ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית

ועדה קבועה של הסנאט של ארצות הברית

ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הבריתאנגלית: United States Senate Committee on Finance) היא ועדה קבועה של הסנאט של ארצות הברית. הוועדה עוסקת בעניינים הנוגעים למיסוי ואמצעי הכנסה אחרים, כגון איגרות חוב, מכסים, גבייה, הפקדת כספים ציבוריים, חלוקת הכנסות כללית, תוכניות בריאות על פי חוק הביטוח הלאומי (בעיקר Medicare ו-Medicaid) ותוכניות בריאות אחרות הממומנות בידי קרן מס או קרן נאמנות ספציפית; ביטוח לאומי פדרלי; הסכמי סחר הדדיים; תעריפי מכסים וייבוא.[1] ועדה זו נחשבת לאחת הוועדות המשפיעות ביותר בקונגרס.

ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית
United States Senate Committee on Finance
סמליל הוועדה
סמליל הוועדה
גוף פרלמנטרי ארצות הבריתארצות הברית הסנאט של ארצות הברית
ייסוד הוועדה 11 בדצמבר 1815
יו"ר רון ויידן (המפלגה הדמוקרטית)
כהונה מ-20 בינואר 2021
חבר בכיר מייק קראפו (המפלגה הרפובליקנית)
תחומי שיפוט כלכלת ארצות הברית
חברים
נכון ל הקונגרס ה-117 של ארצות הברית
Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית

היסטוריהעריכה

ועדת הכספים היא אחת הוועדות הוותיקות שהוקמו בסנאט. היא התכנסה לראשונה ב-11 בדצמבר 1815, כוועדה מיוחדת שנקראה "הוועדה למימון ומטבע לאומי אחיד". הוועדה הוקמה על מנת לשקם את כלכלת ארצות הברית שניזוקה ממלחמת 1812. ב-10 בדצמבר 1816 הגדיר הסנאט באוחר רשמי את הוועדה כוועדה קבועה. במקור, תחום השיפוט של הוועדה היה קשור במכסים, מיסוי, בנקאות והנפקות מטבע. תחת סמכות זו, הוועדה מילאה תפקיד משפיע בנושאים המשמעותיים ביותר של התקופה; נושאי מכס רבים ומלחמת הבנקים.[2] הוועדה השפיעה גם על ייסוד מחלקת הפנים בשנת 1849.[3] בראשותו של ויליאם פיט פסנדן מילאה הוועדה תפקיד מכריע במהלך מלחמת האזרחים - ניכוס כל הכספים למאמץ המלחמתי וכן גיוס מספיק כספים למימון המלחמה באמצעות מכסים ומס הכנסה הראשון בתולדות המדינה. בנוסף על כך, הוועדה חוקקה את חוק המכרזים החוקיים בשנת 1862, שהיווה ההסתמכות הראשונה של המדינה על מטבע נייר.[4]

בשנת 1865 הקים בית הנבחרים ועדת הקצאות להפגת הנטל מוועדת הדרכים והאמצעים. הסנאט הלך בעקבותיו באמצעות הקמת ועדת ההקצבות של הסנאט בשנת 1867.[2]

למרות אובדן אחד מתפקידיה הוועדה המשיכה למלא תפקיד בולט בסוגיות המרכזיות של האומה. הוועדה עמדה במרכז הדיון בשאלות כלכליות במחצית השנייה של המאה ה-19. בתקופה זו עזרה הוועדה לחוקק את חוק רכישת כסף של שרמן.[5] הוועדה המשיכה למלא תפקיד גם בדיון על מס ההכנסה. בסופו של דבר הדיונים הרבים הובילו לחקיקת התיקון ה-16 לחוקת ארצות הברית בשנת 1913 אשר הסדיר את גביית המס.

באותה התקופה הוועדה איבדה את סמכות השיפוט בנושאי בנקאות ומטבעות לועדת הבנקאות, השיכון והעניינים האורבניים. הוועדה אכן קיבלה סמכות שיפוט לגבי הטבות ותיקים כאשר העבירה בהצלחה את חוק ביטוח סיכוני מלחמה ב-1917. המעשה העביר את הפנסיה מתמורה לתגמולים והיוותה אחת התוכניות הפדרליות הראשונות בנוגע לביטוח חיים שנוצרו תחת הממשלה הפדרלית.[2]

ועדת הכספים המשיכה למלא תפקיד חשוב יותר ויותר בנוגע לאוכלוסייה הוותיקה במדינה. הוועדה סייעה לייעל את הביורוקרטיה עבור אוכלוסייה זו. בשנת 1924 העבירה הוועדה אל "הצעת חוק בונוס" לוותיקי מלחמת העולם הראשונה שפיצתה את ותיקי המלחמה על שירותם.[6] סדרות אלה של הגדלת ומתן הטבות טובות יותר לוותיקים הגיעו לקרשנדו בשנת 1944 עם העברת החוק להתאמה מחדש של המשרתים. הסנטור בנט "אלוף" קלארק, שכיהן כיו"ר ועדת המשנה לוותיקים, הבטיח הפלגה חלקה של הצעת החוק דרך הסנאט. הצעת החוק לא רק סיימה את הדרישות הרגילות של ותיקים חוזרים שנראו כמעט בכל מלחמה שאמריקה השתתפה בה, אלא גם סיפקה את ההטבות הנדיבות ביותר שקיבלו ותיקים אי פעם, כולל השתלמות, הלוואות וביטוח אבטלה.[7]

