פתיחת התפריט הראשי
רשות השידור לאחר סיום השידורים - חדר בקרה

הרפורמה ברשות השידור היא שורת הסכמים שנחתמו בין אגודת העיתונאים ירושלים להנהלת רשות השידור בין השנים 2009-2013 במטרה לשקם את הרשות, ובעיקר את הערוץ הראשון של הטלוויזיה, לאחר קיצוץ באגרת הרדיו והטלוויזיה שגרם לירידה חדה בתקציב הרשות. שר התקשורת גלעד ארדן החליט באפריל 2014 לבטל את ההסכמים ובמקום זאת קבע כי רשות השידור תיסגר ויוקם גוף שידור חדש. על הליך השינוי המליצה ועדה שכורה בראשות רם לנדס ואת החוק ניסחה ועדת הכנסת המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי בראשות חברת הכנסת קארין אלהרר. החוק אושר בכנסת ב-29 ביולי 2014. במסגרת השינוי נסגרה רשות השידור והוקם תאגיד השידור הישראלי.

תוכן עניינים

הרקע לרפורמהעריכה

 
קארין אלהרר, חברת הכנסת שעמדה בראש הוועדה המיוחדת
 
גלעד ארדן, שר התקשורת שהוביל את הרפורמה

במשך השנים חלה הידרדרות חמורה במעמדה ובתפקודה של הרשות, בתכניה ובאיכות השידור בערוציה השונים, ובהתאם גם קהל הצופים והמאזינים הלך והצטמצם. אחת מהסיבות המרכזיות להידרדרות הייתה הקיצוץ שקבעה הכנסת באגרת הרשות, ובעקבותיו פחת והלך תקציבה של רשות השידור. קול ישראל ובעיקר רשת ב המשיכו להיות גורמים מובילים בתקשורת הישראלית. ועדות ציבוריות שונות בחנו את מצבה של רשות השידור והמליצו בין היתר על שינויים מבניים ברשות ועל שינויים בחוק רשות השידור. בשנת 2007 אישרה מליאת הרשות תוכנית כוללת לשינוי ארגוני בה שיאפשר שידור ציבורי ברמה נאותה ובאמצעים סבירים. כחלק מהמהלכים ליישום הרפורמה נחתם באפריל 2009 הסכם בין רשות השידור ומשרד האוצר לבין ארגוני העובדים המייצגים את עובדיה, ולפיו יפרשו ממנה 700 עובדים לאחר חתימת הסכמי עבודה חדשים.

בחודש יולי 2013 שכר שר התקשורת גלעד ארדן חברת ייעוץ חיצונית לבחינת עתיד רשות השידור, על מנת להחליט האם נכון לסגור את הרשות,[1] ובספטמבר 2013 הציג ארדן את הוועדה לבחינת השידור הציבורי בראשות איש התקשורת רם לנדס שהוקמה, לדברי ארדן, משום שרשות השידור זקוקה לשינוי משמעותי שבניגוד לעבר לא יובל על ידי אנשי הרשות עצמם. במעמד זה הבהיר ארדן כי אין כל כוונה לסגור לחלוטין את השידור הציבורי בישראל בשל הרב-תרבותיות בחברה הישראלית המצדיקה את קיומו של ערוץ ציבורי שאינו מוכוון רייטינג ובשל המבנה הכלכלי של ישראל, שכן בהיעדר שידור ציבורי גופי השידור יהיו בידי בעלי הון המונעים מאינטרסים. לוועדה הוקצבו שלושה חודשים לגיבוש מסקנות בטרם יחל הליך החקיקה המבוסס על המלצותיה.

ב-6 במרץ 2014 כינס ארדן מסיבת עיתונאים בהשתתפות שר האוצר יאיר לפיד להצגת מסקנות ועדת לנדס. במסיבת העיתונאים הכריז ארדן כי הוא מתכוון ליישם את מסקנות הוועדה באמצעות מנהלת שתהיה אמונה על סגירת הרשות והקמת גוף שידור חדש, מבלי לגרום להפסקת השידורים במסגרת התהליך. בניגוד להצהרותיו בעבר, הבטיח ארדן כי במסגרת התהליך תבוטל אגרת הטלוויזיה.

דיוני הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבוריעריכה

הוועדה, בראשות חברת הכנסת קארין אלהרר החלה את דיוניה ב-11 ביוני 2014 וקיימה מספר ישיבות רב בזמן קצר על מנת לאפשר את סיום הליך החקיקה עד תום מושב הכנסת בחודש יולי, דבר שעורר ביקורת מצד כמה מחברי הכנסת.[2] ב-9 ביולי אושר נוסח הצעת החוק והיא הועברה למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית, שם אושר חוק השידור הציבורי בסוף החודש. משמעות החוק היא סגירת רשות השידור במתכונתה הנוכחית ופתיחת תאגיד השידור הציבורי בסוף ספטמבר 2016 וכן ביטול אגרת הטלוויזיה.[3]

ההתנגדות לרפורמהעריכה

 
בניין הטלוויזיה הישראלית בירושלים מעוטר בבד שחור לאות מחאה על סגירת הרשות, מרץ 2017

מאז הגישה ועדת לנדס את המלצותיה, החלו לצוץ גילויי מחאה מצד עובדי רשות השידור. עובדי הרשות השתמשו בזמן השידור שברשותם לניהול המחאה. בשידורי הרדיו שובצו תשדירים בהם נשמעים אישי ציבור שונים הקוראים לשר התקשורת לבצע רפורמה ברשות הקיימת ולהימנע מסגירתה, תשדירים בהם נשמעים אנשי ציבור המשבחים את עשייתה רבת השנים של הרשות, וכן תשדירים הכוללים קטעי ארכיון המציגים את רשות השידור כגוף ותיק המלווה את המדינה משנות הקמתה. בטלוויזיה בלט במיוחד איומם של העובדים שלא לשדר את מונדיאל 2014, ושקופיות שהופיעו בזמן שידורי המונדיאל בהם נראים עובדי הרשות מחזיקים שלטים המוחים על ההחלטה לסגור את הרשות. היועצת המשפטית של רשות השידור קבעה כי מחאה זו הייתה מנוגדת לחוק.[4]

עיקרי החוק וביצועועריכה

  ערך מורחב – חוק השידור הציבורי הישראלי

ב-29 ביולי 2014 אישרה הכנסת את חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014[5]

החוק קבע שב-31 במרץ 2015 יחלו שידוריו של תאגיד השידור הציבורי ויפסקו שידורי רשות השידור. מועד זה נדחה פעמים אחדות, עד ל-15 במאי 2017, היום בו עלה התאגיד לשידור. הרשות תיסגר באופן סופי כשיודיע הממונה על פירוקה כי סיים לממש את נכסיה ולשלם את כל חובותיה.

בתחילת אוגוסט מונה פרופסור דוד האן לכונס הנכסים של הרשות. עם מינויו, הוא פיטר את מנכ"ל הרשות, יוני בן מנחם ומינה את יונה ויזנטל, לשעבר סמנכ"ל התוכן של yes, לעורך הראשי של הרשות לתקופת הפירוק.[6]

ב-3 בספטמבר 2015 תוקן חוק רשות השידור כך שסגירתה תידחה ממרץ 2015 למרץ 2016, התיקון גם מרחיב משמעותית את סמכויות המנכ"ל הזמני של תאגיד השידור החדש אלדד קובלנץ ומאריך את כהונתו. כמו כן חוקק "סעיף ההשתקה", שקובע כי בשידורי הרשות יש להימנע מחד צדדיות, ממשפט קדום, מהבעת דעה אישית, ממתן ציונים והדבקת תווים, מהעלמת עובדות או מהטמעתן באורח סלקטיבי שלא לפי ערכן החדשותי". סעיף זה עורר ביקורת רבה ועתיד להיות מתוקן בעתיד.[7]

בחודש מרץ 2016 הוחלט להעביר את האולפנים החדשים אל הגן הטכנולוגי של הר חוצבים בירושלים.[8]

בסוף אוקטובר 2016, לאחר שוועדה שמונתה כדי לטפל בנושא לא הגיעה להכרעה, הודיע בנימין נתניהו בפתיחת מושב הכנסת כי יפעל לסגירת תאגיד השידור הישראלי ולשיקום רשות השידור[9][10] הודעה שעוררה ביקורת רבה מכל קצוות הקשת הפוליטית.[11]

