פתיחת התפריט הראשי

השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

חיל השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה היה הזרוע החשובה ביותר של כוחות היבשה הגרמניים במהלך המלחמה. עוצבות השריון, שפעלו בשיתוף פעולה הדוק עם הארטילריה, חיל הרגלים והלופטוואפה, היוו את חוד החנית של הצבא הגרמני, ומילאו תפקיד מרכזי במסגרת טקטיקת הבליצקריג, שהצבא הגרמני הפעיל בהצלחה רבה בשלבים הראשונים של המלחמה. עוצבות השריון הגרמניות (דיוויזיות הפאנצר והפאנצרגרנדיר) מילאו תפקיד מכריע בשורת הניצחונות של גרמניה הנאצית בשנים הראשונות של המלחמה (1939–1942), ובכיבוש כמעט כל שטח יבשת אירופה על ידי הצבא הגרמני, אף על פי שהיוו פחות מ-20 אחוז מיחידות צבא היבשה הגרמני. בשלבים המאוחרים יותר של המלחמה, חיקו צבאות בעלות הברית את הגרמנים, הקימו עוצבות משוריינות רבות עוצמה על בסיס הדגם הגרמני ולמדו כיצד להתמודד עם טקטיקת ה"בליצקריג" הגרמנית. עם זאת, שמרו הגרמנים על עליונות בתחום לוחמת התנועה ולוחמת השריון – לפחות ברמה הטקטית – לאורך כל המלחמה, וכוחות השריון שלהם גרמו אבידות כבדות לכוחות השריון של צבאות בעלות הברית גם בשלבים המאוחרים של המלחמה, כאשר האחרונים נהנו מעדיפות מספרית גדולה.

חיל השריון הגרמני
Standarte Panzertruppe.svg
דגל חיל השריון הגרמני
סוג היחידה חיל שריון
שייכות חיילית ורמאכט וואפן אס אס
מדינת מוצא גרמניה הנאצית
מפקדים ללא יצירת פיקוד זרועי
יחידות משנה
עימות מלחמת העולם השנייה
גזרת פעילות
לחם לצד מדינות הציר
לחם נגד בעלות הברית
אמל"ח עיקרי
סד"כ 49,777 (כולל אלפנט)

טקטיקת השריון הגרמנית הייתה חדשנית לתקופתה. הגרמנים היו הראשונים שהבינו את הפוטנציאל המלא הטמון בלוחמת השריון והקימו עוצבות שריון עצמאיות גדולות. עוצבות אלה אורגנו בתחילה במסגרת דיוויזיות ולאחר מכן במסגרת קורפוסים ואף ארמיות שריון. הם הפעילו מגוון רחב של כלי רכב קרביים משוריינים: טנקים, משחיתי טנקים, תותחים מתנייעים, תותחי סער, נושאי גייסות משוריינים ותותחי נ"מ מתנייעים.

שלבים בהתפתחות השריון הגרמני, 1920–1939עריכה

באורח אירוני יצרה מפלת גרמניה במלחמת העולם הראשונה אווירה, שבה נקל היה לתאוריות חדשות להתפתח בצבא המובס יותר מאשר בצבאות בעלות הברית המנצחות. האיש שעליו הוטל לארגן ולעצב את צבא גרמניה המגומד לאחר חוזה ורסאי היה גנרל הנס פון זקט, שנתמנה למפקד צבא גרמניה ב-1920[1]. פון זקט, אדם שהעריך את המיכון, והאמין באמונה שלמה בעתיד הלוחמה הניידת, ראה בה אמצעי להימנע ממלחמה סטטית (כזו שאפיינה את מלחמת העולם הראשונה), ובשנות כהונתו נערכו ניסויים במערכים ממוכנים כחלק מהרפורמות בצבא. לזכותו נזקף חלק ניכר מהצלחת דיוויזיות הפאנצר (שריון) במלחמת העולם השנייה[2]. הוא כתב: "נראה לי, שעתיד הלוחמה כולה הוא בהפעלת צבאות ניידים, קטנים יחסית אך בעלי איכות גבוהה, אשר ייעשו יעילים יותר על ידי תוספת מטוסים..."

הסוגיה העיקרית שעמדה על הפרק הייתה פיתוחה של טקטיקת לוחמה משולבת, שבסופו של דבר תעצב את יחידות השריון הגרמניות. בעוד אי הוודאות לגבי השימוש בטנקים בצבאות צרפת ובריטניה הוביל להצבתם ככלי לסיוע חיילי הרגלים, או להקמת מערכים הכוללים טנקים בלבד - בשני המקרים התוצאות היו יחידות מסורבלות ואיטיות - בגרמניה קרמה עור וגידים תורת לחימה חדשה של יחידות שריון עצמאיות המסוגלות להבקיע את מערכי הגנת האויב, ולנצל את ההצלחה בכוחות עצמן.

אחד מדמויות המפתח בפיתוח תורת הלחימה הגרמנית החדשה, הבליצקריג, ובהקמת גייסות השריון היה היינץ גודריאן. גודריאן, מחלוצי לוחמת השריון, הושפע רבות מכתביהם של תאורטיקני השריון באזיל לידל הארט וג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, והיה מהראשונים לקלוט ולהבין את מלוא עוצמתה של מכונה צבאית מודרנית ממוכנת ואת כוחה של הבקעה משוריינת, ואת הצורך בריכוז השריון; ב-1929, בעת שערך תמרונים עם טנקי דמה ודיוויזיות פאנצר 'דמיוניות', השתכנע גודריאן כי סיפוחם של טנקים לדיוויזיות חיל רגלים תהיינה טעות: הפתרון, בעיניו, טמון בהקמת דיוויזיות שריון אשר יכללו את מרכיבי הסיוע השונים של דיוויזיה רגילה ויאפשרו לטנקים לנצל את מלא יכולתם[3]. במשך שנים החל גודריאן להציג את רעיונותיו על אודות לוחמה ניידת לפני הממונים עליו, בעוד האגפים השמרניים יותר של הצבא הגרמני - בדיוק כמו המקבילים להם בבריטניה - מתייחסים לרעיון הטנק בספקנות[4].

הקמת גייסות השריוןעריכה

הצעד העיקרי הראשון בדרך למיכון הצבא הגרמני ולהקמת גייסות שריון היה מינויו של אוברסט אוסוולד לוץ[5], חסיד הלוחמה הניידת, למפקח על גיסות התובלה (Inspektion der Kraftfahrtruppen) ב-31 באוקטובר 1931, יחד עם גודריאן כראש מטהו. תחת השגחתם התאמנו קצינים גרמנים בחשאי בבית הספר לשריון בקאזאן בברית המועצות, ובנובמבר 1933 הם הקימו את פיקוד אימון הכוחות המשוריינים (Kraftlehrkommando Zossen); ב-1934 הוקם פיקוד השריון של כוחות היבשה של הוורמאכט, בפיקודם של לוץ וגודריאן. תחת השגחתם הוקמו דיוויזיות השריון הראשונות[6].

בהתבססם במידה מסוימת על המחקר שנערך בבית הספר לשריון בקאזאן החליטו שניהם יחדיו, שכוחות השריון זקוקים לשני סוגי טנקים: אחד קל, בעל תותח בקוטר 37 מ"מ עם יכולת חדירת שריון, שייכנס לייצור כפאנצר סימן 3, ואחד בינוני, בעל תותח בקוטר 75 מ"מ לסיוע ממרחק, שייכנס לייצור כפאנצר סימן 4. אולם היה להם ברור, כי ציודן של יחידות השריון בטנקים אלו ימשך באטיות ובהדרגה, בהתאם להספק של בתי החרושת. בינתיים הוחל בייצורו של טנק קל חדש, הפאנצר סימן 2, החמוש בתותח 20 מ"מ, כאמצעי ביניים עד להספקתם של הדגמים המשופרים בכמויות מספיקות.

הגורם החיוני השני בהתפתחות זרוע השריון הגרמנית היה צמיחתו של אדולף היטלר כמנהיג גרמניה. חיל השריון הגרמני היה בדיוק הכלי אשר לו נזקק לשם אכיפת מדיניותו התוקפנית - והוא הבין זאת עד מהרה. זמן קצר לאחר כניסת היטלר לתפקידו הציג לפניו גודריאן תמרון מוצלח של כוחות ממונעים, ביניהם טנקים קלים, משוריינים, אופנועים ותותחים נגד-טנקים. התוצאות הרשימו את הפיהרר, והשריון הגרמני זכה באהדתו[7].

עם הרחבתו של הצבא הוקמה בפברואר 1935 בחשאי בריגדת הפאנצר הראשונה, שצוידה בטנקים פאנצר סימן 1 - טנק אימונים, סדרת הייצור הטנק הגרמני הראשונה, עם כניסתם ההדרגתית לשירות. תארים אלו שימשו בפומבי רק משהחלה גרמניה בחימוש הגלוי. באוקטובר אותה שנה הוקמו 3 דיוויזיות הפאנצר הראשונות רשמית: הראשונה בפיקודו של מקסימיליאן פון וייכס, השנייה בפיקודו של היינץ גודריאן (הוחלף במרץ 1938 על ידי רודולף וייל), והשלישית בפיקודו של ארנסט פסמן. המטרות הוגשמו להקמת זרוע השריון הגרמנית - הפאנצר וואפה (Panzerwaffe) - כזרוע נפרדת בוורמאכט אשר לה פיקוד עצמאי, יחד עם ריכוז הטנקים במסגרות דיוויזיוניות המסוגלות לפעול באופן עצמאי ולהביא להכרעות אסטרטגיות[8].

האימונים של דיוויזיות הפאנצר החלו כמעט מייד - למרות מחסור בטנקים - והגיעו לשיא בפברואר-מרץ 1936, כאשר כל יחידות הפאנצרים הועמדו בכוננות במהלך כיבושו מחדש של הריינלנד. החל מאוקטובר 1936 הפאנצר וואפה היה מעורב במלחמת האזרחים הספרדית, ששימשה כר ניסויים בקנה מידה קטן לטקטיקת הבליצקריג. תחת פיקודו של וילהלם פון תומה, הקבוצה הראשונה (מסופחת ללגיון הקונדור) של צוותים גרמנים, יחד עם 32 טנקי פאנצר סימן 1 ומספר טנקי פיקוד נשלחו לספרד. בניגוד לטייסי הלופטוואפה, הצוותים הגרמנים שימשו כיועצים, מדריכים, ומכונאים ולא לקחו חלק פעיל בקרבות. הצבא הגרמני רכש ניסיון רב ערך בלוחמה משוריינת במלחמת האזרחים בספרד, והסיק מספר לקחים מהקרבות: פותחו שיטות לתיאום שיתוף הפעולה בין הטנקים לחיל האויר; שריון הפאנצר סימן 1 היה דק מדי וחימושו דל; ניסיון קרבי גדול יותר נדרש לפני שדיוויזיות הפאנצר יוכנסו לקרב[9].

כחלק מתוכנית ההתרחבות של הצבא הגרמני, הוחלט ב-1936 על הקמת 4 "דיוויזיות קלות" (leichte Division)[10] - שיתפשו חלק מהתפקידים העיקרים של חיל הפרשים הוותיק - במקום דיוויזיות פאנצר נוספות. לדעת גודריאן, היה במהלך זה עיכוב משמעותי בהתפתחות זרוע השריון. דיוויזיות קלות אלו הורכבו משילוב של שריון וחי"ר ממונע, היו ניידות יותר מדיוויזיות חי"ר ממונעות, ובעלות יכולות סיור עדיפות[11]. אולם הן כללו רק פלוגת שריון בודדת, וכפי שנתברר במערכה בפולין, חסרו כוח אש מספק. בתום המערכה הן מוזגו ליצירת דיוויזיות פאנצר נוספות.

בספטמבר 1937 נערכו התמרונים רחבי ההיקף הראשונים שכללו יחידות פאנצר, ובאוקטובר הוקמו עוד ארבעה רגימנטים ושני גדודי פאנצר. בנוסף, הוסבו לראשונה 4 דיוויזיות חיל רגלים לדיוויזיות ממונעות. במרץ 1938 הוביל גודריאן את דיוויזיית הפאנצר ה-2 במהלך האנשלוס, ואף שלא נורתה ירייה אחת, הוא צבר ניסיון אישי לגבי היכולות והמגבלות של מערכי השריון החדשים הללו. הדיוויזיה שלו הצליחה לכסות כ-700 ק"מ בתוך יומיים בלבד, אך זו איבדה 30 אחוזים מטנקיה עקב תקלות טכניות. הפתרון שנמצא לבעיה זו היה פשוט ביסודו - יחידות תחזוקה ותיקון לטנקים הוקמו וסופחו לכל דיויזיית פאנצר, והפאנצר וואפה פיתחה תורת לוחמה שאפשרה מידה מסוימת של אבדות בקרב או עקב תקלות טכניות, וכמו כו פותחה תוכנית מהירה ואפקטיבית לתיקון טנקים. תפיסת טנקים ומפעלי הטנקים הצ'כים לאחר סיפוח צ'כיה אפשר את הרחבת כוח השריון, ובנובמבר 1938 הוקמו ארבע בריגדות טנקים, ארבעה רגימנטים, ושלושה גדודים נוספים. כתוצאה, שתי דיוויזיות פאנצר נוספות הוקמו - הרביעית והחמישית.

שלב חשוב נוסף בהתפתחות גייסות השריון הגרמנים התרחש בין אוקטובר לדצמבר 1938, עם הקמת אגף הפיקוח על גייסות השריון, הפרשים והכוחות הממונעים בהובלת אדולף פון של, ומינויו של גודריאן לראש הגייסות הניידים - תפקיד חדש, שאפשר לו גישה ישירה להיטלר במידת הצורך. שני המשרדים עבדו בשיתוף פעולה שהותיר תוצאות מרשימות. אגף הפיקוח בראשותו של אדולף פון של עבד בין היתר על הקמתם של יחידות חדשות וארגונם, אימונים, פיתוחם של רכבים ותותחים נגד-טנקים, ורכישת דלק. גודריאן, לו היה צוות מצומצם ושמשרדו היה כפוף ישירות למפקד הצבא, היה אחראי על פיתוח דוקטרינות וטקטיקות, כתיבת מדריכי שדה, ובנוסף שימש יועץ טכני לסגל הפיקוד הצבאי[12].

המערכה בפולין - 1939עריכה

המערכה בצרפת - 1940עריכה

המערכה בברית המועצות - 1941עריכה

ארגוןעריכה

בתחילת המלחמה יחידת האם של דיוויזיות הפאנצר הייתה קורפוס ממונע, כחלק מארמיות הצבא. במטרה לרכז את יחידות השריון שלהם, סופחו דיוויזיות הפאנצרים מ-1941 ואילך בקורפוסי שריון שהיו חלק מארמיות שריון.

מבנה דיוויזיות הפאנצר השתנה לכל אורכה של המלחמה, בין אם כתוצאה מלקחים בקרב, מחסור בציוד או עקב אבדות, מה שמנע את הקמתם של יחידות עם מבנה וכוח זהה, ובכך נמנעה אחידות. המבנה הבסיסי לדיוויזיות הפאנצר ב-1939 כלל בריגדת טנקים, המורכבת משתי רגימנטים (בני שתי גדודים כל אחת), בריגדת רובאים ממונעת (שהובלה על ידי משאיות), גדוד אופנועים, גדוד תותחים נגד-טנקים, גדוד סיור, רגימנט ארטילרי ממונע, גדוד הנדסה קרבית, גדוד קשר דיוויזיוני ויחידות אספקה ושירותים. הכללתן של יחידות ארטילריה ממונעות - אף שנדרשו רכבים רבים לשם ניידותן - היה רעיון מתקדם מאוד לתקופה.

סדר הכוחות בכל אחת מחמש דיוויזיות הפאנצר ב-1 בספטמבר 1939 נע בין 10,000 ל-12,000 חיילים, נוסף לכ-3,600 רכבים, מתוכם בערך 300 טנקים. בסיסן של דיוויזיות הפאנצר היו בריגדת הטנקים ובריגדת הרובאים הממונעת. בתחילה כללה בריגדת הטנקים שני רגימנטים בני שתי גדודי טנקים כל אחת, כאשר כל גדוד מורכב משלוש פלוגות טנקים קלות ואחת בינונית. אי יכולתה של התעשייה הגרמנית לייצר טנקים במידה מספקת, בעיקר את דגמי הפאנצר 3 והפאנצר 4 - שתוכננו כטנקים העיקרים של עוצבות השריון לאותה תקופה - מנע אחידות בציודן של פלוגות השריון. בריגדת הרובאים הממונעת כללה תחילה רגימנט רובאים ממונעת, וגדוד אופנועים.

