פתיחת התפריט הראשי

שבתי כהן

מגדולי פוסקי ההלכה, ראה ערך הרב הלר
המצבה של קברו

רבי שבתי כהן (הש"ך; ה'שפ"ב (1622) - א' באדר א' ה'תכ"ג (8 בפברואר 1663)) היה רב ופוסק הלכה, מחבר פירוש הש"ך על השולחן ערוך.

תוכן עניינים

תולדות חייועריכה

שבתי[1] נולד בעיירה אמסטיבובה בפולין, שם שימש אביו, רבי מאיר הכהן (מכונה מהר"ם כ"ץ), תלמיד מהר"ם מלובלין, ברבנות. רבי מאיר היה תלמיד חכם ידוע, וראשית לימודו של היה אצלו. כבר בילדותו נודע כעילוי מופלג, ובגיל שתים עשרה נשלח ללמוד בקז'ימייז' בישיבה של ר' יהושע העשיל בעל "מגיני שלמה"[2] ידידו ושותף לימודים של אביו. בהמשך נסע ללובלין ולמד אצל רבני העיר רבי העשיל, ורבי נפתלי כץ. בלולבין נישא לינטה-לאה, בתו של שמעון וולף, אחד מעשירי וילנא שהיה נכדו של הרמ"א, וישב בווילנא כשהוא סמוך על שולחן חותנו.

כבר בצעירותו נחשב לאחד מגדולי הפוסקים. בשנת תי"א מונה לחבר בית הדין של וילנא (אצל ר' משה לימא בעל החלקת מחוקק), על מקום רבי הלל בן נפתלי הירץ ה"בית הלל". בתקופת הגזירות שהחלה בעת המלחמה בין פולין לרוסיה, בעת כיבוש ווילנא בידי הרוסים בשנת 1655 גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.

אגדה מספרת שאיבד את בתו התינוקת ביער כשברח מביתו בשנת 1655, שנה בה כבשו הרוסים את ווילנא, ומלך או שר מקומי מצא אותה, וגידל אותה כנסיכה ללא שתדע את מוצאה היהודי, ובאורח פלאי, החליטה להצטרף לעם היהודי, ומצאה את אביה שזיהה אותה כבתו[3].

משפחתועריכה

מסופר מפי נכדו ר' משה, אשר בלמדו גמרא בחברותא עם ידידו רבי יהושע העשיל מחבר ספר 'מגיני שלמה' על פירוש רש"י. החליטו שלא לעיין בפירושי רש"י ותוספות על הגמרא, אלא לעיין לבדם. ורבי יהושע חריף כיון תמיד לפירושו של רש"י, ורבי מאיר לפירושם של התוספות.

  • אשתו הייתה נכדת ר' שמחה בונם מייזליש מקראקא בנם של שפרינצא (בת ר' שמואל מקראקא) ור' אברהם מייזליש, בן ר' יוסף, בן יצחק אייזיק.

הספיק לראות את חיבורו הגדול של בנו, ואף לכתוב שיר קצר, עם ראשי תיבות של "מאיר הכהן חזק":

"דברי אבי המחבר בשפה ברורה מדבר"

מה ברי ובר בטני במעשה ידיך ארנן

אלקים יחנך בני אל ה' אתחנן

ישמח לבי גם אני אם חכמתך בחוץ תרונן

רב עוד יוסיף בני ספרים בתבונה לכונן

הלא יסכימו בעלי האסופות מרנן ורבנן

כי חכים ברי בטריפות כרבי יוחנן

האל יגן בעדו כצפרים עפות לנחותו בעמוד הענן

נמלצו לחכי דברי היפות יעלו חן כרב חנן

חזק קריותנו השרופות ירושלים נוה שאנן

לא ידוע מתי נפטר, אם בשנת ה'ת"ה או בשנת ה'ת"ג (על פי מצבה של "האלוף מוהר"ר מאיר במוהר"ם כ"ץ" שיש מיחסים אליו), או שנפטר בפרעות ת"ח ות"ט.

  • את אמו מזכיר הש"ך (ביו"ד סימן שכ"ו סס"ק ד') "וכן ראיתי מהגבירה הרבנית אמי תי' ומשאר נשים צדקניות חכמניות שנזהרו בזה"
  • אחיו הרב יונה נחום כהנא, אב"ד סוכטשוב שבפולין, למד אצל אביו ואחיו, ולאחר מכן בסלוצק אצל רבי יעקב מטומשוב. חתנו של הרב אהרן שמואל קאיידנובר, וסבו של הרב גדליה משה כהנא מחבר ספר 'חמד משה'.
  • אחות נוספת הייתה סבתו של רבי מאיר אייזנשטאט מחבר שו"ת "פנים מאירות".
  • בן אחד ידוע לנו בשם 'משה', והוא אבי 'יצחק' שהביא לדפוס את ספרו של סבו 'גבורת אנשים'.

