יעקב חזן

יעקב חזן (4 ביוני 1899 – 22 ביולי 1992) היה פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת, חבר קיבוץ ומחנך, ממייסדי "השומר הצעיר", ממייסדי מפ"ם ויו"ר שלה, ממייסדי הקיבוץ הארצי, ואחת הדמויות המרכזיות בקיבוץ הארצי בפרט ובציונות הסוציאליסטית בכלל. יש שראו סביבו הילה מיתית כמעט, של 'הכהן הגדול' של הסוציאליזם הציוני, בגרסה המפ"מניקית-מרקסיסטית.

יעקב חזן

יעקב חזן, 1952
לידה	4 ביוני 1899 ברסט ליטובסק, רוסיה
פטירה	22 ביולי 1992 (בגיל 93) משמר העמק, ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1923
מקום קבורה	משמר העמק, ישראל
השכלה	חדר, תיכון עברי, ופוליטכניון וורשה
מפלגה	מפ"ם
סיעה	מפ"ם, המערך
בת זוג	ברטה חזן
חבר הכנסת 14 בפברואר 1949 – 21 בינואר 1974 (25 שנים) כנסות 1 – 7
תפקידים בולטים יו"ר מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם) ממנהיגי השומר הצעיר ממנהיגי הקיבוץ הארצי
פרסים והוקרה
פרס ישראל (1989)

יעקב חזן בוועידה העולמית הראשונה של מפ"ם בקיבוץ גלויות. שלישי משמאל.

תולדות חייו

חזן נולד ב-1899 ליהודה חיים חזן, בברסט ליטובסק שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). למד בחדר, בתיכון עברי ובפוליטכניון בוורשה. תחילה הצטרף לצופים העבריים והיה מדריך שם אך כשסרב להעניש את החניכים שלו הוסר מהתפקיד. לאחר מכן הצטרף לקן השומר הצעיר בוורשה והיה חבר ההנהגה הראשית של "השומר הצעיר" בפולין וחבר מרכז "החלוץ". במסגרת מלחמת העולם הראשונה בקן וורשה הייתה מחלוקת לגבי הגיוס לצבא, חזן הציע שהבוגרים החייבים גיוס יחולקו לשתי קבוצות – אחת תעלה בחשאי לארץ ישראל והשנייה תתגייס לצבא, חוץ מזה הציע חזן שקומץ קטן של בוגרים יישאר בקן ולא ייתגייס כלל כדי שלא יישאר הקן בלי בוגרים.

אמו של חזן מלכה שידעה על הוויכוחים בקן הפצירה בו לעלות לארץ במהרה. וכשבא להודיע לה שהחליט להתגייס הוא שאל אותה "איך לדעתך היה נוהג במקרה זה אבא?" ואמו ענתה לו: "כמוך".

לאחר מכן חזן התגייס לצבא. אין עדויות לתאריך הגיוס שלו או לזמן השירות שלו וכשנשאל תמיד נקב תאריכים שונים. אך תאריך הגיוס שלו מוערך להיות בחודשים מארס–אפריל 1920.

חזן התגייס לגדוד קשר, הוא מספר שבבדיקות הרפואיות הבודקים התפלאו מהיותו יהודי, בשל מראה הגוף שלו. וכשגילו שהוא חולה במחלה רפואית קשה שתוריד את הפרופיל שלו הוא ביקש מהם להתעלם ממנה כדי שיוכל לשרת בגדוד שדה, הוא מספר איך הם התלחששו ביניהם והביעו התפלאות מהנכונות של יהודי לשרת בצבא ולהשמיט מחלה בכדי שיוכל לשרת בתפקיד משמעותי יותר. עוד חזן מספר שהוא אמר להם שהוא רוצה להיות טייס, אך בגלל היותו יהודי הוא לא הצליח להתקבל לקורס טיס. לפי תיאורים של חזן רוב שירותו נעשה בחזית. גדודו הבקיע מאות קילומטרים אחרי קו האויב ונסוג מאות קילומטרים לתוך שטח פולין. מלבד חזן היה בגדוד רק יהודי אחד אחר. חזן מתאר את זמן שירותו בצבא כזמן קשה ועצוב של אימה וגעגועים הביתה.

לאחר עלייתו ארצה ב-1923, עבד כפועל בפרדסים בחדרה ובייבוש ביצות בעמק בית-שאן. היה ממייסדי קיבוץ משמר העמק וחבר במוסדות המרכזיים של ההסתדרות.

בשנים 1949–1974 כיהן חזן כחבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השביעית מטעם מפ"ם והמערך. לפני הקמת מדינת ישראל ובשנותיה הראשונות הזדהה עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית בכל, פרט לנושא הציונות, לגביו חשב שהייתה אי-הבנה מצד המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1949 הכתיר את ברית המועצות כ"מולדתו השנייה של העם היהודי". עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב"על המשמר". עם הודאת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בפשעי סטלין נסוג מתמיכתו בו. לימים הודה שבנושא ברית המועצות אמר דברים שלא האמין בהם.

במהלך כל חייו סירב חזן להתמנות לתפקיד שר, מתוך תפיסה שעל השר להתעסק יומם וליל בענייניו המינסטריאליים תוך זניחת עיסוקיו האחרים – אידאולוגיים, תנועתיים, פרלמנטריים וחינוכיים, שבהם העדיף להתעסק. על כן העדיף לקדם אנשים צעירים (בהם ויקטור שם-טוב) לתפקידי שרים. חזן היה מועמד במקום ה-120 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת ה-13 (1992).

