חזית המאבק העממי הפלסטיני

ארגון טרור פלסטיני

חזית המאבק העממי הפלסטיניערבית: جبهة النضال الشعبي الفلسطيني) הוא ארגון טרור פלסטיני שהוקם ב-1967, מיד עם תום מלחמת ששת הימים.

חזית המאבק העממי הפלסטיני
جبهة النضال الشعبي الفلسطيني
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד בהג'ת אבו ע'רביה
מזכיר כללי
תקופת הפעילות 1962–הווה (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות לאומיות פלשתינית
שמאל פוליטי
סוציאליזם
אתאיזם
מיקום במפה הפוליטית שמאל עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.nedalshabi.ps
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סמל 'חופש וצדק חברתי' ברמאללה

הארגון מחזיק במושב במועצה המבצעת של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ומהווה כיום מפלגה ברשות הפלסטינית.

הארגון נחשב שמאלני, סוציאליסטי ואתאיסטי.

היסטוריה עריכה

הארגון נוסד בשנת 1967, תחת השם "ארגון המאבק העממי הפלסטיני" ביהודה ושומרון בעקבות פיצול מהחזית העממית לשחרור פלסטין.[1]

מייסדי הארגון היו ד"ר סובחי גוש, פאיז חמדאן וחליל סופיאן.[2] מנהיג הארגון היה בהג'ת אבו ע'רביה (אנ'), שהיה חבר במפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית בירדן.[3][4]

שנות ה-70 וה-80 ארגון טרור עריכה

לאחר שראשי הארגון ברחו ממזרח ירושלים, עיקר פעילותו הייתה בלבנון ומפקדתו שכנה בדמשק, ופעלה במימון לובי.[5] הארגון נחשב ארגון קטן המונה כ-300 מחבלים[6] וככזה שאינו בוחל באמצעים כולל גיוס ילדים לשורותיו.[4]

ב-1969 אנשי הארגון היו מעורבים בתקיפת נוסעים ישראלים ויוונים בנמל התעופה של אתונה ב-1969 (אנ'), תקיפה בה נפצעו 14 אזרחים ונהרג ילד יווני מאוחר יותר מפצעיו.[7]ב-1970 היה מעורב הארגון בחטיפת טיסה 255 של אולימפיק איירליינס שהמריאה מביירות לאתונה, יוון (אנ'), נוסעי המטוס שוחררו והצוות נחטף לקהיר, מצרים. לבסוף שוחררו הטרוריסטים למרות התנגדות ישראל.[4][8][9]

לארגון היו קשרים הדוקים עם פת"ח, ובשנת 1971 הוא הפך רשמית לארגון המזוהה עם פת"ח.[10]

ב-1971 סמיר ע'ושה החליף את אבו ע'רביה כמנהיג הארגון ומונה למזכיר הכללי.

ב-1973 נוצר סכסוך בין הארגון לבין יאסר ערפאת. בעקבות הסכסוך עזב הארגון את אש"ף על מנת להיות חבר מייסד בחזית הסירוב, שמהותה התנגדות למתינות של אש"ף לטענתם, יחד עם ארגוני טרור פלסטיניים קיצוניים אחרים שדחו את תוכנית השלבים של אש"ף.[3]

במאי 1975 היה הארגון אחראי על פיצוץ מטען בירושלים בו נהרג אזרח ישראלי ונפצעו שלושה.[5]

החל מאמצע שנות ה-70 חווה הארגון דעיכה אך בשנת 1982 הוא הוקם לתחייה במשותף על ידי סוריה ולוב, בניסיון לחזק כוחות המתנגדים לערפאת בתוך אש"ף (סוריה נלחמה במקביל באש"ף בלבנון).

חברי הארגון הוזכרו כחשודים אפשריים בפיגוע הטרור של טיסה 103 של פאן אמריקה ב-1988, על פי ההערכות הפיגוע היה ביוזמת המשטר הלובי, אך סמיר ע'ושה הכחיש את ההאשמות.[11] בנוסף, היו מעורבים חברי הארגון בפיגועים וניסיונות פיגוע נגד ישראל בסוף שנות ה-80 בגבול ישראל–לבנון.[12][13][14]

שנות ה-90 מעורבות בהקמת הרשות הפלסטינית עריכה

ב-1988 קיבל הארגון את קיומה של המועצה הלאומית הפלסטינית, אשר קיבלה את החלטות 242 ו-338 של האו"ם וכן את הרעיון של משא ומתן עם ישראל.[15][16] בכך הצטרף הארגון בחזרה לאש"ף.

בשנת 1991 ע'ושה, מזכ"ל הארגון, זכה במושב בוועד הפועל של אש"ף והארגון התפצל לשניים. הקבוצה העיקרית, סיעת סמיר ע'ושה, קיבלה את קיומה של הרשות הפלסטינית, בעוד שהסיעה השנייה בראשות ח'אלד עבד אל-מג'יד (אנ') שהתפצלה מהארגון ונקראה אף היא חזית המאבק העממי (אנ') התנגדה להקמת הרשות והמשיכה לפעול מדמשק, סוריה.

סיעת סמיר ע'ושה השתתפה בבחירות ברשות הפלסטינית ב-1996 עם 12 מועמדים. יחד הם קיבלו 0.76% מהקולות.[1]

המאה ה-21 – מפלגה פוליטית עריכה

בשנת 2004 נערכו עימותים ברמאללה, בירת הרשות הפלסטינית, בין הארגון לארגונים אחרים של הפת"ח. העימותים גרמו למותם של שני פלשתינאים.[17]

הסיעה לקחה חלק בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית ב-2006, כחלק מרשימת "חופש וצדק חברתי", שקיבלה 7,127 קולות (0.72%) ולא הצליחה לזכות במושב.[18]

ב-2009 נפטר ע'ושה והוא הוחלף באחמד מג'דלאני כראש הארגון שהפך כעת למפלגה פוליטית.[19][20]

ב-2018 בכיר בארגון, מחמוד א-זק, נחטף על ידי מחבלים מארגון הטרור חמאס בשכונת שג'עייה בעזה, כחלק מהמאבק הפוליטי בין חמאס לבין אש"ף.[20]

ביוני 2018 התקבלה המפלגה לאינטרנציונל הסוציאליסטי כחברה מייעצת.[21]

חברות קש עריכה

לארגון חמישה ארגוני חזית: גוש מאבק העובדים, איגוד מאבק הנוער (אנ'), גוש מאבק סטודנטים, גוש מאבק נשים וגוש מאבק מורים.

קישורים חיצוניים עריכה

  אתר האינטרנט הרשמי של חזית המאבק העממי הפלסטיני (בערבית)

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Leftist Parties of Palestine, web.archive.org, ‏2017-10-18
  2. ^ על פי אתר הארגון
  3. ^ 1 2 המחבלים שנהרגו בצפון משתייכים לאירגון חדש הנתמך ע"י לוב ועירק, על המשמר, 4 בספטמבר 1974.
  4. ^ 1 2 3 יוסף צוריאל, תובע צבאי דורש להכריז על "חזית המאבק העממי" כבלתי חוקית, מעריב, 24 ביולי 1970.
  5. ^ 1 2 אלכס פישמן, מסוקי צה"ל חיסלו מחסן נשק ליד צידון, חדשות, 18 בנובמבר 1986.
  6. ^ מלחמת שלום הגליל מפות ומבצעים, באתר www.idf.il, ‏1982
  7. ^ "Dec. 12, 1969 - Two-Year Old Greek Boy Dies After Arab Guerrilla Attack On Israeli Airline Office In". imago. 12 בדצמבר 1969. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ מנהיג "חזית המאבק העממי": "נוסיף להלום באינטרסים הישראליים בכל מקום", למרחב, 17 באוגוסט 1970.
  9. ^ Eban Repeats Demand That Greece Not Release Terrorists; Probing Role of Red Cross, Jewish Telegraphic Agency, ‏2015-03-20 (באנגלית אמריקאית)
  10. ^ אש"ף, באתר lib.cet.ac.il
  11. ^ "BBC News | WORLD | Palestinian radicals deny bomb link". news.bbc.co.uk.
  12. ^ יהודה גורן, נימשו גופות שני המחבלים שנהרגו בהיתקלות עם ספינת חיל הים במוצ"ש מצפון לראש הנקרה, מעריב, 11 באפריל 1989.
  13. ^ שפי גבאי, "אולי תמצאו לי שר יהודי?", מעריב, 18 בנובמבר 1988.
  14. ^ ראובן בן־צבי ושפי גבאי, הקרב הראשון של "דבורה": "ירינו וגופות המחבלים צפו על המים", מעריב, 10 באפריל 1989.
  15. ^ יהודה גורן, שפי גבאי ועפרה ישועה־ליית, 2 חיילי צד"ל נהרגו ו־2 נפצעו בהתקפת מחבלים ממארב, מעריב, 28 בפברואר 1989.
  16. ^ שפי גבאי, בעד ונגד ערפאת בקרב המחבלים, מעריב, 16 בדצמבר 1988.
  17. ^ ארנון רגולר, מאת, 2 פלשתינאים נהרגו בעימותים בין תנועות באש"פ, באתר הארץ, 25 במאי 2004.
  18. ^ דני רובינשטיין, לקראת מהפך? על הדיאלוג הלאומי בין הפתח לחמאס, באתר מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, ‏1 במאי 2005
  19. ^ PPSF elects new Secretary General replacing deceased former leader (אורכב 27.05.2013 בארכיון Wayback Machine). Ma'an News Agency. 2009-08-12. Retrieved on 2012-01-23.
  20. ^ 1 2 חיים איסרוביץ, ‏מתיחות פנים פלסטינית: הפת"ח טוען כי חמאס חטף את אחד מאנשיו, באתר מעריב אונליין, 19 באפריל 2017.
  21. ^ "Socialist International - Progressive Politics For A Fairer World". www.socialistinternational.org. נבדק ב-2018-07-17.