חוסה דה מדרסו

אמן ספרדי

חוסה דה מדרסו (ספרדית: José de Madrazo;‏ 22 באפריל 17818 במאי 1859)[1] היה צייר וחרט ספרדי. אחד הנציגים העיקריים של הסגנון הנאו-קלאסי בספרד. הוא היה אבי משפחת אמנים שכללה את בניו פדריקו דה מדרסו ולואיס דה מדרסו; ונכדיו, ריימונדו וריקרדו.

חוסה דה מדרסו
José de Madrazo
Autorretrato (José de Madrazo).jpg
חוסה דה מדרסו, דיוקן עצמי, בערך 1840,
שמן על קרטון, מוזיאון הפראדו
לידה 22 באפריל 1781
סנטנדר, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 1859 (בגיל 78)
מדריד, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Sacramental de San Ginés y San Luis עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה לאמנויות של מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 8 במאי 1859 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות נאו-קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Gregorio Ferro, ז'אק-לואי דויד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים לואיס דה מדרסו, Juan de Madrazo y Kuntz, פדריקו דה מדרסו, פדרו דה מדרסו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

הוא נולד בסנטנדר, והחל את לימודיו באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו עם גרגוריו פרו, תלמידו של אנטון רפאל מנגס. לאחר 1803, למד בפריז אצל ז'אק-לואי דויד. בעקבות עצתו של דויד, הוא הגיש בקשה וקיבל מלגה ממשלתית ללימודים ברומא. [2]

בשנת 1806 נסע לרומא, שם השלים את הכשרתו באקדמיה של סן לוקא ולמד אמנות קלאסית.

בעודו ברומא, הייתה לו הצלחה ראשונית עם הציור ״מותו של ויריאטוס״. הוא גם סירב להישבע אמונים לממשלתו החדשה של המלך ז׳וזף בונפרטה. כתוצאה מכך, הוא ושאר האמנים הספרדים שחיו ברומא הוחזקו למעשה בשבי. תחילה בטירת סנטאנג'לו, אחר כך בשגרירות ספרד. שם, הוא הכיר את המלך הגולה קרלוס הרביעי ואת אשתו, מריה לואיסה, דוכסית לוקה.

ב-1809 נישא לאיזבל קונצה, בתו של הצייר הפולני תדאוש קונצה, ששהה אף הוא ברומא. ארבע שנים מאוחר יותר, המלך קרלוס מינה אותו לצייר החצר; תואר כבוד ברובו, בהתחשב בנסיבות. [3] הוא איבד את התפקיד הזה ב-1815 כאשר חייליו של ז'ואקים מירא נכנסו למדינת האפיפיור במאמץ לאחד את איטליה בשליטה צרפתית, מה שגרם למלך קרלוס לנטוש את גלותו.

ב-1818, לאחר הרסטורציה, הוא חזר למדריד עם ציוריו. כשהיה שם, הוא העסיק את עצמו בסידור וקטלוג האוסף במוזיאון המלכותי החדש לציורים ופסלים (מוזיאון פראדו), מטעם המלך פרננדו השביעי. הקטלוג כלל ליתוגרפיות של הציורים, שסימנו את השימוש העיקרי הראשון בטכניקה זו בספרד.

ב-1823 הוא מונה למנהל האקדמיה של סן פרננדו, וב-1838 הוא הפך למנהל מוזיאון הפראדו; תפקיד בו החזיק עד 1857 כאשר התפטר לנוכח ביקורת מלכותית.

הוא מת במדריד, בן 78, לאחר שצבר אוסף אמנות פרטי גדול, שעבר לאחר מכן לידי המרקיז דה סלמנקה ולאחר מותו ב-1883 התפזר.

הוא התמקד בנושאים דתיים והיסטוריים ויחד עם חוסה אפאריסיו סייע בהקמת תנועה המוקדשת לאמנות פטריוטית. יצירותיו המאוחרות זכו לעיתים קרובות לביקורת על היותן קרות רגשית וגרנדיוזיות יתר על המידה.

משפחת מדרסו תוארה כאחת משושלות הציור החשובות ביותר בספרד, ששלטה בציור של המאה ה-19 בספרד. [4] בניו היו פדריקו דה מדרסו, צייר; לואיס דה מדרסו, צייר; פדרו דה מדרסו, מבקר אמנות וחואן דה מדרסו, אדריכל; ואילו נכדיו היו ריימונדו דה מדרסו, צייר וריקרדו דה מדרסו, גם הוא צייר. נכדתו, ססיליה דה מדרסו נישאה לאמן מריאנו פורטוני. [5]

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חוסה דה מדרסו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Baptismal register of José de Madrazo y Agudo
  2. ^ Madrazo y Agudo, José de - Museo Nacional del Prado, www.museodelprado.es
  3. ^ Madrazo y Agudo, José de (1781-1859). » MCNBiografias.com, www.mcnbiografias.com
  4. ^ Los Madrazo, una familia de artistas: [Exhibition], Museo Municipal, 1985
  5. ^ Caso, E.D., Les Orientalistes de l'école Espagnole, ACR edition, 1997, p. 158