מנחם מיכלסון

עיתונאי ישראלי
אין תמונה חופשית

מנחם מיכלסון (נולד ב-1947) הוא סופר, ביוגרף ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיהעריכה

מנחם מיכלסון גדל והתחנך בבני ברק, למד בבית ספר תיכון עירוני דתי בני ברק. שירת בנח"ל ושימש כתב צבאי של "במחנה נח"ל". בוגר אוניברסיטת בר-אילן בחוגים לספרות עברית ומדע המדינה, ונמנה עם מקימי המגמה לתקשורת ביחידה ללימודי המשך באוניברסיטה.

משנת 1969 הוא חבר מערכת ידיעות אחרונות והיה עורך חדשות בעיתון, עורך-משנה של מוסף "7 ימים", מעורכי המוסף הפוליטי וכתב לעניינים כלליים. בנוסף היה עורך "זרעים" - ירחון בני עקיבא, ומעורכי "בת-קול", עיתון הסטודנטים של בר-אילן.

בשנת 1983 זכה בפרס זיו לעיתונות.

בשנים 1985–1987 כיהן כשליח עלייה וכאחראי על יחסי הציבור של מחלקת העלייה בבריטניה.

בשנים האחרונות הוא מגיש תוכניות רדיו בקול ישראל. היה בין המייסדים של רדיו קול חי, אך עם התחרדות התחנה פרש יחד עם אורי אורבך.[1]

ספריועריכה

  • מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000
  • מנחם מיכלסון, משה קצב: ממעברת קסטינה - לקריית הממשלה, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992
  • מנחם מיכלסון, משה שי, 24 שעות בחיי צה"ל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2001
  • מנחם מיכלסון, מרטין גילברט, חיים פזנר האיש שידע - הידיעה על הפתרון הסופי ומאמצי ההצלה, הוצאת יד ושם, 2007
  • מנחם מיכלסון, הלל ממוצב המזח, ספרית בית-אל
  • מנחם מיכלסון, מאת שליחנו ללונדון, הוצאת ידיעות אחרונות
  • מנחם מיכלסון, נגד הזרם - סיפורו של מאיר שטרית, ספריית מעריב, 1993
  • מנחם מיכלסון, הצופה לבית ישראל: סיפור חייו ויצירתו העיתונאית של עורך עיתון הצפה, משה אישון 2018.
  • בעריכתו: חיים טופול, חיים מספר על טופול, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983
  • מנחם מיכלסון רואים את הקולות - סיפורו של בית חינוך עיוורים ירושלים, הוצאת ראובן מס, 2019
  • מנחם מיכלסון יד ימינו - סיפור חייו של יחיאל קדישאי מזכירו האישי של מנחם בגין, הוצאת גפן, 2013, זוכה פרס ז'בוטינסקי 2015
  • אחד יחיד ומאחד: סיפור חייו ומורשתו של הרב אליהו פרדס, ספריית בית אל תשפ"א (2020) (לצד שאול מייזליש)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.