הארגון מחדש של עשר דיוויזיות הפאנצר הקיימות ב-1940, בנוסף להחלטת ה-OKH להקים עשר דיוויזיות נוספות היו תוצאות של לקחי הצבא הגרמני במערכה בצרפת. כתוצאה, כל דיויזיית פאנצר כללה כעת רק רגימנט טנקים אחד; רגימנט הרובאים הורחב לשני רגימנטים; ורגימנט הארטילריה הורחב לכדי שלושה גדודים. האבדות הכבדות של השנים 1941–1942 בחזית המזרחית הביאו לארגון מחדש בדיוויזיות שיועדו לקחת חלק במתקפת הקיץ ב-1942, בעיקר במספר גדודי הטנקים ברגימנט. נוסף לכך, גדוד הסיור התמזג עם גדוד האופנועים ליצירת גדוד סיור דיוויזיוני[13], וגדוד נגד מטוסים - אשר כלל שלוש סוללות של תותחי 88 מ"מ ו-20 מ"מ - סופח לרגימנט הארטילריה[14]. כמו כן, ב-1942 שונה המונח חי"ר ממונע לפאנצרגרנדירים[15].

בעקבות התבוסה המתחוורת בסטלינגרד ומינויו של גודריאן לתפקיד המפקח הכללי של גייסות השריון בינואר 1943, הוחל בארגון מחדש. השינוי העיקרי כלל החזרת רגימנט הטנקים בן שני הגדודים. אולם, מאחר שגדוד בודד מכל רגימנט טנקים החל להצטייד מחדש בטנקי הפנתר שזה עתה נכנסו לשירות, רגימנטים רבים נותרו עם גדוד אחד בלבד למשך מספר חודשים. הרצון להגדיל ככל האפשר את מספר הדיוויזיות הניידות בצבא הגרמני והמספר המוגבל של כלי הרכב המשוריינים שעמדו לרשותו, אילצו את הפיקוד הגרמני להקטין בהדרגה את מספר כלי הרכב המשוריינים בדיוויזיה, ובשלבים המאוחרים של המלחמה דיוויזיית פאנצר ממוצעת כללה פחות מ-100 טנקים ותותחי סער.

דוקטרינה וטקטיקהעריכה

דיוויזיות הפאנצר היו המרכיב העיקרי ב'טקטיקת הבליצקריג' אשר צידדה בריכוז הכוחות, בחירת המיקום המכריע בו תבוצענה התקיפה, וביצוע תמרונים מהירים. לפי הדוקטרינה הגרמנית, ההיבט החשוב ביותר בקרב הוא ההתקפה, ודיוויזיות הפאנצר תוכננו כך שיובילו את חוד החנית של הצבא. לפיכך יחידות הטנקים היו חלק חשוב בתוך דיוויזיות הפאנצר מאחר שהן נחשבו ל'נשק מכריע'.

אחד ההסברים לאופן שבו הצליחו דיוויזיות הפאנצר פעמים כה רבות לגבור על יריבים עדיפים, טמונה בשיטת הפיקוד הייחודית של משימות קרב (Auftragstaktik), שהייתה בליבן של עקרונות הגמישות בה דגלו המפקדים הגרמנים. שיטה זו הייתה בעצם מקובלת בכל ענפי הצבא הגרמני, אולם יושמה באופן היעיל ביותר ביחידות הניידות. בפועל, ניתן למפקד השדה יעד, ברם הוא קיבל חופש פעולה בדרך להשגתו ונדרש להתאים או לשנות את תוכניות הקרב שלו בהתאם למצב ששרר בשדה הקרב. כתוצאה מכך, היו יחידות השריון מסוגלות להגיב באופן מיידי להתפתחויות בלתי צפויות בשטח, ולא נדרשו לבזבז זמן בהמתנה לפקודות מדרג גבוה[16].

המרכיב המשמעותי הנוסף שנתן לדיוויזיות הפאנצר יתרון גדול על יריביהם, היה פיתוחה והכנסתה של מערכת הקשר יעילה, בה צוידו כל כלי הרכב המשוריינים - הודות לגודריאן, קצין קשר בעברו - שלא הייתה לה מקבילה באף צבא אחר בראשית מלחמת העולם השנייה[17]. מערכת הקשר העניקה לצבא הגרמני יתרון מכריע בפיקוד, שליטה ותקשורת על הצבאות היריבים. בנוסף, היא אפשרה ליחידות הפאנצר להזעיק במקרה הצורך סיוע אווירי של מפציצים ומטוסי תקיפה (דוגמת מפציץ הצלילה שטוקה), ששימשו כארטילריה ניידת והעניקו סיוע אש שדיוויזיות הפאנצר חסרו לעיתים, ולפעול בתיאום הדוק עם הלופטוואפה.

ייצור שריון של גרמניה הנאציתעריכה

הנתונים המובאים בטבלה מתייחסים למספר הכולל של השלדות שיוצרו, ושימשו בין היתר לכלים ייעודיים שונים[18].

סוג לפני המלחמה 1939 1940 1941 1942 1943 1944 1945 סך הכל במלחמה סך הכל כללי
פאנצר 1 1,893 1,893 1,893
פאנצר 2 1,223 15 99 265 848 803 151 2,181 3,404
פאנצר 38(t) 78 153 367 678 652 1,008 2,356 1,335 6,549 6,672
פאנצר 3 98 157 1,054 2,213 2,958 3,379 4,752 1,136 15,649 15,747
פאנצר 4 217 45 368 467 994 3,822 6,625 1,090 13,311 13,522
פאנצר 5 'פנתר' 1,849 4,003 705 6,557 6,557
פאנצר 6 'טיגר' 78 649 641 1,368 1,368
פאנצר 6 טיגר B 1 428 140 569 569
אלפנט 90 90 90
סך הכל 3,503 370 1,888 3,622 5,530 11,601 18,956 4,406 46,274 49,777

דיוויזיות שריוןעריכה

מס' סמל שם שנים אזורי לחימה הערות
דיוויזיות פאנצר של חיל היבשה של הורמאכט[19]
1   דיוויזיית הפאנצר הראשונה 1945-1935 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, החזית המזרחית (1941 - 1942), צרפת (1943) חזית הבלקן (1943), החזית המזרחית (1943 - 1945)[20] הוקמה על בסיס דיוויזיית הפרשים השלישית
2   דיוויזיית הפאנצר השנייה 1945-1935 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, המערכה בבלקנים, החזית המזרחית, החזית המערבית
3   דיוויזיית הפאנצר השלישית 1945-1935 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, החזית המזרחית
4   דיוויזיית הפאנצר הרביעית 1945-1938 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, החזית המזרחית
5   דיוויזיית הפאנצר החמישית 1945-1938 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, המערכה בבלקנים, החזית המזרחית
6   דיוויזיית הפאנצר השישית 1945-1939 המערכה בצרפת, החזית המזרחית הוקמה מהדיוויזייה הקלה ה-1.
7   דיוויזיית הפאנצר השביעית 1945-1939 המערכה בצרפת, החזית המזרחית הוקמה מהדיוויזייה הקלה ה-2.
8   דיוויזיית הפאנצר השמינית 1945-1939 המערכה בצרפת, המערכה בבלקנים, החזית המזרחית הוקמה מהדיוויזייה הקלה ה-3.
9   דיוויזיית הפאנצר התשיעית 1945-1940 המערכה בצרפת, המערכה בבלקנים, החזית המזרחית, החזית המערבית הוקמה מהדיוויזייה הקלה ה-4.
10   דיוויזיית הפאנצר העשירית 1943-1940 המערכה בפולין, המערכה בצרפת, החזית המזרחית, המערכה בצפון אפריקה נכנעה בתוניסיה במאי 1943.
11   דיוויזיית הפאנצר ה-11 1945-1940 המערכה בבלקנים, החזית המזרחית, החזית המערבית
12   דיוויזיית הפאנצר ה-12 1945-1941 החזית המזרחית
13   דיוויזיית הפאנצר ה-13 1945-1940 החזית המזרחית הושמדה בינואר 1945. הוקמה מחדש כדיוויזיית פאנצר פלדהרנהלה 2.
14   דיוויזיית הפאנצר ה-14 1945-1940 המערכה בבלקנים, החזית המזרחית הוקמה מחדש לאחר שנכנעה בסטלינגרד בפברואר 1943.
15   דיוויזיית הפאנצר ה-15 1945-1940 המערכה בצפון אפריקה נכנעה בתוניסיה במאי 1943.
16   דיוויזיית הפאנצר ה-16 1945-1940 החזית המזרחית, המערכה באיטליה הוקמה מחדש לאחר שנכנעה בסטלינגרד ב-1943.
17   דיוויזיית הפאנצר ה-17 1945-1940 החזית המזרחית
18   דיוויזיית הפאנצר ה-18 1943-1940 החזית המזרחית אורגנה מחדש כדיוויזיה ארטילרית ה-18. באוקטובר 1943.
19   דיוויזיית הפאנצר ה-19 1945-1940 החזית המזרחית
20   דיוויזיית הפאנצר ה-20 1945-1940 החזית המזרחית דיוויזיית הפאנצר ה-155 מילואים (ורמאכט)
21   דיוויזיית הפאנצר ה-21 1945-1941 המערכה בצפון אפריקה, החזית המזרחית, החזית המערבית הוקמה מחדש ביולי 1943 לאחר שנכנעה בתוניסיה.
22   דיוויזיית הפאנצר ה-22 1943-1941 החזית המזרחית פורקה באפריל 1943.
23   דיוויזיית הפאנצר ה-23 1945-1941 החזית המזרחית
24   דיוויזיית הפאנצר ה-24 1945-1941 החזית המזרחית, המערכה באיטליה הוקמה מחדש לאחר שנכנעה בסטלינגרד ב-1943.
25   דיוויזיית הפאנצר ה-25 1945-1942 החזית המזרחית
26   דיוויזיית הפאנצר ה-26 1945-1942 המערכה באיטליה
27   דיוויזיית הפאנצר ה-27 1945-1942 החזית המזרחית פורקה בפברואר 1943.
116   דיוויזיית הפאנצר ה-116 1945-1944 החזית המערבית
155 דיוויזיית הפאנצר ה-155 מילואים 1944-1943 החזית המערבית סופחה לדיוויזיית הפאנצר ה-9 במאי 1944.
178 דיוויזיית הפאנצר ה-178 1944-1943
179 דיוויזיית הפאנצר ה-179 מילואים 1944-1943 שימשה להקמת דיוויזיית הפאנצר ה-116.
232 דיוויזיית הפאנצר ה-232 1945 החזית המזרחית
233 דיוויזיית הפאנצר ה-233 מילואים 1945-1943 הפכה לדיוויזיית הפאנצר ה-233 בפברואר 1945.
233 דיוויזיית הפאנצר ה-233 1945
273 דיוויזיית הפאנצר ה-273 מילואים 1944-1943 שימשה להקמתה מחדש של דיוויזיית הפאנצר ה-11 במאי 1944, ובעקבות כך פורקה.
130   דיוויזיית הפאנצר להר 1945-1944 החזית המערבית
דיוויזיית הפאנצר הולשטיין פברואר 1945 החזית המזרחית באפריל שאריות הדיוויזיה מוזגו לדיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-18 ודיוויזיית פאנצר שלזיה.
דיוויזיית הפאנצר יוטרבורג פברואר 1945 התמזגה לדיוויזיית הפאנצר ה-16 במרץ.
דיוויזיית הפאנצר מונכברג מרץ 1945
דיוויזיית הפאנצר נורווגיה 1944-1943 שימשה להקמתה מחדש של דיוויזיית הפאנצר ה-25 באוגוסט 1944. שארית הדיוויזיה שונתה לבריגדת הפאנצר נורווגיה.
דיוויזיית הפאנצר פלדהרנהאלה 1945-1944 החזית המזרחית הושמדה בינואר 1945 ליד בודפשט. הוקמה מחדש במרץ 45 כדיוויזיית פאנצר פלדהרנהלה 1.
דיוויזיית הפאנצר פלדהרנהלה 2 1945 החזית המזרחית הוקמה במרץ 1945 משאריות דיוויזיית הפאנצר ה-13.
דיוויזיית הפאנצר קלאוזביץ אפריל 1945 החזית המערבית הורכבה משאריות של דיוויזיית פאנצר הולשטיין, הנוער ההיטלראי ויחידות אחרות בחודש האחרון למלחמה.
דיוויזיית הפאנצר קמפף 1939 המערכה בפולין הוקמה באוגוסט 1939. בנובמבר 39 שונה שמה לבריגדת הפאנצר ה-4 והיא סופחה לדיוויזיית הפאנצר ה-10.
דיוויזיית הפאנצר שלזיה פברואר 1945 החזית המזרחית תוכננה תחילה להיקרא דיוויזיית פאנצר דובאריץ.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא השריון הגרמני במלחמת העולם השנייה בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אורגיל, דאגלס. הטנק: עיונים בתולדות הטנק ובהתפתחותו, הוצאת מערכות 1980, עמ' 94
  2. ^ Battistelli, Pier. Panzer Divisions: The Blitzkrieg Years 1939-40, Osprey Publishing 2007, p.13
  3. ^ Guderian, Heinz (1952). Panzer Leader. Da Capo Press Reissue edition, 2001. עמ' 24
  4. ^ אורגיל, עמ' 96-95
  5. ^ לוץ וגודריאן התיידדו בעת שהאחרון סופח לכמה חודשים לגדוד תובלה ממוכן באווארי בפיקוד לוץ. לוץ תמך בתאוריות של גודריאן, ובעידודו כתב בגודריאן את הספר "זהירות, שריון!".
  6. ^ Barker, A.J. Panzers at War, Ian Allan LTD, 1978, עמ' 10
  7. ^ לאחר התמרון פנה היטלר לגודריאן ואמר: "זה מה שאני צריך! את זה אני רוצה שיהיה לי!". מצוטט אצל אורגיל, עמ' 98
  8. ^ ^ Thomas L. Jentz.Panzer Truppen: The Complete Guide to the Creation & Combat Employment of Germany's Tank Force 1933 - 1942, Schiffer Military History, 1996, p.21
  9. ^ Battistelli, עמ' 8
  10. ^ יש להבדיל בין דיוויזיות אלו ל'דיוויזיות חיל רגלים קלות'.
  11. ^ Jentz, עמ' 27
  12. ^ Battistelli, עמ' 9
  13. ^ הניסיון במהלך השלבים הראשונים של מבצע ברברוסה הוכיח את חוסר יעילותם של גדודי האופנועים והסיור, מאחר ששניהם חסרו רכבים משוריינים.
  14. ^ Battistelli, Pier. Panzer Divisions: The Eastren Front 1941-43, Osprey Publishing 2008, p.11
  15. ^ פאנצר גרנדירים (Panzer Grenadier) - מונח גרמני המתאר חיל רגלים משוריין או ממוכן. המילה גרנדיר מ-Grenade- רימון. בעבר היה הגרנדיר חייל הזורק רימונים - רמן.
  16. ^ Battistelli 2008, עמ' 76
  17. ^ השימוש הנרחב שנעשה ברדיו, נתן לעוצבות השריון של הורמאכט יתרון מכריע בשנים הראשונות של המלחמה. פולין וצרפת לא אימצו שימוש ברדיו בטנקים בהיקף נרחב, וגם ברית המועצות לא השקיעה מאמצים רבים בתחום זה. רק החל משנת 1943 צוידו כל הטנקים הסובייטיים במכשירי קשר.
  18. ^ Chamberlain, Peter; .Doyle, Hilary. Encyclopedia of German Tanks of World War Two. Sterling Publishing, 1999
  19. ^ הנתונים נלקחו מ: Thomas L. Jentz. Panzer Truppen 2: The Complete Guide to the Creation & Combat Employment of Germany's Tank Force 1943 - 1945, Schiffer Military, 1996; ומהאתר Axishistory, אלא אם צוין אחרת
  20. ^ תולדות הדיוויזיה באתר פלדגראו