הרצל עמיקם

דיפולמט ישראלי

הרצל עמיקם (ורהפטיג) (22 באפריל 1918 - 12 ביולי 1986) היה לוחם מחתרת בארץ ישראל, חבר הלח"י.

הרצל עמיקם
H Amikam.JPG
לידה 22 באפריל 1918
לטביה
פטירה 12 ביולי 1986 (בגיל 68)
כ"ד בסיון תשמ"ו
תאריך עלייה 1939
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Irgun.svg  אצ"ל
Logo of the Lehi movement.svg  לח"י
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
המוסד
נתיב
תפקידים בשירות
פעיל האצ"ל והלח"י, שליח הלח"י באירופה, לוחם בחטיבה 8, סוכן מוסד, פעיל בנתיב
תפקידים אזרחיים
קונסול ישראל באורוגוואי, מזכיר בשגרירות ישראל במוסקבה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייועריכה

נולד לזלמן ובלה בלוצין שבלטביה כהרצל ורהפטיג. אחיו, דוד ורהפטיג, כיהן כנציב בית"ר בלטביה, אסטוניה ופינלנד עם פלישת הכוחות הסובייטים למדינות הבלטיות בשלהי 1939. הרצל הצטרף לבית"ר בגיל 10, ובאוגוסט 1939, עם משב רוחות המלחמה מאירופה, החליט להימלט מלטביה. הוא עזב את אירופה ביום פרוץ המלחמה, 1 בספטמבר 1939, על גבי אוניית המעפילים "נעמי יוליה", שנתפסה על ידי הבריטים ליד חופי ארץ ישראל. לאחר תקופת מעצר קצרה במחנה המעצר בעתלית, שוחרר והתגייס לאצ"ל.

מאוחר יותר נמנה עם חבורת הפורשים מהאצ"ל לטובת הלח"י - לוחמי חרות ישראל מייסודו של אברהם שטרן (יאיר). הרצל בחר בכינוי "עמיקם" וכונה על ידי חבריו למחתרת בשם 'הרצק'ה'. ב-1941 נתפס בנס ציונה על ידי הבריטים, והושם במעצר במחנה המעצר מזרעה. מאוחר יותר עבר עם העצירים למחנה המעצר בלטרון, שם היה ממתכנני בריחת ה-20 מלטרון, בה חפרו הוא וחבריו מנהרה באורך 76 מטרים דרכה נמלטו בליל 31 באוקטובר 1943.

עמיקם המשיך בפעילותו בלח"י וב-1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, נשלח על ידי מפקד הלח"י יצחק יזרניצקי (שמיר) לאירופה כדי לייסד שם תא מחתרתי. כשהוא מתחזה לחייל בריגדה עבר עמיקם דרך מצרים לאיטליה ומשם המשיך לצרפת. הוא היה שותף לפעילות נגד הבריטים באותן שנים והיה הרוח החיה מאחורי מניעת הסגרתם של לוחמי המחתרות יעקב אליאב ובטי קנוט מבלגיה לבריטניה. סיפור גיוס פרקליט בית המלוכה, קארטון דה-וויאר, היה אחד המפורסמים. עמיקם שידל את הפרקליט המכובד להגן על חבריו כשהוא מבטיח שאת שכר טרחתו יראה מהברון רוטשילד, ולמרות שהדבר לא תואם עם הברון קודם לכן, כך אכן היה.

ב-1948, עם סיום המנדט הבריטי, שב לישראל, התגייס לגדוד 89 של חטיבה 8 והיה שותף לקרבות על כיבוש משטרת עיראק סווידאן ועוג'ה אל-חפיר. מאוחר יותר היה שותף להקמת היישוב נוה יאיר בנגב, והיה מזכיר היישוב[1]. כמו כן, נמנה עם מייסדי "מפלגת הלוחמים". בשנת 1950 נשא לאִשה את דינה לבית גרשון, עולה מבולגריה. ב-1956 גויס ל"מוסד", ובמשך למעלה מ-15 שנה היה שותף לעשרות מבצעים חשאיים. בין השנים 19621965 כיהן כקונסול ישראל באורוגוואי[2] וב-1966 גויס ל"נתיב" ונשלח כמזכיר שלישי לשגרירות ישראל במוסקבה, לא לפני שפעל לשחרור אחיו דוד מהגולאגים בסיביר והעלאתו לישראל. במהלך שירותו במוסקבה פגש את יעקב קדמי שהתפרץ לשגרירות והנחה אותו לגבי המשך תהליל העלייה.

ב-1986, תוך כדי עבודתו ב"נתיב", לקה באירוע מוחי ונפטר לאחר מחלה קצרה. נטמן בחלקת הלח"י בבית עלמין הדרום. הותיר אחריו את רעייתו ושלושה בנים, ביניהם עיתונאי הספורט רון עמיקם ויאיר עמיקם.

לקריאה נוספתעריכה

  • שולמית לבנת, השמיים קרובים יותר, הוצאת בית יאיר. ביוגרפיה של הרצל עמיקם.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה