פתיחת התפריט הראשי

חתיכה נעשית נבלה

מושג שעיקרו בהלכות בשר וחלב, ומשמעו שחתיכת אוכל כשר שהתערב בו אוכל אסור, אף אם התערב בחלק קטן ממנו, נאסר כולו (=נעשה "נבלה")
(הופנה מהדף חתיכה נעשית נבילה)

חתיכה נעשית נבלה (מכונה בקיצור בראשי תיבות חנ"נ) הוא מושג שעיקרו בהלכות בשר וחלב, ומשמעו שחתיכת אוכל כשר שהתערב בו אוכל אסור, אף אם התערב בחלק קטן ממנו, נאסר כולו (=נעשה "נבלה"). כלומר, חתיכת ההיתר נחשבת על פי ההלכה כאילו הייתה בעצמה דבר איסור, ולא רק כאילו התערב בה טעם איסור.

חתיכה נעשית נבלה
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ק', עמוד א'
משנה תורה ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט', הלכה ח'
שולחן ערוך יורה דעה סימן צב סעיף ב-ד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חתיכת בשר שנבלע בה חלב ביחס גדול מ־1:60, נעשית כל החתיכה אסורה כנבלה וצריכה שישים כנגדה כדי לבטלה, במקרה והתבשלה בקדרה חמה של מאכלים המותרים.
דין חנ"ן

משמעותו ההלכתית של כלל זה היא שאם חתיכה זו מתערבת בחתיכות אוכל אחרות המותרות לאכילה היא אוסרת את כולן אם אינה בטלה בשישים, ואין מתחשבים בכך שמלכתחילה הייתה החתיכה מותרת ורק התערב בה איסור. לדוגמה: אם חתיכת בשר נפלה לקדרה של חלב חם בנפח פי שלושה מחתיכת הבשר (יחס של 1:3 בין הבשר לחלב, ויחס של 1:4 בין הבשר לתערובת כולה), נאסרה כל תכולת הקדרה עקב תערובת איסור בשר בחלב (המתבטלת רק ביחס קטן מ־1:60). אם לאחר מכן נפלה אותה חתיכת בשר לקדרה חמה אחרת של מאכל, היא אוסרת אותו שוב אם אין בקדרה החדשה כמות גדולה פי שישים או יותר מחתיכת הבשר, ואין מתחשבים בכך שגם לאחר בליעת החלב רוב החתיכה הוא בשר.

עיקרו של מושג זה בהלכות בשר וחלב. הראשונים נחלקו האם הוא תקף גם כאשר מדובר באיסורי אכילה אחרים[1].

תוכן עניינים

מקור הדיןעריכה

מקור הדין בגמרא[2] בדברי האמורא רב שאמר: "כיון שנתן טעם בחתיכה" ('נתינת טעם' משמעה עירוב ביחס קטן מ־1:60) - "חתיכה עצמה נעשית נבלה, ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה".

במקום אחר בתלמוד[3] נחלקו בדין זה אמוראים תחת מונח זהה בשם אחר: "אפשר לסוחטו מותר או אסור", כלומר אם אפשר לסוחטו מותר, יש להתייחס רק לחלק האוסר שנפל על החתיכה, וכנגדו יש שיעור ביטול, וממילא לא אומרים דין חנ"ן. ואם אפשר לסוחטו אסור, אין להתחשב רק לחלק האוסר, אלא לשער כנגד כל החתיכה שנאסרה מול כל התערובת בקדירה, ואומרים דין חנ"ן. כשיטה זו נפסק להלכה.
לדעת הראב"ד דין זה נאמר בתלמוד רק לדעת רבי יהודה הסבור שמין במינו לא בטל כלל, ולפי פרשנות זו, מכיוון שלא נפסקה הלכה כדעת ר' יהודה, לא שייך דין זה.

הגבלות לאיסורעריכה

דין חנ"ן נאמר רק במקרים מסוימים למשל בתלמוד נאמר שכל דין זה נאמר כאשר הטיפה נפלה על החתיכה ולא התערבה בשאר החתיכות, אולם אם ניער את הקדירה או הניח עליה כיסוי, שוב לא אומרים את דין זה, ומשערים ביטול הטיפה כנגד כל הקדירה.

כמו כן לדעת התוספות (ר"י), כל דין זה נאמר דווקא כאשר החתיכה מונחת מעל החתיכות שבקדירה, אולם במקרה וחלק מהחתיכה טבולה ברוטב, לא נאמר דין חנ"ן, מאידך לדעת רש"י האיסור נאמר גם באופן זה ורק אם כולה טבולה ברוטב לא נאמר איסור זה. לפי פרשנות הש"ך הרמ"א פסק כשתי הדעות לחומרא.

לדעת השולחן ערוך כאשר המפגש בין החתיכות האוסרת והנאסרת נערך בסביבה יבשה (ללא רוטב), ואף אחת מן החתיכות אינה שומנית לא נאמר דין זה, קביעה זו מסבירה הלכה אחרת[4] המתעלמת לכאורה מדין חנ"ן[5].

בכלל, ישנה מחלוקת ראשונים המופיעה בתוספות[2] בין רבינו תם לרבינו אפרים, לגבי תחולת מושג זה בהלכות איסור והיתר שונות מאיסור בשר וחלב. לפי רבינו אפרים, דין זה שנדרש שישים כנגד כל המאכל שנבלע בו איסור, נוהג רק באיסור בשר בחלב, ואילו לדעת רבינו תם והרא"ש דין זה נוהג אף בשאר איסורים. רבינו אפריים מסביר שאיסור זה קיים רק בבשר בחלב מכיוון שכאשר בשר מתערב בחלב כל אחד מהם הוא היתר, ורק בהתערבם יחד נהפכים לאיסור, אם כן ניתן בהחלט להבין כי החתיכה נהפכה כולה לאיסור בפני עצמה אף אם נפל לקדירה אחרת של היתר. לעומת זאת בדבר היתר אחר שנאסר על ידי איסור, אין הוא עצמו סיבה לאסור ולכן אינו מוגדר איסור אלא דבר היתר ש"ספוג" בו איסור.
כדעת ר' אפריים פוסק השולחן ערוך[6] ולדבריו דין זה נוהג אך ורק בבשר בחלב מדאורייתא ולא בכל האיסורים. אולם הרמ"א חולק וסובר שדין זה נוהג בכל האיסורים, אם כי שמורה הזכות לרב הפוסק להקל בתערובת לח בלח[7], ואף בזאת, רק במקרה שלולי התרת המאכל ייגרם לשואל הפסד מרובה מחמת איסורו. וכן ביבש ביבש שאין חנ״ן בכל האיסורים אף לדעת הרמ״א.

גם לשיטות הסוברות שדין זה נוהג בכל האיסורים אין זה אלא מדרבנן, ועל כן, באופנים מסוימים, חל הכלל של ספק דרבנן לקולא[8].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שולחן ערוך יורה דעה סימן צב סעיף ד
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק', עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ח, עמוד א'
  4. ^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף ד'.
  5. ^ על כל זה ראו בש"ך סימן צ"ב ס"ק ג. הסבר אחר, בסימן ק"ה מדובר כאשר האוסר הוא איסור גוש
  6. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ב, סעיף ד'.
  7. ^ (כלומר באופן שהנאסר הוא רוטב ולא חתיכה)
  8. ^ ש"ך יורה דעה, צב, ס"ק יב.