זאב דגני
זאב דגני (נולד ב-1948) הוא איש חינוך ישראלי. ממקימי החוג לחינוך במכללת תל-חי ומנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.
 | |
| לידה |
1948 (בן 76 בערך) אוקראינה  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
| מעסיק |
עיריית תל אביב-יפו, המכללה האקדמית תל-חי, הגימנסיה העברית "הרצליה" |
  | |
ביוגרפיה עריכה
זאב דגני נולד באוקראינה (בעיר לבוב) בברית המועצות לשעבר, בן להורים ניצולי השואה, שעלו לישראל כשהיה בן 10.[1] המשפחה גרה תחילה בקיבוץ, ואז עברה ללוד.[2]
בגיל 13 הוא חזר בתשובה ולמד כשנה בכפר חב"ד אך נזרק מהלימודים שם[3] מאחר והחל להטיל ספק בתורה. בתיכון למד בבית הספר הריאלי בחיפה.[4] לפני גיוסו לצה"ל שימש כראש שבט "הצופים" בלוד. לאחר שירותו הסדיר, למד לתואר ראשון בפילוסופיה ואנגלית באוניברסיטת תל אביב, והמשיך לתארים מתקדמים באוניברסיטה העברית בירושלים.[1]
בהמשך ניהל את בית אלישבע בירושלים. לאחר מכן שימש כשליח הג'וינט באיטליה. ובשנים 1989–1995 ניהל את תיכון עירוני ד'.[5] בשנים 1996–2000 הקים וניהל את החוגים לחינוך וללימודי שלום במכללת תל חי.[6] בשנים 2000–2006 היה ראש התכנית למנהיגות צעירה בפריפריה במכון מנדל למנהיגות.[5] בשנת 2007 ניהל יחד עם ד"ר ת'אבת אבו ראס את יוזמת "אופק חדש" – יוזמה ערבית-יהודית לפיתוח מודלים להתמודדות עם סכסוכים ולבניית חברה משותפת, והשתתף בצוות מומחים בנושא הכללה חברתית בחטיבה למדיניות חברתית ופיתוח במחלקה לעניינים כלכליים וחברתיים של האו"ם.[7] ביולי 2008 מונה למנהל הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב.[5]
במהלך השנים עוררו אמירות והחלטות שלו סערות ציבוריות. בשנת 2010 סירב להשתתף בתוכנית משותפת של משרד החינוך וצה"ל במסגרתה נפגשים קצינים עם מורי בתי הספר, על מנת שצוותי ההוראה יפעלו בהמשך לעידוד בני הנוער להתגייס ולשרת שירות קרבי בצה"ל.[8][9] דגני הוא מהמתנגדים למסעות בני נוער לפולין.[2] ב-2012 האשים את הכיבוש בהתפרעות תלמידי הגימנסיה בהצגה על השואה.[10] בשנת 2016 זומן לשימוע במשרד החינוך לאחר שאישר הרצאה של ארגון "שוברים שתיקה" בפני תלמידי בית הספר.[11] ב-2019 הוביל מחאה בשיתוף המורים והתלמידים נגד גירוש ילדי מהגרים ופליטים.[12][13] ב-2020 תקף את המדיניות הציבורית ביחס לקורונה, והודיע שלא ישמור על מתווה התו הסגול בגימנסיה.[14] בהמשך אותה שנה, הודיע על הקמת 'בנק קריפטו' בגימנסיה, שנסגר זמן קצר לאחר מכן. ב-2021 התלוננו תלמידות שנאנסו על ידי תלמיד אחר בבית הספר; דגני האשים את הנהלת בית הספר ממנו עבר הנער שהסתירו מידע אודותיו.[15] בינואר 2023 הודיע על הקמת ישיבת הסדר חילונית שתהיה מקבילה למסלול הקיים לחיילים דתיים (יוזמה שלא יצאה לפועל)[16] והביע תמיכה במחאה נגד הרפורמה המשפטית.[17] בספטמבר 2023 התפטר מתפקידו לאחר שבלחץ משרד החינוך ביטל הוועד המנהל של בית הספר אירוע שבו תלמידים ובוגרי תיכונים תכננו להציג מכתב המודיע על סרבנותם לשרת בצה"ל לנוכח הרפורמה המשפטית.[18] כעבור כמה ימים חזר בו מהתפטרותו, וביקש שיאפשרו לו להישאר בתפקיד.[19]
דגני הוא חבר בחבר הנאמנים של המכללה האקדמית בית ברל.[20] ושל החממה האקולוגית בעין שמר,[21] שהוקמה בשנת 1977 על ידי אביטל גבע, וזכתה בשנת 2023 באות הנשיא להתנדבות.[22] בעקבות היכרותו עם גבע, יזם דגני בשנת 2013 את פרויקט גידול האצות בגימנסיה, במסגרתו גידלו התלמידים על גג בית הספר אצות ספירולינה המכילות כ-70% חלבון,[23][6][24] והעבירו את הידע והניסיון שלהם לעמיתיהם בבתי ספר בקהילות מוחלשות בעולם המתפתח: באתיופיה, בדרום אפריקה, ברואנדה, בקונגו, באוגנדה ובקניה.[25][26][27][28] ב-2023 הסתיים הפרויקט בבית הספר.[29]
דגני נשוי לחיה ואב לשניים. ב-1979 היו דגני, אשתו ואחיו הצעיר יעקב מעורבים בתאונת דרכים שבה נהרג האח, שנהג במכונית.[30]
קישורים חיצוניים עריכה
- המקור: זאב בודד – המנהל הכי הפוליטי בישראל, באתר חדשות 13, 29 באוגוסט 2018
חינוך לפלורליזם - ד"ר זאב דגני על מהות החינוך לסלבנות, סרטון בערוץ "דמוקרטTV", באתר יוטיוב (אורך: 11:55)- קרין ספינגולד, זמן תל אביב, המבחן הגדול של זאב דגני, באתר nrg, 9 בספטמבר 2008
- לא מוכר לגמול: שיחה עם זאב דגני, פודקאסט
- אמירה לם, "נזיפה מהמנהל", ידיעות אחרונות, 7 יולי 2010
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שלומית לן, מנהל עם בעיות משמעת: זאב דגני לא חושש להתעמת עם משרד החינוך, באתר גלובס, 4 בפברואר 2022
- ^ 1 2
איילת שני, מנהל גימנסיה הרצליה ד"ר זאב דגני: בנט שר מסוכן. לטווח הרחוק, הוא מפרק אותנו כמדינה וכחברה, באתר הארץ, 13 במאי 2016
- ^ יחיאל, ינאי; פוגלמן, שי. "זאב דגני". הארץ. נבדק ב-2024-04-12.
- ^ JustSpirulina, Matanel Prize
- ^ 1 2 3 קרין ספינגולד, זמן תל אביב, המבחן הגדול של זאב דגני, באתר nrg, 9 בספטמבר 2008
- ^ 1 2 מיה סביר, מזון מיקרוסקופי לנשמה, באתר "Time Out ישראל", 1 בספטמבר 2013
- ^ Division for Social Policy and Development, UN, 2007
- ^ קרין ספינגולד, ועד הורי גימנסיה הרצליה: הצבא לא אמור לחנך את המורים של ילדינו, באתר nrg, 11 בפברואר 2010
- ^ אור קשתי, איומים על חייו של מנהל גמנסיה הרצליה בעקבות סירובו לארח קציני צה"ל בבית הספר, באתר הארץ, 8 בפברואר 2010
- ^ "להדיח את המנהל שקשר בין ההתפרעות בהצגה לבין הכיבוש", באתר מאקו, 2 במאי 2012
- ^ משה שטיינמץ, מנהל תיכון בתל אביב זומן לשימוע עקב הרצאת "שוברים שתיקה", באתר וואלה!, 4 בדצמבר 2016
- ^ לי ירון, מאות תלמידים ומורים הפגינו בת"א נגד הגירוש המתוכנן של בני נוער מהפיליפינים, באתר הארץ, 17 ביוני 2019
- ^ במחאה על גירוש ילדים: מאות תלמידים הפגינו מול כלא גבעון, באתר ynet, 31 באוקטובר 2019
- ^ חברי המועצה | מועצת החרום הציבורית למשבר הקורונה, באתר מחצ - מועצת החרום
- ^ יעל אודם, פרשת עבירות המין בתיכון בתל אביב | מנהל בית הספר שבו למד הנער מדבר: "קיבלתי פצצה מתקתקת", באתר מאקו, 19 בדצמבר 2021
- ^ תמר טרבלסי חדד, היוזמה החדשה של גימנסיה הרצליה: "נקים ישיבת הסדר חילונית", באתר ynet, 11 בינואר 2023
- ^ סוכן תרבות, באתר כאן 11, 20.01.23
- ^ אדם קוטב, תמר טרבלסי חדד, מנהל הגימנסיה הרצליה הודיע על התפטרותו מהתפקיד, באתר ynet, 3 בספטמבר 2023
- ^ אורי סלע, יום לאחר ההתפטרות: מנהל הגימנסיה הרצליה זאב דגני חזר בו, באתר וואלה!, 4 בספטמבר 2023
- ^ Board of Trustees, Beit Berl College
- ^ מי אנחנו, באתר החממה האקולוגית בעין שמר
- ^ בטקס חגיגי העניק נשיא המדינה את 'אות הנשיא להתנדבות' לשנת תשפ"ג, באתר וואלה!, 15 ביוני 2023
- ^ רקפת פרא, המיקרו אצה הירוקה שמצילה את העולם, באתר The Positiv, 2019-02-07
- ^ אסף גולן, תלמידי הגימנסיה הרצלייה התגייסו למאבק ברעב העולמי, באתר nrg, 15 בפברואר 2015
- ^ טלילה נשר, אני ואצה נשנה את העולם, באתר הארץ, 9 במרץ 2013
- ^ כרמית ספיר ויץ, תלמידי התיכון שרוצים למצוא פתרון לרעב בעולם: "נגיע לכל ילד שסובל מתת תזונה", באתר מעריב אונליין, 19 בפברואר 2015
- ^ צאלה קוטלר, אצת האיירון מן, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2015
- ^ שרון ליפקינד, אוכל העתיד: אצת הספירולינה היא הרבה יותר מעוד סופר פוד, באתר ynet, 8 באוגוסט 2022
- ^ שמונה לקפה עם ד"ר זאב דגני, באתר גל"צ, דקה 27:25
- ^ "האדם־הציפור" ריחף ממבוא־חמת אל המוות בחוף הכנרת, מעריב, 3 ביוני 1979