יש הרואים במאיר יערי וביעקב חזן מודל ייחודי בהיסטוריה הפוליטית של הציונות: מודל של שני מנהיגים, כל אחד מהם בעל עוצמה רבה, שלא פנו זה נגד זה ואשר היוו יחדיו את ההנהגה הדו-ראשית של הקיבוץ הארצי ושל מפלגת הפועלים המאוחדת, ו'פוסקי הדור' של תנועת השומר הצעיר בכל הנוגע לציונות הסוציאליסטית ולתנועה הקיבוצית. למרות מתיחויות מבית שידעו ככל הפוליטיקאים, הצליחו לשמור על יחסים טובים, שיתוף פעולה פורה והובילו את מפ"ם להישג אלקטורלי שלא חזר על עצמו מאז – 19 מנדטים, בבחירות לכנסת הראשונה ב-1949.

על-אף שהיה ממנהיגי השומר הצעיר, הידועים בחילוניותם, טרח הוא לנסות ולהדגיש את ההכרח שבחיבור ליהדות בכדי לקיים תנועה מהפכנית באמת. בולט העניין בדבריו בנאום במרחביה: "עשינו מעשה קליטה נפלא. אבל מבחינה רוחנית-איידאית – נכשלנו. קרה דבר יותר חמור: העלייה הזאת הביאה עמה ארצה אוצרות תרבות, מסורת, ומסכת רבת ערך של חיים חברתיים ומשפחתיים. כל זה נהרס בארץ בסערה. הכל: רקמת החיים המשפחתיים, תפיסותיהם על מהות החיים החברתיים והמסורת התרבותית רבת הדורות. ומה הצענו להם במקום רקמת חייהם? את התרבות הקלוקלת של הרחוב, ואת ספיחי התרבות המנוונת, הרעשנית, של המערב, טעינו. רצינו לגדל דור של אפיקורסים, ויצא לנו דור של עמי ארצות, דור שאינו יודע לשאול".

לאחר מלחמת ששת הימים תמך בהתיישבות בבקעת הירדן, רצועת עזה וסביבות ירושלים, וכן בהתיישבות היהודית ברמת הגולן.

באחרית ימיו דיבר באהדה על תנועת גוש אמונים והצהיר כי אנשיה הם ממשיכי דרכה של תנועת השומר הצעיר.

ב-1989 הוענק לחזן פרס ישראל על מפעל חיים.

על שמו מרכז לצדק חברתי במכון ון-ליר בירושלים, בית ספר דמוקרטי בכפר סבא ורחוב בחיפה, להנצחתו נקרא אולם צוותא 3 (אולם חזן), במרכז התרבות צוותא בתל אביב.

בתו, ד"ר יהודית אכמון היא פסיכולוגית קלינית. ביתה הבכורה, אמירה שלח, אף היא פסיכולוגית קלינית. בנה השני גדעון שלח הוא פרופסור לארכאולוגיה המתמחה בסין ועובד כחוקר ומרצה באוניברסיטה העברית. ביתה הצעירה, יעל אכמון היא מתרגמת.

בנוסף על שמו: בסמוך לפטירתו בשנת 1992, הוקם גרעין נח"ל של בוגרי נוער מפ"מ. לאחר פטירתו גרעין הנח"ל אימץ את שמו ונקרא גרעין "חזן" על שם יעקב חזן.

ב-2022 יצא לאור הספר "הספר האדום" שכתב אסף ענברי. הספר מתמקד, באופן ספרותי, באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של יצחק טבנקין, מאיר יערי, יעקב חזן ומשה סנה, מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה.

כתביו

• ארץ ישראל על פרשת דרכים, מרחביה: הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1938.
• (עם מאיר יערי) נגד הזרם: המדיניות הציונית בשעה זו, (מרחביה): הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, [תש"ג].
• תנועת הפועלים והמלחמה: הכוחות במאבק, (מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1943).
• ההסתדרות והמערכה המדינית, תל אביב: השומר הצעיר, 1944.
• הצהרה היסטורית: עם הודעת גרומיקו במושב או"ם, (תל אביב): הוצאת פועלים השומר הצעיר בא"י והברית העולמית של מפלגות השומר הצעיר, [תש"ז].
• סיכומים ומשימות, [מרחביה]: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תשכ"ד-1964.
• חזון חברתי ובעיות המשק – כלים שלובים, (תל אביב: הדפוס החדש), [תשל"ה].
• ראשית חדשה (הביא לדפוס: יוסף שמיר), תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח-1988.
• ילדות ונעורים: פרקים אוטוביוגרפיים (עורך: שלמה שאלתיאל), תל אביב: ספרית פועלים, תשנ"ג-1993.

לקריאה נוספת

• יעקב אגמון, שאלות אישיות - מבחר ראיונות - ריאיון עם יעקב חזן בתאריך 17 ביולי 1976, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994, עמ' 136–146
• זאב צחור, חזן - תנועת חיים: השומר הצעיר, הקיבוץ הארצי, מפ"ם, ירושלים: יד בן-צבי, 1997.
• אסף ענברי, הספר האדום, ידיעות אחרונות/ ספרי חמד, 2022.

קישורים חיצוניים

• יעקב חזן, באתר הכנסת
• יעקב חזן, באתר כנסת פתוחה
• רשימת הפרסומים של יעקב חזן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של יעקב חזן, באתר "סימניה"
• יעקב חזן, בהפקתי וובינויו של פיטר פריישטדט, באתר יוטיוב
• המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן
• יהושע פורת, ‏החזן שעבר לפני המחנה, קתדרה 85, אוקטובר 1997
• זאב צחור, ‏יעקב חזן: נפתולי הדרך של ההנהגה ההיסטורית, ישראל חוברת 3, אביב תשס"ג, 2003
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יעקב חזן‏, 17 באוגוסט 2010
• בית הספר הדמוקרטי הניסויי ע"ש יעקב חזן בכפר סבא