חורבת חלוקים

אתר ארכיאולוגי

חורבת חלוקים היא אתר ארכאולוגי באזור הר הנגב, הנמצא כ-2 קילומטר צפון-מערב לקיבוץ שדה בוקר. החורבה שוכנת לרגלי המורדות המזרחיים של הר חלוקים בשטחה עוברים שלושה יובלים של נחל הרועה. מיקומה על דרך עתיקה שעברה לאורך הנחל. במרחק של 3 קילומטרים מחורבת חלוקים ניתן למצוא את אתר הרועה, אתר נוסף מתקופת הברזל לאורך הנחל.[1]

החורבה נסקרה לראשונה על ידי הארכאולוג עמנואל ענתי בשנת 1953. החורבה נסקרה שוב ב-1958 על ידי יוחנן אהרוני ושוב על ידי חוליית הסקר בדרום בראשות רודולף כהן. בין השנים 1971–1972 נחפר האתר על ידי רודולף כהן, ארכאולוג מחוז דרום של אותה תקופה, יחד עם תלמידים ממדרשת שדה בוקר.[1][2]

שרידי המצודה בחורבת חלוקים

על פי הממצאים, באתר התקיים יישוב בשתי תקופות שונות ונפרדות. התקופה הראשונה היא תקופת הברזל ב', המקבילה לתקופת המלוכה של ישראל ויהודה. באתר התקיים יישוב גדול, ובו לפחות 25 מבנים, (מתוכם 7 בנויים בדגם בית ארבעת המרחבים), ארבעה בורות מים ומדרגות אבן חקלאיות. הגדול שבמבנים הוא מצודה. המצודה בנויה מ-8 חדרים המקיפים חצר מרכזית. קוטר המצודה 23 מטרים והיא הקטנה שבין המצודות האליפטיות מתקופת המלוכה שבצפון הנגב. בין הכלים שנמצאו: קנקנים, קדירות ופכיות. כולם נוצרו באמצעות אבניים. הכלי הנפוץ ביותר הוא סיר בישול העשוי ביד.[3] על פי שכבת האפר העבה שנמצאה בחלק מן המבנים שבו נראה כי אותו יישוב נחרב בשרפה.

ב-2012 נערך תיארוך פחמן-14 במדרגות החקלאיות, שקבע כי על אף התיארוך על פי חרסים לתקופת הברזל ב' (1000-538 לפנה"ס), האתר היה מיושב כבר בתחילת תקופת הברזל בסביבות 1129 לפנה"ס לכל המוקדם, וברציפות עד 411 לפנה"ס לכל המאוחר, אמצע התקופה הפרסית.[4]

התקופה השנייה היא ההתקופה הרומית, בה היה באתר מגדל שמירה ומבנה נוסף, שניהם נבנו על חורבות המבנים הקדומים. באותה התקופה שלטו באזור הנבטים.[1][2]

הערות שולייםעריכה