פתיחת התפריט הראשי

ויקטור תייר (1931 - 15 במרץ 1993) היה איש ציבורי ישראלי, מסעדן, אמן, משקם אסירים, חבר במפלגות מק"י, הפנתרים השחורים והפנתרים הציונים, ומתמודד עצמאי בבחירות לכנסת.

ויקטור תייר
אין תמונה חופשית
לידה 1931
לוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1993 (בגיל 62 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פעיל חברתי, אמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שער מסעדת הדגים של תייר, ביפו, שכיום מנוהלת על ידי אלמנתו.

ביוגרפיהעריכה

תייר נולד לאליהו ולג'מילה בלוב. בגיל 16 עלה לישראל, זייף את גילו והתגייס לצה"ל, ממנו שוחרר לאחר כארבעה חודשים בשל שמיעה לקויה.[1] בשנת 1961 השתתף בהפגנה נגד מסים חדשים שאורגנה על ידי מק"י ביפו[2].

בהמשך עבר לקריית גת[3] בה ניהל את "מלון לכיש"[4], שכלל גם אולם אירועים ודיסקוטק[5]. בתחילת 1967, בעקבות המיתון, נותרו המלון והמסעדה מיותמים[6].

תייר היה פעיל במפא"י בקריית גת[7]. בשנת 1965 הצטרף תייר למטה של רפ"י בקריית גת[8]. בהמשך שב למפא"י, אך פרש שוב[6].

בסוף שנות ה-60, כשכבר היה גרוש עם ארבעה ילדים, הכיר את מרגרית (מרגרט). תחילה התגורר הזוג בקריית גת, אך במהרה, בתחילת שנות ה-70, עבר ליפו[5], ושם נולדה בתם, לורן[9]. בשנת 1972 קנה תייר שטח שבו ניסה להקים מאוחר יותר מסעדת דגים. בשנת 1973 היה תייר מראשי הפנתרים השחורים[10] - מקום שלישי ברשימתה לכנסת[11] ונציג שלה במועצת פועלי תל אביב. תייר השתלט על מבנה נטוש של הדיור הציבורי ביפו והפך אותו למעוז של המפלגה, למסגריה, ולימים למסעדה שלו.

באמצע שנת 1974 היה קרע בתנועה[12], ובעקבותיו פרש תייר מ"הפנתרים השחורים" והקים את תנועת "הפנתרים הציוניים"[13]. התנועה החדשה טענה לקיפוח של תושבי דרום תל אביב[14] ואספה ספרי לימודי עבור תלמידים עניים בתחילת שנת הלימודים תשל"ז[15]. בתחילת 1977, החליטו חברי התנועה להצטרף ל"תנועה הדמוקרטית לשינוי"[16], אך בבחירות הפנימיות של התנועה הדמוקרטית לשינוי לא הצליחו אנשי התנועה להגיע למקומות ריאליים ברשימה ותייר הוצב במקום ה-34[17].

בשנת 1977 פתח מסעדת דגים ביפו[18]. בבחירות להסתדרות שהתקיימו בהמשך שנת 1977 ביקש תייר להתמודד בראש רשימה של הפנתרים הציוניים[19]. אולם מכיוון שהוגשו שתי רשימות שטענו שהן מייצגות את סיעת הפנתרים הציוניים, נדרשו שתי הסיעות להביא חתימות תומכים כדין רשימה חדשה או להוכיח שהן אכן מייצגות את הסיעה הקיימת[20]. בדצמבר 1979 קיים תייר שביתת רעב בבית ההסתדרות בדרישה להחריף את צעדי המחאה נגד המדיניות הכלכלית של יגאל הורוביץ[21]. ביוני 1980 ארגן תייר הפגנה של משפחה מחוסרת דיור שהתנחלה באמצע הצומת של רחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב[22]. בנובמבר 1980 נעצר תייר בחשד שהסית להפגנות אלימות בתל אביב[23].

תייר התמודד פעמים אחדות בבחירות לכנסת מטעם מפלגת יחיד בשם "עמך" (שסימנה "זך")[24], ונכשל בכל הניסיונות הללו. הוא התמודד בבחירות לכנסת העשירית (1981) וקיבל 460 קולות, האחת עשרה (1984) וקיבל 733 קולות, והשתים עשרה (1988) (בראשות מפלגת אחדות - למען ויקטור תייר לכנסת) וקיבל 446 קולות.[25]

תייר, שרצה להבליט את מצוקתו של האזרח הקטן, נהג לשלם את כל דמי ההשתתפות של מפלגתו בבחירות במטבעות[26] של אגורה אחת. נוהג זה בזבז זמן רב לוועדת הבחירות, בספירת האגורות, וזיכה אותו בכותרת בעיתון. בעקבות נוהגו זה נחקק "חוק תייר" המתיר תשלום לוועדת הבחירות המרכזית בהמחאה בנקאית בלבד. תייר הדגיש בתשדירי הבחירות שלו את היותו אדם פשוט ועממי ואת השוני בינו לבין הפוליטיקאים השגרתיים. סיסמתו בבחירות הייתה: "הצבע זך, אחדות, למען ויקטור תייר לכנסת".

בסוף שנת 1990 נשא תייר את מרגרית לאישה.

תייר נפטר בכ"ב באדר תשנ"ג, מרץ 1993[27], ונטמן בבית העלמין בנווה הדר בהוד השרון. והותיר אחריו אלמנה, מרגרית תייר, אשר ממשיכה להפעיל מסעדה לצד טיילת יפו בתל אביב וחמישה ילדים, נכדתו (מנישואיו הראשונים) היא ליהיא גרינר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מיכל קפרא, ויקטור רוצה דמוקרטיה צבאית, מעריב, 26 בספטמבר 1984
  2. ^ פוזרה הפגנה קומוניסטית ביפו, דבר, 8 בינואר 1961
  3. ^ המרחק מייקר את המצרכים, מעריב, 18 בינואר 1961
  4. ^ המוסיקה תיפסק בליל שבת, מעריב, 11 בספטמבר 1962
    מלון לכיש, דבר, 25 בספטמבר 1964 (מודעה)
    אורח יקר, מעריב, 14 במרץ 1965
  5. ^ 5.0 5.1 הדס מגן, ‏"רוצים לפנות את מסעדת מרגרט תייר? על גופתנו המתה", באתר גלובס, 17 במאי 2014
  6. ^ 6.0 6.1 עזרא ינוב, תספורת בחצי חינם מבטיח הספר ואינו מוציא פרנסתו בקרית גת, מעריב, 16 במרץ 1967
  7. ^ הגישה תלונה על הבחירות למפא"י, מעריב, 6 ביולי 1964
  8. ^ המיעוט במפא"י הקים מטה בחירות, מעריב, 15 ביולי 1965
    300 ל"י תרומת ערב בחירות במרכז המסחרי, מעריב, 3 באוגוסט 1965
  9. ^ הילה אלפרט, ‏אין כמו יפו, באתר ישראל היום, 22 באוגוסט 2014
  10. ^ אברהם רותם, הפנתרים השחורים: נמשיך מאבקנו ברחוב, מעריב, 10 בינואר 1974
  11. ^ ירון דרוקמן, לבחור בקטנה: כשהבטיחו רב ראשי תימני, באתר ynet, 5 בינואר 2013
  12. ^ קרע בתנועת הפנתרים השחורים, מעריב, 19 ביוני 1974
  13. ^ ראשי קריית גת לא יודעים מי המתכננים לרדת למרוקו, דבר, 4 במאי 1976
  14. ^ קיפוח דרום תל אביב והשכונות, מעריב, 16 באוגוסט 1976
  15. ^ הפנתרים הציוניים מחלקים ספרי לימוד, דבר, 9 בספטמבר 1976
  16. ^ הפנתרים הציוניים הצטרפו לד"ש, דבר, 2 בפברואר 1977
  17. ^ אריה ארד, 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
  18. ^ יעל לאור‏, המוסד: מרגרט תייר, באתר וואלה! NEWS‏, 29 בספטמבר 2014
  19. ^ 15 רשימות הוגשו לבחירות להסתדרות, דבר, 2 ביוני 1977
  20. ^ בית המשפט בת"א דחה בקשות למנוע קיום הבחירות להסתדרות במועדן, דבר, 9 ביוני 1977
  21. ^ נציג הפנתרים הציוניים שובת רעב, דבר, 4 בדצמבר 1979
  22. ^ משפחה התנחלה בדיזנגוף, מעריב, 15 ביוני 1980
  23. ^ ויקטור תייר שוחרר בערבות, מעריב, 11 בנובמבר 1980
  24. ^ סמדר שילוני, קטנים אבל אופטימים, באתר ynet, 22 בדצמבר 2002
  25. ^ אבי שילון, נוער נוער נוער, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2002
  26. ^ שלמה גינוסר, ועדת הבחירות ציפתה, דבר, 26 במאי 1981
  27. ^ אתר "Billiongraves"