חורבת צלית
חורבת צלית (ח'רבת א-צלנתה[1]) היא אתר ארכאולוגי השוכן במורדות הר חברון, צמוד לנחל אשתמוע וכ-1.5 ק"מ מדרום מזרח ליישוב מיתר.
 | |
| אתר ארכאולוגי | |
|---|---|
| ארכאולוגים |
דוד אלון  |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 31°19′21″N 34°57′40″E / 31.322568289394°N 34.961000747124°E |
|
(למפת צפון הנגב רגילה)   חורבת צלית | |
  | |
חפירות באתר עריכה
חורבת צלית זוהתה על ידי הארכאולוג דוד אלון ונחפרה על ידו בין השנים 1983–1984 יחד עם הארכאולוג פטר פביאן. בחודשים יולי- אוגוסט 2011 נמשכו החפירות במקום על ידי משלחת מאוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת יורק בקנדה, בהנהלת הארכאולוגים פטר פביאן, קרני גולן וחיים גולדפוס.
זיהוי עריכה
אלון הציע לזהות את חורבת צלית עם היישוב המקראי "אלתולד" הנמנה כחלק מנחלת שבט יהודה בספר יהושע[2]: "ואלתולד וכסיל וחורמה"[3]. פביאן הציע לזהות את האתר עם סאליס (או כאליס), המוזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו כיישוב באידומיאה, שאליו נמלטה קבוצת מורדים יהודים מאשקלון בראשית המרד הגדול.
ממצאים ארכאולוגיים עריכה
בנקודה הגבוהה ביותר בחורבה (467 מ' מעל פני הים), התגלתה חצר בגודל 19X30 מטרים, לתוכה פתוחים חדרים ולצדה מגדל. מתחת לחדרים הללו נמצא חלל תת-קרקעי חצוב, עם מקוואות וחדרים. במרכז החצר בור מים חצוב, שאליו הובילה תעלת מים מן החצר. בשלב יותר מאוחר נוסף מגדל בן שתי קומות, שמידות בסיסו 1X20 מטרים. מבנה זה נהרס בשריפה. על קירות הטיח של אחד החדרים נתגלו שרטוטים בהם מצוירת בין השאר מהם תוכנית מגדל - ייתכן שזהו המגדל שנתגלה. שרטוט אחר מראה חייל חמוש, ציפורים ובעלי חיים אחרים, דמויות אנושיות וכתובות. בנוסף לשרטוטים התגלו גם כלי מידה מאבן גיר, כלי זכוכית וקרמיקה מן המאות הראשונה והשנייה, מסמרי ברזל שהיו נעוצים בתוך בולי עץ שכנראה תמכו בתקרות החדרים לפני השריפה. באחד החדרים, מתחת לרצפה, התגלה מטמון של 60 טטרדרכמות ודינרים החל מימי אספסיינוס ועד ימי אדריאנוס. בפינה הצפונית לחדר נמצא מקווה כשר. בין כלי הקרמיקה שנמצאו באתר ישנם קנקנים, אמפורות, פכים, סירי בישול, קדרות ונרות הרודיאניים. נראה שהשימוש במצודה החל אחרי המרד הגדול ונמשך עד תקופת מרד בר כוכבא. באתר נמצאו גם מחילות מסתור מימי מרד בר כוכבא.
גאוגרפיה וסביבה עריכה
חורבת צלית נמצאת בסמוך לאפיק נחל אשתמוע, מצפון מזרח ליישוב מיתר, לא הרחק מחורה. בסמוך אליה עובר שביל ישראל.
לקריאה נוספת עריכה
- דוד אלון, המסתור באתר נחל יתיר, בתוך מערכות המסתור בשפלת יהודה מאת עמוס קלונר ויגאל טפר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1987, עמ' 154–159.
- עמוס קלונר ויגאל טפר, מערכות המסתור בשפלת יהודה, עמ' 333–337.
- זאב משל, ס. בן יוסף וא. דרור, חבל יתיר, סקר נוף ואתרים (חלקי), תל אביב תשמ"ז, עמ' 72–74 הערה 88.