ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/דפוס סלאוויטא
דפוס סלאוויטא, שנודע גם בשם דפוס האחים שפירא, היה בית דפוס עברי בעיירה סלאוויטא שבאימפריה הרוסית וכיום עיירה במחוז חמלניצקי במערב אוקראינה.
בית הדפוס נוסד בשנת 1792 בידי רב העיירה, רבי משה שפירא בן רבי פנחס מקוריץ, ונוהל על ידיו ועל ידי בניו שמואל אבא ופינחס. הדפוס נועד להדפסת ספרי חסידות, אך נודע במיוחד במהדורות המפוארות של התלמוד הבבלי שהודפסו בו. גם מתנגדים לא היססו להשתמש בהן למרות אופיו החסידי של הדפוס. הדפסת התלמוד הבבלי הייתה כרוכה בעלויות גבוהות, וכדי לאפשרה קיבלו בני משפחת שפירא בשנת 1807 אישור מרבנים בולטים (בהם רבי שניאור זלמן מלאדי) כי הזכויות להדפסתו יישמרו להם למשך 25 שנה. ש"ס סלאוויטא הוא יקר המציאות בימינו, שכן בניגוד לש"ס וילנה שנדפס במהדורות רבות, נדפס ש"ס סלאוויטא בשלוש מהדורות שלמות בלבד. חוקר התלמוד רבי רפאל נתן נטע רבינוביץ כתב עליו: "...הדפוס הוא נעים ואין ערך ליופיו".
המחלוקת סביב ש"ס סלאוויטא
עריכההתלמוד בדפוס סלאוויטא הודפס בשלוש מהדורות שלמות. במהלך הדפסת המהדורה הרביעית, בשנת 1834, החלו אנשי דפוס ראם בווילנה להדפיס מהדורה מתחרה, מה שגרם להתלקחות מחלוקת עזה, שכן אמנם חלפו 27 שנים מקבלת אישור הרבנים, אך רק 21 שנים מהוצאת המהדורה השלישית. המחלוקת הפכה למחלוקת בין חסידים למתנגדים.
לצד המדפיס מסלאוויטא עמדו רבני החסידים, רבני גליציה (ובכללם יעקב אורנשטיין, אב"ד קהילת לבוב) ורוב רבני פולין. לצד המדפיס מווילנה עמדו רבני ליטא, ובכללם אריה לייב קצנלבוגן אב"ד בריסק, יעקב קרלינר אב"ד קרלין, רבים מרבני זאמוט (ליטא התחתית) ורבי עקיבא איגר, בנו רבי שלמה איגר וחתנו בעל החת"ם סופר.
מדפיסי סלאוויטא העלו את הטענה כאילו דעתו של רבי עקיבא איגר הוטתה על ידי בנו רבי שלמה איגר. רבי עקיבא איגר, שהיה ידוע בדורו כענוותן גדול, יצא מגדרו ובתגובה כתב מכתב חריף כנגד טענה זו:
”מאוד הומה לבי על העזות והחוצפה של מדפיסי סלאוויטא, ודבריהם דברי נאצה הם, לא בלבד על בני הגאון נר"ו שהטה את לבבי, אלא גם עלי, שיכולים לפתות אותי לפסוק שלא כדין..... אינני מוחל להם כלל וכלל, כי על בזיון התורה אי אפשר למחול”.
אמנם, יש שפקפקו באמיתות מכתב זה[1].
לאחר דין תורה שהתקיים בבית הדין בהורדנה, ולאחר שהתקיימה בוררות זבל"א, הוכרע הדין לצדם של מדפיסי וילנה, בתנאי שייקנו את כל העותקים שנשארו בידי מדפיסי סלאוויטא.
העלילה על האחים שפירא
עריכהפועל בשם אליעזר פרוטוגין, שהתקבל לעבודה בדפוס סלאוויטא עקב נישואיו לאחת מקרובות משפחת שפירא, לא חי בשלום עם אשתו ואף נהג להשתכר, ועל כן פוטר מעבודתו. ימים אחדים לאחר פיטורו איבד עצמו לדעת בתלייה. לאחר ניסיון כושל להציל את חייו קבע הרופא את מותו, ופרוטוגין נקבר בסתר. הדבר נתגלה, ובני משפחתו של פרוטוגין העלילו על האחים שפירא כי הם שתלו אותו וקברוהו, כדי למנוע ממנו להלשין עליהם על הדפסת ספרים מבלי שעברו את ביקורת הצנזורה.
בעקבות הפרשה הוצא בשנת 1836 צו לסגירת כל בתי הדפוס העבריים בליטא ובבלארוס, פרט לדפוס ראם ולדפוס נוסף בז'יטומיר.
מומרים וכמרים הוסיפו שמן למדורה, והאחים שמואל-אבא ופינחס שפירא הושמו בכלא של קייב. שנים מספר ארכו החקירות, וכל אותו זמן ישבו האחים בצינוק. בסופו של דבר הואשמו רק בהעלמת קטעים מעיני הצנזורים ובהדפסת ספרים אסורים והפצתם, שכן חוקריהם לא יכלו למצוא קשר בינם ובין התאבדותו של פרוטוגין. בקיץ ה'תקצ"ט (1839) נפסק כי כל אחד מהם יולקה 1,500 מלקות ויגורש לסיביר לשארית חייו. לאחר המלקות היה מצבם הגופני של האחים שפירא רעוע, ובמשך 17 שנים הם עברו מבית חולים אחד למשנהו ומבית כלא לבית כלא עד כי בשנת ה'תרט"ז (1856), עקב הכתרתו לצאר, העניק להם אלכסנדר השני חנינה. לאחר ביטול הצו העבירו מדפיסי סלאוויטא את בית הדפוס אל העיר ז'יטומיר.
מסופר כי במהלך שהותם בבית הכלא כתבו האחים ספר תורה קטן. שנים אחר כך נרכש הספר עבור רבי מנחם מנדל שניאורסון מלובביץ' והוא נהג לרקוד עמו בהקפות שמחת תורה[2].
הרקע לסיפור "שלוש מתנות" לי"ל פרץ
עריכהכאשר היה נידון אדם למלקות, נהוג היה להעבירו דרך שתי שורות של חיילים כשידיו כבולות, והחיילים מכים בו בשוט שבידיהם. כך היו אמורים האחים שפירא לעבור בין השורות שלוש פעמים, ואם לא יפחו את נפשם, יוגלו לסיביר.
בספר "סדר הדורות החדש" מתאר המחבר את האירוע ומספר:
...ויהי בעברם בין הגייסים, נפלה מעל ראש האח הצעיר מצנפתו. עמד על מקומו ולא זז, ולא פסע פסיעה קטנה. לא השגיח במכאוביו ובמכות הגדולות, וקיבל עליו דין שמים באהבה, ולא רצה להקל ראשו בדבר, ואחר אשר הרים את מצנפתו וישם אותה בראשו, הלך בין המכים והמייסרים עד עוברו...
מעשה זה של המדפיס מסלאוויטא שימש לי"ל פרץ כמקור לסיפורו על אודות "המתנה השלישית" – המפתח לכניסת הנשמה לגן עדן.
לקריאה נוספת
עריכה- רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד, מהדורת א"מ הברמן, ירושלים: ה'תשי"ב.
- מנחם מנדל בודק, סדר הדורות החדש, לבוב: ה'תרכ"ה.
- ישראל ארליך, ספר יעקב לסלוי -שער ג' העלילה על מדפיסי ש"ס סאלוויטה, ה'תשמ"ה, עמ' 252-246.
- הרב י"ל הכהן מימון, שרי המאה, כרך א' פרק כ"א
קישורים חיצוניים
עריכה- חיים דוב פרידברג, סלאוויטא, תולדות הדפוס העברי בפולניה: מראשית הוסדו בשנת רצ"ד והתפתחותו עד זמננו, הוצאה ב מושלמת ומתוקנת, מעובדת על פי המקורות; יצא לאור על ידי ברוך פרידברג, תל אביב: (דפוס גוטנברג), תש"י, עמ' 104 ואילך, באתר היברובוקס
- בצלאל לנדוי, דפוסים עבריים מפורסמים, באתר "דעת"
- אלטר מאיר, הרב משה שפירא מסלאוויטה ז"ל: מאה שנה לפטירתו, הצופה, 17 בדצמבר 1937
- שאול גינזבורג, עלילת סלאוויטה, הצופה, 26 בספטמבר 1947 (הובא לדפוס על ידי יצחק ריבקינד; מיידיש: ש. בן-מנחם); המשך, 5 באוקטובר 1947, המשך; המשך, 10 באוקטובר 1947, המשך; המשך, 17 באוקטובר 1947; המשך, 24 באוקטובר 1947, המשך; המשך, 31 באוקטובר 1947; המשך, 7 בנובמבר 1947; המשך, 14 בנובמבר 1947, המשך; המשך, 21 בנובמבר 1947, המשך; המשך, 28 בנובמבר 1947, המשך, המשך; המשך, המשך
- מוטי מרינגר, דפוס האחים שפירא - סלאוויטא, אתר Tog
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו: יהושע מונדשיין, "חדשים גם ישנים בענין מחלוקת מדפיסי וילנא וסלאוויטא", בתוך: יוסף בוקסבוים (עורך), מוריה, גיליון קס"ז-קס"ח (שנה יד יא-יב), ירושלים תשמ"ו, עמ' צ"ג, הע' 24, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום); יוסף ירוחם פישל הגר, הערות - אבן שתיה החדש, חלק ב', מערכה שביעית, פרק ראשון, ירושלים תשנ"ד, עמ' תנ"ז–תנ"ט, הע' ו', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ ראו כאן, עמ' 56-45
קטגוריה:מו"לים יהודים קטגוריה:יהדות אוקראינה סלאוויטא קטגוריה:משפחת פנחס שפירא מקוריץ קטגוריה:דפוסי התלמוד