ספריועריכה

שפתי כהן על השולחן ערוךעריכה

הרב שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור ש"ך, ועל שמו כונה הש"ך) על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט[4]. את חיבורו על יורה דעה פרסם רבי שבתי בקרקא בשנת ת"ו 1646, בגיל 24.

באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' על חלק "יורה דעה" מאת ר' דוד הלוי סגל (הט"ז), שהיה פוסק זקן ומפורסם, וחתנו של הב"ח, הש"ך השיג על ספרו השגות בשם "נקודות הכסף", שעל חלקן השיב הט"ז ב"דף אחרון", ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב"קונטרס אחרון" (ה"דף" וה"קונטרס" נדפסו בסוף הכרך הראשון של חלק יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע).

מעניינת התבטאותו של הש"ך אודות השגותיו על הט"ז, בה מתאר את ביקורו של הט"ז אצלו:

אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח"ו מחלוקת עם הבעל טורי זהב או שיש לי בלבי איזו טינא עליו חברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו "את והב בסופה", והתורה מחזרת אחר אכסניה שלה, שנעשיתי אכסניה להבעל טורי זהב, והיה אצלי שלשה ימים וכבדתיו כבוד גדול אשר לא יאומן כי יסופר וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה. ואל אלהים יודע ועד שלא חיברתי ספרי נקדות הכסף הלז רק לשם שמים.

הקדמתו לספרו נקודות הכסף

בדפוסים המקובלים של השולחן ערוך, נוהגים להדפיס את דברי הש"ך והט"ז משני צידי דברי השולחן ערוך, ונקראים "אשלי רברבי".

ספרים נוספיםעריכה

הרב שבתי חיבר מספר ספרים נוספים:

  • "ספר הארוך" - על טור יורה דעה
  • "תקפו כהן" - ספר למדני - על "דיני תפיסה". ספר זה נלמד הרבה בישיבות, רבי יונתן אייבשיץ אף חיבר לו קיצור, והספר קונטרס הספקות נכתב עליו.
  • "פועל צדק" - מנין המצוות לפי סדר ימות השבוע.
  • "גבורת אנשים" - על אבן העזר סימן קנד.
  • "מגילת עיפה" (אמסטרדם 1651), שבו הוא מבכה את חורבן קהילות אירופה שהיה עד לו. בספר יש מידע היסטורי רב על התקופה.
  • הש"ך גם כתב קינות על פרעות ת"ח ות"ט (אמסטרדם 1651), חלק מקינותיו נכנסו לספר הקינות, הנאמרות על ידי האשכנזים בט' באב.
  • קיימים הגהותיו על ספר ים של שלמה לחולין בכתב יד.

הש"ך היה לאחד מ"נושאי הכלים" (כינוי לפרשני השו"ע) העיקריים של שו"ע יורה דעה וחושן משפט, ופירושיו מודפסים בכל המהדורות.

למרות קביעת רבני ועד ארבע הארצות בשנת ה'תמ"ג (1683) שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך, מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז. כך, רוב רבני פולין נטו בהלכה אחר הש"ך, בעוד שבגרמניה התקבלו פסיקות הט"ז[5].

עצמאותו בפסיקת הלכהעריכה

בכתביו לא נרתע מלחלוק על דברי השולחן ערוך[6] ולהכריע נגד התוספות מכח סברה[7] ובמקום אחר[8] תמה על דברי השו"ע, הרמ"א ועוד: "וכל זה ברור כשמש בצהרים ולא הוצרכתי להאריך רק שהב"י ומהר"ם איסרליש, ובעל ספר לחם משנה ושארית יוסף וב"ח לא מצאו כל אנשי חיל את ידיהם ומקום הניחו לי מן השמים".

קישורים חיצונייםעריכה

ספריו לקריאה מקוונתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ השם נכתב שבתי ולא שבתאי (הסבר ראו בערך על השם).
  2. ^ שבתי כהן, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  3. ^ הרב מאיר להמן, בת הש"ך (תרגום מגרמנית)
  4. ^ ראו בספר נפש חיה (הוצאת בית מוריה, באר שבע, לרב ראובן מרגליות) שהביא בסימן מ"ד שהמגן אברהם היה לו כתב יד של הש"ך גם לאו"ח. ראו גם ש"ך יורה דעה (סימן קג סק"א) שהפנה לדברים שכתב באורח חיים, ובפרי מגדים שם ציין שאין בידו חיבורו לאורח חיים.
  5. ^ מרגליות, אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, בערכו, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' 1245.
  6. ^ ש"ך חו"מ סימן מו ס"ק מ"ה
  7. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ז ס"ק כ"ט: "ואין דבריהם נראין [...] והכי משמע מדברי כל הפוסקים"
  8. ^ ש"ך חו"מ סימן ל"ח סק"א.


תקופת חייו של הרב שבתי כהן על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים