2010 עובד הספר לסרט קולנוע בבימויו של ערן ריקליס ובעיבודו של נח סטולמן.

 
כתב ידו של א. ב. יהושע וכתב ידה של אשתו רבקה

פעילותו הפוליטית ודעותיועריכה

יהושע הביע ביקורת רבה על מדיניותה של ישראל ביהודה, שומרון ועזה מאז 1967 והוא נמנה עם החותמים על יוזמת ז'נבה. היה חבר מפלגת העבודה. בבחירות לכנסת התשיעית תמך במפלגת של"י, אך אחרי המהפך הפוליטי חזר לשורות העבודה במסגרת חוג 77, היה חבר מרכז המפלגה ושותף בכתיבת מצעה החדש[9].

ב-21 בפברואר 1988, בזמן האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם יהודה עמיחי, עמוס עוז ועמוס איילון, מכתב בהניו יורק טיימס, בו הפצירו הסופרים ביהודי ארצות הברית "שיביעו את דעתם בקול" לגבי מדיניות ישראל בשטחים[10]. בריאיון לשבועון ניוזוויק ב-17 באוקטובר 1988, אמר כי הוא מסוגל להבין כיצד יכלו הגרמנים במלחמת העולם השנייה לומר שלא ידעו על השואה, שהרי גם ישראלים רבים מסרבים לקרוא עיתונים או לצפות בטלוויזיה וכל כך קל להינתק מדברים שקורים במרחק של עשרה קילומטרים. עם זאת, לאחר מכן הכחיש כי השווה את המצב בשטחים למצב בגרמניה הנאצית[11].

לקראת בחירות 2001, פרסמה קבוצת פעילי שלום, ובתוכה יהושע, מודעה בולטת בעיתון "הארץ", בה הם שללו את שיבת הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל, "כי פירוש הדבר יהיה חיסולה של מדינת ישראל... שיבה גורפת של פליטים פלסטינים לישראל סותרת את עקרון זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי"[12].

בשנת 2002 אמר ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני: "הפלסטינים נמצאים כיום במצב טירופי, שמזכיר את זה בו נמצא העם הגרמני בתקופת הנאצים. הפלסטינים הם לא הראשונים שהעם היהודי גרם להם לטירוף הדעת. זה לא העם הראשון שהכנסנו לטירופים, ראינו כבר מה קרה עם הגרמנים". בעקבות הביקורת שעוררו דבריו, בין השאר על ידי הנהלת "יד ושם", הסביר יהושע את כוונתו: "לא עשיתי השוואה בין יחסי ישראל והפלסטינים למעשיהם של הנאצים, אבל אני שואל את עצמי שאלה שאנחנו חייבים לשאול: מה יש באינטראקציה בינינו לבין עמים אחרים, היוצר כזאת שנאה אי­רציונלית? מה הביא את הגרמנים ומה מביא את הפלסטינים לשנאה כזאת כלפינו? אני מסתכל בחרדה באיזו שנאה התאבדותית מתייחסים אלינו הפלסטינים. גם הגרמנים התייחסו אלינו באותו סוג של שנאה. זה דבר שצריך לברר אותו, מה קורה בינינו לבין עמים אחרים שבתוכם אנחנו חיים"[13].

לקראת סוף מלחמת לבנון השנייה, השתתף במסיבת עיתונאים עם דויד גרוסמן ועמוס עוז בה קראו לממשלת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. במאמריו תיאר את עצמו כ"סופר מגויס", בעל מחויבות ואחריות למתרחש. את חשיפת דעותיו בעניינים חברתיים ומדינתיים החל בספר המסות "בזכות הנורמליות", שעורר הדים בישראל ובעולם, ובמאמרים ובספרים נוספים שפרסם מאז.

בבחירות לכנסת הארבע עשרה הוצב במקום ה-116 ברשימת מרצ, בבחירות לכנסת ה-19 בינואר 2013 הוצב במקום ה-109.

בדצמבר 2016 הציע לתת למאה אלף ערבים תושבי שטחי C ביהודה ושומרון, תושבות ואולי אף אזרחות, בלי לספח את שטחי C עצמם[14].

