פתיחת התפריט הראשי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פנחס טִיבּוֹר רוזנבאום (Tibor Rosenbaum;‏ 2 בנובמבר 1923 - 23 באוקטובר 1980) היה איש עסקים יהודי ועסקן ציוני אשר היה אחראי להצלת מאות יהודים בזמן השואה. בשנות השישים נקשר שמו בקשרים עם המאפיה ובתאוריית קשר בנוגע לרצח נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי.

קורות חייםעריכה

רוזנבאום נולד בהונגריה. אביו, הרב שמואל רוזנבאום, שימש כרב העיר קישווארדה (קליינוורדין). כשהיה רוזנבאום בן 18 הוסמך לרבנות על ידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. נמנה עם חברי ההנהלה הארצית של "בני עקיבא" בהונגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה קשר קשרים ראשונים עם התנועה הציונית ובראשם ועדת העזרה וההצלה בבודפשט של ישראל קסטנר ועסק בהצלת יהודים בדרכים נועזות ותוך סיכון חיים יומיומי, כאשר הוא מתחפש לקצין צלב החץ וגסטפו.

לאחר סיום המלחמה שימש תקופה קצרה כרב העיר קישווארדה, במקום אביו שנספה בשואה. כן ליווה את הרב הרצוג במסעותיו באירופה, לאיתור ילדים שניצלו והוסתרו. בתום המלחמה עלה רוזנבאום לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ, אך כעבור חודשים ספורים ירד מישראל וקבע את מקום מושבו בז'נבה שבשווייץ.

קשריו של רוזנבאום עם הציונות נמשכו שנים ארוכות. בשווייץ שימש נשיא ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית. במהלך השנים היה חבר הוועד הפועל הציוני, חבר הנהלת הקונגרס היהודי העולמי וחבר ההנהלה העולמית של תנועת המזרחי. כמו כן פעל במסגרת החברה לישראל לגיוס כספים עבור המדינה. בשנת 1958 ייסד רוזנבאום בז'נבה, בתמיכת משפחת רוטשילד, את הבנק הבינלאומי לאשראי (Banque du Crédit International) ושימש כנשיאו. שנים ארוכות היווה הבנק, שקיים סניפים בלונדון, בניו יורק ובאיי הבהאמה, כלי למימון פעולות המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים.

רוזנבאום היה בעל השקעות רבות בישראל, בהיקף של כ-9 מיליון דולר. בשנת 1955 נרכשו על ידיו כשישית ממניות חברת "ק.ב.ע. - קבוצת בוני ערים" ("חברת אשדוד"). בשנת 1963 נרכשו על ידיו 51% ממניות מפעלי "אתא" ו"לודז'יה". החזיק מניית יסוד בת מיליון דולר בחברה לישראל. כמו כן היה בעל מניות ב"בנק קופת עם", שותף בחברת המסחר "אוניון ישראל-שווייץ", שותף במפעל "אגן" לייצור אמבטיות, שותף בחברת "גאס רסקו", בעל מפעל בתל אביב בתחום הקונפקציה, משקיע במפעל פיינארטס ברעננה להדפסת טקסטיל, משקיע בחברת רמת"ם לתעשייה ומסחר, משקיע בחברת "מקור" למסחר בניירות ערך וממייסדי "אלקון" לייצור שפופרות אלומיניום. בשנים 1975-1964 היה עמוס מנור נציגו של רוזנבאום בישראל.

בשנת 1968 פרסם מגזין "לייף" האמריקני חשדות בנוגע למעורבותו של רוזנבאום בעסקי המאפיה. בעקבות פרסומים אלו נחקרו חשדות למעילה בכספי החברה לישראל והיקף עסקיו של רוזנבאום בבנק שבראשותו פחתו משמעותית. ברנהרד, נסיך הולנד, ידידו שנים ארוכות, מכר בשנת 1974 את טירת Warmelo כדי לסייע לרוזנבאום. פעולה זו לא מנעה את קריסת הבנק, ואתו שועבדה גם הטירה מהולנד, שהועברה לרוזנבאום באופן שנוי במחלוקת. בתקופה זו החלה להיחשף רשת קשרים בין הנסיך ברנהרד, מאיר לנסקי ורוזנבאום, שמימנו את חברת הסחר "Permindex" שנקשר שמה בחוגים קומוניסטים. בחקירת רצח קנדי נקשר שם החברה כמי שעמדה מאחורי ניסיון למנוע את תוכניות הנשיא לחיסול הפשע המאורגן וכתומכת במשטרו של פידל קסטרו בקובה.

בקריסתו היה הבנק בגרעון של 120 מיליון דולר. עם קרבנות הקריסה נמנו "קרן ליידי דייוויס" שעסקה בהקמת מוסדות ציבור בישראל, ו-11 מיליון דולר מכספיה הופקדו בבנק. ניסיונות להניע את ממשלת ישראל לתת לבנק ערבות כדי למנוע את קריסתו, לא הצליחו. בקריסתו התברר שמיכאל צור הפקיד אצלו כספים רבים. צור הועמד לדין והורשע בקבלת שוחד על הפקדת הכספים אצל רוזנבאום.

רוזנבאום היה חבר מועצת המנהלים של אוניברסיטת בר-אילן. בזכות קשריו בליבריה עם הנשיא ויליאם טאבמאן הוא היה בעל דרכון דיפלומטי ליברי.

טיבור רוזנבאום נפטר מהתקף לב ב-23 באוקטובר 1980[1], בהיותו בן 57, ונטמן בבית הקברות בהר המנוחות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה