יעקב חזן

פוליטיקאי ישראלי

יעקב חזן (4 ביוני 189922 ביולי 1992) היה פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך, ממייסדי "השומר הצעיר", ממייסדי מפ"ם ויו"ר שלה, ממייסדי הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ הארצי בפרט ובציונות הסוציאליסטית בכלל. יש שראו סביבו הילה מיתית כמעט, של 'הכהן הגדול' של הסוציאליזם הציוני, בגרסה המפ"מניקית-מרקסיסטית.[1]

יעקב חזן
יעקב חזן, 1952
יעקב חזן, 1952
לידה 4 ביוני 1899
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ברסט ליטובסק, רוסיה
פטירה 22 ביולי 1992 (בגיל 93)
ישראלישראל משמר העמק, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1923
מקום קבורה ישראלישראל משמר העמק, ישראל
השכלה חדר, תיכון עברי, ופוליטכניון וורשה
עיסוק פוליטיקאי, מחנך עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפ"ם עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפ"ם, המערך
בת זוג ברטה חזן
חבר הכנסת
14 בפברואר 194921 בינואר 1974
(25 שנים)
כנסות 17
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
פרס ישראל (1989) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יעקב חזן בוועידה העולמית הראשונה של מפ"ם בקיבוץ גלויות. שלישי משמאל.

תולדות חייועריכה

חזן נולד ב-1899 ליהודה חיים חזן, בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד בחדר, בתיכון עברי ובפוליטכניון בוורשה. תחילה הצטרף לצופים העבריים והיה מדריך שם אך כשסרב להעניש את החניכים שלו הוסר מהתפקיד. לאחר מכן הצטרף לקן השומר הצעיר בוורשה והיה חבר ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בפולין וחבר מרכז "החלוץ". במסגרת מלחמת העולם הראשונה בקן וורשה הייתה מחלוקת לגבי הגיוס לצבא, חזן הציע שהבוגרים החייבים גיוס יחולקו לשתי קבוצות - אחת תעלה בחשאי לארץ ישראל והשנייה תתגייס לצבא, חוץ מזה הציע חזן שקומץ קטן של בוגרים יישאר בקן ולא ייתגייס כלל כדי שלא יישאר הקן בלי בוגרים. [2]

אמו של חזן מלכה שידעה על הוויכוחים בקן הפצירה בו לעלות לארץ במהרה. וכשבא להודיע לה שהחליט להתגייס הוא שאל אותה "איך לדעתך היה נוהג במקרה זה אבא?" ואמו ענתה לו: "כמוך".

לאחר מכן חזן התגייס לצבא. אין עדויות לתאריך הגיוס שלו או לזמן השירות שלו וכשנשאל תמיד נקב תאריכים שונים. אך תאריך הגיוס שלו מוערך להיות בחודשים מארס-אפריל 1920. [3]

חזן התגייס לגדוד קשר, הוא מספר שבבדיקות הרפואיות הבודקים התפלאו מהיותו יהודי, בשל מראה הגוף שלו. וכשגילו שהוא חולה במחלה רפואית קשה שתוריד את הפרופיל שלו הוא ביקש מהם להתעלם ממנה כדי שיוכל לשרת בגדוד שדה, הוא מספר איך הם התלחששו ביניהם והביעו התפלאות מהנכונות של יהודי לשרת בצבא ולהשמיט מחלה בכדי שיוכל לשרת בתפקיד משמעותי יותר. עוד חזן מספר שהוא אמר להם שהוא רוצה להיות טייס, אך בגלל היותו יהודי הוא לא הצליח להתקבל לקורס טיס. לפי תיאורים של חזן רוב שירותו נעשה בחזית. גדודו הבקיע מאות קילומטרים אחרי קו האויב ונסוג מאות קילומטרים לתוך שטח פולין. מלבד חזן היה בגדוד רק יהודי אחד אחר. חזן מתאר את זמן שירותו בצבא כזמן קשה ועצוב של אימה וגעגועים הביתה. [4]

לאחר עלייתו ארצה ב-1923, עבד כפועל בפרדסים בחדרה ובייבוש ביצות בעמק בית-שאן. היה ממייסדי קיבוץ משמר העמק וחבר במוסדות המרכזיים של ההסתדרות.

שירת כחבר הכנסת מקום המדינה ועד שנת 1973. לפני הקמת מדינת ישראל ובשנותיה הראשונות הזדהה עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית בכל, פרט לנושא הציונות, לגביו חשב שהייתה אי-הבנה מצד המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1949 הכתיר את ברית המועצות כ"מולדתו השנייה של העם היהודי". עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב"על המשמר". עם הודאת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בפשעי סטלין נסוג מתמיכתו בו. לימים הודה שבנושא ברית המועצות אמר דברים שלא האמין בהם.

במהלך כל חייו סירב חזן להתמנות לתפקיד שר, מתוך תפיסה שעל השר להתעסק יומם וליל בענייניו המינסטריאליים תוך זניחת עיסוקיו האחרים – אידאולוגיים, תנועתיים, פרלמנטריים וחינוכיים, שבהם העדיף להתעסק. על כן העדיף לקדם אנשים צעירים (בהם ויקטור שם-טוב) לתפקידי שרים. חזן היה מועמד במקום ה-120 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת ה-13 (1992).

יש הרואים במאיר יערי וביעקב חזן מודל ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של הציונות: מודל של שני מנהיגים, כל אחד מהם בעל עוצמה רבה, שלא פנו זה נגד זה ואשר היוו יחדיו את ההנהגה הדו-ראשית של הקיבוץ הארצי ושל מפלגת הפועלים המאוחדת, ו'פוסקי הדור' של תנועת השומר הצעיר בכל הנוגע לציונות הסוציאליסטית ולתנועה הקיבוצית. למרות מתיחויות מבית שידעו ככל הפוליטיקאים, הצליחו לשמור על יחסים טובים, שיתוף פעולה פורה והובילו את מפ"ם להישג אלקטורלי שלא חזר על עצמו מאז – 19 מנדטים, בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949.

על-אף שהיה ממנהיגי השומר הצעיר, הידועים בחילוניותם, טרח הוא לנסות ולהדגיש את ההכרח שבחיבור ליהדות בכדי לקיים תנועה מהפכנית באמת. בולט העניין בדבריו בנאום במרחביה: "עשינו מעשה קליטה נפלא. אבל מבחינה רוחנית-איידאית – נכשלנו. קרה דבר יותר חמור: העלייה הזאת הביאה עמה ארצה אוצרות תרבות, מסורת, ומסכת רבת ערך של חיים חברתיים ומשפחתיים. כל זה נהרס בארץ בסערה. הכל: רקמת החיים המשפחתיים, תפיסותיהם על מהות החיים החברתיים והמסורת התרבותית רבת הדורות. ומה הצענו להם במקום רקמת חייהם? את התרבות הקלוקלת של הרחוב, ואת ספיחי התרבות המנוונת, הרעשנית, של המערב, טעינו. רצינו לגדל דור של אפיקורסים, ויצא לנו דור של עמי ארצות, דור שאינו יודע לשאול" [5]

לאחר מלחמת ששת הימים תמך בהתיישבות בבקעת הירדן, רצועת עזה[6] וסביבות ירושלים, וכן בהתיישבות היהודית ברמת הגולן.[7]

ב-1989 הוענק לחזן פרס ישראל על מפעל חיים.

על שמו מרכז לצדק חברתי במכון ון-ליר בירושלים, בית ספר דמוקרטי בכפר סבא ורחוב בחיפה. בתו, ד"ר יהודית אכמון היא פסיכולוגית קלינית. ביתה הבכורה, אמירה שלח, אף היא פסיכולוגית קלינית. בנה השיני גדעון שלח הוא פרופסור לארכאולוגיה המתמחה בסין ועובד כחוקר ומרצה באוניברסיטה העברית. ביתה הצעירה, יעל אכמון היא מתרגמת.

בנוסף על שמו: בסמוך לפטירתו בשנת 1992, הוקם גרעין נח"ל של בוגרי נוער מפ"מ. לאחר פטירתו גרעין הנח"ל אימץ את שמו ונקרא גרעין "חזן" על שם יעקב חזן.

כתביועריכה

  • ארץ ישראל על פרשת דרכים, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1938.
  •  
    יעקב חזן בעפולה בשנת 1926. השמאלי ביותר.
    (עם מאיר יערי) נגד הזרם: המדיניות הציונית בשעה זו, (מרחביה): הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, [תש"ג].
  • תנועת הפועלים והמלחמה: הכוחות במאבק, (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943).
  • ההסתדרות והמערכה המדינית, תל אביב: השומר הצעיר, 1944.
  • הצהרה היסטורית: עם הודעת גרומיקו במושב או"ם, (תל אביב): הוצאת פועלים השומר הצעיר בא"י והברית העולמית של מפלגות השומר הצעיר, [תש"ז].
  • סיכומים ומשימות, [מרחביה]: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ"ד-1964.
  • חזון חברתי ובעיות המשק – כלים שלובים, (תל אביב: הדפוס החדש), [תשל"ה].
  • ראשית חדשה (הביא לדפוס: יוסף שמיר), תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח-1988.
  • ילדות ונעורים: פרקים אוטוביוגרפיים (עורך: שלמה שאלתיאל), תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג-1993.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חבצלת פרבר, "האמת על הקיבוץ": הביקורת החריפה והכואבת מכולן, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2013
  2. ^ זאב צחור, חזן, תנועת חיים., עמ' 38-40
  3. ^ זאב צחור, חזן, תנועת חיים, עמ' 41
  4. ^ זאב צחור, חזן, תנועת חיים, עמ' 42
  5. ^ מי מפחד מאפיקורסים, ynet, ‏2010-01-12
  6. ^ הישיבה ה289 של הכנסת השביעית. עמ' 2, ‏27.3.72
  7. ^ אבי שילון, בן־גוריון: אפילוג, עמ' 95.