יעקב חזן

יעקב חזן
	יעקב חזן, 1952
לידה	4 ביוני 1899; ברסט ליטובסק, רוסיה
פטירה	22 ביולי 1992 (בגיל 93); משמר העמק, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1923
מקום קבורה	משמר העמק, ישראל
עיסוק	פוליטיקאי, מחנך
מפלגה	מפ"ם
סיעה	מפ"ם, המערך
	14 בפברואר 1949–21 בינואר 1974; (25 שנים)
כנסות	1 – 7
	יו"ר מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם); ממנהיגי השומר הצעיר; ממנהיגי הקיבוץ הארצי;
	יו"ר מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם); ממנהיגי השומר הצעיר; ממנהיגי הקיבוץ הארצי;
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1989)

ערך זה עוסק בחבר הכנסת. אם התכוונתם לרב מבעלי התוספות, ראו יעקב חזן מלונדון.

יעקב חזן (4 ביוני 1899 – 22 ביולי 1992) היה פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך, ממייסדי "השומר הצעיר", ממייסדי מפ"ם ויו"ר שלה, ממייסדי הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ הארצי בפרט ובציונות הסוציאליסטית בכלל. יש שראו סביבו הילה מיתית כמעט, של 'הכהן הגדול' של הסוציאליזם הציוני, בגרסה המפ"מניקית-מרקסיסטית.^[1]

תולדות חייועריכה

חזן נולד ב-1899 ליהודה חיים חזן, בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד בחדר, בתיכון עברי ובפוליטכניון בוורשה. היה חבר ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בפולין וחבר מרכז "החלוץ". לאחר עלייתו ארצה ב-1923, עבד כפועל בפרדסים בחדרה ובייבוש ביצות בעמק בית-שאן. היה ממייסדי קיבוץ משמר העמק וחבר במוסדות המרכזיים של ההסתדרות.

שירת כחבר הכנסת מקום המדינה ועד שנת 1973. לפני הקמת מדינת ישראל ובשנותיה הראשונות הזדהה עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית בכל, פרט לנושא הציונות, לגביו חשב שהייתה אי-הבנה מצד המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1949 הכתיר את ברית המועצות כ"מולדתו השנייה של העם היהודי". עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב"על המשמר". עם הודאת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בפשעי סטלין נסוג מתמיכתו בו. לימים הודה שבנושא ברית המועצות אמר דברים שלא האמין בהם.

במהלך כל חייו סירב חזן להתמנות לתפקיד שר, מתוך תפיסה שעל השר להתעסק יומם וליל בענייניו המינסטריאליים תוך זניחת עיסוקיו האחרים – אידאולוגיים, תנועתיים, פרלמנטריים וחינוכיים, שבהם העדיף להתעסק. על כן העדיף לקדם אנשים צעירים (בהם ויקטור שם-טוב) לתפקידי שרים. חזן היה מועמד במקום ה-120 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת ה-13 (1992).

יש הרואים במאיר יערי וביעקב חזן מודל ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של הציונות: מודל של שני מנהיגים, כל אחד מהם בעל עוצמה רבה, שלא פנו זה נגד זה ואשר היוו יחדיו את ההנהגה הדו-ראשית של הקיבוץ הארצי ושל מפלגת הפועלים המאוחדת, ו'פוסקי הדור' של תנועת השומר הצעיר בכל הנוגע לציונות הסוציאליסטית ולתנועה הקיבוצית. למרות מתיחויות מבית שידעו ככל הפוליטיקאים, הצליחו לשמור על יחסים טובים, שיתוף פעולה פורה והובילו את מפ"ם להישג אלקטורלי שלא חזר על עצמו מאז – 19 מנדטים, בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949.

לאחר מלחמת ששת הימים תמך בהתיישבות יהודית ברמת הגולן.^[2]

ב-1989 הוענק לחזן פרס ישראל על מפעל חיים.

על שמו מרכז לצדק חברתי במכון ון-ליר בירושלים, בית ספר דמוקרטי בכפר סבא ורחוב בחיפה. בתו, ד"ר יהודית אכמון, היא פסיכולוגית קלינית. אמם של גדעון שלח, ארכאולוג המתמחה בסין, ויעל אכמון, מתרגמת.

בנוסף על שמו: בסמוך לפטירתו בשנת 1992, הוקם גרעין נח"ל של בוגרי נוער מפ"מ. לאחר פטירתו גרעין הנח"ל אימץ את שמו ונקרא גרעין "חזן" על שם יעקב חזן.

כתביועריכה

ארץ ישראל על פרשת דרכים, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1938.
(עם מאיר יערי) נגד הזרם: המדיניות הציונית בשעה זו, (מרחביה): הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, [תש"ג].
תנועת הפועלים והמלחמה: הכוחות במאבק, (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943).
ההסתדרות והמערכה המדינית, תל אביב: השומר הצעיר, 1944.
הצהרה היסטורית: עם הודעת גרומיקו במושב או"ם, (תל אביב): הוצאת פועלים השומר הצעיר בא"י והברית העולמית של מפלגות השומר הצעיר, [תש"ז].
סיכומים ומשימות, [מרחביה]: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ"ד-1964.
חזון חברתי ובעיות המשק – כלים שלובים, (תל אביב: הדפוס החדש), [תשל"ה].
ראשית חדשה (הביא לדפוס: יוסף שמיר), תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח-1988.
ילדות ונעורים: פרקים אוטוביוגרפיים (עורך: שלמה שאלתיאל), תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג-1993.

לקריאה נוספתעריכה

יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ריאיון עם יעקב חזן בתאריך 17 ביולי 1976, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 136–146
זאב צחור, חזן - תנועת חיים: השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, מפ"ם, ירושלים: יד בן-צבי, 1997.