חלל מערכות ישראל

מי שנפל בפעילות מבצעית או באימונים או נפטר בעת שהשתתף במלחמות ישראל
(הופנה מהדף חלל צה"ל)

חלל מערכות ישראל הוא מי שנפל בפעילות מבצעית או באימונים או נפטר בעת שהשתתף במלחמות ישראל או במאבקים שקדמו למלחמת העצמאות. במושג זה נכללים חללי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל ובכלל זה המגנים והשומרים על היישוב היהודי בתקופה שקדמה לכך, וחללים מקרב לוחמי היישוב בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, חיילי צה"ל, ואנשי המשטרה, שב"ס, שב"כ ו"המוסד".[1]

אנדרטת זיכרון לחללי גוש דן
דגל ישראל בחצי התורן בבית העלמין הצבאי

חלל מערכות ישראל מובא לקבורה, בדרך כלל, בבית קברות צבאי. ביום הזיכרון התשפ"ג (2023) היה מניין חללי מערכות ישראל 24,213.[2] רוב חללי צה"ל הם גברים, וכ-2% הן נשים.[3]

מניין זה כולל את כל מי שנהרג או נפטר מכל סיבה שהיא בהיותו חייל בשירות פעיל, ולא רק הרוגים בפעילות מבצעית. לא פורסם באופן רשמי התפלגות כמות החללים לפי סיבות המוות, ולכן לא ניתן לדעת כמה חיילים נהרגו בפעילות המבצעית וכמה עקב תאונות, מחלות והתאבדויות. על אף זו ד"ר יגיל הנקין העריך בשנת 2015 את מספרם של החיילים ההרוגים באופן ישיר מפעילות מבצעית בכ-12,000–14,000.[4]

באתר האינטרנט "יזכור", שהוקם ומתוחזק על ידי משרד הביטחון, מוצגים שמותיהם (ובדרך כלל גם סיפור חייהם) של כל חללי מערכות ישראל.

נסיבות הפטירה עריכה

חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, מגדיר חייל שנספה במערכה כחייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו. החוק מרחיב הגדרה זו בציינו כי

  • חייל או חייל משוחרר שחלה במחלה בתקופת שירותו ומת כתוצאה מאותה מחלה לפני תום שבע שנים מיום שהחל בה, ויש יסוד להניח כי חלה באותה מחלה עקב שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר.
  • חייל שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר.

מנגד, מסייג החוק וקובע כי אם מותו של החייל נגרם כתוצאה מ"התנהגות רעה חמורה" שלו, לא יחולו על בני משפחתו הוראות החוק.[5] הוראה דומה לא נקבעה לגבי קבורה בבית קברות צבאי, ותזכיר חוק שהפיץ משרד הביטחון בשנת 2011 נועד להסדיר גם סוגיה זו.[6] הסוגיה באה על תיקונה בסעיף 4י(2) לחוק בתי קברות צבאיים שנחקק במסגרת תיקון מס' 4 לחוק.[7]

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל עריכה

  ערך מורחב – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, המצוין מדי שנה יום לפני יום העצמאות נועד להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.

בשנת 1963 נחקק חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא ההגנה לישראל, תשכ"ג-1963, חוק שהעניק ביטוי רשמי לדרישות המשפחות השכולות במועצה הציבורית להנצחת החייל. במשך השנים הוכנסו שינויים בחוק. יום הזיכרון הממלכתי בשמו ובנוסחו האחרון והמקיף ביותר נקרא: "יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל".

טקסי אזכרה לחללי מלחמות ישראל עריכה

 
אזכרה לחללי מבצע קדש, 28 בנובמבר 2016
 
אזכרה לחללי מלחמת לבנון השנייה, 28 ביוני 2018.

בנוסף לטקסי הזיכרון הכלליים, הנערכים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נערכים טקסי זיכרון לחללי המלחמות, ביום השנה לפרוץ המלחמה. טקסים אלה הם:

תפילת יזכור עריכה

  ערך מורחב – יזכור
 
אבן עם כיתוב יזכור לחללי מערכות ישראל בבית הקברות הצבאי בקרית שאול

לחללי מערכות ישראל חובר נוסח מיוחד של "יזכור", והוא נאמר בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. את הנוסח חיבר במקור ברל כצנלסון על הרוגי תל חי.

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,
חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְאַנְשֵי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

טיפול במשפחות השכולות עריכה

גלגולו של השכול הישראלי עריכה

השכול האבלות והנצחת החיילים היוו מרכיב משמעותי בבניית התרבות העברית בישראל. הגישה הרשמית (מדינית) שנכחה בישראל בשנותיה הראשונות ראתה את הלאום כקולקטיב. תפיסה זו העניקה עוצמה רבה לקולקטיב ובכך השפיעה רבות על המדינה בתחומים שונים ומגוונים, השכול הוא אחד מהם. עוצמת הקולקטיב הובילה לטשטוש מקומו של הפרט בתוך החברה, דבר שהוביל להצגת השכול כסיפור קולקטיבי ולחוסר הפרדה בין השכול האישי של בני משפחת החלל לשכול הלאומי.[8]

תפנית משמעותית ראשונה ביחס המדינה לשכול באה לידי ביטוי בתהליך המכונה הפרטת השכול. תהליך זה מתבטא במכתב ששלח יצחק רבין בשנת 1985 למשפחות השכולות לקראת יום הזיכרון, ובו פנה להורים, לנשים, לבנות, לבנים, לאחיות ולאחים כמי שחשים כאב, ושרטט קו הפרדה בין ״אנחנו״, אלו שאינם בני משפחות השכול, ובין ״אליכם״, בני המשפחות השכולות. מכתב זה הציג תחילה של נסיגה מהצגת הסיפור הקולקטיבי. במכתביו בשנים שלאחר מכן התייחס לנשיאה הבודדת בנטל והצהיר במפורש שהשכול הלאומי כלל אינו משתווה לאבל הפרטי של המשפחות השכולות.[8]

טיפול במשפחות השכולות עריכה

אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון הוא הגוף הרשמי המטפל במשפחות השכולות. התפיסה העומדת מאחורי אגף זה היא החובה של המדינה כלפי אלו שנפלו במהלך שירותם הצבאי ובני משפחותיהם. המדינה כגוף המחייב את אזרחיה להתגייס לצבא ולהגן על תושבי המדינה, חייבת לשאת באחריות המוסרית כלפי משפחות חיילים שנהרגו במסגרת השירות הצבאי, לתמוך במשפחות הנופלים (הורים, אלמנות, ילדים ואחים) בעת האובדן והשכול ולהעניק להם תגמול כספי וסיוע בהתמודדות עם האובדן למשך השנים.[9]

הודעה ראשונה נמסרת למשפחה באמצעות צוות של מודיעי נפגעים, הפועלים במסגרת מנהל הנפגעים וקציני הערים של אגף כוח האדם. המודיעים מגיעים במהירות אל המשפחה, מתוך מטרה להיות ראשונים לבשר את הבשורה באופן מוסמך וישיר, לפני שהמשפחה תהיה חשופה לשמועות או לדיווחים באמצעי תקשורת, ולפני שייפנו אליהם עיתונאים ואחרים.

אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון מופקד על הטיפול לטווח ארוך במשפחותיהם של חללי מערכות ישראל ובהנצחת החללים.[10] פעילות האגף מתבססת בעיקר על שני חוקים:

בנות זוג שכולות עריכה

בנות זוג של חללים (שלא היו נשואות להם או ידועות בציבור) כאבו שנים רבות את היעדר ההכרה בהן בשיח השכול הישראלי. עד ל-2014, בישראל היתה הכרה במערכות יחסים המבוססות על קרבה משפחתית, ואילו קרבה לא משפחתית לא היתה מוערכת בהקשר של אובדן ושל שכול, ובנות זוג של חללים נותרו פגועות מהיעדר הכרה רשמית והכרה ציבורית. גם חוקי המדינה לא הכירו בהן, וימי השבעה היו מוכרים על חשבון עבודה רק לבן משפחה מדרגה ראשונה: הורים, אחים וילדים, ולא לבני זוג 'חברים'.[13]

בספטמבר 2014 התקיים מושב בראשות חברת הכנסת עליזה לביא של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת שעסק בהסדרת התנהלות אגף הנפגעים בצה״ל, קצין העיר ומשרד הביטחון מול בנות זוג ובני זוג של חללי צה״ל. במהלך המושב נשמע קול המשקף את העלייה במּודעות לבעיה ואת הצורך בביצוע התאמות נדרשות בחקיקה.[14]

בדיון זה אל"מ יפה מור, ראש מחלקת נפגעים בצה"ל טענה נגד הרעיון שחברות תקבלנה את ההודעה מקציני הנפגעים וימי חופשה מיוחדת לימי השבעה, כגון "אין לי דרך לדעת בכל התהליך האם לחייל יש חברה", "אני לא יודעת אם ההורים יודעים שלבת יש חבר" ו"אנחנו הרי יודעים מה המשמעות הסימבולית של דפיקה בדלת של אנשים במדים. מספיק שפעם אחת אני אטעה ואדפוק בדלת הלא נכונה ואבוי לנו."[14]

לאחר זמן רב הכריזו בצה"ל על שינוי המדיניות והוחלט לפעול בעת הצורך לעדכון בת הזוג, הבאתה לבית משפחת החלל והענקת ימי חופשה, לצד טיפול נפשי. ב-2017 יצא לאור מסמך רשמי חדש של מחלקת נפגעים, שכותרתו "מדיניות בנושא בנות זוג של חללי צה"ל". המסמך גובש לאחר מאבק ממושך שניהלו חברות שכולות ממבצע צוק איתן נגד הצבא.[15] המסמך קבע שבכל מסירת הודעת נפגעים יבררו המודיעים מול בני המשפחה אם לחלל הייתה חברה. "אם ישיבו בחיוב, צה"ל יסייע בהבאתה באופן מיידי לבית משפחת החלל". אם החברה משרתת בצה"ל בסדיר או במילואים, ההודעה תימסר לה על ידי מפקדיה והם גם ידאגו להסעה ולליווי.[15]

עוד מנסה המסמך לטפל בנושא ימי החופשה לבנות הזוג של הנופלים. הנוהל קובע כי החברה זכאית לחופשה מיום הפטירה ועד יום הקבורה, וגם לשבעה ימי חופשת אבל נוספים. כמו כן מעניק הנוהל חופשה לאזכרה ב-30 יום לנפילת החייל וביום אזכרת השנה למותו, וגם ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

הנוהל החדש מאפשר גם מתן טיפול נפשי לבת הזוג: "במידה שהחברה מעוניינת, יועברו פרטי ההתקשרות עימה לנציגות העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל".[15]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הכרה כהורה שכול לצורך קבלת זכויות, באתר של אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון
  2. ^ לילך שובל, ערב יום הזיכרון: מספר חללי מערכות ישראל עומד על 24,068, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2022
  3. ^ - כמה לוחמות שכלו את חייהן במהלך מלחמות ישראל, מתוך מגזין Onlife
  4. ^ יגיל הנקין, יום הזיכרון האלטרנטיבי ומחירו של מחיר הדמים, באתר מידה, ‏2015-04-22
  5. ^ דוגמה: הורי חייל שנפטר לא יקבלו תגמולים בשל התנהגותו הרעה, באתר "תקדין", 3 ביולי 2012
  6. ^ תזכיר חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"א-2011, הופץ ב-9 בפברואר 2011 על ידי משרד הביטחון באתר החקיקה הממשלתי
  7. ^   שלבי החקיקה של חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 4), התשע"ה-2014, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  8. ^ 1 2 גליה גלזנר־חלד, על זיכרון רודף ועל זיכרון חומק: מבט על השכול הישראלי, באתר אוניברסיטת אריאל
  9. ^ אלי סבן, תהליך הכרה במשפחות שכולות – זכויות והטבות ממשרד הביטחון, באתר אלי סבן - משרד עורכי דין, ‏2019-05-14   פרסומי
  10. ^ אגף משפחות והנצחה, באתר של משרד הביטחון
  11. ^   חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, בספר החוקים הפתוח
  12. ^   חוק בתי קברות צבאיים, תש"י-1950, בספר החוקים הפתוח
  13. ^ ד"ד תמר אשכנזי, החברות של הנופלים: לא להתעלם מהאבל שלהן, באתר ynet, 6 באוגוסט 2014
  14. ^ 1 2 הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי - חדשות הוועדה, באתר הכנסת
  15. ^ 1 2 3 חדשות 2, ‏בקרוב: חברות שכולות יקבלו הכרה, באתר ‏מאקו‏, 13 במרץ 2017