זולטאן קודאי
זולטאן קודאי (בהונגרית: Kodály Zoltán; 16 בדצמבר 1882 – 6 במרץ 1967) היה מלחין, מנצח, אתנומוזיקולוג ופדגוג הונגרי.
 | |
| לידה |
16 בדצמבר 1882 קצ'קמט, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 1967 (בגיל 84) בודפשט , הונגריה (הרפובליקה העממית ההונגרית) |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| מוקד פעילות |
בודפשט |
| תקופת הפעילות | מ-1899 |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| עיסוק | מלחין, מנצח, אתנומוזיקולוג, פדגוג |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
ספרדית, צרפתית, הונגרית, גרמנית, אנגלית |
| כלי נגינה | כינור, פסנתר, ויולה, צ'לו |
| בן או בת זוג |
אמה שנדור (3 באוגוסט 1910–22 בנובמבר 1958) Sarolta Péczely (18 בדצמבר 1959–6 במרץ 1967) |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ילדות ולימודים עריכה
קודאי נולד בשנת 1882 בקצ'קמט, אך רוב ילדותו עברה עליו בגאלאנטה ובנאג'סומבאט (כיום טרנבה, סלובקיה). אביו, פרידייש קודאי, עבד כגזבר בתחנות רכבת סוב בבודפשט, אחר כך בגאלאנטה ובנאג'סומבאט, והיה מוזיקאי חובב נלהב שניגן בכינור. האם, פאולינה לבית יאלובצקי, ממוצא פולני, ניגנה בפסנתר והייתה זמרת חובבת. קודאי למד לנגן בכינור בילדותו ובהמשך למד לנגן גם בפסנתר, בויולה ובצ'לו. כמו כן הוא שר במקהלת כנסייה וכתב מוזיקה, אם כי השכלתו המוזיקלית הרשמית הייתה זעומה.
בשנת 1900 נכנס לאוניברסיטת בודפשט ללמוד שפות מודרניות, והחל ללמוד מוזיקה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם למד הלחנה אצל הנס קסלר.
קריירה עריכה
קודאי, שהיה בין הראשונים שניגשו ברצינות לחקר השיר העממי, היה לאחת הדמויות החשובות ביותר בראשיתו של תחום האתנומוזיקולוגיה. החל בשנת 1905 יצא אל כפרים נידחים לאסוף שירים ובשנת 1906 כתב את התיזה שלו על שיר העם ההונגרי ("מבנה הבתים בשיר העם ההונגרי"). בערך באותו זמן פגש את המלחין בלה בארטוק והציג לפניו את שירי העם ההונגריים. השניים פרסמו יחדיו כמה קבצים של מוזיקה עממית וביצירות של שניהם ניכרת השפעתה של מוזיקה זו.
אחרי שקיבל את תואר הדוקטור בפילוסופיה ובלשנות, נסע קודאי לפריז, ושם למד אצל שארל-מארי וידור. בפריז גילה את המוזיקה של קלוד דביסי וקלט את השפעותיה. בשנת 1907 חזר לבודפשט והתמנה שם לפרופסור באקדמיה למוזיקה. הוא המשיך במסעותיו לאיסוף מוזיקה עממית במהלך מלחמת העולם הראשונה, שלא עצרה בעדו.
במשך כל אותו זמן המשיך קודאי להלחין והפיק שתי רביעיות מיתרים, סונאטות לצ'לו ופסנתר ולצ'לו סולו (אופוס 8, 1915), ודואו לכינור וצ'לו, אבל בהצלחה ממשית זכה רק בשנת 1923, כאשר נוגנה יצירתו פסאלמוס הונגריקוס (תהילים הונגריים) בביצוע בכורה, בקונצרט חגיגות היובל לאיחוד בודה ופשט (באותו אירוע נוגנה גם סוויטת מחול של בארטוק). בהמשך להצלחה זו, יצא קודאי לסיור ברחבי אירופה לנצח על המוזיקה שלו.
בהמשך החל קודאי לגלות עניין רב בבעיות החינוך המוזיקלי וכתב כמות גדולה של מוזיקה חינוכית לבתי ספר, ואף ספרים באותו נושא. לעבודתו בתחום זה הייתה השפעה עמוקה על החינוך המוזיקלי, הן בארצו והן מחוצה לה. כמה פרשנים מתייחסים לרעיונותיו כ"שיטת קודאי", אם כי נראה שזה כינוי מטעה, שכן קודאי לא יצר שיטה מקיפה, למעשה, אלא קבע מערכת עקרונות שיש למלא אחריהם בחינוך המוזיקלי.
קודאי המשיך גם להלחין להרכבים מקצועיים, עם "מחולות מָארוֹשסֶק" (1930, בגרסאות לפסנתר סולו ולתזמורת מלאה), "מחולות גלנטה" (1933, לתזמורת), "וריאציות הטווס" (1939, בהזמנת תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית לרגל חגיגות היובל לייסודה) וה"מיסה ברוויס" (1944, לסולנים, מקהלה, תזמורת ועוגב), בין יצירותיו המוכרות יותר.
הסוויטה מן האופרה שלו "הארי יאנוש" (1926) התפרסמה גם היא ברבים, אם כי הפקות של האופרה במלואה היו מעטות.
קודאי נשאר בבודפשט בשנות מלחמת העולם השנייה ופרש מן ההוראה בשנת 1942. בשנת 1945 היה לנשיא המועצה ההונגרית לאמנויות, ובשנת 1962 קיבל את אות הרפובליקה העממית של הונגריה. שאר המשרות שהחזיק בהן היו נשיאות המועצה הבינלאומית למוזיקה עממית ונשיאות כבוד של האגודה הבינלאומית לחינוך מוזיקלי. בין השנים 1946–1949 מילא את תפקיד היושב ראש של האקדמיה ההונגרית, שעם חבריה נמנה משנת 1945 (חבר בהתכתבות עוד משנת 1943). הוא מת בבודפשט בשנת 1967, אחת הדמויות המכובדות והנודעות ביותר בעולם האמנות ההונגרי.
אשתו הראשונה של קודאי הייתה יהודייה. בשנת 1948 הוא כתב עיבוד למקהלה של משפט מסידור התפילה היהודי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
בשנת 1966, שנה לפני מותו של קודאי, הוקמה רביעיית קודאי, רביעיית מיתרים המנציחה את שמו. בשדרת אנדראשי בבודפשט הוקם מוזיאון קטן לזכרו. הוא נחשב כיום לאחד מגדולי המלחינים ההונגרים.
מכון קודאי לחינוך מוזיקלי עריכה
ב-1973 הוקם בעיר הולדתו של קודאי, קצ'קמט, מכון לחינוך מוזיקלי להקניית תפיסותיו של קודאי למחנכים מוזיקליים מרחבי העולם[1]. כיום מהווה המכון שלוחה של האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. המכון הפנימייתי ממוקם בבית מנזר בן כ-200 שנה, ומבוסס על לימודים אינטנסיביים בכל מקצועות המוזיקה, ובעיקר (על פי דרכו של קודאי) שירה ושירה רב-קולית.
חייו האישיים עריכה
אשתו הראשונה הייתה אמה שנדור (במקור- שלזינגר) , מלחינה ומתרגמת יהודייה, אחותו של הפוליטיקאי ההונגרי-יהודי פאל שאנדור. המלחין ארנה דוהנאני הקדיש לה את הוולס לפסנתר לשתי ידיים אופוס 3 ווריאציות ופוגה על נושא מאת א.ג. אופוס 4 (1897) בנובמבר 1958 נפטרה אמה שאנדור-קודאי אחרי 48 שנות נישואים. בדצמבר 1959 קודאי התחתן עם שרולטה פציי, סטודנטית שלו בת 19 באקדמיה למוזיקה ויחד הם חיו בהרמוניה עד 1967 כשהוא נפטר בגיל 84 בבודפשט.
יצירות נבחרות עריכה
- קונצ'רטו לתזמורת (1930)
- שלישייה לשני כינורות וויולה
- דואו לכינור וצ'לו, אופוס 7
- סונאטה לצ'לו סולו, אופוס 8 (1915)
- מיסה ברוויס לסולנים, מקהלה ועוגב
- לאודס אורגני, למקהלה ועוגב
- מחולות מָרוֹסֶק (1930)
- מחולות גלנטה (1933)
- הארי יאנוש (1926)
- וריאציות הטווס (1939)
- פסאלמוס הונגריקוס (1923)
קישורים חיצוניים עריכה
זולטאן קודאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
זולטאן קודאי, באתר AllMovie (באנגלית)
זולטאן קודאי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
זולטאן קודאי, באתר ספוטיפיי
זולטאן קודאי, באתר AllMusic (באנגלית)
זולטאן קודאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
זולטאן קודאי, באתר Discogs (באנגלית)
זולטאן קודאי, באתר Songkick (באנגלית)- זולטאן קודאי, דף שער בספרייה הלאומית
- יוסף לפיד, "המלחין השואף לגשר בין המערב למזרח", מעריב, 2 באוגוסט 1963
- א. בן-דוד, "המלחין בעל התהילים ההונגרי", מעריב, 10 במרץ 1967
- זולטאן קודאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- זולטאן קודאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
