שי ג'ינפינג

נשיא סין הנוכחי
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין זהו שם סיני; שם המשפחה הוא שי.

שִי ג'ינפינגסינית: 习近平; פין-יין: Xí Jìnpíng, הגייה: [ɕǐ tɕîn.pʰǐŋ]; נולד ב-15 ביוני 1953) הוא המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין, נשיא הרפובליקה העממית של סין, ויושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. משמעות כהונתו בשלושת התפקידים הללו, היא עמידתו בראש המפלגה, המדינה והצבא בהתאמה[1]. עקב כך, שי מתואר בדרך כלל כמנהיג הבולט ביותר של סין. בתור המזכיר הכללי של המפלגה, שי חבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, אשר מורכבת מההנהגה הבכירה ביותר של המפלגה, ומהווה למעשה את גוף קבלת ההחלטות החזק ביותר בסין.

שי ג'ינפינג
习近平
שי ג'ינפינג, 2013
שי ג'ינפינג, 2016
לידה 15 ביוני 1953 (בן 67)
בייג'ינג
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, מהנדס, מהנדס כימיה, עורך דין, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של סין
בת זוג פנג לי-יואן
המנהיג העליון של סין
נשיא הרפובליקה העממית של סין
14 במרץ 2013–מכהן
(7 שנים ו־36 שבועות)
פרסים והוקרה
  • Order of St. Andrew
  • מסדר הרפובליקה הסרבית
  • מפקד עליון במסדר לאופולד
  • עיטור המשחרר של ונצואלה
  • העיטור הלאומי חוסה מרטי
  • המסדר של פקיסטן
  • מסדר אבן סעוד
  • מסדר הזהב האולימפי (2013)
  • מפתח הזהב של מדריד (2018)
  • מסדר זאיד
  • מסדר הידידות של בלרוס
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין
  • מסדר מאנאס
  • Order for strengthening Peace and Friendship (29 בספטמבר 2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Xi Jinping Signature.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שי כיהן כמושל מחוז פוג'יין בשנים 1999–2002, וכמושל ומזכיר המפלגה במחוז השכן ג'ג'יאנג בשנים 2002–2007. לאחר שמזכיר המפלגה בשנחאי פוטר ב-2007, שי מילא את מקומו במשך תקופה קצרה. באוקטובר 2007 הפך לחבר בוועדה המתמדת של הפוליטביורו, במרץ 2008 התמנה לסגן נשיא סין, ובאוקטובר 2010 התמנה לסגן יושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-15 בנובמבר 2012, מונה שי למזכיר הכללי של המפלגה וליושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית. ב-14 במרץ 2013 התמנה לנשיא סין.

שי הוא בנו השני של הקומוניסט הוותיק שי זונגשון, אחד ממייסדי תנועת הגרילה הקומוניסטית במחוז שאאנשי שבצפון סין, וסגן ראש הממשלה לשעבר.

שִי ידוע בהצהרותיו הנוקשות כנגד שחיתות. ב-21 בינואר 2013 פורסם תחקיר של ה-ICIJ שחשף חשבונות בנק סודיים באיי הבתולה הקריביים של משפחתו[2].

בשנת 2020 הופיע ברשימה השנתית של מגזין טיים, טיים 100[3].

שנותיו הראשונות ולימודיועריכה

שי ג'ינפינג נולד בבייג'ינג ב-15 ביוני 1953. אביו, שי זונגשון, שימש במספר תפקידים בכירים במפלגה ובמדינה[4][5]. ימי נעוריו עמדו בסימן מהפכת התרבות.

ב-1963, בגיל 10, סולק אביו מהמפלגה ונשלח לעבוד במפעל במחוז חנאן[6]. ב-1966 נקטעו לימודיו התיכוניים של שי בשל מהפכת התרבות, כשתלמידי התיכון התבקשו לבקר את המורים ולהיאבק בהם. בית משפחת שי נשדד על ידי סטודנטים, ואחת מאחיותיו נהרגה[7]. מאוחר יותר, אמו של שי נאלצה להכריז על עצמה בפומבי כאויבת המהפכה. כ-1968 נאסר אביו, ושי לא זכה לראותו במשך ארבע שנים. לאחר שנאסר אביו, שוב לא נהנה שי מהגנתו, ונשלח לעבוד במפעל במחוז שאאנשי. שי נשלח במסגרת תוכנית 'השיבה אל הכפר'[8], שהגה מאו במטרה למגר את המחשבה הבורגנית בקרב הצעירים[9]. חודשים מספר לאחר מכן, נשברה רוחו של שי והוא נמלט לבייג'ינג. שם נעצר עד מהרה, וכעונש נשלח למחנה עבודה. במחנה הפך למזכיר הסניף המקומי של המפלגה, ושימש בתפקיד עד 1975. לימים תיאר את ימיו במחנה כמהנים ומרגשים, ועם זאת טען שבהם התבררה לו המהפכה כאשליה[10].

ב-1975 שוחרר שי ממחנה העבודה. הוא שב לבייג'ינג, ולמד הנדסה כימית באוניברסיטת טסינגואה. כשאר הסטודנטים מסוגו[11] השקיע חמישית מזמן לימודיו בתורת המאואיזם, בעבודה חקלאית וב'למידה מצבא השחרור העממי'[12]. לאחר שסיים את לימודיו, שימש כמזכירו של מזכ"ל הוועדה הצבאית המרכזית. ב-1985, כחלק ממשלחת סינית ללמידת החקלאות האמריקאית, נסע שי לאיווה והתארח בביתה של משפחה מקומית[13]. ב-1998 שב שי לאוניברסיטה טסינגאוה ולמד פילוסופיה מרקסיסטית וחינוך אידאולוגי[14]. בתום לימודיו קיבל תואר דוקטור במשפטים, בשל 'לימודי פוליטיקה, ניהול והיסטורית המהפכה'. ב-2013 נטען שעבודת הדוקטורט שלו כוללת העתקות, ולכן יש בה משום גנבה ספרותית[15].

שי הוא המנהיג העליון הראשון הדובר סינית תקנית ללא מבטא פרובנציאלי בולט. אשתו של שי ג'ינפינג היא הזמרת פנג לי-יואן.

תקופת מנהיגותועריכה

ב-15 בנובמבר 2012, שי התמנה לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ויושב ראש הוועד הצבאית המרכזית על ידי הוועידה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית של סין, ובכך הפך, למעשה, למנהיג סין. שי הוא מנהיג סין הראשון שנולד ברפובליקה העממית של סין (קודמיו נולדו לפני הקמתה). יום לאחר מכן הוא הציג את ההרכב החדש של הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, בראשותו[16].

בהרכב הוועדה החדש ישנם 7 חברים, לעומת 9 קודם לכן, וכל החברים בה חדשים, מלבד ראש הממשלה לי קצ'יאנג ושי עצמו[17]. בניגוד למקובל, הנאום הראשון של שי נוסח בפשטות ולא כלל סלוגנים פוליטיים[18]. שי דיבר על שאיפות האדם הממוצע, באומרו "אנשינו ... מצפים לחינוך טוב יותר, משרות יציבות יותר, הכנסה טובה יותר, ביטחון סוציאלי אמין יותר, טיפול רפואי ברמה גבוהה, תנאי מחיה טובים יותר, וסביבה יפה יותר". שי נשבע להיאבק בשחיתות בדרגים הגבוהים ביותר, ורמז שזה עשוי לאיים על הישרדות המפלגה; והתבטא באיפוק לגבי רפורמות כלכליות מרחיקות לכת[19].

מדיניות פניםעריכה

בדצמבר 2012, שי ביקר בגואנגדונג במסע הראשון שלו מחוץ לבייג'ינג מאז שנכנס לתפקידו כמנהיג המפלגה. הנושא העיקרי של המסע היה קריאה לרפורמות כלכליות וחיזוק הצבא. שי ביקר בפסל של דנג שיאופינג, דבר שעורר השוואות בין הביקור של שי לביקורו של דנג עצמו בדרום המדינה ב-1992[20], בו קרא דנג לרפורמות כלכליות לאחר שמנהיגי המפלגה השמרנים יותר עיכבו רבות מהרפורמות שניסה לקדם לאחר אירועי כיכר טיין-אן-מן. במהלך המסע שלו, שי הזכיר פעמים רבות את הסלוגן שלו – "החלום הסיני", והסביר: "ניתן לומר שהחלום הוא אומה חזקה. ועבור הצבא, זה חלום של צבא חזק"[21]. מסעו של שי התבלט בפשטות, שחרגה מהמסורת של מנהיגי סין במסעותיהם. במקום לנסוע בלימוזינות, שי נסע בוואן גדול. במקום לאכול במסעדות, שי אכל את ארוחותיו במלון בו שהה. ובניגוד לנהוג, לא עצר את התנועה בנתיבים שבהם השתמש[22].

שי נבחר לנשיא הרפובליקה העממית של סין ב-14 במרץ 2013, בהצבעה של הקונגרס הלאומי העממי בבייג'ינג. תוצאות ההצבעה היו 2,952 בעד, אחד נגד ושלושה נמנעים[23]. הוא החליף את חו ג'ינטאו, לאחר שזה כיהן שתי קדנציות[24]. שעות אחדות לאחר בחירתו שוחח בטלפון עם ברק אובמה, נשיא ארצות הברית, על אבטחת מידע וקוריאה הצפונית[25]. בשבוע הראשון לנשיאותו ביקר שי ברוסיה, טנזניה, דרום אפריקה וקונגו[26]. כמו כן אירח את מזכירי האוצר והמדינה האמריקניים.

בתקופת שלטונו קידם שי מיזם רחב היקף של "דירוג חברתי" של אזרחי סין שקובע במידה רבה את יחס המדינה לכל אזרח על פי קריטריונים מסוימים כמו מידת הציות לחוק או חבריהם[27][28]. בנוסף, קידם מספר מהלכים אנטי-נוצרים כמו הרס כנסיות והחלפת צלבי ישו בדיוקנאות שלו עצמו[29][30].

בשנת 2015 הוא קידם מבצע לדיכוי פעילי זכויות האדם.

ב-11 במרץ 2018 ביטל הקונגרס את הסעיף בחוק המגביל את כהונת הנשיא (וסגנו) לשתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת בלבד, כך ששי יוכל לכהן בעצם כנשיא סין ללא הגבלת זמן[1]. פעולה זאת הביאה להשוואתו לבעל הסמכות הגדולה ביותר בסין מאז מאו צ'ה טונג, מייסדה של הרפובליקה העממית.

שינג'יאנגעריכה

  ערך מורחב – רצח העם האויגורי

האויגורים הם עם טורקי המתגורר ברובו בשינג'יאנג, המחוז המערבי והגדול ביותר של סין. מזה מאות שנים מבוצעות פעולות בדלנות של תומכי עצמאות. בשנות התשעים נוסדה המפלגה האסלאמית של טורקיסטן, ארגון טרור בדלני אשר פגע רבות בתשתיות הסינים. שי, מאז הפך נשיא, החל לפעול במהרה להסדיר את החוק הסיני על האויגורים. בשנת 2018 התפרסמו ברחבי העולם כתבות וסרטים תיעודיים אשר חשפו את המתרחש אצל אויגורים; אלפי מחנות ריכוז התגלו וחוק כפייה אשר נועד להסדיר את הילודה של האויגורים כמתרחש בשאר סין לפי חוק הגבלת הילודה בסין פגע באוכלוסייה האויגורית האתנית וכמעט מחקה את התנועה העצמאית. אצבע מאשימה נשלחה אל שי והוא הואשם במה שנודע כרצח העם האויגורי.

משבריםעריכה

בשנת 2019 ובתחילת שנת 2020 נאלץ ג'ינפינג להתמודד עם שרשרת אירועים שהחלישו במידה מסוימת את התמיכה בו, ביניהם מלחמת סחר עם ארצות הברית, מהומות מתמשכות בהונג-קונג לתמיכה בדמוקרטיזציה של הממשל, כאמור תהודה תקשורתית עולמית על מחנות ריכוז שהקימה ממשלתו במחוז שינג'יאנג לתושבים האויגירים, החמרת הלחץ הממשלתי על הרפובליקה הסינית בטאיוואן והתפרצות נגיף הקורונה[30][31], שאפילו עוררה קולות מחאה נדירים מתוך מפלגת השלטון[32].

מדיניות חוץעריכה

שי נודע בפועלו הרב לפתח את השפעתה וסמכותה של סין על גבי דרכי המסחר הגלובליות. הפרויקט השאפתני הגדול ביותר שלו אשר החל ליישם בנושא הוא חגורה אחת, דרך אחת, מעין החייאה של דרך המשי העתיקה לדבריו. נוסף על כך שי פעל לפיתוח של מרכזי עבודה ופיתוח סינים במדינות שונות כדוגמת בסיס בג'יבוטי אשר תחילה היה בסיס לפועלים סינים אך עם הזמן התייצבו במקום חיילי צבא השחרור העממי.

התפשטות דיפלומטיתעריכה

  ערך מורחב – חגורה אחת, דרך אחת

סין החלה להשקיע כספים בתשתיות בנמל גוואדאר לחופי פקיסטן משנת 2007. הממשלה הפקיסטנית לא יכלה לפתח את האזור משום שניתן להשפעה ממושכת של בלוצ'ים, מיעוט אתני הפועל לעצמאות מפקיסטן ונלחם בפועל ברשויות במחוז בלוצ'יסטן. הכסף הרב אשר נדרש לשילומים לא היה בידי הממשלה הפקיסטנית ועל כן נוצר הסדר כי הנמל ישמש כבסיס לכוח עבודה ופיתוח סיני, משמע כי ישלט בידי הרשויות הסיניות תחת החוקה הסינית. סין בנתה את כביש קארקוראם העובר דרך הרי ההימלאיה ומאפשר מעבר ישיר של פועלים ואספקת מסחר משינג'יאנג אל גוואדאר בחופי הים הערבי (אשר גם מאפשר גישה מהירה אל המפרץ הפרסי ומצבורי הנפט העצומים אשר בתוכו).

כמו שאירע בפקיסטן היה המצב גם בסרי לנקה (המשמשת למעבר דרך האוקיינוס ההודי), ג'יבוטי, קניה, טנזניה, מוזמביק, האיים המלדיביים, בנגלדש, מיאנמר ועוד בצורה אשר חותכת את מעבר הסחר מסביב להודו, המשמשת יריבה של סין. במלזיה גם כן נבנתה עיר סינית אשר מוקמה מצפון לסינגפור, בכדי להיות למתחרה של האחרונה. שי הביע את התנגדותו ליצירת בסיסים צבאיים בפגישה עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אך בשנת 2017 הגיעו אל הבסיס הסיני בג'יבוטי כוחות חיל רגלים ועם הזמן נוסף לבסיס הפועלים בסיס צבאי[33].

התפשטות צבאיתעריכה

לסין העממית תחת שלטונו של שי יש דרישות טריטוריאליות רבות לשטחים מהסובבים אותה, בהן אקסאי צ'ין, צפון בהוטן, חציה המזרחי של טג'יקיסטן, ארונאצ'ל פרדש, הרפובליקה הסינית אשר באי טאיוואן, שליטה ימית על כל ים סין הדרומי, איים לים סין המזרחי, צפון מיאנמר, אזורי גבול בנפאל ומבחינה לא רשמית גם שליטה דה פקטו על מונגוליה וסיפוח השטחים שבין נהרות האוסורי ואמור, אשר נמצאים בפרימוריה, הפדרציה הרוסית[34].

במעבר הגבול הצר עם אפגניסטן הוצבו מוצבי רגלים וחיילים סינים מוצבים אשר כמוהם מוצבים גם בטג'יקיסטן, פעולה אשר נעשתה הודות להסחת דעתה של רוסיה מהשפעתה על רפובליקות מרכז אסיה אשר כולן היו חלק מברית המועצות. בין דרישותיה לאיים בים סין המזרחי טוענת סין גם לשליטה על איי ריוקיו, אשר נמצאים למעשה בשליטת יפן. טענה זאת לשליטה על האיים הביאה בשנת 2014 את שינזו אבה, ראש ממשלת יפן, להכריז על העברת תקציב ממשלתי רחב לפיתוח כוחות ההגנה של יפן, דבר שלא נעשה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. היה זה בין לבין בהמשך לפעילות של קוריאה הצפונית במים הטריטוריאליים של יפן בשנת 2008, בפעולה אשר הביאה את הממשלה והקבינט היפני לשקול עוד מאז להעשיר את התקציב הצבאי.

לקראת אמצע שנת 2020 אירעה התנגשות מזוינת בין כוחות הודים לכוחות סינים ברחבי האזור המסוכסך של אקסאי צ'ין בהימלאיה. הסלמה התמשכה בחודשים שלאחר האירוע כאשר לא ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ולא ממשלו של שי עמדו לבצע הרגעה מדינית. לבסוף היחסים נרגעו במעט לקראת סוף יולי והושב הסטטוס קוו לסדרו[35].

איראןעריכה

  ערך מורחב – יחסי איראן–סין

עקב עיצומים נגד איראן אשר מוצאים לפועל בידי ארצות הברית ומדינות המפרץ הערביות, באוגוסט 2020 הוסדר הסכם סחר בסך השקעה של 400 מיליארד דולר אמריקני אשר תבצע סין באיראן. ההסכם שאמור להימשך על גבי 25 השנים הבאות יגיע בין לבין לפיתוח סיני של משמרות המהפכה האסלאמית והכוחות המזוינים של איראן למען יצוב המשטר האסלאמיסטי בטהראן אשר בתמורה ייבא אל סין סחורות פחמימנים באופן סדיר[36][37].

טורקיהעריכה

  ערך מורחב – יחסי טורקיה–סין

עקב ניסיון לשמור על יחסי מסחר טובים עם סין, מדינות מוסלמיות רבות כגון אינדונזיה, בנגלדש, פקיסטן, סומליה ועוד מעלימות עין מהפעולות שמבוצעות בידי הרשויות הסיניות נגד המוסלמים האויגורים בשינג'יאנג. יוצאת דופן היא טורקיה, אשר עקב עצמאות מסחרית מידי סין מסוגלת להתנגד ולהביע ביקורת ישירה נגד הפעולות של הממשל הסיני. סין מצידה חייבת גישה אל הים התיכון למען פרויקט חגורה אחת, דרך אחת. על כן סין העממית החלה בבניית נמל דרך בלגרד אל סלוניקי אשר יביא לגישה אל הים התיכון בשביל הונגריה, אוסטריה (שתיהן בהשפעה דרך נהר הדנובה), סרביה, מקדוניה הצפונית ויוון אך באותו הזמן ירחיק את מדינות אלו מן אפשרות להשפעה טורקית מרובה, ובכך יפגע בהשפעה של טורקיה על חבל הבלקן[38].

ישראלעריכה

  ערך מורחב – יחסי ישראל–סין

זמן קצר לאחר עלייתו של שי לשלטון, בשנת 2013, בוצע ביקור של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לסין. לרגל האירוע, שגרירת סין בישראל, גאו ינפינג, שיבחה את שמו של נתניהו: "שמו של נתניהו ידוע לכל סיני. הוא מדינאי ותיק, מנהיג מקסים ודובר רהוט. הוא מופיע בחדשות פעמים רבות ומוכר היטב לבני העם הסינים. נאמר לי שנתניהו יעניק ראיון לטלוויזיה המרכזית בסין במהלך ביקורו במדינה, ואני חושבת שהדבר יתקבל היטב ויגביר את הפופולריות שלו בסין."[39]

סין של שי תומכת בהסדר לא אלים לסכסוך האיראני-ישראלי. בתקופת כהונתו של שי סין פיתחה מספר רב של תשתיות בתוך ארץ ישראל. הקשר המסחרי הגיע לשיאו עם הסחר במערכות האלחוטיות של ה-5G. יחסי הסחר החלו להיחלש עקב מלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין לאורך כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית.

רוסיהעריכה

עם הזמן הפכה הפדרציה הרוסית מסתמכת יותר ויותר על הסחר שלה עם סין, דבר אשר ניתן לראותו דוגמת ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה. יתרה על כן, בכדי להקל על עומס האוכלוסין האדיר בתוך סין, מבוצעות תשתיות ליישוב אזרחים סינים במזרח הרחוק הרוסי אשר בסיביר, בייחוד האזורים של פרימוריה וחברובסק אשר מבחינה היסטורית היו שייכים לסין בתור מנצ'וריה החיצונית בתקופת שושלת צ'ינג עד לקביעת הגבולות בחוזה אייגון.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 שושלת שי: נשיא סין המליך את עצמו לקיסר לכל החיים
  2. ^ AP, "תחקיר: חשבונות הבנק הסודיים של מפלגת השלטון בסין", באתר וואלה!, 22 בינואר 2013
  3. ^ Xi Jinping: The 100 Most Influential People of 2020, Time
  4. ^ הבולטים שבהם: סגן ראש הממשלה, סגן יו"ר הפרלמנט ומנהל מחלקת התעמולה של המפלגה.
  5. ^ Profile: Chinese Vice President Xi Jinping, RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית)
  6. ^ Charles-Edouard Bouée, China's Management Revolution: Spirit, Land, Energy, Palgrave Macmillan, 2011. (באנגלית)
  7. ^ Buckley, Chris; Tatlow, Didi Kirsten (24 בספטמבר 2015). "Cultural Revolution Shaped Xi Jinping, From Schoolboy to Survivor". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  8. ^ 不忘初心:是什么造就了今天的习主席?—在线播放—优酷网,视频高清在线观看, v.youku.com
  9. ^ בשנות ה-60 המאוחרות ובשנות ה-70 המוקדמות, נשלחו במסגרת התוכנית כ-17 מיליון צעירים לעבוד ולחיות באזורי הכפר.
  10. ^ Jonathan Watts, Most corrupt officials are from poor families but Chinese royals have a spirit that is not dominated by money, the Guardian, ‏2007-10-26 (באנגלית)
  11. ^ שנחשבו 'תקינים מבחינה פוליטית', היות שהוריהם היו איכרים, פועלים, או חיילים בצבא המהפכה במהלך מלחמת האזרחים.
  12. ^ Denis Fred Simon, Cong Cao, China's Emerging Technological Edge: Assessing the Role of High-End Talent, Cambridge University Press, 2009-03-19. (באנגלית)
  13. ^ "China's Vice-President revisits youth with a trip to the Midwest to meet farming family he stayed with on exchange trip". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  14. ^ Xi Jinping - People's Daily Online, en.people.cn
  15. ^ "Plagiarism and Xi Jinping - Asia Sentinel". Asia Sentinel (באנגלית). 24 בספטמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  16. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  17. ^ Wong, Edward (14 בנובמבר 2012). "Ending Congress, China Presents New Leadership Headed by Xi Jinping". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  18. ^ Johnson, Ian (15 בנובמבר 2012). "Xi Jinping Offers Few Hints of a Shift in Direction in China". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  19. ^ "Full text: China's new party chief Xi Jinping's speech". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  20. ^ מאמר שעוסק בסמליות האפשרית של מסעו
  21. ^ Page, Jeremy (13 במרץ 2013). "For Xi, a 'China Dream' of Military Power". Wall Street Journal (באנגלית). ISSN 0099-9660. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  22. ^ Chen, Zhuang (10 בדצמבר 2012). "The symbolism of Xi Jinping's trip south". BBC News (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  23. ^ "China anoints Xi as new leader". BBC News (באנגלית). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  24. ^ Demick, Barbara (13 במרץ 2013). "China's Xi Jinping formally assumes title of president". Los Angeles Times (באנגלית). ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  25. ^ France-Presse, Agence. "China names Xi Jinping as new president" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  26. ^ Buckley, Chris (25 במרץ 2013). "Xi Jinping of China Tries to Reassure Africans". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2018. 
  27. ^ אופיר דור, מדרגות לגיהינום: בסין, ולא רק שם, מעניקים לאנשים ציונים שמכתיבים את חייהם, כלכליסט
  28. ^ נטע בר, כך הפך שי ג'ינפינג לקיסר מודרני בסין, ‏ישראל היום
  29. ^ הרס כנסיות ורישום מאמינים: המלחמה של סין בנצרות, וואלה!
  30. ^ 1 2 יואב קרני, סיכום 2019: הרודנים החזקים בעולם הפכו לקצת פחות חזקים, גלובס
  31. ^ סוכנויות הידיעות‏, שי שלט ביד רמה על יותר ממיליארד סינים. הנגיף מאיים לערער על הנהגתו, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בפברואר 2020
  32. ^ באופן חריג: התנגדות וביקורת על נשיא סין מתוך המפלגה הקומוניסטית, באתר ‏מאקו‏‏, ‏18 באוגוסט 2020‏
  33. ^ Trump's Biggest Failure
  34. ^ China has border disputes with 17 countries
  35. ^ India captures Chinese camp in Himalayas
  36. ^ China and Iran draft a $400 billion pact
  37. ^ שי ג'ינפינג | זמן ישראל
  38. ^ The Turkish Century | New Beginnings
  39. ^ ישראל היום