התוכנית לאם ולילד
"התוכנית לאם ולילד" או בשמה המאוחר "לַבָּת, לַבֵּן, וּלְמִי שמִּתְעַנְיֵן" הייתה תוכנית רדיו יומית ששודרה ברשת א' של קול ישראל בשנות השישים, השבעים והשמונים, משעה 2:10 בצהריים. קודם לכן נקראה התוכנית "פינת הילד".
תכנים
עריכההתוכנית התחילה בפינה "לילדים הקטנים" (מהגיל הרך ועד לגילאי כיתה א'), ולאחר מכן "לילדים הגדולים". התוכנית הייתה חלק ממקבץ התוכניות היומיות לילדים, שכלל גם את מגזין הילדים חתול בשק, ששודר שלוש פעמים בשבוע. אחת לכמה ימים שודרה במסגרת התוכנית לילדים תוכנית החידונים של שמואל רוזן "בארץ הלמה" שהותאמה לבני הנוער.
בתוכנית שודרו סיפורים שנחשבו ליצירות מופת בסיפורת הילדים העברית והמתורגמת. חלק מהסיפורים הוקראו כפי שהם ואחרים הומחזו לתסכיתים. בין הסיפורים שסופרו בהמשכים נכללים: "ניסן ורחמים משיכון ב'" של רעיה בלטמן, "מפינקסו של הגמד סיפורון" (טובה הרשקוביץ), סיפורי החתול הג'ינג'י ("Les Contes du chat perché") של מרסל איימה, מסע הפלאים של נילס הולגרסן של סלמה לגרלף, "הרפתקאות ויפללא" של אנני שמידט, גילגי של אסטריד לינדגרן, משפחת החיות המוזרות של טובה ינסון, "קרשינדו ואני" (הסיפור "כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט לקרשינדו ולי" של דבורה עומר), "אורי" ו"אליפים" מאת אסתר שטרייט-וורצל, "סיפורי הדוד רמוס" של ג'ואל צ'נדלר האריס, גבעת האירוסים השחורים ו"רון וג'ודי" שניהם של יצחק נוי, "אל עצמי" (גלילה רון-פדר), הרפתקאותיו של פינוקיו, לה לה, קוקי חבקוקי, צ'יטי צ'יטי בנג בנג (איאן פלמינג), הקומדיה האנושית (ויליאם סרויאן), דו־קרב (דויד גרוסמן) ו"לאן נעלם קפיטן קוק".
סיפורים פרי עטם של גלילה רון־פדר-עמית, דבורה עומר, נורית זרחי, יצחק נוי ואחרים הושמעו בהמשכים, ואחר כך יצאו לאור כספרים. הסופר דויד גרוסמן החל את דרכו כמגיש, מספר וכותב בתוכניות הילדים; חלק מן התסכיתים הגיש גרוסמן במשותף עם אריה אלדד, לימים פרופסור לרפואה וחבר הכנסת. הסופר אלון חילו החל את דרכו בכתיבה בסדרת התסכיתים "עמדת מפתח" שכתב בהיותו נער בן 15.
במסגרת הפינה "טוב לכתוב", הוקראו סיפורים ושירים פרי עטם של המאזינים.
שם התוכנית
עריכהבמהלך שנות השבעים היה שמה של התוכנית "הַתָּכְנִית לָאֵם וְלַיֶּלֶד". ההנחה שביסוד השם הזה הייתה שהאב נמצא בעבודה, ואילו האם נמצאת בבית עם הילדים. בעקבות מחאתם של אבות רבים ושל ילדים יתומים מאם, שונה שם התוכנית לשם "לבת, לבן ולמי שמתעניין".
עורכים ומגישים
עריכהבמשך שנים רבות, משנות החמישים ועד לפרישתה לגמלאות בשנת 1984, ניהלה מרים הרמן את תוכניות הילדים והנוער. סגניתה הייתה אסתר סופר, שאף הגישה את "פינת הילד" במשך שנים. את סופר כמגישה ירשה נילי המאירי, שהייתה פותחת כל תוכנית במשפט "שלום לכם ילדים, כאן נילי". המאירי אף שרה את אחד מפתיחי התוכנית - בשנות ה-70. לאחר פרישתה של הרמן החליפה אותה המאירי בניהול מחלקת הילדים והנוער.
בין הקריינים והמגישים של תוכניות הילדים, מלבד סופר והמאירי, היו רעיה אדמוני, אברהם בן-יוסף (החתול הג'ינג'י, סיפורי הדוד רמוס), יצחק נוי, יעקב בנאי (סיפורי ניסן ורחמים), מוטי ברכאן, יוסי גודארד, עדי חרל"פ, שרה מאיר, עזרא הס, ברק רוזן, עפרה ריזנפלד, גבי אלדור, יעקב בוך, שי קוקוי, בצלאל לוי ואילנה צוקרמן.
את שני שירי הנושא של התוכנית כתבה לאה נאור. הראשון הולחן על ידי משה וילנסקי ושר אותו אריק איינשטיין, והשני הולחן על ידי יוחנן זראי ושרה אותו נילי המאירי. בשנות השבעים הושמע השיר "ילדים הקשיבו נא" בביצוע בני הנדל עם מילים של רעיה אדמוני ולחן של אריה שלזינגר.[1][2]
אלפי ילדים מאזיני התוכנית היו נוהגים לכתוב אל יצחק נוי מכתבים בהם ביקשו את עצתו בנושאים שונים. במשרדו הצטברו שקים עם אלפי גלויות ומכתבים ומאוחר יותר תלמידים לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ערכו מחקרים על הנושאים שהטרידו את ילדי ישראל כפי שבוטאו במכתביהם אל נוי. מלבד הקראת מספר גלויות והתייחסות ישירה בעצותיו בשידוריו היומיים, היה נוי עונה במכתבים אישיים לרוב הילדים.
קישורים חיצוניים
עריכה- אות הפתיחה בנוסח הראשון "הקשיבו הקשיבו" מושר בפי אריק איינשטיין
- אות הפתיחה בנוסח השני "זאת השעה שלנו" מושר בפי נילי המאירי
- אות הפתיחה בנוסח השלישי "לבת לבן ולמי שמתעניין -כן!"
- דוד אסף, פינת הילד: רגע מתוק עם אריק איינשטיין, בבלוג "עונג שבת", 18 בדצמבר 2013
- התוכנית לאם ולילד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
קולה של עדי חרלף, סרטון באתר יוטיוב- מוטי ברכאן, הרוח בערבי הנחל, תסכית רדיו, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ פינת הילד: רגע מתוק עם אריק איינשטיין, בלוג עונג שבת, 18 בדצמבר 2013
- ^ ילדים הקשיבו נא, בביצוע בני הנדל, סרטון באתר יוטיוב