במרץ 2017 נתניהו הודיע כי הוא חוזר לקדם את סגירת תאגיד השידור הישראלי,[12] שעל הקמתו הוחלט בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה, בנימוקים של בזבוז כספי ושל הטיה פוליטית של ראשי התאגיד. למהלך התנגד בתוקף שר האוצר, משה כחלון. לאחר משבר פוליטי והצהרות על הקדמת הבחירות, הוסכם ביניהם שהתאגיד יקום ללא חטיבת החדשות, וזו תוקם כגוף נפרד על בסיס עובדי החדשות של רשות השידור.[13]

הפסקת פעילות רשות השידורעריכה

לאחר שדיון ראשון בהצעת החוק נדחה לבקשת האופוזיציה,[14] ב-7 במאי החלו לדון בתיקון נוסף לחוק השידור הציבורי, בוועדה בראשות דוד ביטן.[15] ב-9 במאי 2017, לאחר שנקבע בדיוני הכנסת כי מועד הפעלת התאגיד, 15 במאי, לא יידחה פעם נוספת,[16] הודיע כונס הנכסים הרשמי דוד האן על הפסקת שידורי האקטואליה ברשות השידור, שעתיים בלבד לפני מהדורת מבט, מטרה לאפשר לאנשי הרשות להצטרף להכנות לתחילת השידורים של התאגיד.[17] למחרת הופסקו שידורי רשת ב' בשעה 19:00 ועברו למתכונת של שידורי מוזיקה ומבזקי חדשות מדי שעה. ב-15 במאי החלו שידורי התאגיד בטלוויזיה וברדיו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אופיר דור, חברת ייעוץ חיצונית תכריע אם רשות השידור תיסגר, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2013
  2. ^ דוד אברהם‏, ח"כ גילאון בביקורת על ועדת אלהרר: "הדיונים מתקיימים רק בשביל הפרוטוקול", באתר וואלה! NEWS‏, 18 ביוני 2014
  3. ^ רן בוקר, אושר חוק השידור הציבורי, האגרה תבוטל, באתר ynet, 29 ביולי 2014
  4. ^ רן בוקר, "מחאת עובדי ערוץ 1 - בניגוד לחוק", באתר ynet, 2 ביולי 2014
  5. ^ חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014, ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014
  6. ^ החל פירוק רשות השידור, יונה ויזנטל מונה לעורך ראשי, באתר ynet, 11 באוגוסט 2014
  7. ^ אופיר דור, אושרה דחיית סגירת רשות השידור לסוף מרץ 2016;, באתר כלכליסט, 3 בספטמבר 2015
  8. ^ יעל פרידסון, סופית: רשות השידור החדשה תישאר בירושלים, באתר ynet, 29 במרץ 2016
  9. ^ מורן אזולאי, נתניהו: "נשקם את רשות השידור". ריבלין: "לא להפוך לשופר של קומיסרים", באתר ynet, 31 באוקטובר 2016
  10. ^ צבי זרחיה, התוכנית לסגירת התאגיד: כך יסנדל נתניהו את כחלון, באתר TheMarker‏, 22 באוקטובר 2016
  11. ^ רועי ינובסקי, סערת התאגיד: קרע את תעודת בנו מצוק איתן, באתר ynet, 2 בנובמבר 2016
  12. ^ טל שלו‏, נתניהו חזר בו מההסכמות עם כחלון: "בשביל מה צריך את התאגיד?", באתר וואלה! NEWS‏, 19 במרץ 2017
  13. ^ עמרי מילמן, נתניהו וכחלון הודיעו רשמית: נאמץ את מתווה הפשרה - תוקם חברת חדשות נפרדת לתאגיד, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2017
  14. ^ צבי זרחיה, האופוזיציה תחרים את הדיון לאישור חוק תאגיד השידור הציבורי, באתר TheMarker‏, 3 במאי 2017
  15. ^ נתי טוקר, הנגבי נגד כחלון: "מאות עובדי רשות השידור יפוטרו כי סירב לחריגה תקציבית", באתר TheMarker‏, 7 במאי 2017
  16. ^ נתי טוקר, איתן כבל בדיון הלילי: "אני דורש רדיו בתימנית", באתר TheMarker‏, 9 במאי 2017
  17. ^ נתי טוקר, אחרי 49 שנה: מהדורת החדשות "מבט" שודרה בפעם האחרונה, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2017