עם זאת, לא כל החקיקה של ועדת הכספים התקבלה בסופו של דבר. בתחילת השפל הגדול הוועדה העבירה את חוק המכסים סמוט – הולי שלמעשה הגדיל מאוד את המכסים. בסופו של דבר, החוק נחשב לכישלון והוחלף. תהליכים אלו לא רק עיצבו את מדיניות הסחר כפי שהיא כיום, אלא העבירה את הובלת מדיניות קבלת סחר מהקונגרס לנשיא.[8]

הוועדה מילאה תפקיד חשוב גם במספר פעולות עיקריות שנוצרו בתקופת הניו דיל ובהן חקיקת חוק התאוששות התעשייה הלאומית. בנוסף על כך, אחת מפעולות הוועדה הבולטות הייתה חקיקת חוק הביטוח הלאומי.[9]

בשנת 1981, החלטה של הסנאט חייבה את הדפסת ההיסטוריה של ועדת הכספים.[2]

תפקידעריכה

תפקידה של ועדת הכספים דומה מאוד לתפקיד ועדת הדרכים והאמצעים של בית הנבחרים. היוצא מן הכלל היחיד בתחום השיפוט הוא שלוועדת האוצר יש סמכות שיפוטית הן על מדיקר והן על מדיקייד, ואילו לוועדת דרכי הבית ואמצעי בית המשפט יש רק סמכות על מדיקר. לוועדת האנרגיה והמסחר של הבית סמכות שיפוט ביחס למדיקייד. ההבדל הנוסף מבחינת הכוח הוא שכל אמצעי גיוס ההכנסות חייבים להיות מקורם בבית המעניק לוועדת דרכים ואמצעים יתרון קל בקביעת מדיניות המס. בנוסף לסמכות השיפוט של החקיקה לוועדה סמכויות פיקוח נרחבות. יש לה סמכות לחקור, לבחון ולהעריך את החוקים הקיימים ואת הסוכנויות המיישמות אותם.

תחומי אחריותעריכה

בהתאם לתקנה XXV של הסנאט של ארצות הברית, כל החקיקה הכוללת הודעות, עצומות, תזכורות ונושאים אחרים הנוגעים לנושאים הבאים מופנית לוועדת הכספים בסנאט:

  1. איגרות חוב של ארצות הברית, למעט כפי שנקבע בחוק תקציב הקונגרס משנת 1974;
  2. מכס, מחוזות גבייה ונמלי סחר;
  3. הפקדת כספים ציבוריים;
  4. חלוקת הכנסות כללית;
  5. תוכניות בריאות במסגרת חוק הביטוח הלאומי ותוכניות בריאות הממומנות על ידי קופת מס או קרן נאמנות ספציפית;
  6. ביטוח לאומי לאומי;
  7. הסכמי סחר הדדיים;
  8. אמצעי ההכנסה בדרך כלל, למעט הקבוע בחוק תקציב הקונגרס משנת 1974;
  9. אמצעי הכנסה הקשורים לרכוש הבודד;
  10. מכסים ומכסות יבוא, ועניינים הקשורים לכך; וגם,
  11. הובלת טובין[1]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 "Jurisdiction" (באנגלית). The United States Senate Committee on Finance. 1887. בדיקה אחרונה ב-31 במאי 2019. 
  2. ^ 1 2 3 4 "History of the Committee on Finance United States Senate". Government Printing Office. 
  3. ^ Simms, Henry Harrison. Life of Robert M.T. Hunter: A Study in Sectionalism and Secession. Richmond: William Byrd Press, 1935
  4. ^ Jellison, Charles A. Fessenden of Maine, Civil War Senator. Syracuse: Syracuse University Press, 1962.
  5. ^ Sherman, John. Recollections of Forty Years in The House, Senate, and Cabinet: An Autobiography. 2 vols. 1895. Reprint. New York: Greenwood Press, 1968.
  6. ^ The Provision of Federal Benefits for Veterans. House Committee Print 171, 84th Congress, 1st Session, December 28, 1955
  7. ^ Bennett, Michael. When Dreams Come True: The G.I. Bill and the Making of Modern America. Washington: Potomac Books, Inc., 1999.
  8. ^ Dobson, John. Two Centuries of Tariffs: The Background and Emergence of the U.S. International Trade Commission. Washington:U.S. Government Printing Office, 1976.
  9. ^ Swain, Martha H. Pat Harrison: The New Deal Years. Jackson: University Press of Mississippi, 1978.