יהושע חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם"[15].

ספריועריכה

 
דפי יצירתו "מר מאני" של א.ב. יהושע בכתב ידו - מתוך אוסף הספרייה הלאומית

רומנים

ספרי סיפורים קצרים

  • מות הזקן (1963) - סיפורים
  • מול היערות (1968) - סיפורים, כולל בתוכו את שלושה ימים וילד
  • בתחילת קיץ - 1970 (1971)
  • עד חורף 1974 - (1975) סיפורים
  • כל הסיפורים (1993)
  • מסע הערב של יתיר (סדרת הספרייה הקטנה, הספריה החדשה, 2009) - שלוש נובלות בנוסח חדש.

מחזות

  • מאי - ערב, לילה ושחר (מחזה - 1969)
  • לילה במאי (1975) - 2 מחזות: לילה במאי, טיפולים אחרונים
  • חפצים (מחזה - 1986)
  • הילכו שניים יחדיו (מחזה, הוצאת הקיבוץ המאוחד) (2012)

ספרי ילדים

  • העכבר של תמר וגאיה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005)
  • חיית המחמד של עפרי (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007)

ספרי עיון

עיבודים לספריועריכה

חלק מספריו של יהושע עובדו לקולנוע וסדרות טלוויזיה:

בין ספריו שעובד למחזה לתיאטרון: "המאהב" ו"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". ספרו מסע אל תום האלף היה הבסיס לאופרה שהועלתה באופרה הישראלית החדשה, יהושע כתב את הליברית.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו

על יצירתו
ראו גם בערכים המוקדשים ליצירותיו.

על חסד ספרדי:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אב יהושע באתר א.מ.ת
  2. ^ אלעד זרט, עכשיו אני חולה... א.ב.יהושע, 7 ימים ידיעות אחרונות גליון 2979, 12.2.2021, עמ' 35-55
  3. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 230
  4. ^ הקיר וההר: מציאותו הלא-ספרותית של הסופר בישראל, זמורה ביתן, תל אביב, 1989, עמ' 231
  5. ^ יהושע, אברהם ב' א"ב יהושע, school.kotar.cet.ac.il
  6. ^ א.ב. יהושע, וידויו של עורך, תנועת הצופים, ‏1960
  7. ^ ארכיון א"ב יהושע, באתר הספרייה הלאומית
  8. ^ שירי לב-אריפרס "לוס אנג'לס טיימס" לא"ב יהושע, באתר הארץ
  9. ^ ניבה לניר-פבלסקי, חוזרים בתשובה, דבר, 18 במאי 1979
  10. ^ תומאס פרידמן, מביירות לירושלים, עמ' 397.
  11. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 383; עמ' 527, הערה 22.
  12. ^ תום שגב, הציונים החדשים, עמ' 132.
  13. ^ איתי אשר, "אנחנו צריכים להבין למה שונאים אותנו", באתר nrg‏, 20 ביוני 2002
  14. ^ "א. ב יהושע מאמץ את תוכנית הסיפוח של בנט?"
  15. ^ אודות בצלם, באתר "בצלם"
  16. ^ אביבית משמרי, 30 שנה לאחר פרסום הספר העניק להן הסופר חיים מחודשים, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, פברואר 2021
  17. ^ חיים ברעם, "מה שטוב, אינו חדש" - ביקורת - 'מולכו' מאת א.ב. יהושע, כותרת ראשית, 11 בפברואר 1987
  18. ^ פרס "מדיסיס" יוענק לא.ב יהושע, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2012
  19. ^ אריק גלסנר, ‏"יהושע שם לב אל הנשמה", השילוח 16, אוקטובר 2019
  20. ^ ביקורת: מרדכי בר און, על ספרו של אברהם ב' יהושע, עיונים בתקומת ישראל 1, ‏1991, עמ' 569-562
  21. ^ הסרט באתר הקרן החדשה לקולנוע


הקודם:
נתן שחם
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אבנר טריינין

1989
הבא:
ט. כרמי, פנחס שדה, נתן יונתן