חלב זכר הוא מונח המתייחס ליצירת חלב בבלוטות החלב של זכרים במחלקת היונקים.

מקרים של ייצור חלב מתועדים במינים מסוימים של יונקים, בהם האדם[1].

בנוסף, תינוקות משני המינים יכולים מדי פעם לייצר חלב, אך חלב זה נחשב ונקרא חלב יילודים.

צ'ארלס דרווין התייחס בספרו "מוצא האדם" לאפשרות של יצירת חלב על ידי זכרים, בעיקר במקרה של מחלת חצבת.

בבעלי חיים עריכה

מקרים של הנקה על ידי זכרים מתקיימים כנראה במקרים קיצוניים בהם בעלי חיים שרויים בחרדה או סובלים ממחלות מסוימות. המקרים הידועים של הנקה על ידי זכרים, הם בסוג דייאק (Dyacopterus spadiceus) של עטלף פירות החי באינדונזיה[2]. כמו כן התופעה ידועה אצל עזים ובעלי חיים נוספים[דרוש מקור].

בספרות חז"ל עריכה

מקרה מיוחד מובא במסכת שבת דף נג:

תנו רבנן - מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו...

גם במשנה מוצאים עדות קצרה על אפשרות כזאת. "רבי שמעון בן אלעזר אומר: חלב הזכר טהור" (מסכת מכשירין פ"ו, ז). ולפירוש ר' עובדיה מברטנורה - "דלא חשיב משקה" (אלא זיעה בעלמא).

סיפור דומה מובא במדרש על מרדכי ואסתר - "מרדכי זן ופרנס. ר' יודן אומר: פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והוא היה מניקה, כדדרש ר' אבהו בצבורא גחיך צבורא. אמר להון: ולא מתניתא היא (תרגום מארמית: כשדרש על כך ר' אבהו בציבור, גיחך הציבור (על הדרשה), אמר להם - "ולא שנינו כך?!") - ר' שמעון בן אלעזר אומר : חלב הזכר טהור" (ילקוט שמעוני, מגילת אסתר, סי' תתרנג).

בהלכה עריכה

דינו של חלב זכר מובא בהלכה לצורך שני עניינים. האם חלב זכר מטמא כחלב של שאר שבעת המשקים, וכן האם יש לו דין של "משקה" להעברת טומאה. על פי הרמב"ם בספרו משנה תורה – "חלב האדם שאינו צריך לו אינו משקה, לא מכשיר ולא מטמא. לפיכך חלב הזכר אינו משקה. אבל חלב האשה... סתמו משקה ומטמא או מכשיר, מפני שהוא ראוי לתינוק" (הל' טומאת אוכלין, פ"י, ד).

התייחסות נוספת היא לגבי שאלה של בשר וחלב (בנוסף לשאלת הדין לגבי חלב אשה רגיל). הש"ך ביורה דעה סימן פ"ז פוסק "אבל בחלב זכר דאדם פשיטא דלא גרע מחלב אשה ולפי זה המחבר (בשולחן ערוך) שהעתיק לשון הרמב"ם דמשמע מיניה דגם בחלב זכר פטור אבל אסור".

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה