חוק חילול הקודש באיראן

חוק חילול הקודש באיראן (בפרסית: قانون توهین به مقدسات در ایران) הוא חוק באיראן שנועד למנוע פרסום חומרים אשר אינם תואמים את האסלאם בעיני המשטר האיראני. החוק משמש לעיתים קרובות ככלי בידי המשטר האיראני לניגוח מתנגדיו ולהצרת צעדיהם.

רקע

איראן היא תיאוקרטיה חוקתית אסלאמית, וחוקיה מבוססים לרוב על המסורת השיעית התריסרית, המהווה את הזרם המרכזי בשיעה. החוק נגד חילול הקודש יסודו בשריעה - ההלכה האסלאמית.

החוק נגד חילול הקודש חל על עבירות שונות, ובכללן פשעים פליליים או פוליטיים, ביקורת נגד המשטר, העלבת האסלאם, ופרסום חומרים אשר אינם תואמים את קווי האסלאם. המשטר משתמש בחוק זה כדי לרדוף מיעוטים דתיים, אשר אינם מתיישרים עם דעתו, ובכללם הסונים, הבהאים, הסופים, והנוצרים. בנוסף נרדפים אף אנשים פרטיים כמתנגדי משטר ועיתונאים. אנשים הנתונים לפיקוח המדינה סובלים מהטרדות, מעצר ממושך, התעללות, עינויים ואף הוצאה להורג.

מקרים נבחרים

סלמאן רושדי, 2014

בספטמבר 1988 פרסם הסופר הבריטי-מוסלמי סלמאן רושדי את ספרו "פסוקי השטן", שזכה בפרס "וויטברד". הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד, ובפברואר 1989 נאסר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי וכל המשתתפים בפרסום הספר. ב-1991 המתרגם היפני של הרומן נדקר למוות. זמן קצר לאחר מכן המתרגם האיטלקי נדקר אף הוא, אך שרד את הפגיעה. המפרסם הנורווגי של הספר נפצע בהתקפת ירי. רושדי עצמו חי מאז ועד היום במחתרת ומסתובב עם מאבטח צמוד.

ביוני 2002, האשם אקאג'רי, פרופסור להיסטוריה ואזרח ותיק שאיבד את רגלו במלחמה נגד עיראק, נשא נאום שבו קרא לעריכת רפורמות פוליטיות. בנאומו הטיל אקאג'רי ספק בפרשנות המחמירה של האסלאם במדינה, וטען כי דרכם של אנשי הדת במדינה נחשבת מקודשת פשוט משום שהיא מסורתית. אקאג'רי נעצר ונכלא בידי המשטרה, ובאוגוסט הרשיע אותו בית המשפט בחילול הקודש, וגזר עליו עונש מוות. ביוני 2004, בית המשפט העליון המיר את העבירה מחילול הקודש ל"העלבת ערכים דתיים" והטיל עליו עונש מאסר של שלוש שנים. ב-31 ביולי 2004, לאחר מאבק משפטי והפגנות המוניות של סטודנטים, שוחרר אקאג'רי בערבות של 122,500 דולרים.

באוקטובר 2006, האייתוללה חוסיין כאזמייני בורוג'רדי, איש דת שיעי בכיר שדוגל בהפרדת הדת והמדינה, נעצר ונכלא יחד עם כמה מחסידיו לאחר עימותים עם המשטרה. הוא ושבעה עשר מחסידיו נידונו בתחילה למוות, אך גזר הדין הקשה בוטל מאוחר יותר. שנה לאחר מכן (אוגוסט 2007), הוא נידון לשנת מאסר בטהראן ולאחריה עשר שנות מאסר נוספות בכלא אווין הידוע לשמצה, בצפון-מערב איראן.

במאי 2007, עצרו רשויות איראן שמונה סטודנטים מאוניברסיטת אמיר כביר בטהראן. לסטודנטים היה קשר עם עיתון שפרסם מאמרים שהצביעו על כך שאף אדם אינו חסין מטעויות, כולל הנביא מוחמד. אוניברסיטת אמיר-כביר נחשבת לאחד ממעוזי ההתנגדות למשטר האייתוללות באיראן.

בחודש מרץ 2009, הבלוגר האיראני אומיד מירציאפי מת בכלא, שם ריצה עונש של שנתיים וחצי בעוון תעמולה ועלבונות כלפי הנהגת איראן, וביקורת על מנהיגים דתיים, ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. לטענת הרשויות, מירציאפי התאבד בתאו.

ב-9 ביוני 2009, הזמר מוחסן נאמג'ו (שכונה על ידי העיתונאים "בוב דילן האיראני") נידון שלא בפניו למאסר של חמש שנים בשל לעג על הקוראן בשיר (למעשה, נאמג'ו רק ביצע שיר שמילותיו לקוחות מפסוק בקוראן, אך הדבר נתפס כהגחכה). כבר בשנת 2008 התנצל נאמג'ו על השיר, וטען כי מעולם לא נועד לפרסום ציבורי. למזלו הוא הספיק לצאת מאיראן קודם המשפט.

בשנת 2012 הוציא שאהין נג'פי, ראפר איראני המתגורר בגרמניה, שיר מחאה שהופץ ביוטיוב בו הוא מבכה את המצב האנושי, הכלכלי והחברתי העגומים בו מצויה החברה האיראנית תחת שלטונו של המנהיג עלי ח'אמנאי. בשיר פונה נג'פי לאמאם השיעי העשירי, עלי אל-האדי, וקרא לו להציל את איראן. השיר, שזכה ליותר מ-320 אלף צפיות ביוטיוב מצד תושבי איראן, עורר את זעם הממסד הדתי באיראן, שטען שמדובר בזלזול בקדושי השיעה ובמיוחד באמאם הזה, ואף זלזול במנהיגי איראן העכשוויים. איש הדת השיעי, האייתוללה סאפי גולפייגאני, הוציא פסק הלכה הקורא להרוג את נג'פי, ואף הועמד פרס בסך מאה אלף דולרים על ראשו. כתוצאה מכך נאלץ נג'פי לרדת למחתרת.

קישורים חיצוניים

• חופש הדת באיראן 2015, פרק מתוך הדו"ח של מדד חופש הדת הבינלאומי.
• המשטר האיראני נגד הראפר שאהין נג'פי, באתר ממרי.
• שיר המחאה של שאהין נג'פי, באתר יוטיוב.