זבודה בת פדיה

דמות מקראית

זְבוּדָּה בַת-פְּדָיָה (כתיב: זבידה) היא דמות מקראית הנזכרת בספר מלכים,[1] אימו של יהויקים, מלך יהודה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. פירוש שמה הוא מתנה.

זבודה בת פדיה
מדינה ממלכת יהודה
בן זוג יאשיהו
שושלת בית דוד
אב פדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יהויקים
מספר צאצאים 1
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חורבת רומא בבקעת נטופה בגליל התחתון המזוהה על ידי כמה מהחוקרים עם מקום מוצאה של זבודה בת פדיה

זבודה הייתה אחת ממספר נשותיו של המלך יאשיהו, מלך יהודה במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס, שכן ליאשיהו היו גם בנים מחמוטל בת ירמיהו[2]. בסיפור גלות יהויכין (597 לפנה"ס) בספר מלכים, מוזכרים "נשי המלך"[3] כך שניתן ללמוד כי למלך יהודה באותה תקופה היה הרמון נשים[4].

ייתכן כי בניו של יאשיהו משתי נשותיו: זבודה וחמוטל, מייצגים שתי תפישות מדיניות: הפרו-בבלית, אשר אותה מייצג יהואחז בנה של חמוטל בת ירמיה, שהודח על ידי פרעה נכה, ותפישה פרו-מצרית, אשר אותה מייצג יהויקים בן זבודה שהומלך על ידו, ולכן יש הסוברים כי זאת הסיבה לבחירתו של נבוכדנצר בצדקיהו.[5]

מוצאה של זבודה הוא מהעיר רומה. ישנם המזהים עיר זאת בחורבת רומא באזור בקעת בית נטופה.[6][7]. בהתאם לכך מועלית ההשערה שזבודה נישאה ליאשיהו, בנישואים פוליטיים, שנועדו לחזק את הקשרים הפוליטיים עם שבטי הצפון.[8] מוצאה הגלילי של זבודה, שלא משבט יהודה, על פי פרשנות זאת, מובא כהסבר לכך שלאחר מותו של יאשיהו, "עם הארץ" בחרו להמליך את יהואחז, בנה של חמוטל בת ירמיהו במקומו, אף על פי שהיה צעיר מיהויקים, בנה של זבודה.

חיים אריה גינזברג העדיף לזהות את רומה עם דומה בדרום יהודה. ישנם המזהים את רומה עם אחד המקומות בשם "רמה" בעקבות תרגום השבעים[6].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ו.
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל"א.
  3. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד, פסוק ט"ו.
  4. ^ חיה כץ, ארץ דגן ותירוש ... ארץ זית יצהר ודבש: הכלכלה בממלכת יהודה בימי בית ראשון, ירושלים, יד יצחק בן צבי, 2008, עמ' 143
  5. ^ בוסתנאי עודד, עולם התנ"ך: מלכים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 211.
  6. ^ 1 2 אנסון רייני, אנציקלופדיה מקראית, כרך ז', עמוד 337, ערך רומה
  7. ^ בוסתנאי עודד, עולם התנ"ך: מלכים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 207.
    יהודה קיל, דעת מקרא, מלכים ב', כ"ג לו
  8. ^ שלום זמירין, יאשיהו ותקופתו, ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ז, עמ' 56