זולטאן קודאי

זולטאן קודאי (בהונגרית: Kodály Zoltán;‏ 16 בדצמבר 1882 – 6 במרץ 1967) היה מלחין, מנצח, אתנומוזיקולוג ופדגוג הונגרי.

זולטאן קודאי
Kodály Zoltán

לידה	16 בדצמבר 1882 קצ'קמט, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	6 במרץ 1967 (בגיל 84) בודפשט, הונגריה (הרפובליקה העממית ההונגרית)
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מוקד פעילות	בודפשט
תקופת הפעילות	מ-1899
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, אוניברסיטת אטווש לוראנד
עיסוק	מלחין, מנצח, אתנומוזיקולוג, פדגוג
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	ספרדית, צרפתית, הונגרית, גרמנית, אנגלית
כלי נגינה	כינור, פסנתר, ויולה, צ'לו
בן או בת זוג	אמה שנדור (3 באוגוסט 1910–22 בנובמבר 1958) Sarolta Péczely (18 בדצמבר 1959–6 במרץ 1967)
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1948) פרס קושוט (1951) פרס קושוט (1957) פרס המורשת ההונגרית (1996) אמן דגול של הונגריה (1952) זר קורווין (1930) מסדר לאיוש קושוט (1948) מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד Honorary Member of the International Society for Contemporary Music
פרופיל ב-IMDb
חתימה

לוחית זיכרון לזולטאן קודאי, בודפשט

ביוגרפיה

ילדות ולימודים

קודאי נולד בשנת 1882 בקצ'קמט, אך רוב ילדותו עברה עליו בגאלאנטה ובנאג'סומבאט (כיום טרנבה, סלובקיה). אביו, פרידייש קודאי, עבד כגזבר בתחנות רכבת בבודפשט ואחר כך בגאלאנטה ובנאג'סומבאט, והיה מוזיקאי חובב שניגן בכינור. האם, פאולינה לבית יאלובצקי, ממוצא פולני, ניגנה בפסנתר והייתה זמרת חובבת. קודאי למד בילדותו לנגן בכינור ובהמשך למד לנגן גם בפסנתר, בויולה ובצ'לו. כמו כן שר במקהלת כנסייה וכתב מוזיקה (אף שהשכלתו המוזיקלית באותה עת הייתה זעומה).

בשנת 1900 החל ללמוד שפות מודרניות באוניברסיטת בודפשט, ומוזיקה באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם למד הלחנה אצל הנס קסלר.

קריירה

קודאי היה בין הראשונים שניגשו ברצינות לחקר השיר העממי. הוא היה מהדמויות החשובות ביותר בראשיתו של תחום האתנומוזיקולוגיה. החל בשנת 1905 יצא אל כפרים נידחים לאסוף שירים ובשנת 1906 כתב את התיזה שלו על שיר העם ההונגרי ("מבנה הבתים בשיר העם ההונגרי"). באותו זמן פגש את המלחין בלה בארטוק והציג לפניו את שירי העם ההונגריים. השניים פרסמו יחדיו כמה קבצים של מוזיקה עממית וביצירות של שניהם ניכרת השפעתה של מוזיקה זו.

אחרי שהוענק לו תואר דוקטור בפילוסופיה ובלשנות, נסע קודאי לפריז, שם למד מוזיקה אצל שארל-מארי וידור. בפריז גילה את המוזיקה של קלוד דביסי וקלט את השפעותיה. בשנת 1907 חזר לבודפשט והתמנה לפרופסור באקדמיה למוזיקה. הוא המשיך במסעותיו לאיסוף מוזיקה עממית גם במהלך מלחמת העולם הראשונה.

במקביל לעבודתו האקדמית המשיך קודאי להלחין, והפיק שתי רביעיות מיתרים, סונאטות לצ'לו ופסנתר ולצ'לו סולו (אופוס 8, 1915), ודואו לכינור וצ'לו. אבל להצלחה ממשית זכה רק בשנת 1923, כאשר נוגנה יצירתו פסאלמוס הונגריקוס (תהילים הונגריים) בקונצרט חגיגות היובל לאיחוד בודה ופשט (באותו אירוע נוגנה גם סוויטת מחול של בארטוק). בעקבות הצלחה זו יצא קודאי לסיור ברחבי אירופה בו ניצח על המוזיקה שלו.

קודאי גילה עניין רב בחינוך המוזיקלי וכתב יצירות רבות של מוזיקה חינוכית לבתי ספר, ואף ספרים באותו נושא. לעבודתו הייתה השפעה עמוקה על החינוך המוזיקלי הן בארצו והן מחוצה לה. כמה פרשנים מתייחסים לרעיונותיו כ"שיטת קודאי", אם כי נראה שזה כינוי מטעה, שכן קודאי לא יצר שיטה מקיפה אלא קבע מערכת עקרונות שיש למלא אחריהם בחינוך המוזיקלי.

קודאי המשיך להלחין להרכבים מקצועיים. בין יצירותיו המוכרות ביותר: "מחולות מָארוֹשסֶק" (1930, בגרסאות לפסנתר סולו ולתזמורת מלאה), "מחולות גלנטה" (1933, לתזמורת), "וריאציות הטווס" (1939, בהזמנת תזמורת הקונצרטחבאו המלכותית לרגל חגיגות היובל לייסודה) וה"מיסה ברוויס" (1944, לסולנים, מקהלה, תזמורת ועוגב).

סוויטה מן האופרה שלו "הארי יאנוש" (1926) התפרסמה ברבים, אך הפקות של האופרה במלואה היו מעטות.

קודאי נשאר בבודפשט בשנות מלחמת העולם השנייה ופרש מן ההוראה בשנת 1942. בשנת 1945 היה לנשיא המועצה ההונגרית לאמנויות, ובשנת 1962 קיבל את אות הרפובליקה העממית של הונגריה. שאר המשרות שהחזיק בהן היו נשיאות המועצה הבינלאומית למוזיקה עממית ונשיאות כבוד של האגודה הבינלאומית לחינוך מוזיקלי. בין השנים 1946–1949 מילא את תפקיד היושב ראש של האקדמיה ההונגרית, שעם חבריה נמנה משנת 1945 (חבר בהתכתבות עוד משנת 1943). הוא מת בבודפשט בשנת 1967. קודאי היה בין הדמויות המכובדות והנודעות ביותר בעולם האמנות ההונגרי.

אשתו הראשונה של קודאי הייתה יהודייה. בשנת 1948 הוא כתב עיבוד למקהלה של משפט מסידור התפילה היהודי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

בשנת 1966, שנה לפני מותו, הוקמה רביעיית קודאי, רביעיית מיתרים המנציחה את שמו. בשדרת אנדראשי בבודפשט הוקם מוזיאון קטן לזכרו. הוא נחשב היום לאחד מגדולי המלחינים ההונגרים.

מכון קודאי לחינוך מוזיקלי

ב-1973 הוקם בעיר הולדתו של קודאי, קצ'קמט, מכון לחינוך מוזיקלי להקניית תפיסותיו של קודאי למחנכים מוזיקליים מרחבי העולם. היום מהווה המכון שלוחה של האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. המכון ממוקם בבית מנזר בן כ-200 שנה, ומבוסס על לימודים אינטנסיביים בכל מקצועות המוזיקה, ובעיקר (על פי דרכו של קודאי) שירה ושירה רב-קולית.

חייו האישיים

קודאי היה נשוי לאמה שנדור (במקור- שלזינגר), מלחינה ומתרגמת יהודייה, אחותו של הפוליטיקאי ההונגרי-יהודי פאל שאנדור. המלחין ארנה דוהנאני הקדיש לה את הוולס לפסנתר לשתי ידיים אופוס 3 ווריאציות ופוגה על נושא מאת א.ג. אופוס 4 (1897). אמה שאנדור-קודאי נפטרה בנובמבר 1958 (אחרי 48 שנות נישואים לקודאי).

בדצמבר 1959 התחתן קודאי עם שרולטה פציי, סטודנטית שלו באקדמיה למוזיקה (בת 19), והם חיו יחד בהרמוניה עד פטירתו של קודאי (בגיל 84) בבודפשט, בשנת 1967.

יצירות נבחרות

• קונצ'רטו לתזמורת (1930)
• שלישייה לשני כינורות וויולה
• דואו לכינור וצ'לו, אופוס 7
• סונאטה לצ'לו סולו, אופוס 8 (1915)
• מיסה ברוויס לסולנים, מקהלה ועוגב
• לאודס אורגני, למקהלה ועוגב
• מחולות מָרוֹסֶק (1930)
• מחולות גלנטה (1933)
• הארי יאנוש (1926)
• וריאציות הטווס (1939)
• פסאלמוס הונגריקוס (1923)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זולטאן קודאי בוויקישיתוף

• זולטאן קודאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• זולטאן קודאי, באתר AllMovie (באנגלית)
• זולטאן קודאי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• זולטאן קודאי, באתר ספוטיפיי
• זולטאן קודאי, באתר AllMusic (באנגלית)
• זולטאן קודאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• זולטאן קודאי, באתר Discogs (באנגלית)
• זולטאן קודאי, באתר Songkick (באנגלית)
• זולטאן קודאי, דף שער בספרייה הלאומית
• יוסף לפיד, "המלחין השואף לגשר בין המערב למזרח", מעריב, 2 באוגוסט 1963
• א. בן-דוד, "המלחין בעל התהילים ההונגרי", מעריב, 10 במרץ 1967
• זולטאן קודאי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• זולטאן קודאי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)